Loading AI tools
הונאה במחקר היא התנהגות במסגרת מחקר מדעי המפרה אמות מידה אתיות של התנהגות נכונה בביצוע מחקר מדעי והתנהגות אתית בפרסום תוצאותיו.
סקירה שהתפרסמה בכתב העת הרפואי-מדעי לאנסט על דרכי הטיפול בהתנהגות פסולה במחקר מדעי במדינות סקנדינביה מספקת את ההגדרות לדוגמה הבאות,[1] המופיעות בדוח COPE 1999:[2]
- הגדרה דנית: "כוונה או רשלנות חמורה המובילה להמצאת מידע המדעי או ייחוס שקרי ליוצר או הבלטה כוזבת הניתנת למדען"
- הגדרה שוודית: "עיוות מכוון של תהליך המחקר על ידי המצאת נתונים, טקסט, השערה מדעית או שיטות, מכתב יד או פרסום של חוקר אחר; או עיוות של תהליך המחקר בדרכים אחרות."
הונאה במחקר עלולה לגרום נזקים לאלה שנתנו לה יד, לקוראי כתב העת[3][4] ולכל אדם שחושף את ההונאה.[5]להונאה במחקר רפואי ובמחקרים יישומיים אחרים, עלולות להיות השלכות בריאותיות הקשורות לשימוש בהתערבויות רפואיות, או אחרות, המבוססות על ממצאי מחקר כוזבים או מֻמְצָאים.
על פי פרסום משנת 2021, שלושה אחוזים מ-3,475 מוסדות המחקר החייבים בדיווח למשרד ליושרה במחקר (ORI) של מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית, מציינים ביטוי כלשהו של התנהגות פסולה מדעית.[6] עם זאת, ה-ORI חוקר חשדות להתנהגות לא תקינה רק כאשר המחקר מומן על ידי מענקים פדרליים. הם עוקבים באופן שוטף אחר פרסומי מחקר הממומנים בכספים פדרליים לאיתור אותות המצביעים על אי תקינות וחקירתם כפופה לחוק התיישנות. ארגונים פרטיים אחרים כמו ועדת העורכים של כתבי עת רפואיים (COJE) יכולים לפקח אך ורק על חבריהם.[7]
לדברי דייוויד גודשטיין מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, ישנם מספר מניעים כלליים למדענים לבצע הונאה במחקר:[8]
- לחץ לקידום בקריירה אקדמית
- העיסוק במדע הוא דיסציפלינה שבה קיימת תחרותיות חזקה לקידום אישי. מדענים תלויים במוניטין טוב כדי לקבל תמיכה ומימון למחקריהם, ומוניטין טוב נשען במידה רבה על פרסום מאמרים מדעיים הזוכים לחשיפה גבוהה. מכאן גם האימרה הנפוצה באקדמיה "פרסם או היכחד" (באנגלית: publish or perish). סביבת עבודה זו עלולה להניע מדענים נואשים (או תאבי תהילה) למעשי הונאה.
- קלות המצאת התוצאות
- בתחומים מדעיים רבים, קיים קושי מובנה בשחזור תוצאות מחקרים של אחרים בצורה מדויקת בגלל קושי בשליטה במשתנים רבים במחקר. כתוצאה ממצב דברים זה, אם מדען מחליט לזייף נתונים, יכולה להיות לו ציפייה סבירה להצליח בהונאה - או לפחות, אם מתעוררים סימני שאלה, לטעון כי פעל ביושרה, אף אם סותרות תוצאות מחקרים מאוחרים יותר באותו תחום. קיימות מערכות אמינות מעטות לחקר הפרות אפשריות במחקר, להעמיד לדין חשודים בהונאה במחקר, או להעניש התנהגות בלתי הולמת. קל יחסית לרמות אולם קשה לדעת בדיוק כמה מדענים ממציאים נתונים.[9]
- רווח כלכלי
- בתחומים מדעיים רבים, אנשי מדע יכולים להפיק רווחים משמעותיים ממכירת חוות דעת המקצועית. תאגידים משלמים למומחים מדעיים כדי לתמוך במוצריהם, ישירות או בעקיפין, בכנסים מדעיים. רופאים, פסיכולוגים ואנשי מדע אחרים, יכולים להרוויח כסף מהופעות חוזרות ונישנות כעדים מומחים בבתי משפט.
