בכלכלה, היצע הכסף הוא הסכום הכולל של הנכסים המוניטריים הזמינים בכלכלה מוגדרת ברגע נתון. קיימות מספר הגדרות שונות ל"כסף", אך הוא לרוב כולל מזומנים (אמצעי תשלום המונפקים על ידי השלטון של אותה מדינה או שטרות ומטבעות אחרים המקובלים על הציבור כדוגמת דולר ארצות הברית) ופיקדונות הניתנים לפתיחה מידית.
במרבית מדינות העולם בהיסטוריה, הוגדר מטבע אשר נקבע על ידי השלטון ככלי החוקי ליישוב חובות[1], אשר מונפק על ידי השלטון, וחקיקה מחייבת את אזרחי המדינה להשתמש בו לעסקיהם. בישראל מהווה השקל מטבע כזה. בעבר, אמצעי תשלום המאושרים על ידי השלטון הוגבלו למטבעות, ומאוחר יותר גם שטרות אשר הונפקו על ידי גוף אשר קיבל הסמכה להדפסת כספים מהשלטון. עם זאת, בנקאות ברזרבה חלקית מאפשרת לבנק להיות חייב סכום כסף רב משהופקד לתוכו. למשל, אם משה הפקיד 100 שקלים בבנק, הבנק שמר 10% מהם (10 שקלים) כרזרבה, והלווה 90 שקלים לדוד, היצע הכסף הכולל הוא 190 שקלים (על אף שכמות הכסף הזו אינה קיימת כלל במערכת, ולו משה יבקש את כספו בטרם החזיר דוד את ההלוואה, הוא יגלה שהבנק אינו מסוגל לשלם לו).
בשל מורכבותם, קיים קושי באיסוף נתונים על היצע הכסף במדינה, ונתונים הרומזים עליו נאספים לרוב על ידי משרד האוצר או הבנק המרכזי של המדינה. קיימות תאוריות רבות המקשרות בין היצע הכסף ובין תופעות מוניטריות אחרות כדוגמת אינפלציה, דפלציה, רמות המחירים של מוצרים נתונים במדינה וכו', אך אין הסכמה על השפעתם של אלה על אלה[2][3][4], ובעוד שיש הטוענים שתופעות אלה נגרמות על ידי היחס בין היצע הכסף ובין כמות הסחורות והשירותים במדינה (והערך שיש לאנשים עבורם), טוענים אחרים כי תופעות מוניטריות אלה מקורן באופי חלוקת הכסף בין חברי המדינה[5].
מדדים להיצע הכסף במערכת הרזרבה הפדרלית בארצות הברית
כאמור בתחילת הערך, קיימים סוגים שונים של נכסים כלכליים, המתארים כולם כסף באופנים שונים, ונבדלים זה מזה בין השאר בנזילותם.
הרכיבים השונים של היצע הכסף מכונים "M"s (מהמילה Money, כסף). לרוב הדיון נעשה ב-M0 (הצר ביותר) עד ל-M3 (הרחב ביותר), אך הבחירה באילו מבין מדדים אלה להשתמש למדידת היצע הכסף במדינה תלוי בשיקול דעתו של הבנק המרכזי ונגידו.
חלוקה אופיינית ל-"M"s:
| Type of money | M0 | MB | M1 | M2 | M3 | MZM |
|---|---|---|---|---|---|---|
| שטרות ומטבעות במחזור (מזומן) | ✓[6] | ✓ | ✓ | ✓ | ✓ | |
| שטרות ומטבעות השמורים בכספות בנקים (מזומן כספות) | ✓ | |||||
| אשראי של הפדרל רזרב | ✓ | |||||
| Traveler's checks המונפק על ידי גופים חוץ בנקאיים | ✓ | ✓ | ✓ | ✓ | ||
| Demand deposits | ✓ | ✓ | ✓ | ✓ | ||
| פיקדונות בעלי נזילות נמוכה יותר | ✓[7] | ✓ | ✓ | ✓ | ||
| חסכונות | ✓ | ✓ | ✓ | |||
| פיקדונות לזמן מוגבל בני עד 100 אלף דולר | ✓ | ✓ | ||||
| פיקדונות לטווח ארוך | ✓ | |||||
| כספים המוחזקים בשוק ההון | ✓ |
- M0: בחלק מהמדינות, כדוגמת בריטניה, כולל M0 רזרבות בנקאיות, ולכן מכונה הבסיס המוניטרי, או הכסף הצר[9].
