דיאבלו (משחק וידאו)

דיאבלו (באנגלית: Diablo) הוא משחק מחשב מסוגת משחק תפקידים ופעולה, המתרחש בזמן-אמת (איננו מבוסס תורים). דיאבלו פותח על ידי חטיבת "דיאבלו נורת'" בחברת המשחקים Blizzard Entertainment והופץ לחנויות ב-31 בדצמבר 1996 על ידי בליזארד. דיאבלו הוא הראשון בסדרת המשחקים דיאבלו והצלחתו הובילה לפיתוח שני משחקים נוספים: דיאבלו 2 ב-2000 ודיאבלו 3 ב-2012.

המונח "דיאבלו" מפנה לכאן. לערך העוסק בסדרת משחקי המחשב אליה שייך, ראו דיאבלו (סדרת משחקים).

דיאבלו
Diablo

עטיפת המשחק
כללי
תאריך הוצאה	31 בדצמבר 1996
סוגה	משחק תפקידים ממוחשב, Hack and slash, משחק פעולה ממוחשב, Dungeon crawler
פיתוח	בליזרד נורת' (Blizzard Entertainment)
הוצאה לאור	Blizzard Entertainment
ארץ מקור	ארצות הברית
שפות	אנגלית
עיצוב	דייוויד ברוויק, אריק שייפר, מקס שייפר, אריק סקסטון, קנת' ויליאמס
סדרה	דיאבלו
כלי משחק	isometric view
דרישות תוכנה
מצבי משחק	משחק יחיד, משחק מרובה משתתפים
פלטפורמות	Microsoft Windows, macOS, פלייסטיישן, XBOX
המשחק הבא	דיאבלו 2
אתר רשמי

עלילה

הקדמה

ערך מורחב – דיאבלו (סדרת משחקים)

לפני בריאת היקום התקיימה ישות אחת ויחידה: לוחם עשוי קריסטל ושמו - אנו (Anu). אנו היה סיכומם של כל הדברים. רוע וטוב, פיזי ומיסטי, אור וחושך, שמחה ועצב. ברצונו להגיע לטוהר ולשלמות, אנו החליט להוציא מתוכו כל תכונה שלילית שהיא. הרוע שיצא ממנו התגבש לכדי יצור נוסף, היצור השני בבריאה - דרקון בעל שבעה ראשים בשם תט'אמת (Tathamet). במשך דורות אינספור השניים נלחמו אחד בשני, עד שכמעט כילו את כוחותיהם. הם תקפו אחד את השני במכה אחרונה. הפיצוץ שנגרם עקב כך הרס את השניים, אך יצר את היקום שאנחנו מכירים. גופו ההרוס של הדרקון יצר את עולם האפילה - הגיהנום, המאוכלס על ידי שדים. שבעת הראשים של תט'אמת יצרו את שבעת השדים החזקים ביותר בגיהנום שנקראים 'הרשעים הגדולים' (Great Evils). שדים אלה מתחלקים לשלושה רשעים עליונים (Prime Evils) ולרשעים נחותים (Lesser Evils). הרשעים העליונים הם השליטים הבלתי מעורערים של הגיהנום. שדים אלה הם אחים: דיאבלו (Diablo), אדון האימה, האח הצעיר והחזק מכולם; בעל (Baal), אדון ההרס, האח האמצעי והשני בכוחו; ומפיסטו (Mephisto), אדון השנאה, האח הבכור אך החלש מבניהם. עם זאת, מפיסטו הוא האח החכם ביותר, הקיצוני ביותר ברשעותו ונראה שהוא היחיד שיש לו ילדים. הרשעים הנחותים, הם שליטים של אזורים שונים בגיהנום, הם אנדריאל (Andariel), גבירת הייסורים; דוריאל (Duriel), נסיך הכאב ותאום רוחני של אנדריאל; בליאל (Beliel), אדון השקרים; ואזמודן (Azmodan), אדון החטאים.

