Loading AI tools
מערכת הבחירות ה-45 של ארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1964 היו מערכת הבחירות הנשיאותית הארבעים וחמישה. הן נערכו ביום שלישי, 3 בנובמבר 1964. הנשיא המכהן מטעם המפלגה הדמוקרטית, לינדון ג'ונסון נכנס לתפקידו פחות משנה קודם לבחירות, לאחר רציחתו של קודמו בתפקיד, ג'ון פיצג'רלד קנדי. ג'ונסון, שהצליח להשיג את האהדה של קנדי, זכה ב-61.1% מהקולות, אחוז הקולות הגבוה ביותר שזכה בו נשיא מאז 1820. מבחינת ההפרש במספר האלקטורים, הייתה זאת מערכת הבחירות שההפרש בין המועמדים שרצו בה היה העשירי בגודלו (אחרי 1864, 1936, 1972, 1980 ו-1984). אף מועמד לנשיאות מאז לא הצליח להשיג יותר אחוזים מהקולות מאשר ג'ונסון, ומאז 1820, רק אברהם לינקולן, פרנקלין דלאנו רוזוולט, ריצ'רד ניקסון ורונלד רייגן (פעמיים) זכו להפרש אלקטורים גבוה יותר. מבחינת הפרשים באחוזי הקולות, הפרש הניצחון של ג'ונסון הוא החמישי בגודלו.
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1964 | |||||||||||
| 3 בנובמבר 1964 | |||||||||||
| היו 538 קולות בחבר האלקטורים נדרשו 270 קולות אלקטורלים כדי לנצח | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 61.9% (מכלל הזכאים להצביע)[1] | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
 | ||||||||||
| מועמד | לינדון ג'ונסון | בארי גולדווטר | |||||||||
| מפלגה |  המפלגה הדמוקרטית |
 המפלגה הרפובליקנית | |||||||||
| מדינת מוצא |  טקסס |
 אריזונה | |||||||||
| סגן | יוברט המפרי | ויליאם אדוארד מילר | |||||||||
| אלקטורים | 486 | 52 | |||||||||
| מדינות | DC+44 | 6 | |||||||||
| מספר הקולות | 43,127,041 | 27,175,754 | |||||||||
| אחוזים | 61.1% | 38.5% | |||||||||
 חלוקת האלקטורים לפי מדינה | |||||||||||
| הזוכה: לינדון ג'ונסון | |||||||||||
המועמד הרפובליקני, הסנאטור בארי גולדווטר מאריזונה, סבל מחוסר תמיכה בתוך מפלגתו שלו ומעמדותיו הימניות והלא אהודות. מסע הבחירות של ג'ונסון הדביק בהצלחה לגולדווטר תדמית של קיצוני מסוכן, וקידם תוכניות רווחה שנודעו כתוכניות "החברה הגדולה". ג'ונסון זכה בנשיאות בקלות, כשזכה ב-44 מתוך 50 המדינות ובמחוז קולומביה, שהצביע לראשונה בבחירות אלו. גולדווטר זכה בשש מדינות נוספות, והייתה זאת מערכת הבחירות הראשונה בה זכו שני מועמדים בלבד בחמישים המדינות (ב-1960 מיסיסיפי ואלבמה תמכו באלקטורים שלא תמכו במפלגות הגדולות).
מועמדותו הלא מוצלחת של גולדווטר השפיעה על המפלגה הרפובליקנית ועל התנועה השמרנית, תהליך שהסתיים כשרונלד רייגן נבחר לנשיאות ב-1980. מסע הבחירות שלו זכה לראשונה באהדה במעוזים הדמוקרטיים בדרום, והוא היה הרפובליקני הראשון שזכה בג'ורג'יה. ג'ונסון היה המועמד הדמוקרטי היחיד שניצח באלסקה, וזכה במיין בפעם הראשונה מאז 1912 ובוורמונט לראשונה בתולדות המפלגה. מאז 1992, תמכה ורמונט בדמוקרטים, ומיין נשארה תומכת בדמוקרטים עד ל-2016, בעוד שג'ורג'יה נותרה תומכת ברפובליקנים מאז 1996.