- MB: הבסיס המונטרי (Monetary Base), המציין את כלל המטבעות במחזור. מרכיב זה נובעים כל רכיבי היצע הכסף האחרים בכלכלה.
- M1: רזרבות בנקאיות לא כלולות ב-M1.
- M2: מציין את M1, והן אמצעים הדומים ל-M2[10]. M2 מהווה כלי מרכזי לצפיית אינפלציה[11].
- M3: אמצעי אשר אינו מפורסם על ידי הפדרל רזרבה מאז 2006. מציין את M2 ופיקדונות גדולים וארוכי טווח. עם זאת, קיימים גופים פרטיים אשר מנסים להעריך רכיב זה באופן עצמאי.
- MZM: Money with zero maturity. סך הכסף הנזיל במדינה. מדידת קצב החלפת הידיים של ה-MZM שימשה כאמצעי לחיזוי אינפלציה.
יחס בין שני רכיבים כאלה (לרוב M2 / M0) מכונה "מכפיל הכסף".
בנקאות ברזרבה חלקית
המקור לקיומם של סוגי כסף רבים הוא בשיטת הבנקאות ברזרבה חלקית. כאשר בנק מלווה כסף שאין ברשותו, הוא מייצר דה פקטו כסף חדש לשוק (כסף זה על סוגיו השונים הוא המרכיב את כל הרכיבים אשר מעבר ל-M0). במערכת זו קיימים שני סוגי כסף - כסף אשר יוצר על ידי הבנק המרכזי (מטבעות, שטרות, ושטרות חוב שהונפקו על ידי הבנק המרכזי), וכסף בנקאי (התחייבויות של בנקים כלפי לקוחותיהם).
בשיטת הרזרבה החלקית הבנק בדרך כלל מחויב על פי חוק לשמור על יחס קבוע מינימלי בין ההפקדות לתוכו ובין הכסף שהוא מלווה ללקוחותיו. יחס זה מגביל את יכולתו לייצר כסף ביחס לכמות הכסף הכוללת במדינה, זאת אף אם הבנק מלווה את הכסף לבנק אחר, אשר משתמש בו לבצע הלוואות נוספות (היות שהטור ההנדסי מתכנס, כיוון שיחס הרזרבה תמיד חיובי).
דוגמה
M0
- לורה מחזיקה בעשרה שטרות של 100$ אמריקאיים, המציינים סכום כסף בין 1,000$ אמריקאיים יחד (MB = $1000, M0 = $1000, M1 = $1000, M2 = $1000).
- לורה שורפת את אחד השטרות שברשותה. כמות הכסף הכוללת ירדה ב-$100 (MB = $900, M0 = $900, M1 = $900, M2 = $900).
M1
- לורה מפקידה את 900 הדולרים הנותרים בידיה בחשבון עובר ושב (MB = $900, M0 = 0, M1 = $900, M2 = $900).
- הבנק מחשב לעצמו את הרזרבה (לפי יחס רזרבה של 10%), ומבין שהוא יכול להלוות 810$ ללקוח נוסף. פרד מגיע ולוקח הלוואה בסך זה מהבנק (MB = $900 M0 = $810, M1 = $1710, M2 = $1710).
- לורה רושמת צ'ק מס' 7771 על סך $400. מדד M1 לא השתנה, הוא כולל צ'ק על סך 400$ ו-500$ אשר יוותרו לאחר שייפדה בחשבונה של לורה (MB = $900, M0 = 0, M1 = $1710, M2 = $1710).
- הצ'ק של לורה נותר במכנסייה ומושמד במכונת הכביסה. גם הפעם, רכיבי הכסף (כמו גם החשבון הפרטי של לורה) לא משתנים כיוון שהצ'ק לעולם לא ייפדה (MB = $900, M0 = 0, M1 = $1710, M2 = $1710).
