Loading AI tools
מלחין גרמני מתקופת הבארוק מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיטריך (דידריק) האנזן בוקסטהודה (בדנית: Diderich Hansen Buxtehude; 1637 – 9 במאי 1707) היה מלחין, נגן לאוטה ונגן עוגב דני מתקופת הבארוק. יצירתו הביאה את אסכולת העוגב של צפון גרמניה (אנ') לשיאה. בוקסטהודה כתב יצירות ווקאליות וכליות במגוון רחב של סוגות, והשפעתו ניכרת בכתיבתם של מלחינים רבים, ביניהם באך והנדל. הוא נחשב לאחד המלחינים החשובים ביותר במאה ה-17.
 | |
| לידה |
1637? הלסינגבורג, דנמרק  |
|---|---|
| פטירה |
9 במאי 1707 (בגיל 70 בערך) ליבק, האימפריה הרומית הקדושה |
| מקום קבורה |
ליבק |
| מוקד פעילות |
כנסיית מריה הקדושה |
| תקופת הפעילות |
מ-1680 |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| שפה מועדפת |
לטינית, גרמנית, דנית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| בן או בת זוג |
Anna Margaretha Tunder (1668–?) |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
שנת לידתו ומקומה נתונים במחלוקת, אך היום מקובל להניח שנולד בשנת 1637 בהלסינגבורג, אז חלק מדנמרק (כיום חלק משוודיה), ושם עברו עליו שנותיו הראשונות. בהספד שלו נאמר: "הוא ראה בדנמרק את מולדתו, משם בא למחוז שלנו; הוא חי כ-70 שנה".[1] אחרים טוענים שנולד באזור הולשטיין (שבתקופה ההיא היה גם הוא תחת שלטון דני). ויש הטוענים שנולד באולדסלואה שבדוכסות הולשטיין (אף היא חלק מן הממלכה הדנית באותם ימים).[2] בהמשך חייו שיווה אופי גרמני לשמו הפרטי, ו"דידריק" היה ל"דיטריך".[3][4]
בוקסטהודה שימש כנגן עוגב בהלסינגבורג בשנים 1657–1658, ובאלסינור (הלסינגר) בשנים 1660–1668. משנת 1668 היה נגן העוגב בכנסיית מריה הקדושה (מריינקירכה) בליבק, שם החליף את פרנץ טונדר, שאת בתו אנה מרגרתה נשא לאישה בשנת הגעתו לליבק. משרתו בעיר הקיסר החופשית העניקה לו חופש רב בניהול הקריירה המוזיקלית שלו, והאוטונומיה שלו הייתה דוגמה ומופת לקריירות של אמני בארוק כמו הנדל, מאתזון, טלמן ובאך. בשנת 1673 חידש את הערבים המוזיקליים (אנ') שיזם קודמו בתפקיד, טונדר. הערבים המוזיקליים משכו אליהם מוזיקאים רבים, ומסורת זו נמשכה עד שנת 1810. בשנת 1703 נסעו הנדל ומאתזון לליבק כדי לפגוש את בוקסטהודה, שהיה כבר זקן וחיפש לעצמו מחליף. הוא הציע את משרתו לאחד משניהם, בתנאי שהזוכה במשרה יישא לאישה את בתו הבכורה, אנה מרגרתה. הנדל ומאתזון דחו את ההצעה ועזבו את ליבק למחרת הגעתם.[5] בשנת 1705 עשה באך בן העשרים את דרכו ברגל מארנשטדט לליבק – מרחק של יותר מ-400 קילומטרים – ונשאר שם קרוב לשלושה חודשים, כדי לפגוש את נגן העוגב הראשון במעלה של ליבק, לשמוע את נגינתו ו"להבין דבר או שניים על אמנותו."[6]
בוקסטהודה כתב מוזיקה ווקאלית במגוון רחב של סגנונות, ויצירות רבות לעוגב – בעיקר כוראלים ויצירות אחרות מרובות פרקים. מעט יצירות של מוזיקה קאמרית פרי עטו שרדו עד ימינו, אף כי היצירות היחידות שראו אור בחייו היו 14 סונאטות קאמריות. רבים מחיבוריו של בוקסטהודה אבדו. הלבריות לאורטוריות שלו שרדו, אבל מן הפרטיטורות שלהן לא נותר זכר. האבידה מצערת במיוחד, משום שהאורטוריות הגרמניות שלו שימשו כפי הנראה דגם ליצירות מאוחרות יותר מאת באך וטלמן.