אף מועמד דמוקרטי לאחר ג'ונסון לא הצליח לזכות ביותר מ-486 אלקטורים (כמוהו). רק ניקסון ב-1972 ורייגן ב-1980 ו-1984, שניהם רפובליקנים שזכו בכל המדינות פרט למדינה אחת ולמחוז קולומביה, הצליחו לעקוף אותו במספר האלקטורים. אף מועמד דמוקרטי לאחר ג'ונסון לא זכה לשיעורי אהדה דומים במדינות ההרריות או במדינות המערב התיכון.
נכון ל-2024, הייתה זאת הפעם האחרונה שאלסקה, איידהו, קנזס, נברסקה, דקוטה הצפונית, אוקלהומה, דקוטה הדרומית, יוטה ווויומינג תמכו במועמד דמוקרטי. הייתה זאת גם מערכת הבחירות האחרונה בה השיג המועמד הדמוקרטי יותר מ- 400 אלקטורים.
ערך מורחב – רצח קנדי
הנשיא קנדי נרצח ב-22 בנובמבר 1963 בדאלאס, טקסס, במהלך נסיעתו הראשונה לקידום היבחרו מחדש. תומכיו נדהמו ונעצבו על אובדנו של קנדי הכריזמטי, ומתנגדיו נאלצו לרוץ לנשיאות נגד מדיניות של נשיא שכבר לא היה בין החיים.
בתקופת האבל, המנהיגים הרפובליקניים דחו כל פעילות פוליטית, לכבוד הנשיא המת. לכן, מעט מאוד פוליטיקה נעשתה בידי המתמודדים עד לינואר 1964, כשהתחילו הבחירות המקדימות. פרשנים פוליטיים אמרו שהרצח השאיר את ארצות הברית מעורערת מבחינה פוליטית.
מועמדותו של ג'ונסון הייתה מובטחת, אבל הוא רצה לשלוט בוועידה הדמוקרטית כדי למנוע קרב על זכויות האזרח. במהלך הבחירות, אותגר ג'ונסון משני הצדדים בנוגע לזכויות האזרח.
תומך ההפרדה הגזעית, מושל אלבמה ג'ורג' וולאס, רץ בכמה מדינות צפוניות נגד ג'ונסון והצליח באופן מפתיע במרילנד, אינדיאנה, וויסקונסין מול מועמדים מקומיים שניסו לקחת קולות מג'ונסון. אך כל המועמדים המקומיים ניצחו במדינותיהם. בקליפורניה, יורטי הפסיד לבראון.
הצבעות:
בוועידה הלאומית, מפלגת החופש הדמוקרטית ממיסיסיפי טענה שהצירים אינם כשרים, מפני שהמשלחת המקורית נבחרה לפי חוקי ג'ים קרואו (בלי מצביעים מקבוצות מיעוט). הם הציעו ששני הצדדים יתחלקו במושבים. ג'ונסון דאג שדחיית הדמוקרטים השמרנים, אפילו אם אלו יתמכו בגולדווטר ממילא, תעלה לו בניצחונות בדרום. לבסוף הושגה פשרה בעזרת יוברט האמפרי ומנהיגי זכויות האזרח השחורים בהנהגת מרטין לותר קינג: מפלגת החופש קיבלה שני מושבים, הצירים ממיסיסיפי הבטיחו לתמוך במפלגה בבחירות, והובטח שבעתיד לא יתקבלו משלחות שנבחרו באופן מפלה. אף על פי שמפלגת החופש התרצתה והסכימה לתמוך בפשרה, כמה צירים לבנים ממיסיסיפי ומאלבמה נפגעו מכך ועזבו את הוועידה. תומכי זכויות האזרח התנגדו לפשרה. בבחירות, זכה ג'ונסון בדרום, פרט ללואיזיאנה, לאלבמה, למיסיסיפי, לג'ורג'יה ולקרוליינה הדרומית.