הקרן הלאומית למדע של ארצות הברית מגדירה שלושה סוגים של התנהגות בלתי הולמת מחקרית: המצאה, זיוף וגניבה ספרותית.[10][11]
- המצאה כרוכה בטענה לתוצאות מחקר ורישומן, או דיווח עליהן. זאת בין אם נעשה מחקר, או לא נעשה כלל.[12] צורה מינורית יותר של המצאה היא פרסום המכיל הפנייה למאמרים אחרים התומכים לכאורה בתוצאות ובמסקנות המתפרסמות, אך הם למעשה מזויפים, או אינם תומכים בטענות המופיעות בפרסום.[13]
- זיוף הוא מניפולציה של חומרי מחקר, ציוד, או תהליכים, או שינוי, או השמטה, של נתונים או תוצאות כך שתוצאות המחקר בפועל אינן מקבלות ביטוי מדויק ברשומת המחקר.
- גניבה ספרותית (פלגיאט) הוא ניכוס של רעיונות, תהליכים, תוצאות או מילים של אדם אחר מבלי לתת קרדיט מתאים למקור. צורה אחת היא ניכוס רעיונות ותוצאות של אחרים, ופרסומן תוך יצירת מצג לפיו הכותב ביצע את כל העבודה שבמסגרתה הושגו הנתונים. תת-קבוצה של סוג הונאה זה היא פלגיאט של ציטוטים - השמטה מכוונת, או רשלנית, לאזכר כראוי תגליות וחוקרים אחרים, או קודמים לפרסום, כדי ליצור רושם מעוות של ראשוניות. צורה זו מכונה לעיתים "אמנזיה ציטוטית", "תסמונת ההתעלמות" ו"רשלנות ביבליוגרפית".[14] זהו הסוג הנפוץ ביותר של התנהלות מדעית לא הוגנת. לפעמים קשה להסיק אם המחברים התעלמו בכוונה מאזכור פרסום אחר, הרלוונטי ביותר לעבודתם, או שחסר להם ידע על העבודה הקודמת. לעיתים גם האזכור לתגלית ראשונית ניתן בשוגג לחוקר בולט ומפורסם ולא לחוקר המגלה המקורי. זהו מקרה מיוחד של אפקט מתיו.[15]
- פלגיאט-בדיה – כרוכה בלקיחת נתון מפרסום שאינו קשור לפרסום החדש ולשכפלו באופן מדויק בפרסום חדש, בטענה שהדבר מייצג נתונים חדשים.
- פלגיאט עצמי – או פרסום משוכפל, משמעותו פרסום של תוכן זהה תחת כותרות שונות, או בכתבי עת שונים. התנהגות זו נחשבת לעיתים גם היא להתנהגות בלתי הולמת. כתבי עת מדעיים דורשים במפורש ממחברים המגישים מאמרים לפרסום שלא לעשות זאת. שיטה זו מכונה לעיתים "שיטת הסלמי" (כלומר פרוסות רבות זהות) בעגה של עורכי כתבי עת רפואיים. חלק מן העורכים רואים בפרסום מאמר זהה בשפות שונות ביטוי לפלגיאט עצמי.[16]
סוגים אחרים מוכרים של התנהגות פסולה במחקר הם:
- סופרי צללים - התופעה שבה מישהו אחר מלבד המחבר/ים המופיעים במאמר, תורם תרומה משמעותית לפרסום. הדבר נעשה בדרך כלל כדי להסוות תרומות של מחברים עם ניגוד אינטרסים במחקר שהתפרסם.