גם גופו של אנו לא נעלם לחלוטין. עמוד השדרה שלו נסחף למקום כלשהו ביקום, ויצר סביבו את גן העדן, תוך כדי יצירת היצורים החיים בו- מלאכים. חמשת המלאכים החזקים ביותר, המלאכים העליונים, היוו את הגוף השולט של גן העדן - המועצה האנג'ירית (Angiris Council). המועצה מונה חמישה מלאכים שמקבלים החלטות עבור כל גן העדן בצורה דמוקרטית. המפורסם מבין המלאכים הללו הוא טיראל (Tyrael), מלאך הצדק.

בין שני העולמות הללו ניצב 'מישור המהומה' (Realm of Pandemonium). הוא נקרא כך מכיוון שבמישור הזה גן העדן והגיהנום נלחמים זה בזה מרגע בריאתם כחלק מסכסוך בלתי נגמר בשם 'הסכסוך הגדול' (The Great Conflict). במרכז המישור הזה ניצבת העין של אנו, אבן קריסטלית בגודל של הר שידועה בשם 'אבן העולם' (Worldstone). לאבן זו יש את הכוח לעצב את המציאות סביבה והיא מהווה את אחד הדברים עליהם נלחמים גן העדן והגיהנום. השלטון על אבן העולם עבר מגן העדן לגיהנום ולהפך פעמים רבות מספור במשך אלפי שנות הסכסוך הגדול.

הסיפור מתחיל כאשר סבלנותו של ינאריוס, מלאך היועץ למועצה האנג'ירית תחת פיקודו של טיריאל, פקעה. המלחמה הבלתי פוסקת בין גן העדן והגיהנום נמאסה עליו ולכן החליט לעזוב את גן העדן כאשר המוני מלאכים הולכים אחריו. יחד אתו, עזבה את הגיהנום בת-זוגו של ינאריוס, לילית', בתו של מפיסטו, יחד עם המוני שדים מהגיהנום. ביחד גנבו לילית' וינאריוס את אבן העולם, החביאו אותה בפינה מרוחקת ביקום, ובעזרת כוחה יצרו עולם חדש, עולם ה-Sanctuary. ינאריוס השתמש בכוחותיה של אבן העולם כדי להסתיר את עולם ה- Sanctuary מגן העדן והגיהנום גם יחד. במהלך השנים הזדווגו השדים והמלאכים ויצרו בני כלאיים (Nephalem), חצי מלאכים וחצי שדים, אבל חזקים משניהם. בעקבות היווצרותם התפתחה בלילית' שאיפה להשתמש בכוחם של ה- Nephalem במטרה לכבוש את גן העדן והגיהנום גם יחד. כאשר הבחין ינאריוס בתשוקתה המסוכנת במלחמה, גירש את לילית' לאבדון. לפני שהספיק לעשות זאת, הרגה לילית' את כל המלאכים והשדים שנשארו (אבל את ילדיהם - בני הכלאיים - השאירה לילית' בחיים, ביודעה שעתה, לאחר שלא נשארו מלאכים ושדים, ינאריוס לא ישמיד אותם כדי לא להישאר לבד). מעשה זה גרם ליניאריוס להשאיר את ה-Nephalem בחיים, אך הוא הוסיף לאבן העולם תכונה נוספת שמנעה מהם את התפתחות כוחותיהם. כל דור שעבר החליש את ה-Nephalem עד שהפכו לבני האדם המוכרים.

עם התגלותו הבלתי נמנעת של עולם ה-Sanctuary, הועלה הרעיון במועצה האנג'ירית להשמיד עולם זה. המלאך שהעלה את ההצעה היה אמפריוס, מנהיג המועצה האנג'ירית, מלאך עליון אגרסיבי מאוד שראה את בני האדם כשיקוצים שדם שדים זורם בעורקיהם. הצעתו נפסלה כאשר המלאכית אוריאל והמלאך טיריאל הצביעו נגדו. הם ראו את בני האדם כבני ברית עוצמתיים אפשריים. למרות זאת, אמפריוס מחזיק עדיין בדעה גזענית כלפי בני האדם. שלושת הרשעים הראשיים בגיהנום הגיעו במהירות למסקנה דומה לזו של אוריאל וטיריאל. אז, נפגש מפיסטו בסתר עם המועצה האנג'ירית וסוכם על הפסקת אש אשר בה יוכלו שני הצדדים לנסות לגייס את עולם ה-Sanctuary לטובתם.

