Loading AI tools
ספר מאת אשר קרביץ על השואה מנקודת מבטו של כלב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכלב היהודי הוא ספר מאת אשר קרביץ אשר מתאר את השואה מנקודת מבט של כלב ויצא לאור ב־2007.
הכלב היהודי | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | אשר קרביץ |
שפת המקור | עברית |
הוצאה | |
הוצאה | ידיעות אחרונות - ספרי חמד |
תאריך הוצאה | 2007 |
מספר עמודים | 219 |
קישורים חיצוניים | |
מסת"ב | 978-0-983868-53-8 |
הספרייה הלאומית | 002573657 |
הספר זכה בתעודת פלטינה של אגודת הסופרים, הומחז על ידי יונתן אסתרקין ואף הועלה בתיאטרון הסימטה בכיכובו של אלון אופיר. הספר נבחר לרשימת הספרים האהובים ב"מצעד הספרים הארצי" של נערי ישראל לשנת 2009, מטעם משרד החינוך והתאחדות המו"לים.
גור כלבים נולד בשנות השלושים למשפחה יהודית בגרמניה הנאצית, ומקבל את השם "כורש". לאחר חקיקת חוקי נירנברג שאסרו על יהודים לגדל כלבים, נמסר לגבר גרמני נשוי, משם עובר לילד של קצין נאצי עקב גלויו של בעליו הקודמים כהומוסקסואל, שתוך זמן קצר עוזב אביו על מנת לעלות בדרגותיו, שם מת בתאונה. כורש בורח מהילד ומצטרף ללהקה של כלבי בר. לאחר התפרקותה הוא נלכד ומגיע למחנה השמדה, בתור כלב מאולף של נאצי. שם פוגש באחד מבני משפחתו הראשונה, יהושע. לאחר שבעליו הנאצי שומע על זוועות השואה מפי יהושע, פורץ מרד וכורש בורח עם יהושע ליערות ומצטרף לפרטיזנים. לאחר מכן הם עולים לארץ ישראל. בארץ יהושע לא מבין למה כל הדבר הזה קרה לו ומבקש מאלוהים להמית אותו ואת הכלב כדי שייתחבר עם בני משפחתו שוב בעולם הבא. אלוהים נעתר לבקשתו וממית את שניהם. כאשר כורש ויהושע מגיעים לשערי גן עדן, אלוהים אומר ליהושע שעכשיו ילך לגן עדן, ויתייחד עם משפחתו, ואילו כורש ילך לגן עדן לכלבים. להפתעתו הגמורה של אלוהים, יהושע מסרב לו, ומבקש ממנו לקחת איתו את כורש לגן העדן של בני האדם. אלוהים נעתר גם לבקשה זאת ואף נותן לכורש במתנה מריצה מלאת עצמות יבשות.