- מנגד, התנהגות בלתי הולמת מחקרית כוללת גם פעולה של רישום מחברים לכאלה שלא תרמו תרומה משמעותית למחקר.[17][18] תופעה זו נפוצה בקרב חוקרים בכירים המאוזכרים במאמרים של חוקרים זוטרים חסרי ניסיון,[19] או כאלה הכפופים להם בהיררכיה האקדמית וכן מחברים העורמים רשימת מחברים במאמר במאמץ להגביר את סיכויי הפרסום. סטייה זו מכללי התנהגות מחקרית קשה להוכחה כיוון שאין הגדרה אחידה של "מחבר" או "תרומה מהותית".[20][21][22]
- התנהגות פסולה מדעית יכולה להתרחש גם במהלך תהליך ביקורת עמיתים על ידי מבקר, או עורך, עם ניגוד עניינים. אזכור כפוי של סוקר יכול גם להעלות את האימפקט פקטור של עבודת החוקר ואת המוניטין שלו בקהילה המדעית,[23] בדומה לציטוט עצמי מופרז. חוקרים המבצעים בקורת עמיתים צריכים להיות חסרי פניות ולהעריך את איכות עבודתם ללא שיקולים פסולים. הציפייה היא שיצהירו על ניגוד עניינים לעורכים שמינו אותם, אם הם עמיתים או מתחרים של המחברי המאמר אותו הם מבקרים. מקרה נדיר יותר של התנהגות בלתי הולמת מדעית הוא התנהגות בלתי הולמת של עריכה,[24] כאשר עורך אינו מצהיר על ניגודי עניינים, מפרסם תחת שם בדוי במאמר ביקורת, מחליט על עריכות בהחלטות בוטות תוך הצעה להוסיף ציטוטים מוגזמים לפרסום שאינם קשורים אליו ישירות. או מבקשים לצרף עצמם ככותבים שותפים לפרסום.
- פרסום בכתב עת טורף, ביודעין או שלא ביודעין, אף הוא נדון בספרות כביטוי להתנהלות מדעית שאינה תקינה.[25][26]
מניפולציה של תמונות
בעשורים הראשונים של המאה ה-21 עולה העניין בהונאת תמונות (מניפולציה של תמונות כדי לעוות את משמעותן), שכן לעיתים קרובות ניתן לזהות הונאה כזו על ידי גורמים חיצוניים. בשנת 2006, כתב העת Cell Biology זכה לפרסום על ביצוע בדיקות לאיתור עיבוד תמונה מגמתי במאמרים שהוגשו לפרסום.[30] צעד זה ננקט בתגובה לשימוש המוגבר בתוכנות כגון Adobe Photoshop על ידי מדענים, המאפשרות מניפולציה של תמונות. מאז הצטרפו מוציאים לאור אחרים והנהיגו מבחנים דומים ודורשים ממחברים לציין את מידת המניפולציה בתמונות המצורפות לכתב יד המוגש לפרסום. עם זאת, היו עדויות מעטות אשר הצביעו על כך שמבחנים כאלה יושמו בקפדנות בעשור הראשון למאה ה-21. כך דווח כי מאמר אחד ב-Nature שפורסם ב-2009 הכיל כ-20 מקרים נפרדים[31] של הונאת תמונות.
באופן כללי המניפולציות הבאות בתמונות אינן מותרות:
- חיבור תמונות שונות כדי לייצג ניסוי בודד
- שינוי בהירות וניגודיות של רק חלק מהתמונה
- כל שינוי שמסתיר מידע בתמונה, גם כאשר הוא נחשב לא ספציפי, הכולל:
- שינוי בהירות וניגודיות כדי להשאיר רק את האות העז ביותר
- שימוש בכלי שכפול להסתרת מידע
- הצגת חלק קטן מאוד מהתצלום כולו, כך שמידע נוסף אינו גלוי
מניפולציות של תמונה נעשות בדרך כלל על תמונות שחוזרות על עצמן, כגון תמונות של כתמים וצילומי מיקרוסקופ.[32] כך, בחודש ינואר 2024 חשף בלוגר מדע ולשי כי חוקרים ממכון דנה-פרבר לסרטן המסונף לאוניברסיטת הרווארד פרסמו למעלה מ-30 מאמרים בכתבי עת מדעיים, על חקר תאים, ובהם תמונות שעברו מניפולציה.[33] לאחר הפרסום ביקש המכון לבטל שישה מן המאמרים שפורסמו ולהכניס הודעות תיקון ב-31 מאמרים.
