1295 לפנה"ס: סיום השושלת ה-18 של מצרים, תחילת השושלת ה-19 של מצרים.
1279 לפנה"ס: תחילת שלטונו של רעמסס השני פרעה מצרים. הוא מלך במשך 66 שנים ומכונה גם אוזימנדיאס "רעמסס הגדול". הוא נחשב לאחד הפרעונים החזקים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של מצרים. הוא בנה את פר-רעמסס, כעיר בירה שבשיא גדולתה אוכלוסייתה עמדה על כ-300,000 תושבים. הוא בנה מבנים מפוארים רבים, בין החשובים שבהן ניתן למנות את מקדש הזיכרון המכונה ה"רעמסאום" במערב תבאי, מקדש האבן באבו סימבל, וקבר אחת מנשותיו הרבות, המלכה נפרתרי בעמק המלכות. הוא נפטר בערך בגיל 90, גיל מאוד מבוגר בימים ההם.
1274 לפנה"ס: קרב קדש – קרב גדול בין צבאות מצרים והאימפריה החיתית, שהתחולל באביב 1274 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה הנמוכה של המזרח הקרוב הקדום בסמוך לעיר קדש (באזור שנמצא כיום בדרום-מערב סוריה). הקרב היה שיאו של מסע מלחמה מצרי, שנועד להכריע מחלוקת ארוכת שנים בין מצרים לבין האימפריה החתית סביב השליטה בלבנון ובסוריה הדרומית. הניצחון האסטרטגי במלחמה היה של החתים, ורעמסס נאלץ לחזור למצרים. זהו הקרב הראשון בהיסטוריה האנושית, שנותר בידינו תיעוד מפורט למדי שלו במקורות העתיקים. הקרב גם נחשב אחד מקרבות המרכבות הגדולים בהיסטוריה, ושהשתתפו בו אלפי מרכבות משני הצדדים.
הסיבות למשבר אינן ברורות וכוללות אפשרויות כמו רעידות אדמה, תמורות באקלים הגלובלי שגרמו ליובש ולבצורת, הגירה המונית של גויי הים שפשטו על חופי מזרח הים התיכון, ו"פגיעה מערכתית" כתוצאה משילוב סיבות טבעיות וחברתיות.
המשבר מוטט את הסדר החברתי האופייני לתקופת הברונזה, שהתבסס בעיקר על אימפריות גדולות וערי מדינה המקושרות זו לזו בסחר גלובלי. התאוששות מלאה מן המשבר ארכה כמה מאות שנים בראשית תקופת הברזל, ובמהלכה קם במזרח התיכון סדר שונה, המבוסס יותר על ממלכות מקומיות.
במאה זו יש אזכורים ראשונים לגויי הים - קבוצות עמים חמושות שפשטו מכיוו ממערב הים התיכון על התרבויות המבוססות במזרח – הפיניקית, החתית, המיקנית, המצרית.