ג'ונסון גם התמודד מול רוברט קנדי, אחיו הצעיר של הנשיא לשעבר והתובע הכללי של ארצות הברית. עוד מימיו של קנדי בסנאט התפתחה ביניהם איבה, כשג'ונסון נהג לספר סיפור מביך על כיצד הוא והנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט זימנו את אביו של קנדי, ג'וזף קנדי, לפגישה ידידותית, פגישה בה פיטרו אותו מתפקידו כשגריר בבריטניה. לאחר שקנדי ניסה למנוע מאחיו לבחור בג'ונסון בתור המועמד לתפקיד סגן הנשיא, הגיעה היריבות ביניהם לשיאה.
בתחילת 1964, אף על פי ששנא את ג'ונסון, ניסה קנדי לגרום לג'ונסון לבחור בו בתור מועמד לתפקיד סגן הנשיא. ג'ונסון הכריז שאף אחד מחברי הקבינט שלו לא יוכל להיות המועמד. ג'ונסון דאג שקנדי ינאם בוועידה כדי להיבחר לתפקיד, ולכן קבע את הנאום של קנדי ליום האחרון, לאחר שהמועמד כבר נבחר. לאחר הוועידה, החליט קנדי לעזוב את משרתו ונבחר לסנאט מטעם ניו יורק. ג'ונסון בחר בסנאטור יוברט האמפרי ממינסוטה, ליברל ותומך זכויות אדם, בתור המועמד לתפקיד.
המפלגה הרפובליקנית הייתה חלוקה ב-1964 בין הפלגים המתונים-ליברלים והשמרנים שלה. סגן הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון, שנוצח בידי קנדי ב-1960 במירוץ צמוד, החליט שלא לרוץ שוב. ניקסון, מתון עם קשרים בשני האגפים, הצליח לאחד את המפלגה ב-1960. בהיעדרו, הפלגים נלחמו במלחמה קשה על זהות המועמד. בארי גולדווטר, סנאטור מאריזונה, היה המנהיג של האגף השמרני. השמרנים היו מבוססים במערב התיכון, אך משנות ה-50 הם התחזקו מאוד בדרום ובמערב. השמרנים תמכו במיסוי נמוך, ממשל פדרלי קטן שתמך בזכויות יחידים ובעסקים, והתנגדו לתוכניות רווחה. הם זעמו על השליטה של האגף המתון, שהיה מבוסס בצפון מזרח המדינה, במפלגה. מאז שנות ה-40, המתונים מהמזרח ניצחו את השמרנים בוועידות הלאומיות. השמרנים האמינו שהמתונים מהמזרח היו שונים רק במעט מדמוקרטים ליברלים בהשקפת עולמם. יריבו הגדול של גולדווטר בקרב על המועמדות היה נלסון רוקפלר, מושל ניו יורק ומנהיג ותיק של האגף המתון.
בתחילת המירוץ, נחשב רוקפלר למועמד המוביל. אך ב-1963, שנתיים לאחר הגירושין שלו מאשתו, הוא התחתן עם מרגרט מרפי, אישה שהייתה צעירה ממנו בכמעט שמונה-עשרה שנה, שלא מזמן התגרשה מבעלה ונתנה לו את ארבעת ילדיה. העובדה שמרפי התגרשה והתחתנה במהירות הובילה לשמועות בנוגע לרומן שהיה לה עם רוקפלר. השמרנים והנשים במפלגה כעסו על כך. אחרי נישואיו, איבד רוקפלר 20% תמיכה בין לילה. הסנאטור פרסקוט בוש מקונטיקט, אביו של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש וסבו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, היה ממבקריו הבולטים של רוקפלר בעניין זה וטען שהוא אינו מתאים בשל כך להיבחר לנשיאות.
בבחירות בניו המפשייר, נחשבו רוקפלר וגולדווטר למועמדים מובילים, אך המצביעים נתנו ניצחון מפתיע לשגריר בדרום וייטנאם, הנרי קבוט לודג' הבן, סנאטור לשעבר ממסצ'וסטס ומועמד לסגנות הנשיאות ב-1960. לודג' לא רצה להתמודד אולם תומכיו רשמו אותו. לודג' זכה גם במסצ'וסטס ובניו ג'רזי לפני שהחליט לפרוש עקב חוסר רצון.