"מחקר מסוקים"
מחקר נאו-קולוניאלי, או מדע נאו-קולוניאלי - מכונה פעמים רבות כ"מחקר מסוקים", או "מדע/מחקר מצנחים", "מדע טפילי", או "מחקר ספארי" - כולל מקרים שבהם חוקרים ממדינות עשירות נוסעים למדינות מתפתחות כדי לאסוף נתונים ואז שבים למדינתם על מנת לנתח את המידע והדגימות שנלקחו ולפרסם את התוצאות ללא כל מעורבות, או עם מעורבות מזערית, של חוקרים מקומיים. מחקר משנת 2003 של האקדמיה ההונגרית למדעים מצא ש-70% מן המאמרים, שנאספו במדגם אקראי, על מדינות שאינן מפותחות לא כללו בין המחברים חוקר מקומי.
לעיתים קרובות במחקרים בעלי אופי כזה נעשה שימוש בעמיתים מקומיים כדי לספק תמיכה לוגיסטית במחקר, אולם לא נעשה שימוש במומחיותם, או שניתן להם אזכור מתאים על השתתפותם במחקר. פרסומי מחקרי מדעיים בעלי אופי של "מחקרי מצנח" תורמים לרוב אך ורק לקריירה של החוקרים ממדינוות עשירות ובכך תורמים להגבלת ההתפתחות המדעית של החוקרים המקומיים והקריירה שלהם. מחקר כזה, בעל מאפיינים "קולוניאליים" מזכיר מחקרים מן המאה ה-19 בהם היחס לנבדקים שאינם מערביים היה כאל "אחרים", דבר המעורר קריאות להפסקת מחקרים של חוקרים חיצוניים לתרבות ולמקום.
מחקר מסוג זה פוגע באיכות המחקר כיוון שחוקרים בינלאומיים עלולים שלא לשאול את השאלות הנכונות, או להבין את ההקשר המקומי של נושאי המחקר. התוצאה היא שקהילות מקומיות אינן יכולות להשפיע על ביצוע מחקרים מהם האוכלוסייה המקומית עשויה להפיק תועלת.
אחריות המחבר
כל מחברי פרסום מדעי נדרשים לבדוק באופן סביר ממצאים שהוגשו לכתבי עת אקדמיים לפרסום.
הגשה בו-זמנית של תוצאות מחקר מדעי ליותר מכתב עת אחד, או פרסום כפול של ממצאים, נחשבים בדרך כלל כהתנהגות בלתי הולמת, זאת בהתאם למה שמכונה "כלל אינגלפינגר", על שם עורך כתב העת New England Journal of Medicine בין השנים 1967–1977, פרנץ אינגלפינגר.[34]
מחבר אורח (כאשר ישנה שמו של מחבר מופיע על מאמר אף שהוא חסר מעורבות במחקר, ידועה גם כ"מחבר מתנה") ומחבר רפאים (כאשר שמו של המחבר האמיתי אינו רשום במאמר) נחשבים בדרך כלל כביטוי להתנהגות בלתי הולמת במחקר. במקרים מסוימים, מחברים משותפים של מחקר מזויף הואשמו בהתנהגות בלתי הולמת או בהתנהגות בלתי הולמת מחקרית על שלא אימתו דוחות מחקר שנכתבו על ידי אחרים, או על ידי נותן חסות מסחרי. כך לדוגמה, המקרה של צ'ארלס נמרוף,[35] שהיה העורך הראשי של Neuropsychopharmacology, והתרופה Actonel.[36]
מחברים נדרשים לשמור את כל נתוני המחקר לבדיקה, גם לאחר הפרסום. אי שמירת נתוני המחקר עשויה להיחשב כהתנהגות בלתי הולמת. כמה כתבי עת מדעיים דורשים שמחברים יספקו מידע כדי לאפשר לקוראים לקבוע אם למחברים יש ניגודי עניינים מסחריים או לא מסחריים. מחברים נדרשים בדרך כלל לספק מידע על היבטים אתיים של מחקר, במיוחד כאשר המחקר כולל משתתפים בני אדם או בעלי חיים או שימוש בחומר ביולוגי. מסירת מידע שגוי לכתבי עת עלולה להיחשב כהתנהגות בלתי הולמת. לחצים פיננסיים על אוניברסיטאות עודדו סוג זה של התנהגות בלתי הולמת. רוב המקרים האחרונים של התנהגות בלתי הולמת לכאורה הכוללת ניגודי אינטרסים לא ידועים או כישלון של המחברים לראות נתונים מדעיים כוללים מחקר שיתופי בין מדענים וחברות ביוטכנולוגיה.[35][37]
אחריות מוסד המחקר
באופן כללי, ההכרעה בשאלה האם אדם חבר במוסד אקדמי פעל בהתנהגות בלתי הולמת מחייבת חקירה מפורטת של המוסד. חקירות כאלה צריכות להתנהל בהליך מפורט וקפדני ועשויות להיות יקרות ביותר. יתרה מכך, ככל שהאדם הנחשד בהתנהגות שאינה הולמת בכיר יותר, כך גדל הסיכוי שניגודי עניינים יפגעו בחקירה. במדינות רבות (למעט ארצות הברית) גיוס מימון למחקר על בסיס זיוף נתונים אינה עבירה משפטית, ולפיכך לא קיים גוף פיקוח חיצוני לחקירות של התנהגות בלתי הולמת מחקרית מסוג זה. לכן קיימים תמריצים מועטים בלבד לעידוד אוניברסיטאות לחקור חשדות מסוג זה, או לנקוט בצעדים משמעתיים אם החשד מתברר כמוצדק.
