הברית עם הגבעונים

הברית עם הגבעונים הייתה הסכם שלום שנכרת על ידי הגבעונים ועם ישראל בגלגל ב-ב'תפ"ח. הברית נכרתה מבלי שעם ישראל ידע שמדובר בגבעונים, כי משלחת הגבעונים שבאו לכרות עמם ברית הערימו עליהם וטענו שבאו מארץ רחוקה. תיאור כריתת הברית מופיע בספר יהושע, פרק ט'.

הברית

לפי הברית, התחייבו העמים לספק האחד לשני חילי עזר ולקיים יחסי שלום. הברית נכרתה בפני משלחת הגבעונים על ידי יהושע בן נון, וכל נשיאי ישראל נשבעו לקיימה. ההחלטה לכריתת הברית נעשתה בלא לשאול את פי ה'. לאחר שלשה ימים, נתגלה שהברית נכרתה עם הגבעונים. עם ישראל כעסו, באו אל הגבעונים, האשימו אותם ברמאות, והגבעונים הודו באשמתם. הגבעונים בקשו שיעשו בהם כטוב בעיניהם, והנשיאים החליטו שהגבעונים יהיו חוטבי עצים ושואבי מים, ואלה יהיו "חילות העזר" שהתחייבו להם הגבעונים.

השלכות הברית

הגבעונים

מבחינת הגבעונים סימנה הברית שינוי דרמטי במצבם. הגבעונים נתקו את עצמם משאר ממלכות כנען, בהחלטתם לדאוג לאינטרסים שלהם במנותק מהאינטרסים של יתר ממלכות כנען (לכאורה או שלא לכאורה), ולכן החליטו כל ממלכות הדרום להילחם בגבעונים. הגבעונים בקשו מעם ישראל למלא את חובתם בברית ולעזור להם בקרב, וכך ניצלו מהשמדה. ההסכם גרם לגבעונים לרדת ממעמד של ישות עצמאית למעמד נחות ביותר: נתינים^[1].

עם ישראל

נוצר תקדים שבו עם ישראל משלים עם קבוצות משבעת עמי כנען. לאחר שהתגלתה התרמית, הברית עוררה תרעומת על נשיאי ישראל, אך לבסוף, כשמונו הגבעונים לחוטבי עצים ושואבי מים, הכל בא על מקומו בשלום. כתוצאה מהברית, עם ישראל נאלץ לבוא לעזרת הגבעונים במלחמתם, ותוך כך כבשו את ממלכות הדרום, שזממו להילחם בגבעונים.

הפרת הברית

על פי המתואר בספר שמואל ב פרק כא מסתבר כי שאול המלך הפר את הברית עם הגבעונים בהמיתו אותם. הארץ נענשת בשלש שנות רעב, ועל מנת לכפר על הפרת הברית דורשים הגבעונים מדוד למסור לידיהם שבעה מבני שאול, אותם הם מוציאים להורג.

רקע על פי חז"ל

ישנן בחז"ל שתי שיטות מדוע הגבעונים נאלצו להערים על עם ישראל כדי להשלים עמם: שיטת רבי שמואל^[2] ושיטת ר' יצחק בן טבלא^[3].

שיטת רבי שמואל

לפני שנכנסו עם ישראל לעבר הירדן המערבי, שלח לשם יהושע איגרות המודיעות שיש לתושבים 3 אפשרויות: להילחם, להשלים, או לברוח. מכיוון שהגבעונים החליטו להילחם בהתחלה, הם לא באו בבקשת שלום מעם ישראל. לאחר כיבוש יריחו והעי, הגבעונים הבינו שכדאי להם לכרות ברית עם ישראל, אך מכיוון שאחרו את המועד ובני ישראל עברו כבר את הירדן, נאלצו לבא אל בני ישראל ולהשלים איתם בערמה.

שיטת רבי יצחק בן טבלא

לפני שנכנסו עם ישראל לעבר הירדן המערבי, באו הגבעונים אל משה כדי להשלים עמם, אך משה לא הסכים לכך. משה גם ציווה את יהושע שאם גם אליו יבואו הגבעונים, יסרב להשלים עמם^[4]. לאחר כיבוש יריחו והעי, הגבעונים הבינו שכדאי להם לכרות ברית עם ישראל: אם עם ישראל יקיימו את הברית, הם יעברו על ציווי ה' לא לכרות ברית עם שבעת עמי כנען, ואם הם לא יקיימו את הברית, הם יעברו על השבועה שנשבעו לקיום הברית, וכך עם ישראל יענש ולא יירש את הארץ^[5]. מכיוון שעם ישראל כבר מכיר את הגבעונים, נאלצו לבא ולהשלים בערמה. למעשה, התוכנית כשלה, כי הנשיאים הפכו את הסכם השלום לתעודת כניעה ושעבוד.

לקריאה נוספת

• דוד אלגביש, ‏כריתת הברית בין יהושע ובין הגבעונים, טללי אורות ז, אלקנה: מכללת אורות ישראל, תשנ"ז, באתר "דעת"
• יעקב חרלפ, ‏הברית עם הגבעונים, שנה בשנה (תשס"ב) 17–31, באתר "דעת"
• רות וולפיש, הגלוי והסמוי בפרשת הגבעונים, מגדים מה, הוצאת תבונות, תשס"ז, עמוד 49–59

קישורים חיצוניים

• ד"ר רוני מגידוב, הגבעונים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• הרב ד"ר יהושע רייס, סיפור הגבעונים וזיקתו לסיפורי המלחמות, באתר ישיבת הר עציון
• שולמית הראבן, "נביא", דביר הוצאה לאור, 1988 סיפור דמיוני על הגבעונים ובריתם עם יהושע

הערות שוליים

1. משנה, מסכת קידושין, פרק ד', משנה א'
2. תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
3. מדרש תנחומא נצבים ה
4. ספרי במדבר פינחס קלו
5. ילקוט שמעוני יהושע יט ט