הספר מתחיל בלידתו של כורש, בבית משפחת גוטליב היהודית בברלין. לאחר שחוקקו את חוקי נירנברג שאמרו כי ליהודים אסור להחזיק כלבים - נאלצו בעליו למסור לאימוץ את כורש, וכתוצאה מכך כורש עובר מספר משפחות בגרמניה ללא מיקום מדויק, אך כשהוא בורח מהמשפחה האחרונה, הוא נכלא על ידי המכלאה העירונית, שם הביאו אותו למחנה אימונים להכשרה על ידי הנאצים כבר מאז 1930 החלו הגרמנים להשתמש בכלבים למטרות צבאיות, מעט לפני שהיטלר עלה לשלטון. הגרמנים הקימו בית ספר לאימון כלבים בגרונהייד, ליד ברלין, ואחד נוסף ליד פרנקפורט. שני בתי הספר יכלו לאמן עד 2,000 כלבים בכל רגע נתון. כשהנאצים והיטלר עלו לשלטון, הם עשו שימוש רחב בכלבים למטרות צבאיות - בעשר השנים של שלטון הנאצים, הם אימנו כ-200,000 כלבים. הכלבים אומנו למטרות שמירה, סיור, וכשליחים. בשנת 1939, הכלבים שומשו על ידי המשטרה הגרמנית על מנת לשמור על הגטאות והמחנות שהקימו הנאצים. לכל מחנה ריכוז היה את יחידת הכלבים של הSS, שאומנו על מנת לתקוף אסירים. הSS השתמשו בכלבים גם על מנת לאסוף ולגרש יהודים לתוך מחנות הריכוז ומחנות העבודה, בדרך כלל ברכבות.[1]
רוב הכלבים ששומשו על ידי הנאצים היו רועים גרמניים – הם נחשבו לכלבים נאמנים וקלים לאילוף. בסיורי השומרים במחנות הריכוז, הצטוותו אליהם בדרך כלל כלבן וכלבו. הנאצים אף הקימו בתי הרבעה לכלבים עבור מטרות צבאיות. ראש בית הספר היה מאמן בשם לאנגר.[2]
כלבים במלחמת העולם השנייה שומשו גם כנשק נגד הטנקים של האויב על ידי הסובייטים, ונקראו כלבים נגד טנקים.[3] הם אומנו לרוץ עם חומרי נפץ מתחת לטנקי האויב, וכשגילו זאת הנאצים, החלו לירות בכלבים בחזית המזרחית בטענה שהם נגועים בכלבת.[4] לאחר שנת 1942, הפסיקו להשתמש בכלבים למטרה זו.[4]
לאחר שכורש סיים את מחנה האימונים וצוות לכלבן, הוא נשלח למחנה הריכוז בטרבלינקה. מחנה הריכוז טרבלינקה היה הגדול מבין שלושת מחנות ההשמדה שהופעלו על ידי האס אס במסגרת מבצע ריינהרד להשמדת יהדות פולין. גם בטרבלינקה שומשו הכלבים על ידי הנאצים; בשער הכניסה למגרש הופרדו הנשים והגברים באכזריות אחד מן השני, הנשים לשמאל והגברים לימין. פעולה זו נעשתה תוך כדי ריצה, אגב מכות וצעקות השומרים. נשים הוכנסו לצריף בצד שמאל של המגרש, שם היה עליהן להתפשט, ושם גזזו את שערותיהן, ובהיותן ערומות הורצו במסלול שכונה בפי הנאצים "הדרך לשמיים", מסלול אשר לאורכו ניצבו אנשי אס אס ואוקראינים עם כלביהם, כשהם נוגשים בצליפות מגלב ובמקלות על האנשים הערומים ומשסים בהם את הכלבים.[5] כורש עזר לשומרים הנאצים ככלב שמירה באותו מסלול.
בספר מתואר גם מרד אסירים גדול שפרץ, דרכו ברח כורש מהמחנה עם הבעל היהודי המקורי שלו, שהגיע למחנה הריכוז. מרד האסירים בטרבלינקה היה מרד ענקי שהתרחש ב-2 באוגוסט 1943, שתוכנן זמן רב מראש.[6] רק כ-200 אסירים הצליחו לצאת ממחנה הריכוז, על אף שהשתתפו בו כ-1,500 אסירים. בזמן המרד נשרף רוב המחנה, שהיה ברובו בנוי עץ, פרט לתאי הגזים. האסירים שנותרו במקום הוצאו להורג או הועסקו בפירוק המבנים והגדרות של המחנה ובטשטוש עקבות הפשעים שנעשו במקום. לאחר סיום עבודתם נורו כולם. שטח המחנה נחרש, נזרעו ונטעו בו עצים, והוקמה במקום חווה חקלאית ויושבו בה אוקראינים.[7] לאחר מרד האסירים הצליחו לברוח כורש ויהושע מהמחנה, הצטרפו לפרטיזנים ששהו ביער הקרוב והסתתרו בביתה של אישה גרמנית במשך שנה. בסוף המלחמה עלו בספינת מעפילים ארצה וחיו בתל אביב עד יום מותם.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.