Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קיסרות אקסוּם (בגעז: መንግሥተ አክሱም) הייתה ישות מדינית וכלכלית חשובה באזור חבש בצפון-מזרחה של אפריקה, בשטחי אתיופיה ואריתריאה של ימינו. הממלכה, שמרכזה בעיר אקסום (המצויה בצפון שטח אתיופיה המודרנית), הוקמה במאה ה-1 לפני הספירה, והפכה לקיסרות (אימפריה) באופן רשמי כאשר המלך סאמבראוטאס הכריז על עצמו כ"קיסר" (ንጉሠ ነገሥት; מילולית: מלך המלכים).
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | קיסרות |
| שפה נפוצה | געז ויוונית |
| עיר בירה | אקסום |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אפריקה, אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | פרוטו-אקסום |
| תאריך | המאה ה-1 לפנה"ס |
| פירוק |
כיבושי האסלאם (אנ') מרד יהודית |
| תאריך | 850 |
| ישות קודמת | ממלכת דעמת |
| ישות יורשת | ממלכת ביתא ישראל |
| שטח בעבר | 1.25 מיליון קמ"ר (נכון ל־מאה ה-4 וה-5) |
| אוכלוסייה בעבר |
כ-500,000 להוציא שטחים כבושים (נכון ל־מאה ה-4 וה-5) |
| כלכלה | |
| מטבע | מטבע אקסומי |
  | |
אקסום הממוקמת בצפונה של אתיופיה ובאריתריאה, חלשה על סחר עשיר בין האוקיינוס ההודי לים התיכון. אקסום מוזכרת בספר "השיוט בים האריתריאי", מהמאה הראשונה לספירה, כמקום חשוב לסחר של שנהב:
על פי שיוט בים האריתריאי (פריפלוס - קובץ הוראות שיוט), שליטה של אקסום היה זוסקלאס, ששלט מאקסום על שתי ערי נמל חשובות: אדוליס (ליד מאסאווה של היום) וארסינוי (אסאב של היום). בספר מוזכר שבממלכה הייתה ספרות יוונית ענפה:
במאה ה-3, אקסום החלה להתערב בעניינים הפנימים של ממלכות בדרום חצי האי ערב, ושלטה לסירוגין באזור תיהמה במערב ערב הסעודית של היום ובאזורים אחרים.
בסוף המאה ה-3 אקסום החלה להטביע מטבעות משלה ונזכרה, על ידי הנביא הפרסי מאני(אנ'), כאחת מארבע המעצמות של התקופה, לצד פרס, רומא וסין. הממלכה קיבלה את הנצרות בין השנים 325–328 תחת שלטונו של הקיסר אזנה והייתה המדינה הראשונה שהשתמשה בצלב על מטבעותיה. בשיאה שלטה אתיופיה על אזור נרחב הכולל את צפון אתיופיה, אריתריאה, צפון סודאן, דרום מצרים, ג'יבוטי, תימן ודרום ערב הסעודית. שטחה הסתכם בכ-1.25 מיליון קמ"ר[5]
אתיופיה הייתה בעלת בריתה של האימפריה הביזנטית כנגד האימפריה הפרסית ושקעה מסיבות בלתי ברורות, שאת חלקן ניתן לייחס להתפשטות האסלאם, התמעטות הסחר באזורה ומיתון בשוקי אלכסנדריה, ביזנטיון ודרום אירופה.
אחרי תקופת זוהר שנייה בתחילת המאה ה-6, החלה הממלכה לשקוע שוב, והתמוטטה סופית לאחר פלישת כוחות יהודית המלכה במאה ה-10.
