דמיטרי ליכצ'וב

דמיטרי ליכצ'וב (ברוסית: Дмитрий Сергеевич Лихачёв;‏ 28 בנובמבר 1906 - 30 בספטמבר 1999) היה פילולוג רוסי וסובייטי. ליכצ'וב חיבר מספר עבודות חשובות על ההיסטוריה של הספרות הרוסית הקדומה. עבודתו הקנתה לו מוניטין בכל העולם, והוא זכה במספר רב של פרסים בינלאומיים ותוארי דוקטור לשם כבוד במספר אוניברסיטאות ידועות.

דמיטרי ליכצ'וב
Дмитрий Сергеевич Лихачёв

לידה	15 בנובמבר 1906 (יוליאני) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	30 בספטמבר 1999 (בגיל 92) סנקט פטרבורג, רוסיה
ענף מדעי	פילולוגיה, בלשנות, תולדות האמנות, culturology, תולדות האמנות
מקום קבורה	בית הקברות בקומארובו
מקום לימודים	בית ספר 232 (1916) בית ספר קרל מאי (1920) אוניברסיטת סנקט פטרבורג (1928) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
מנחה לדוקטורט	Dmytro Abramovych, Varvara Adrionova-Peretz
מוסדות	אוניברסיטת סנקט פטרבורג Pushkin House
תלמידי דוקטורט	Yury Begunov, Rufina Dmitrieva, Yakov Lurye, Lidia Sazonova
פרסים והוקרה	פרס סטלין מדליה לציון 250 שנה ללנינגרד מסדר סטרה פלנינה מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מסדר אנדרו הקדוש מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין מדליית פושקין מסדר הרוכב ממדרה מסדר קירילוס ומתודיוס פרס נשיא הפדרציה הרוסית מסדר גאורגי דימיטרוב פרס הפדרציה הרוסית אזרח כבוד של סנקט פטרבורג פרס סטלין, דרגה 2 מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 גיבור העמל הסוציאליסטי העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה עיטור לנין פרס ברית המועצות מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 עיטור הדגל האדום של העמל מדליה על גבורת העמל מדליית זהב להישג כלכלי מדליה על הגנת לנינגרד מדליית הזהב של לומונוסוב (1993) מדליית ותיק העמל
צאצאים	Vera Likhachyova
תרומות עיקריות
חתימה

ביוגרפיה

דמיטרי ליכצ'וב נולד בסנקט פטרבורג, לאב שהיה מהנדס חשמל. לאחר סיום לימודיו בבית הספר החל ללמוד באוניברסיטת סנקט פטרבורג בפקולטה למדעי החברה. בשנת 1928, לקראת סיום^{[דרושה הבהרה]} הלימודים באוניברסיטה, נעצר בשל השתתפותו בחוג סטודנטים, בו הרצה על חוקי הדקדוק הרוסי שהופרו על ידי "אויבי הכנסייה והעם הרוסי". הוא נידון ל-5 שנות מאסר. עד לשנת 1931 היה במחנה מעצר באיי סולובצקי, ובתקופת שהותו במחנה כתב את עבודת המחקר הראשונה שלו, על משחקי קלפים של פושעים פליליים. בנובמבר 1931 הועבר לעבודה בהקמת של תעלת בלומורקנאל.

בשנת 1932 שוחרר ליכצ'וב וחזר ללנינגרד. הוא הצליח לחזור לפעילות מדעית בתחום הפילולוגיה, ובשנת 1936 נמחק האישום שהיה כנגדו בגין פעילות נגד המדינה. באותה תקופה התחתן, ובשנת 1937 נולדו לו תאומות.

במהלך מלחמת העולם השנייה היו הוא ומשפחתו נצורים בלנינגרד. הם שרדו את המצור על העיר, אך רק בשנת 1943 הצליחו לצאת ממנה.

החל משנת 1938 ועד לשנת 1954 עבד ליכצ'וב במכון לספרות רוסית בלנינגרד. בשנת 1941 סיים את עבודת הדוקטורט שלו שהוקדשה לספרות הרוסית של המאה ה-12. בשנים 1945–1946 פרסם מספר ספרים על ההיסטוריה של רוסיה ועל הספרות הרוסית בין המאה ה-11 למאה ה-17. בשנת 1946 החל ליכצ'וב ללמד באוניברסיטת סנקט פטרבורג, ובשנת 1951 התמנה לפרופסור.

בשנת 1950 פרסם ליכצ'וב תרגום לרוסית מודרנית של משא מלחמת איגור ושל הכרוניקה הרוסית הראשונה עם הערות מדעיות. בשנת 1952 הוענק לו פרס סטלין על עבודותיו בתחום ההיסטוריה. ב-1953 נבחר ליכ'צ'וב לחבר בהתכתבות באקדמיה הרוסית למדעים.

בשנת 1955 פרסם ליכ'צוב מאמר בו קרא להגנת עתיקות בברית המועצות. מאמר זה היה הראשון בסדרת פעולותיו בנושא, תחום שתפס אצלו מקום משמעותי במהלך תקופה ארוכה. ב-1965 היה בין מייסדי הוועדה להגנת העתיקות. הוא פעל להקמת מוזיאונים לסופרים רוסים ידועים, פעל להגנת בניינים היסטוריים ועוד.

ב-1969 קיבל ליכצ'וב את פרס ברית המועצות בפעם השנייה, ובשנת 1970 נבחר לחבר באקדמיה הרוסית למדעים. ב-1986 קיבל ליכצ'וב את תואר גיבור העמל הסוציאליסטי, והוענק לו עיטור לנין.

ליכצ'וב לא היה חבר המפלגה הקומוניסטית, ופעל להגנת אנדריי סחרוב ואלכסנדר סולז'ניצין. הוא סירב לחתום על מכתבים קבוצתיים בגנות פעילי תרבות. יחד עם זאת הוא לא היה דיסידנט ותמיד ניסה למצוא פשרה עם השלטונות. ב-30 בספטמבר 1998 קיבל ליכצ'וב את עיטור אנדריי הקדוש, העיטור הגבוה ביותר ברוסיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דמיטרי ליכצ'וב בוויקישיתוף

• אתר המוקדש לזכרו ועבודותיו