Loading AI tools
מחזה מאת ניסים אלוני מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכלה וצייד הפרפרים הוא מחזה ישראלי פרי עטו של נסים אלוני, משנת 1966. ההשראה למחזה הייתה ציור ידוע של הצייר יוסל ברגנר,[1] חברו הקרוב של אלוני ומעצב התפאורה ברבות מהפקותיו.[2]
.jpg)
המחזה הועלה לראשונה ב-1967 ב"תיאטרון בימות", וזיכה את אלוני באותה שנה בפרס גובינסקא-ברץ למחזה המקורי הטוב.[3]
בגן עירוני רחב-ידיים נפגשות באקראי שתי דמויות: כלה צעירה הבורחת מחתונתה ושמה 'מי'. 'מי' בורחת כשהיא עדיין לבושה בשמלת הכלה שלה ובהינומה, לאחר שהחתן לא הגיע לחתונה. היא פוגשת בצייד פרפרים ושמו 'גץ'. 'גץ', בשנות הארבעים לחייו, עובד לפרנסתו כפקיד בחברת ביטוח. בתור תחביב, פעם בשבוע, ביום רביעי בין ארבע לשש אחר-הצהרים, הוא יוצא לצוד פרפרים בגן. הם מנהלים ביניהם שיחה, בה הם מספרים אפיזודות מחייהם והשקפותיהם בנושאים שונים.
ברקע, נשמע מהרמקול קולו של הקריין, המודיע הודעות משונות ולעיתים חסרות היגיון למטיילים בגן. כמו כן, נשמעים גם כן קולותיהם של אורחים שונים בחתונתה של הכלה, הקוראים לה לחזור ומתייחסים אליה.
יצחק בן-מרדכי תיאר את אפיון הדמויות:
המחזה הועלה בישראל שש פעמים:
המחזה עובד לסרט טלוויזיה בן 44 דקות, בבימויו של רם לוי, שהוקרן בטלוויזיה הישראלית בשנת 1974. בסרט שיחקו גילה אלמגור את דמותה של מי, יוסי בנאי את דמותו של גץ, יורם ארבל בתפקיד הקריין ואלכסנדר פלג בתפקיד החתן.
.jpg)
במחזה "הכלה וצייד הפרפרים" יש זיקה הדוקה בין נסים אלוני ויוסל ברגנר. ציור של ברגנר שימש השראה לכתיבת המחזה של אלוני. ברגנר עיצב את התפאורה למחזה בהעלאתו הראשונה ב"תיאטרון בימות" ואיוריו של ברגנר מלווים את הגרסה המודפסת של המחזה.
יצחק בן-מרדכי העיר על זיקה זו:
עם העלאת ההצגה בתיאטרון בימות:
עם העלאת ההצגה בבית ליסין:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