מקרים שזכו לתשומת לב תקשורתית ממחישים את התפקיד הפוטנציאלי שממלאים אנשי אקדמיה בכירים במוסדות מחקר בהסתרת התנהגות לא הולמת במדע. חקירה פנימית של קינגס קולג' לונדון חשפה שממצאי מחקר של אחד החוקרים שלהם הם "במקרה הטוב לא מהימנים, ובמקרים רבים מזויפים"[38] אך המוסד לא נקט בפעולה כלשהי כדי למנוע את הישנות המקרה, או הודעה כי הפרסום שגוי.
במקרה עדכני יותר[39] בדיקה פנימית במרכז הלאומי האמריקאי למדעי התא (NCCS), נמצאו ראיות להתנהגות בלתי הולמת של גופאל קונדו, חוקר בולט במוסד, אך אז אורגנה ועדה חיצונית שדחתה את הממצאים וה-NCCS הוציא מזכר המזכה את המחברים מכל האשמות של התנהגות בלתי הולמת. כתב העת בו פורסם המחקר (Journal of Biological Chemistry) הודיע על ביטול המאמר בהתבסס על בדיקה עצמאית.
אחריות חוקרים עמיתים
יש הסבורים כי חוקרים עמיתים החושדים בהתנהגות בלתי הולמת מדעית צריכים לשקול לנקוט בפעולה לא פורמלית בעצמם, או לדווח על חששותיהם.[40] לשאלה זו יש חשיבות רבה שכן מחקרים רבים מצביעים על כך שקשה מאוד לאנשים לפעול או להתייצב כאשר הם רואים התנהגות בלתי מקובלת, אלא אם כן הם זוכים לתמיכה מן הארגון בו הם חברים. קיומו של נציב קבילות מוסדי, השומר על חיסיון הפניות הנעשות אליו, עשוי לעזור למי שמהססים להתלונן, או חוששים מהשלכותיה של תלונה כזו על עתידם.[41]
אחריות כתבי עת
כתבי עת אחראים להבטיח כי תיעוד המחקר המוגש לפרסום יישמר ולכן יש להם תפקיד קריטי בהתמודדות עם חשד להתנהגות בלתי הולמת. אחריות זו של כתבי עת זכתה להכרת הוועדה לאתיקה בפרסום (COPE - Committee on Publication Ethics), בה חברים למעלה מ-13 אלף עורכי כתבי עת בעולם, אשר הוציאה הנחיות ברורות[42] לעניין זה.
- הנחיות COPE קובעות שעורכי כתבי עת צריכים לשקול לבטל פרסום מחקר אם בידיהם ראיות ברורות לכך שהממצאים אינם מהימנים, בין אם כתוצאה מהתנהגות לא נכונה (למשל ייצור נתונים) או טעות כנה של החוקר (למשל חישוב שגוי או טעות בניהול הניסוי). ביטול פרסום הוא הצעד המתאים גם במקרים של פרסום כפול, פלגיאט ומחקר לא אתי.