למרות תבוסתו בניו המפשייר, המשיך גולדווטר המשיך להתמודד, כשהוא זוכה בבחירות באילינוי, בטקסס ובאינדיאנה בלי תחרות גדולה, ובנברסקה לאחר אתגר מתנועה תומכת ניקסון. הוא גם זכה במספר ועידות מפלגתיות והרוויח עוד יותר צירים. בינתיים, ניצח רוקפלר את גולדווטר בווירג'יניה המערבית ובאורגון, ואילו ויליאם סקרנטון זכה במדינת מגוריו, פנסילבניה. סקרנטון ורוקפלר זכו גם בכמה ועידות מפלגתיות, רובן בצפון מזרח המדינה.
הקרב האחרון בין גולדווטר ורוקפלר היה בבחירות בקליפורניה. למרות ההאשמות בנוגע לנישואיו, הוביל רוקפלר על גולדווטר בסקרים בקליפורניה, ונראה כמנצח עד שאשתו ילדה את בנו, נלסון רוקפלר הבן, רק שלושה ימים לפני הבחירות. הלידה החזירה את נושא הניאוף לקדמת הבמה, ורוקפלר התחיל לאבד תמיכה, ולבסוף הפסיד לגולדווטר כשהוא זוכה ב-49% מהקולות לעומת 51% לגולדווטר. לאחר כישלונו של רוקפלר, פנו המתונים אל סקרנטון בתקווה לעצור את גולדווטר, אולם כשהוועידה החלה, נראה גולדווטר כמו המועמד המוביל.
הצבעות:
הוועידה הרפובליקנית הלאומית של 1964, שנערכה בדאלי סיטי, קליפורניה, הייתה אחת מהיותר מרירות שהתקיימו, כשהמתונים והשמרנים מביעים את שנאתם באופן חופשי. רוקפלר קיבל קריאות בוז כשעלה לנאום. בנאומו, הוא ביקר את השמרנים, מה שגרם לשמרנים לצעוק עליו. המתונים ניסו לתמוך בסקרנטון, אולם גולדווטר ניצח בקלות ונבחר בסיבוב הראשון.
המועמדות לתפקיד סגן הנשיא התגלגלה לידיו של ויליאם מילר, חבר קונגרס אלמוני מניו יורק. גולדווטר אמר שבחר במילר רק כי "הוא משגע את ג'ונסון".
בנאום קבלת המועמדות שלו, טען גולדווטר את טענתו המפורסמת ביותר (ציטוט של מרקוס טוליוס קיקרו): קיצוניות בהגנה על החופש אינה חטא, ומתינות ברדיפה אחר הצדק אינה מעלה. המתונים במפלגה ראו את נאומו כעלבון, ורבים מהם תמכו בדמוקרטים.
אף על פי שגולדווטר הצליח לגייס מצביעים שמרנים, הוא לא הצליח להרחיב את בסיס התמיכה שלו בבחירות. מעט לפני הוועידה הלאומית הוא עורר את זעמם של הרפובליקנים המתונים בגלל התנגדותו לחוק זכויות האזרח, שג'ונסון תמך בו וחתם עליו. גולדווטר טען כי עניין זכויות האזרח הוא עניין למדינות ולא לממשל הפדרלי, ושהחוק עצמו הוא אינו חוקתי. התנגדותו לחוק הובילה את השחורים לתמוך בהמוניהם בג'ונסון. מחנה ג'ונסון השתמש במקרה זה כדי להציג את גולדווטר כגזען- אף על פי שגולדווטר תמך בחוקים דומים ב-1957 וב-1960, אליהם ג'ונסון התנגד באופן אירוני. גולדווטר תמך בחוקים הללו רק לאחר שהציע להם תיקונים מגבילים. גולדווטר נודע בפליטות הפה שלו, ורוב אמרותיו פורסמו בידי מטה ג'ונסון. התנגדותו של גולדווטר לממשלו של דווייט אייזנהאואר בטענה שהיה חיקוי חיוור לניו דיל גרמה לו לאבד את מלוא תמיכתו הנשיא לשעבר.