אוסף גוסטף דיבן (אנ') ומה שמכונה הטבלטורה A373 של ליבק הם שני המקורות החשובים ביותר למוזיקה הווקאלית של בוקסטהודה. הראשון כולל כמה אוטוגרפים, הן בטבלטורה לעוגב (אנ') והן בפרטיטורות. שני האוספים נוצרו כנראה בתקופת חייו של בוקסטהודה ובהסכמתו. העתקים שנעשו בידי מלחינים שונים הם המקורות היחידים המדויקים ליצירות העוגב: מוזיקה שנכתבה לכוראלים נמצאת בעיקר בהעתקים של יוהאן גוטפריד ולתר, ואילו העתקי התווים של גוטפריד לינדמן ואחרים מתרכזים ביצירות חופשיות. חשיבות מיוחדת נודעת לכתב יד של יוהאן כריסטוף באך, אחיו הבכור של יוהאן סבסטיאן באך, כיוון שהוא כולל את שלוש יצירות האוסטינטו הידועות ואת הפרלוד והשאקון המפורסם בדו מז'ור, BuxWV 137. אף כי בוקסטהודה עצמו כתב ככל הנראה בטבלטורת עוגב, רוב ההעתקים שבידינו כתובים בתיווי סטנדרטי.
יצירותיו של בוקסטהודה לעוגב כוללות: קנצונות, טוקטות, פרלודים ופוגות, שאקונות ופסאקאליה, וכן יצירות המבוססות על כוראלים, כמו כוראל-פרלוד, כוראל פנטזיה וכוראל-וואריאציות. 19 הפרלודים שלו לעוגב מהווים גרעין מרכזי של יצירתו ונחשבים לתרומתו החשובה ביותר לספרות המוזיקה של המאה ה-17. הפרלודים הם בעלי פרקים, שחלקם אלתורים חופשיים וחלקם קונטרפונקט מחמיר – בדרך כלל פוגה או קטעים הנושאים אופי של פוגה – ובכולם יש שימוש רב בדוושות. יצירות אלו מייצגות נקודת שיא בהתפתחות הפרלוד הצפון גרמני לעוגב ומה שמכונה "הסגנון הפנטסטי" (אנ'), ואין ספק שהן השפיעו על כתיבתו של באך, שהפרלודים, הטוקאטות והפוגות שלו לעוגב עושים שימוש תדיר בטכניקות דומות.[7]
הפרלודים שונים זה מזה בסגנון ובמבנה, וקשה למיינם. הם כוללים בדרך כלל פרק מבוא, פוגה ופרק סיום, אבל לעיתים יש הרחבה של המתכונת הבסיסית הזאת. הן 137 BuxWV והן BuxWV 148 כוללים שאקון באורך מלא לצד קטעים פוגליים וטוקאטה בפרקים אחרים;BuxWV 141 כולל שתי פוגות, פרקי קונטרפונקט וכתיבה באקורדים בחלקים מסוימים. חיבורים אחדים הם קטנים יותר בהיקפם. לדוגמה: BuxWV 144 כולל רק פרלוד אלתורי קצר ואחריו פוגה ארוכה יותר. בפרטיטורה יכולה להופיע הפרדה ברורה בין הפרקים, או שהם עשויים להימשך זה אחר זה ללא מחיצה (האחד מסתיים והבא מתחיל באותה תיבה עצמה). המרקם הוא כמעט תמיד בן שלושה קולות לפחות, ויש דוגמאות רבות לפוליפוניה של ארבעה קולות עם פרקים מזדמנים של חמישה קולות (BuxWV 150 מכיל חמישה קולות, ששניים מהם מסורים לדוושה).
פרק המבוא אלתורי תמיד. הפרלודים מתחילים כמעט תמיד במוטיב יחיד, הנמשך בדרך האימיטאציה תיבה או שתיים. מכאן ואילך צפוי פיתוח ושכלול של מוטיב זה או חלק ממנו, או של גרעין מלודי קצר העובר מקול לקול בכתיבה פוליפונית בת שלושה או ארבעה קולות, כמו בדוגמה 1:
דוגמה 1:
לעיתים כולל המבוא טרצות או סקסטות מקבילות. לדוגמה: BuxWV 149 מתחיל בקול יחיד, מתקדם לקונטרפונקט מקביל למשך תשע תיבות ואז גולש אל תוך מרקם מן הסוג המתואר לעיל. קטעי הביניים (אינטרלודים) האלתוריים, הפרקים החופשיים וקטעי הסיום (פוסטלודים) עושים שימוש במגוון רחב של טכניקות, בכתיבה אימיטאטיבית (או "פוגות" המתפוגגות אל תוך כתיבה הומופונית) ובמשחקי גומלין לא-מוטיביים בין הקולות (ארפג'ים, סגנון אקורדי, תבניות צלילים מעל נקודת עוגב וכו'). לעיתים יש סימוני קצב (קטעי אדג'ו כתובים באקורדים של תווים שלמים או חצאים; קטעי אימיטאציה מתוייגים כויוואצ'ה, אלגרו ועוד).