בתחילה סברו החוקרים שאקסום הוקמה על יד דוברי שמית מסבא שהיגרו מדרום חצי האי ערב (תימן המודרנית), אך רוב החוקרים מסכימים שהייתה זו ציוויליזציה מקומית. חוקרים כריצ'רד פנקהרסט מצביעים על ממלכת דעמת, שהייתה קיימת לפני אקסום והתפתחה ללא כל השפעה דרום ערבית ולפני ההגירה לאזור, שהתרחשה במאה ה-4 לפני הספירה, ונמשכה תקופה קצרה מאוד.[6] מעבר לכך, שפת הגעז, השפה השמית העתיקה של אריתריאה ואתיופיה, לא הגיעה מסבא, וישנן עדויות של נוכחות דוברי שמית באזור אפילו לפני האלף השני לפני הספירה.[7] השפעת סבא בתקופה זו הייתה קטנה, הוגבלה לכמה אזורים ונעלמה לאחר כמה עשורים, או שלמעשה היו אלו מושבות סחר או מוצבים צבאיים בסוג של שיתוף פעולה עם ממלכת ד`מאט או מדינות פרוטו-אקסומיות אחרות.[6] על מנת ליצור בלבול נוסף, באותה התקופה הייתה עיר באתיופיה הנקראת סבא שסביר שלא הייתה התנחלות סבאית.
הפרוטו-אמהרים והפרוטו-תגרים היו הקבוצות העיקריות בממלכת אקסום לפני אימוץ הנצרות. השפה הרשמית הייתה הגעז והיא משמשת בעיקר כשפת קודש בפי הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, הכנסייה האורתודוקסית האריתראית וכן גם היהודים של ביתא ישראל.
תושבי אקסום היו עירוב של קבוצות אתניות שכללו בתוכם את התושבים דוברי השפות השמיות שהיו הדומיננטיים לצד דוברי השפות הכושיות כגון האגאווים ודוברי השפות הנילו-סהריות כמו הקאנאמים והנאראים תושבי הממלכה בכללותם נקראו חבשים.
אקסום סחרה עם הודו והאימפריה הרומית (ויותר מאוחר האימפריה הביזנטית) בשנהב, שריוני צבים, זהב וברקת וייבאה משי ותבלינים. אקסום הייתה ממוקמת על הים האדום והנילוס וזה איפשר לה לסחור עם המדינות לחופי ים סוף כדוגמת המדינות הדרום ערביות (תימן המודרנית) ומדינות תת-היבשת ההודית ומדינות הנילוס כגון נוביה. במאה השלישית, אקסום שלטה על חופו המזרחי של הים האדום ובשנת 350 כבשה את ממלכת כוש ולמעשה השמידה אותה לחלוטין.
אקסום נשארה אימפריה חזקה עד עליית האסלאם במאה ה-7. המוסלמים מעולם לא ניסו לחדור ולפלוש לאקסום כפי שהם עשו בשאר אפריקה. הכוח הימי של אקסום נחלש גם באותה התקופה אף על פי שבשנת 702 חיילי אקסום פלשו וכבשו את חג'אז ואת העיר העיקרית ג'דה. בנקמה, כתגובה הערבים כבשו את קבוצת איי דחלק מאקסום.
לבסוף, האימפריה המוסלמית השיגה שליטה על אזור ים סוף ורוב מדינות הנילוס, והכניסה את אקסום לבידוד כלכלי. אף על פי כן, שתי הממלכות היו ביחסים טובים באופן יחסי. שתי מדינות נוצריות הנמצאות צפונית מערבית לאקסום נכבשו על ידי המוסלמים ותושביה אולצו להתאסלם ובכך בתקופה זו נשארה אקסום המדינה הנוצרית היחידה באזור.
ממלכת אקסום הגיעה למספר השגים תרבותיים, כגון האלפבית האתיופי (שהתפתח מהכתב הדרום ערבי), והחלה לטבוע מטבעות משלה בשנת 270 לערך. יותר מכך, בתחילת בנייתה של הממלכה, אובליסקים גבוהים הוקמו על מנת לציין את המלך וחדרים תת-קרקעיים נבנו, המפורסם שביניהם הוא האובליסק של אקסום.
ממלכה זו הייתה פלורליסטית ומדינה חשובה באופן תרבותי. בממלכה היו מגוון תרבויות שכללו בין היתר מצריים, סודאנים, ערבים והודים. ערי אקסום העיקריות כללו סבאים, יהודים, נובים, נוצרים ואפילו מיעוט של בודהיסטים.