השינוי הקיצוני בגישה של שלושת האחים בקשר למלחמה בגן העדן עוררה את תחושתם של ארבעת הרשעים התחתונים שהאחים פוחדים להמשיך את המלחמה. אזמודן ובליאל חשו שטמונה פה הזדמנות להפיכה. בעידודם, ובעזרת אנדריאל ודוריאל פרץ המרד כנגד האחים ושלושתם גורשו מהגיהנום אל עולם בני האדם. לזכותם יאמר שהאחים השמידו כמעט שליש מאוכלוסיית הגיהנום לפני שגורשו. הגליה זו כונתה 'ההגליה האפילה' (The Dark Exile).

טיריאל, ששמע על כניסתם של שלושת האחים אל עולם ה-Sanctuary ועל מה שהם מעוללים שם, גייס קבוצה של קוסמים חזקים, בראשותו של תל-ראשה, שנקראה "הורדרים" (Horadrim) כדי להילחם בשלישייה. כשראו שלא הייתה אפשרות לנצח את האחים, הביא טיריאל להורדרים חפצים לקיבול נשמות שנקראים אבני נשמה (Soulstones). מפיסטו, נכלא באבן כחולה אשר נקברה במקדש האור בעיר הקדושה "טרווינקל" (Travincal), הממוקמת בתוך עיר גדולה יותר בשם "קורסט" (בדומה לוותיקן שברומא). דיאבלו, נכלא באבן אדומה אשר נקברה במעמקי האדמה מתחת לעיירה טריסטרם, ומסביב למקום נבנתה קתדרלה. לפני כליאתו הצליח דיאבלו לשרוט ולפגום את האבן. כשניסו חברי המסדר לכלוא את בעל, הוא ניפץ את אבן הנשמה שלו וכליאתו התאפשרה רק על ידי כך שתל ראשא (Tal Rasha), החזק מבין ההורדרים ומכל אדם חי בעולם ה-Sanctuary, הסכים להכיל את הרסיס הגדול ביותר של אבן הנשמה בקרבו. למעשה, גופו של תל ראשא הוא זה שהכיל את בעל, כשהאבן משמשת כסוג של 'מנעול'. ההורדרים כלאו את תל-ראשה בקבר מתחת לאדמה. נשמתו של בעל השתלטה על תל ראשא, והשד ספג את כוחו הרב של הקוסם. למרות זאת, לא היה בעל יכול להשתחרר מהאבן אליה כבלו אותו, כי אבן הנשמה כבלה אותו אליה.

מעט אחרי כליאתו, הצליח מפיסטו להשתמש בכוחותיו המוגבלים ביותר כדי להשתלט על מוחם של כוהני המועצה הגבוהה של מקדש האור שבו היה כלוא. כולם הפכו למשרתיו, פרט לכהן הגדול ק'הלים (khalim). שאר הכוהנים, בהוראתו של אדונם החדש, כנראה, הרגו את ק'הלים ופזרו את חלקי גופתו ברחבי היערות של קורסט, בעוד הם מחזיקים את כלי נשקו. בנוסף, הם יצרו כדור קסום שמכונה הכדור הכובל (Compelling Orb) שקסמו משאיר את הדלת למקדש האור סגורה למי שמפיסטו אינו רוצה בכניסתו. דרך אחרת להיכנס למקדש היא לאסוף את חלקי גופתו של ק'הלים: העין, הלב והמוח, ולהרוג את חברי המועצה הגבוהה (שהפכו למפלצות רבות עצמה לאחר שמפיסטו תחב לראשם חלקיק מהאבן שלו) לקחת מהם את כלי הנשק שהחזיקו ולשלב את כולם. רק מכה מהנשק שיצא מהשילוב הזה יכול להרוס את הכדור הכובל ולפתוח את הדלת למקדש.