הכוראלים של בוקסטהודה מתאימים, כמעט כולם, לשלושה טיפוסים אלה: פרלודים כוראליים, פנטזיות כוראליות ווריאציות כוראליות. הפרלודים הכוראליים הם בדרך כלל קנטוס פירמוס בארבעה קולות לבית אחד של הכוראל; המלודיה מוצגת בגרסה רבת עיטורים ומשוכללת בקול העליון, ושלושת הקולות התחתונים יוצרים קונטרפונקט (לא בהכרח אימיטאטיבי).[8] להלן דוגמה מתוך הכוראל Ein feste Burg ist unser Gott ("אלוהים צור עוז הוא לנו"), BuxWV 184:
הקנטוס פירמוס העיטורי ביצירות אלה אופייני לאסכולות העוגב של צפון גרמניה. בניגוד לנוהג זה, יוהאן פכלבל ותלמידיו, נציגי אסכולת העוגב של דרום גרמניה, נהגו להשאיר את מלודיית הכוראל נטולת עיטורים.
הפנטזיות הכוראליות (מונח מודרני) הן יצירות וירטואוזיות גדולות, מחולקות לפרקים, המכסות בית שלם מתוך הטקסט ודומות במידת מה לקונצ'רטי כוראליים באופן טיפולן בטקסט: כל פסוק מתפתח בנפרד ומאפשר הכנסת ניגודים טכניים ורגשיים בין הפרקים באותה יצירה. כל פרק מגלה קשר ברור לטקסט של השורות המקבילות לו (קטעים כרומטיים להבעת עצב, פוגות מהירות לבטא שמחה וכו'). דוגמאות לכך הן: Gelobet seist du, Jesu Christ BuxWV 188, Nun freut euch, lieben Christen g'mein BuxWV 210, Nun lob, mein Seel, den Herrenת BuxWV 213 and Wie schön leuchtet der Morgenstern, BuxWV 223. הווריאציות הכוראליות של בוקסטהודה כתובות על פי רוב בשניים או שלושה קולות. הן בנויות מ-3 או 4 וריאציות שרק אחת מהן עשויה להשתמש בדוושה.
היצירות שאינן מתאימות לאף אחד משלושת הטיפוסים הללו הן Auf meinen lieben Gott BuxWV 179 שהיא, באופן חריג לאותה תקופה, סוויטת מחול המבוססת על הכוראל, ואלה המבוססות על מזמורי המגניפיקט (BuxWV 203-5) ועל BuxWV 218) Te Deum laudamus), הדומות במבנה שלהן לפנטזיות כוראליות.
שלוש היצירות של בוקסטהודה לבסו אוסטינאטו: שתי שאקונות (BuxWV 159–160) ופסאקאליה ברה מינור (BuxWV 161) מייצגות (יחד עם שש השאקונות לעוגב של פכלבל) חריגה מסגנון השאקונה המסורתי, ומהוות תרומה ראשונה של האסכולה הצפון גרמנית להתפתחות הסוגה.[5] הן נמנות עם יצירותיו המוכרות ביותר של בוקסטהודה והשפיעו על מלחינים רבים אחריו, ביניהם באך וברהמס. הפסאקאליה לעוגב של באך מעוצבת על פי הדגם של בוקסטהודה. יצירות אלה כוללות הרבה פרקים מקושרים, שבהם מספר רב של השהיות צליל מאקורד קודם ליצירת דיסוננס באקורד הבא, משקלים משתנים ואפילו מודולציה אמיתית (שבה תבנית האוסטינאטו עוברת טרנספוזיציה לסולם אחר).
אחדים מן הפרלודים עושים שימוש בדגמי אוסטינאטו. הפרלוד בדו מז'ור BuxWV 137 נפתח בסולו ממושך ורב הבעה לדוושה ומסתיים בארפג'י, תרוצות סולמות, ושאקונה מלאה ומתוקנת, הבנויה על תבנית אוסטינאטו מורכבת בת שלוש תיבות בדוושה.
הפרלוד בסול מינור BuxWV 148, שתבנית האוסטינאטו שבו לקוחה מן הנושא של אחד הפרקים הנושא אופי פוגאלי, מסתיים גם הוא בשאקון. פרלוד אחר בסול מינור BuxWV 149 משתמש בתבנית בס חוזרת בפתיחה.
יצירותיו של בוקסטהודה לצ'מבלו כוללות וריאציות וסוויטות.
להרכבים כליים חיבר בוקסטהודה טריו סונאטות לכינור, ויולה דה גמבה וקונטינואו וכן סונאטה לוויולה דה גמבה וקונטינואו.
יצירותיו הקוליות של בוקסטהודה כוללות קנטטות, מוטטים, מיסות, מגניפיקט, קאנונים ועוד.
* Prelude, Fugue, and Chaconne BuxWV 137, hypermedia by Jeff Hall and Tim Smith at the BinAural Collaborative Hypertext; Shockwave Player required.
אתר האינטרנט הרשמי של דיטריך בוקסטהודה
דיטריך בוקסטהודה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דיטריך בוקסטהודה, באתר ספוטיפיי
דיטריך בוקסטהודה, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
דיטריך בוקסטהודה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דיטריך בוקסטהודה, באתר Discogs (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