בדצמבר 1961, אמר גולדווטר במסיבת עיתונאים שהוא חושב שהמדינה תהיה במצב יותר טוב אם "ינסרו את החוף המזרחי ויתנו לו לצוף בים", כשהוא מביע את התנגדותו למדיניות הכלכלית-חברתית הליברלית שתמך בה חלק זה. משפט זה, וגם משפט שתמך בהפיכת הביטוח הלאומי לוולונטרי, ותמיכתו במכירת רשות עמק טנסי, פגעו בגולדווטר הודות לתשדירים דמוקרטיים. גולדווטר גם התבדח שהצבא צריך "להכניס פצצה גרעינית אל השירותים של הקרמלין".
גולדווטר גם נפגע מחוסר התמיכה מצד המתונים במפלגתו. רוקפלר וג'ורג' רומני סירבו לתמוך בו. מצד שני, ניקסון וסקרנטון פעלו למען בחירת המועמדים הרפובליקנים, אף על פי שניקסון טען כי מצעו של גולדווטר צריך להתמתן. עיתון ה-New York Herald-Tribune, עיתון רפובליקני מזרחי שאליו התנגד גולדווטר, תמך בג'ונסון במהלך מסע הבחירות. כמה רפובליקנים מתונים אף הקימו ארגון למען ג'ונסון במערכת הבחירות, אם כי הארגון לא משך את הרפובליקנים הבולטים.
מעט לפני הוועידה הרפובליקנית, טען כתב CBS בגרמניה שגולדווטר יתחיל את מועמדותו בבוואריה, מרכז הימין הגרמני וקרש הקפיצה של היטלר להשתלטות על גרמניה. נוצרה הקבלה בין הקיצוניים בגרמניה לקיצוניים בארצות הברית, זאת על אף שגולדווטר מעולם לא תכנן לערוך טיול לבוואריה.
מגזינים הטילו ספק בשפיותו של גולדווטר, ופסיכיאטרים רבים הסכימו שהוא "לא יציב מבחינה רגשית" ולא מתאים לתפקיד, אם כי לא פגשו אותו מעולם. הכתבה זכתה לפרסום רב והובילה לשינוי בכללי האתיקה של איגוד הפסיכיאטרים. גולדווטר הגיש נגדם תביעת דיבה וזכה ב-75,000 דולרים.
תמיכה מצד אייזנהאואר יכלה לחזק את גולדווטר, אולם היא הייתה חסרה. כשנשאל ביולי 1964 בנוגע ליכולותיו של מילטון אייזנהאואר, אחיו הקטן של הנשיא, טען גולדווטר ש"אייזנהאואר אחד בדור מספיק". אייזנהאואר לא דחה את גולדווטר לחלוטין וכן הופיע בתשדיר אחד למענו. רונלד רייגן, אז שחקן הוליוודי מפורסם, תמך בגולדווטר באופן פעיל ונשא למענו את נאומו המפורסם זמן לבחור, הידוע גם כ'הנאום'. יועציו של גולדווטר שידרו את הנאום בכל רחבי המדינה. רבים מחשיבים את הנאום כנאום הכניסה של רייגן לפוליטיקה, וכעבור שנתיים הוא נבחר להיות מושל קליפורניה.