- על עורכי כתבי העת לשקול להוציא "התראה המביעה חשש" אם הגיעו לידיהם ראיות שאינן חד משמעיות להתנהגות בלתי הולמת במחקר, או פרסום על ידי המחברים, יש ראיות שהממצאים אינם אמינים אך מוסד או המחברים אינם מוכנים לחקור את המקרה, הם מאמינים שחקירה על התנהגות בלתי הולמת לכאורה הקשור לפרסום לא התקיימה, או שלא תתנהל באופן הוגן וחסר פניות, או שנפתחה חקירה אך הכרעה בעניין תתעכב במשך זמן רב.
- עורכי כתבי עת צריכים לשקול לפרסם תיקון למאמר אם חלק קטן מפרסום, אשר בכללו הוא מהימן, מתברר כמטעה (במיוחד בגלל טעות כנה), או שרשימת המחברים שגויה (כלומר מחבר בעל תרומה ראויה הושמט, או שמו של אדם שאינו עומד בדרישות למחבר נכלל ברשימת להמחברים).
בשנת 2012 התפרסמו עדויות לכך שבמקרים בהם לכתבי עת נודע כי קיימות ראיות מוצקות להתנהגות בלתי הולמת אפשרית, אשר עלולות להשפיע על מהימנות חלק גדול מהממצאים, לעיתים קרובות לא התפרסמה "התראה המביעה חשש" ולא נערכה פניה למוסד שבו עובד החוקר כדי שניתן יהיה לבצע בדיקה. במקרה אחד כתב העת Journal of Clinical Oncology פרסם תיקון בלבד, למרות ראיות מוצקות לכך שהמאמר המקורי חסר תוקף.[43] במקרה אחר, כתב העת Nature איפשר לפרסם תיקון למרות ראיות ברורות להונאת תמונות. ביטול המאמר, בשלב מאוחר יותר, נעשה רק לאחר עדות של אדם נוסף.[44]
המקרים של יואכים בולדט ויושיטאקה פוג'י[45] הדגיש את תפקידם של כתבי עת בהנצחת הונאה מדעית, כמו גם כיצד הם יכולים להתמודד איתה. במקרה של בולדט, העורכים הראשיים של 18 כתבי עת מקצועיים (בתחום הרדמה וטיפול נמרץ) מסרו הצהרה משותפת לגבי 88 מאמרים על ניסויים קליניים שפורסמו אף שנערכו ללא אישור ועדת האתיקה. במקרה של פוג'י, הכולל כמעט 200 מאמרים, כתב העת Anesthesia & Analgesia, שפרסם 24 מאמרים של פוג'י, הודה כי טיפולו במאמרים לא היה מספק. לאחר שפורסם מכתב למערכת מאת קרנקה ועמיתיו באפריל 2000,[46] לצד תגובה עמומה של ד"ר פוג'י, לא התנהל מעקב על הטענה שהושמעה בדבר מניפולציה בנתונים ולא הוגשה בקשה לבדיקה מוסדית של מחקרו של ד"ר פוג'י. אף לאחר הטענות בדבר הטעייה בנתונים, Anesthesia & Analgesia המשיך ופרסם 11 מאמרים נוספים מאת ד"ר פוג'י. רק במרץ 2012 הודה העורך סטיבן שייפר כי כתב העת לא היה צריך לפרסם מאמרים נוספים של ד"ר פוג'י טרם שנבדקו הטענות על הונאה במחקר.[47] באפריל 2012 שייפר עמד בראש קבוצת עורכים אשר פרסמו הצהרה משותפת,[48] בה היה אולטימטום שפורסם לציבור, בו פניה למספר רב של מוסדות אקדמיים שבהם הועסק פוג'י, בו ניתנה הזדמנות למוסדות אלה לבדוק את מהימנות המאמרים שפורסמו.