בשנת 333 בקירוב תחת הקיסר עזנה, הממלכה אימצה את הנצרות במקום העירוב של הפוליתאיזם והמסורות היהודיות ושמה שונה לאתיופיה. על קבלת הנצרות מעידה הכרוניקה החבשית:
צנפא-ארעד הוליד את אברהא ואת אצבחא. בימיהם, בהיותם באכסום, הופיעה הנצרות... אבי סלמא היה סוחר ואתו בא אבא-סלמא. חלק מעם חבש היה חי בימים ההם באמונה היהודית, ואחרים היו מקדשים את הנחש. אבא-סלמא למדם את דת-ישוע המשיח... התנצרותם היה בשנת 333 ללדת המשיח. אברהא ואצבחא בנו את אכסום...
— אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג, עמ' 147
למרות קבלת הנצרות הפולחן הפוליתאיסטי המשיך להתקיים באקסום והיווה אופוזיציה משמעותית לשלטון הקיסרים הנוצריים, מצב זה נמשך עד להתחזקות הקשרים עם האימפריה הביזנטית שהובילו להתחזקות הנצרות ולניצחונה על יריבותיה הפולתאיסטיות.[8]
החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס סייר ביישובי ביתא ישראל לאורך שנת 1770, במסגרת מסעו לגילוי מקור נהר הנילוס. הוא מציין כי הכינוי "ביתא ישראל" הוצמד ליהודים שסירבו להתנצר מהמאה הרביעית ואילך,[9] כאשר המלך אזנה הפך את ממלכת אקסום לממלכה נוצרית. לפני כן היהודים, על פי ההיסטורון האתיופי לאפסו דלבו, נקראו בשם סאמיאן,[10] שמשמעותו בשפת הגעז צפון - כנראה לומר שהם הגיעו מהצפון. לכינוי ביתא ישראל זה לא יוחסו משמעויות שליליות והקהילה השתמשה בו לפני שהוסדרה התקשורת עם קהילות יהודיות אחרות.[11]
ערכים מורחבים – פוסט-אקסום, יהודית המלכהשקיעת הממלכה החלה במאה השביעית והאוכלוסייה נאלצה להתיישב במקומות גבוהים יותר ברמה האתיופית. בשנת 960 התקוממו בני ביתא ישראל יחד עם בני האגאו נגד ממלכת אקסום הנוצרית, שהונהגה על ידי השושלת הסולומונית,[12] בראשם עמדה יהודית המלכה המכונה גם אסתר במקורות יהודיים ו-"יהודית גוּדית" במקורות נוצריים עוינים. לפי אורי בן ברוך (קס ברהן ברוך) יהודית היא בתו של המלך גדעון הרביעי משושלת הגדעונים ששלטה בממלכה היהודית בצפון אתיופיה, בעוד שלפי אותם מקורות נוצריים יהודית התגיירה לרגל נישואיה. המורדים בראשות יהודית הבעירו כנסיות ומנזרים, הרגו נזירים וכמרים וחתרו להכרית את הנצרות באתיופיה. המרד הביא לנפילת ממלכת אקסום ועליית שושלת זאגווה לשלטון באתיופיה. קיסרי שושלת זאגווה בני האגאו שיתפו פעולה עם היישוב העצמאי של ביתא ישראל בצפון אתיופיה, עד שנת 1270, בה הרג יקונו אמלאק את אחרון מלכיה, יטברק וייסד את השושלת הסולומונית העוינת ליהודים.[12] תקופת העצמאות הגמורה הייתה תור הזהב של יהודי אתיופיה.
בכרוניקה החבשית מדגישים כי מוצאה של שושלת זאגווה אינו מזרע ישראל, בניגוד לשליטי אקסום לפני כן:
אנבס-ודם הוליד את דל-נעד; כיסא מלכותו ניטל ממנו וניתן לאחרים אשר לא היו ישראליים והם זגוי
— אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, מוסד הרב קוק, תש"ג, עמ' 147
לא נמסר בתעודה זו מי נטל את כיסא המלכות דיל נהואד, מלך אקסום. קיימות עדויות על כנסיות שרופות, אך היו חוקרים מודרניים שהטילו ספק בעצם קיומה של יהודית המלכה. אפשרות אחרת היא שממלכת אקסום הובסה בידי המלכה הפגאנית באני אל-האמווייאה, שהייתה מלכת אחת השבטים של הסידאמה.
Stuart Munro-Hay, Aksum: An African Civilization of Late Antiquity, Edinburgh University Press, Edinburgh, 1991. ISBN 0-7486-0106-6
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