ג'ונסון מיצב את עצמו בתור אדם מתון והצליח להציג את גולדווטר כקיצוני. גולדווטר נטה להצהיר הצהרות עמומות על כלכלה, מלחמה ונשק גרעיני שיכלו לפגוע בו. מטה הבחירות של ג'ונסון שידר ב-7 בספטמבר תשדיר בחירות מפורסם שנקרא "תשדיר החרצית", בו תמונה של ילדה קטנה סופרת עלי כותרת של חרצית מתחלפת לספירה לאחור לקראת שיגור פצצה גרעינית, בתגובה למשפט של גולדווטר שתמך בשימוש מסוים בנשק גרעיני בווייטנאם. התשדיר "וידויים של רפובליקני" כלל מונולוג משחקן שטען שתמך באייזנהאואר ובניקסון, אולם דאג מה"אנשים בעלי הרעיונות המוזרים", "הקבוצות המוזרות" ו"ראשי הקו קלוקס קלאן" שתמכו בגולדווטר. הוא טען שאו שהם לא רפובליקנים או שהוא לא. המצביעים החלו לראות בגולדווטר מועמד ימני יותר ויותר קיצוני, והסלוגן שלו, "In your heart, you know he's right" (בלבכם, אתם יודעים שהוא צודק), היה מושא ללעג מצד מחנה ג'ונסון, שהמציא את הגרסאות In your guts, you know he's nuts" (בתוככם, אתם יודעים שהוא מטורף), "In your heart, you know he might" (בליבכם, אתם יודעים שהוא יכול [ללחוץ על הכפתור הגרעיני]), וגם "In your heart, he's too far right" (בלבכם, הוא יותר מדי ימני). ציניקנים ענדו כפתורים עם הסיסמה "אפילו ג'ונסון עדיף על גולדווטר!".
הדאגה הכי גדולה של מטה ג'ונסון הייתה בנוגע לאחוזי הצבעה נמוכים במדינות גדולות. לכן, כל התשדירים של ג'ונסון נגמרו במשפט "הצביעו לנשיא ג'ונסון ב-3 בנובמבר. הסיכונים גבוהים מכדי להישאר בבית". הדמוקרטים גם השתמשו בססמאות "קדימה עם LBJ" ו-"LBJ למען USA".
מסע הבחירות הופסק לשבוע לאחר מותו של הנשיא לשעבר הרברט הובר ב-20 באוקטובר. שני המועמדים נכחו בלווייתו.
ג'ונסון הוביל בכל הסקרים בהפרשים גדולים במהלך מסע הבחירות.
הבחירות נערכו ב-3 בנובמבר 1964. ג'ונסון ניצח את גולדווטר בקלות, כשהוא זוכה ב-61% מהקולות, האחוז הגבוה ביותר מאז שאחוזי הקולות פורסמו ב-1824. גולדווטר זכה רק במדינת מגוריו, אריזונה, ובחמש מדינות דרומיות שהתנגדו למדיניות הדמוקרטית בנוגע לזכויות האזרח- לואיזיאנה, מיסיסיפי, ג'ורג'יה, אלבמה וקרוליינה הדרומית. גולדווטר הצליח בדרום יותר מכל מועמד רפובליקני אחר מאז תקופת השיקום.
חמש המדינות הדרומיות שתמכו בגולדווטר עברו שינוי קיצוני. כך למשל במיסיסיפי, מדינה בה פרנקלין דלאנו רוזוולט זכה ב-97% מהקולות ב-1936, זכה גולדווטר ב-87% מהקולות. מבין המדינות, לואיזיאנה הייתה המדינה היחידה שתמכה ברפובליקני מאז סוף תקופת השיקום, מיסיסיפי, אלבמה וקרוליינה הדרומית לא תמכו במועמד רפובליקני מאז תקופת השיקום, וג'ורג'יה מעולם לא בחרה במועמד הרפובליקני לפני גולדווטר.
הבחירות ב-1964 היו שלב חשוב בהפיכת הדרום ממעוז דמוקרטי בטוח למעוז רפובליקני. למרות זאת, באחת עשרה המדינות שהיו בעברן בקונפדרציה, זכה ג'ונסון ב-51% מהקולות בממוצע. ג'ונסון היה הדמוקרט הראשון שזכה בוורמונט בבחירות הנשיאותיות והדמוקרט השני, אחרי וודרו וילסון ב-1912, כשהקולות הרפובליקניים התפלגו, שזכה במיין במאה העשרים. ורמונט ומיין היו שתי המדינות היחידות שפרנקלין דלאנו רוזוולט מעולם לא זכה בהן.