השלכות למדע
ההשלכות של הונאה מדעית משתנות בהתאם לחומרת ההונאה, מידת ההכרה שהיא מקבלת ומשך הזמן החולף עד לזיהוייה. מקרי ראיות מפוברקות עלולים לגרום להשלכות בתחומים רבים, כאשר חוקרים אחרים משקיעים זמן וכסף כדי לאשש (או להפריך) את הממצא השקרי, או בדרך של שינוי מעוות של לוחות זמנים במחקר כדי לטפל בתוצאות מומצאות. הונאת האדם מפילטדאון היא דוגמה לכך: משמעותם הנכונה של המאובנים המזויפים שנמצאו הושתקה במשך עשרות שנים מכיוון שהם לא עלו בקנה אחד עם האדם מפילטדאון והמסקנות השגויות שבהן תמכו לכאורה אותם מאובנים מזויפים. בנוסף, הפלאונטולוג הבולט ארתור סמית' וודוורד חקר בפילטדאון מדי שנה עד מותו, בניסיון למצוא שרידים נוספים בדומה לאדם מפילטדאון. השקעה שגויה של משאבים, על יסוד מה שהתברר כהונאה במחקר, מנעה מאחרים להתייחס למאובנים אמיתיים ברצינות רבה יותר ועיכבה הבנה נכונה של האבולוציה האנושית. (מאובן אחר, הידוע בשם "הילד טאונג", היה צריך להיות הוכחה ניצחת לסתירת הדעה שהמוח האנושי התפתח תחילה. אך הוא התקבל ביחס ביקורתי מאוד בגלל הימצאות האדם מפילטדאון.)
במקרה של פרופ' דון פולדרמנס, ההונאה התמקדה בדיווחים על תוצאות ניסויים בטיפול שמטרתו למנוע מוות ואוטם שריר הלב במהלך ניתוחים.[49] על הפרסום בדבר תוצאות הניסוי הסתמכו בכתיבת הנחיות במשך שנים רבות ברחבי צפון אמריקה ואירופה.[50]
במקרה של ד"ר אלפרד שטיינשניידר, ירדו לטמיון שני עשורים של מחקר והשקעה של עשרות מיליוני דולרים בניסיון למצוא את הקשר החמקמק בין דום נשימה בשינה של תינוקות, תופעה ששטיינשניידר טען כי חקר במעבדתו, לבין תסמונת מוות בעריסה (SIDS). לטענת שטיינשניידר דום הנשימה הוא סימן מקדים למוות בעריסה. הפרשה נחשפה ב-1994, 22 שנים לאחר פרסום מאמרו של שטיינשניידר מ-1972 בכתב העת הבולט Pediatrics, בו טען לקשר בין התופעות,[51] זאת כאשר וואנטה הויט, אמם של התינוקות שהשתתפו במחקר, נעצרה, הוגש נגדם כתב אישום והיא הורשעה בחמש עבירות של רצח מדרגה שנייה על חניקת חמשת ילדיה.[52] מאמרו של שטיינשניידר, אשר נכתב ככל הנראה במטרה להציל חיי תינוקות, שימש למרבה האירוניה לאורך שנים כהגנה בידי הורים שנחשדו במקרי מוות מרובים של ילדיהם, במקרים של תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח. המאמר ב-Pediatrics משנת 1972 צוטט ב-404 מאמרים אחרים ושנים לאחר שהפרשה נחשפה המשיך להופיע במאגר המידע Pubmed ללא כל הערה, עד אשר נוספה לו הערה כי מאגר המידע אינו נושא באחריות לתוכן המאמרים המתפרסמים בו.[53]
השלכות לחושף הונאה במחקר
חשיפת הונאה במחקר עלולות להיות השלכות חמורות עבור החוקרים האחרים למחקר, ולפגוע גם במוסדות בהם הם עובדים ולהאיר באור שלילי את אלה שהשתתפו בביקורת עמיתים ואיפשרו פרסום של מחקר מפוקפק. לכן למגוון גופים ואנשים עשויה להיות מניע לדכא כל ראיה או טענה להתנהגות בלתי הולמת. אנשים החושפים מקרים כאלה, בדרך כלל חושפי שחיתות, מוצאים עצמם מטרה למעשי נקמה בדרכים שונות. הפגיעה האפשרית בחושפי הונאה במחקר הניעה פיתוח חקיקה להגנתם במדינות שונות.