- לורה כותבת צ'ק חדש, במספר 7772, על סך 100$ לחברתה אליס, והאחרונה מפקידה אותו לתוך חשבון העובר ושב שלה. בסיס הכסף נותר ללא שינוי (עדיין כולל 900$ אשר מתחלקים בין 100$ בידי אליס, ו-800$ בידי לורה (MB = $900, M0 = 0, M1 = $1710, M2 = $1710).
- הבנק מלווה למנדי 810$, והיא מפקידה אותם בבנק שלה, אשר שומר 81$ מהם כרזרבה, ויכול להלוות 729$ ללקוחות נוספים. הבטחת תשלום חדשה זו מגדילה את כמות הכסף M1 על ידי 729$ (MB = $900, M0 = 0, M1 = $2439, M2 = $2439).
- הבנק של מנדי מלווה ללקוח נוסף, השייך לבנק שלישי, את 729$. כמקודם, הבנק יכול להלוות 90% מסכום זה ללקוחות נוספים, ושומר לעצמו רק 10% ממנו. ניתן לראות כי לאחר שתהליך זה חוזר על עצמו מספר גדול דיו של פעמים, יגדל היצע הכסף הכולל ל-9000$ (מתקבל טור הנדסי, כיוון שכל בנק בשרשרת יכול להלוות 9/10 מהסכום שהופקד לתוכו).
M2
- לורה כותבת צ'ק מספר 7774 על סך 1000$ ומביאה אותו לבנק לפתיחת חשבון מסחר בשוק ההון. חשבונות אלה, בשונה מחשבונות עובר ושב, אינם מאפשרים לבנק להלוות אותם ללקוחות נוספים.
מסחר במטבע חוץ
- לורה כותבת צ'ק מספר 7776 על סך $200, מוסרת אותו לסוחר מט"ח, ומבקשת להמיר את הדולרים הללו לשקלים, לפי יחס המרה של 1 דולר = 2 שקלים. הסוחר לוקח ממנה 200$, ונותן לה 400 שקלים בתמורה. מאחר שהדולרים לא נעלמו מהעולם אלא רק עברו ידיים, פעולה זו לא שינתה את רכיבי היצע הכסף (אם כי ייתכן שחלק מהיצע זה עשה את דרכו לישראל).
שינוי היצע הכסף
לכל כלכלה מודרנית קיים מטבע ייחודי, אשר לשלטון מונופול על הנפקתו (לרוב באמצעות הבנק המרכזי של המדינה). על כן, עשוי השלטון לנסות להשפיע על כלכלת המדינה באמצעות שליטה על היצע הכסף (בין אם הגדלתו, ובין אם הקטנתו).
פעולה של הגדלת היצע הכסף מכונה הרחבה כמותית[12], ונעשית במספר אופנים, אשר שני העיקריים שלהם הוא קניית איגרות חוב על ידי המדינה (אשר מזרימה את התשלום עליהן חזרה למשק, ומעלה את ערך איגרות החוב שטרם נקנו), והדפסת כסף (ייצור כסף יש מאין בחשבונות המדינה). בדומה, יכולה המדינה למכור איגרות חוב נוספות לציבור על מנת להוציא כסף מהמחזור, ולהקטין את היצע הכסף במדינה. כאשר מדינה בעלת חוב הנקוב במטבע שלה, ואינו צמוד למדדים אובייקטיביים חיצוניים, הרחבה כמותית תעזור לה להקטין את היקף החוב שלה על חשבון אזרחיה (אשר הכסף בכיסם יפחת בערכו). הרחבה כמותית בולטת מבוצעת מאז שנת 2008 על ידי ארצות הברית, וכוללת קניית התחייבויות חזרה של הממשלה האמריקאית בהיקפים של מעל ל-2 טריליון דולרים, אשר בעקבותיה פעל הבנק האירופאי באותו האופן, ובחר לבצע הרחבה כמותית באותו היקף גם כן[12].
מאחר שהביקוש לכסף של אותה המדינה נותר ללא שינוי, הגדלת היצע הכסף תקטין את ערכו מול מטבעות אחרים ומול נכסים, ותייצר אינפלציה. מצד שני, הקטנת היצע הכסף במדינה תגדיל את ערכו, ותייצר דפלציה. השפעות תופעות אלה על המשק מורכבות, וקיימות תאוריות מרובות על ההשפעות שלהן, לחיוב ולשלילה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- היצע כסף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