ג'ונסון הצליח גם להוביל לתבוסתם של רפובליקנים שמרנים רבים בבחירות לקונגרס, והשיג רוב שסייע לו להתגבר על השמרנים בקונגרס.
הייתה זאת מערכת הבחירות הראשונה מאז התיקון ה-23 לחוקת ארצות הברית, ולפיכך הראשונה עבור מחוז קולומביה.
ג'ונסון שבר שני שיאים של פרנקלין דלאנו רוזוולט: המספר הרב ביותר של אלקטורים למועמד שהתמודד לראשונה (486 לעומת 472 לרוזוולט ב-1932) ואחוז הקולות הגבוה ביותר אי פעם בהתפלגות בין דמוקרטים ורפובליקנים (רוזוולט השיג 60.8% מהקולות ואילו ג'ונסון 61.1%). שיא האלקטורים לפעם הראשונה נשבר כשרונלד רייגן זכה ב-489 קולות ב-1980. ג'ונסון עדיין מחזיק באחוז הגבוה ביותר של תמיכה בבחירות הנשיאותיות.
| המועמד לנשיאות | מפלגה | מדינה | כמות האלקטורים | השותף | מדינת השותף | כמות האלקטורים של השותף |
|---|---|---|---|---|---|---|
| לינדון ג'ונסון | דמוקרטית | טקסס | 486 | יוברט האמפרי | מינסוטה | 486 |
| בארי גולדווטר | רפובליקנית | אריזונה | 52 | ויליאם מילר | ניו יורק | 52 |
| אריק האס | העבודה הסוציאליסטית | ניו יורק | 0 | הנינג בלומן | מסצ'וסטס | 0 |
| קליפטון דברי | העובדים הסוציאליסטית | אילינוי | 0 | אד שו | מישיגן | 0 |
| ארל מאן | האיסור | מישיגן | 0 | מארק שו | מישיגן | 0 |
| ג'ון קספר | זכויות המדינות | ניו יורק | 0 | ג'.ב סטונר | ג'ורג'יה | 0 |
| ג'וזף לייטבורן | החוקה | מערב וירג'יניה | 0 | תיאודור בילינגס | קולורדו | 0 |
| לא מחויבים | 0 | |||||
אף על פי שגולדווטר הפסיד בבחירות, טענו מומחים שהניח את היסודות למהפכה השמרנית. נאומו של רונלד רייגן בשם גולדווטר, תנועות שורשיות וההשתלטות השמרנית (גם הזמנית בשנות השישים) על המפלגה הרפובליקנית סייעו להפיכתו של רייגן לנשיא ב-1980. פוליטיקאים רבים נכנסו לפוליטיקה בעקבות גולדווטר, כולל הילרי קלינטון.
ג'ונסון השתמש בניצחונו בבחירות כדי להצליח להעביר חוקי רווחה ("החברה הגדולה") וחוקים למניעת אפליה גזעית במתן זכות בחירה. אך הפופולריות שלו נפגעה בגלל מלחמת וייטנאם. ב-1968, הוא היה כל כך לא פופולרי עד שלא רץ שוב לנשיאות. התמיכה בזכויות האזרח ובשחורים הובילה לעזיבה של חברי איגודים לבנים ודרומיים מקואליציית הניו דיל של רוזוולט, והם עברו לתמוך ברפובליקנים. מתוך שלוש עשרה מערכות הבחירות לאחר מכן, ניצחו הדמוקרטים רק בשש (אם כי, יש לציין, חמש מתוכן היו בשמונה מערכות בחירות האחרונות, ושבשתיים מתוך השלוש האחרות הדמוקרטים זכו במרבית הקולות).
לאחר מערכת בחירות זאת, הלבנים הדרומיים עברו מהמפלגה הדמוקרטית למפלגה הרפובליקנית, ואילו האוכלוסייה השחורה עברה במהירות למפלגה הדמוקרטית, תהליך שהחל עוד בימי הניו דיל. מאז 1964, זוכים הדמוקרטים ל-80% לפחות מקולות השחורים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