חשיפת נתונים מזויפים
עם התקדמות האינטרנט, ישנם כיום מספר כלים זמינים לסייע בזיהוי גניבות ספרותיות ופרסום כפול בספרות ביו-רפואית. כלי אחד שפותח ב-2006 על ידי חוקרים במעבדתו של ד"ר הרולד גארנר במרכז הרפואי של אוניברסיטת טקסס סאות'ווסטרן בדאלאס מכונה Déjà vu,[54] זהו מסד נתונים פתוח לציבור המכיל כמה אלפי מקרים של פרסום כפול. כל המאמרים במסד הנתונים התגלו באמצעות שימוש באלגוריתם כריית נתוני טקסט eTBLAST, שנוצר גם הוא במעבדה של ד"ר גארנר. יצירת מסד הנתונים[55] והסיווג שלאחר מכן של כמה מאות מאמרים הכלולים בו, הציתו דיונים רבים בקהילה המדעית בנוגע לנושאים כמו התנהגות אתית, סטנדרטים של כתבי עת וזכויות יוצרים אינטלקטואליות. מחקרים על מסד נתונים זה פורסמו בין היתר בכתבי עת כגון Nature ו־Science.[56][57]
כלים אחרים אשר עשויים לשמש לאיתור נתונים הונאה כוללים ניתוח שגיאות. למדידות יש בדרך כלל כמות קטנה של שגיאות, ומדידות חוזרות של אותו פריט יגרמו בדרך כלל לסטיות קלות בקריאה. ניתן לנתח הבדלים אלה, ולעקוב אחר תכונות מתמטיות וסטטיסטיות ידועות מסוימות. אם קבוצה של נתונים נראית נאמנה מדי להשערת המחקר, כלומר, שגיאות בקריאה שאותן ניתן לצפות דרך כלל, אינן מופיעות במדידות כאלה, ניתן להסיק מסקנה שייתכן שהנתונים זויפו. ניתוח שגיאות לבדו אין בו די כדי להוכיח כי נתונים זויפו או פוברקו, אך הוא עשוי לספק ראיות תומכות במקום שקיים חשד להתנהגות בלתי הולמת.
בעשורים הראשונים למאה ה-21 חלק מעבודת המעקב אחר מהימנות פרסומים בכתבי עת מדעיים נעשית על ידי חובבי מדע הנעזרים בתוכנות מחשב מתקדמות. חלקם חשפו במהלך השנים פגמים במאות מאמרים שמחבריהם נאלצו לבטלם, או להוציא הודעות תיקון לפרסום המקורי.[33]
שיתוף מידע
קירבי לי וליסה ברו מציעים, "אף על פי שסקירת נתונים גולמיים יכולה להיות קשה, גוזלת זמן ויקרה, מדיניות כזו תגרום למחברי מאמרים להיות אחראים יותר לדיוק הנתונים שלהם ועלולה להפחית הונאה מדעית או התנהגות בלתי הולמת."[58]
ייתכן שרוב המקרים של התנהגות בלתי הולמת במחקר מדעי אינם מדווחים. מספר ביטולי המאמרים שהתפרסמו בשנת 2022 היה כמעט 5,500, אבל איוון אורנסקי ואדם מרקוס, מייסדי הבלוג Retraction Watch(אנ'), מעריכים שלפחות 100,000 ביטולי מאמרים צריכים להתרחש מדי שנה, כשרק אחד מכל חמישה ביטולים נובע מ"טעות כנה".[59]
- Claus Emmeche. "An old and a recent example of scientific fraud" (PowerPoint). נבדק ב-2007-05-18.
- Sam Kean (2021). The Icepick Surgeon: Murder, Fraud, Sabotage, Piracy, and Other Dastardly Deeds Perpetrated in the Name of Science. Little, Brown and Company. ISBN 978-0316496506.
- Patricia Keith-Spiegel, Joan Sieber, and Gerald P. Koocher (November, 2010). Responding to Research Wrongdoing: A User Friendly Guide.
- Jargin SV. Misconduct in Medical Research and Practice. Nova Science Publishers, 2020. https://novapublishers.com/shop/misconduct-in-medical-research-and-practice/
נתנאל שלומוביץ, המחקרים שלו הסעירו את העולם. הם התבססו על זיוף מוחלט, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2021, פרשת דידריק סטאפל
- רשימת תיוג בטרם פרסום מאמר (PDF) (לשימוש שגרתי בטרם הגשת מאמר מדעי לפרסום בכתב עת)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
