דייזי אל-אמיר

דייזי אל-אמיר (בערבית: ديزي الأمير; 1 בינואר 1935 – 22 בנובמבר 2018) הייתה סופרת, משוררת ודיפלומטית עיראקית. כתיבתה הספרותית עסקה בנושאים של זהות, גלות ומעמד האישה בעולם הערבי^[1]. היא פרסמה מספר קובצי סיפורים ורומנים שהעניקו קול ייחודי לחוויותיהן של נשים ערביות בתקופות של שינויים פוליטיים וחברתיים. לצד עיסוקה הספרותי, כיהנה בתפקידים דיפלומטיים שונים, בהם נספחת עיתונות בשגרירות עיראק בביירות ומנהלת המרכז התרבותי העיראקי בלבנון^[2]. במהלך חייה התגוררה בעיראק, לבנון, בריטניה וארצות הברית, וחוויותיה האישיות, שהתאפיינו בנדודים מתמשכים, השפיעו רבות על יצירתה^[1].

דייזי אל-אמיר
ديزي الأمير

לידה	1 בינואר 1935 בצרה, עיראק
פטירה	22 בנובמבר 2018 (בגיל 83) יוסטון, ארצות הברית
מדינה	עיראק עיראק
מקום קבורה	יוסטון, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת קיימברידג'
שפות היצירה	ערבית
סוגה	שירה, רומן
נושאי כתיבה	גלות זהות מעמד האישה בעולם הערבי
יצירות בולטות	הארץ הרחוקה שאהבה (البلد البعيد الّذي تحب), (1964) ושוב חוזר הגל (ثم تعود الموجة), (1969) במעגלי אהבה ושנאה (في دوامة الحب والكراهية), (1979) הבטחות למכירה (وعود للبيع), (1981) רשימת המתנה (لائحة انتظار)
בן זוג	חביב צאדק

ביוגרפיה

דייזי אל-אמיר נולדה באלכסנדריה לאם לבנונית מאזור דהור א-שווייר (אנ') ולאב עיראקי, רופא בן המעמד הבורגני שלמד באוניברסיטה האמריקאית בביירות. בילדותה התגוררה לסירוגין בבגדאד, שם ניהל אביה מרפאה, ובבצרה, שם חיה אחותה. מות אמה בגיל צעיר היה אירוע משמעותי בחייה, במיוחד לאור החלטת אביה למכור את רכושו ולפרוש עם אשתו החדשה. מגיל צעיר גילתה עניין רב בספרות, שירה וכתיבה. היא השלימה את לימודיה במכללת המורים בבגדאד ותכננה להמשיך ללימודי ספרות ערבית באוניברסיטת קיימברידג', אך קשיים כלכליים מנעו זאת.

במהלך שובה מאנגליה עצרה אל-אמיר בביירות, שם החליטה להישאר והחלה לעבוד כמזכירה בשגרירות עיראק – עבודה ששילבה בין פעילותה הדיפלומטית לעשייתה הספרותית. בביירות פגשה את המשוררת נאזכ אל-מאלכּה ושיתפה מחוויותיה בספר הזיכרונות "חברתי".

בביירות מונתה אל-אמיר לעוזרת נספח העיתונות בשגרירות עיראק. מלחמת האזרחים בלבנון (1975–1990) השפיעה רבות על חייה, ובמהלכה מונתה למנהלת המרכז התרבותי העיראקי בביירות, שם פעלה לקידום הספרות והתרבות העיראקית. בעקבות מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 נאלצה לעזוב את ביירות ולשוב לעיראק, שם המשיכה לכתוב ולעסוק בהרהורים על השינויים הפוליטיים והחברתיים^[3].

דייזי אל-אמיר נפטרה ביוסטון בנובמבר 2018 בגיל 83, לאחר שסבלה ממחלות זקנה. היא נקברה בעיר^[4].

תרומה ספרותית

דייזי אל-אמיר כתבה יצירות רבות, ובהן שירה, סיפורים קצרים ורומנים. כתיבתה התאפיינה בסגנון פיוטי ובחקר נושאים כגון גלות, זהות ומעמד האישה בעולם הערבי. רבות מיצירותיה עסקו בחוויותיהן של נשים בתקופות משבר במזרח התיכון, בהן מלחמת האזרחים בלבנון ומשטרו של סדאם חוסיין בעיראק.

סגנונה הייחודי התאפיין בליריות ובשילוב בין חוויות אישיות להיבטים חברתיים ופוליטיים. בכתיבתה תיארה בגלוי את האתגרים שעמדו בפני נשים ערביות, תוך עיסוק בנושאים אישיים לצד תובנות חברתיות רחבות.

יצירות מרכזיות

• הארץ הרחוקה שאהבה (البلد البعيد الّذي تحب), (1964): קובץ סיפורים קצרים.
• ושוב חוזר הגל (ثم تعود الموجة), (1969): מסע פיוטי על חוסן מול אתגרי החיים.
• במעגלי אהבה ושנאה (في دوامة الحب والكراهية), (1979): חקר רגשות לצד זרמים חברתיים ופוליטיים^[5].
• הבטחות למכירה (وعود للبيع), (1981): סיפורים קצרים על עימותים אישיים וציפיות חברתיות.
• רשימת המתנה (لائحة انتظار) : סיפורים של אישה עיראקית בגלות (1994): עוסקת בקונפליקטים נפשיים ותרבותיים של אישה בגלות.

חיים אישיים

בעת ביקור אצל משפחת אמה הכירה אל-אמיר את המשורר ח'ליל חווי, והקשר ביניהם הוביל לאירוסין. עם זאת, האירוסין בוטלו בשל מצבו הבריאותי של חווי, אשר שם קץ לחייו בירייה בשנת 1982^[6]. מאוחר יותר נישאה אל-אמיר לסופר חביב צאדק, אך השניים התגרשו בשנת 1975, כעבור שנתיים מנישואיהם.