כוחה של האבן האדומה שכלאה את דיאבלו דעך עם השנים, ואילו כוחו של דיאבלו חזר אליו - באופן מוגבל. באמצעות כוחות טלפתיים הוא הפך את הארכיבישוף של טריסטרם, לזארוס (Lazarus), לנאמנו. על מנת שדיאבלו יוכל לצאת מהאבן היה עליו למצוא גוף מארח. הוא ניסה להשתלט על השליט המקומי - המלך לאוריק, אבל כוחו לא עמד לו. משראה כי נכשל הוא נטש את הרעיון ושלח את לזארוס לחטוף את בן המלך - הנסיך אלברכט. לזארוס תקע את אבן הנשמה במצחו של הילד ודיאבלו החל להשתלט על גופו, אבל היה עוד רחוק מלהיות בכוח מלא. שדים המצייתים לדיאבלו הופיעו בעולם, והתמקמו במעמקי הקתדרלה. דיאבלו חיכה לשעת כושר - לתקוף.

ניסיונו הכושל של דיאבלו להשתלט על לאוריק גרמו למלך לאבד את שפיות דעתו (אם כי הגרסה המקובלת שנפוצה בטריסטרם הייתה שהמלך השתגע בגלל חטיפת בנו). כשלזרוס לוחש דברי ארס באוזניו הורה המלך לפתוח במלחמה נגד הממלכה השכנה. לזארוס וידא כי כל גיבורי המלך הנאמנים יצאו למלחמה ושלח אותם למעשה למשימת התאבדות. כעבור זמן קצר היה לזרוס היחידי שנשאר לייעץ למלך. בטירופו הורה המלך להוציא להורג אנשים רבים מנאמניו בהאשימם כי חטפו את בנו. לזרוס הוביל חבורה של כפריים למעמקי הקתדרלה על מנת לחפש את הנסיך, כשכוונתו למעשה הייתה להוביל אותם אל מותם בידי שדיו של דיאבלו. כאשר נעלם לזרוס בצללים, טבח את הכפריים שד עושה דברו של דיאבלו שנקרא "הקצב" (The Butcher). מעטים שרדו את הטבח. המלך לאוריק הורה להוציא את השורדים להורג. במקביל, אבירי המלך בראשות סר לאקדנן ניסו להרגיע את המלך, אך כשראו את ייסורי לאוריק, הרגו את מלכם מתוך רחמים. בנשימת אפו האחרונה קילל לאוריק את כל הקרובים אליו כי ימשיכו לשרת אותו בעולם המתים.

תחילת המשחק

זמן קצר אחרי האירועים האחרונים מגיע הגיבור לעיירה. מוטל עליו להיכנס לקתדרלה של העיירה, לרדת מקומה לקומה, 16 קומות בסך הכל, ולהילחם במפלצות ובשדים תוך ביצוע משימות שונות בדרך להתמודדות הסופית מול אדון האימה דיאבלו. בסופו של המשחק הגיבור כולא את דיאבלו בחזרה באבן-הנשמה. במטרה לכלוא את דיאבלו לנצח הגיבור מנקב את ראשו באבן הנשמה, כך שיוכל להכיל את מהותו של דיאבלו ולמנוע ממנו לצאת לעולם. לא ברור מה תוצאת מהלך זה אך בסוף המשחק נרמז כי הוא לא השיג את מטרתו. בסצנה האחרונה נראה הגיבור כשהוא עטוף בגלימה וברדס, ופניו מוצלות. במשחק ההמשך "דיאבלו 2" מתברר כי דיאבלו אכן השתלט על הגיבור.

משחקיות

דיאבלו הוא משחק תפקידים ופעולה מסוג "Hack and Slash", בו השחקן מגלם דמות בודדת החוקרת את העולם של המשחק (המגולם לרוב במבוך) ויכול להשיג חפצים וציוד, להטיל קסמים, להביס אויבים ומפלצות ולתקשר עם דמויות בלי שחקן (NPC) במהלכו. מרבית ממשקי השחקן מתבצעים באמצעות לחיצה על העכבר למעט הטלת קסמים ושימוש בשיקויים שמבוצע באמצעות כפתורי המקלדת.

למשחק עיר מרכזית, טריסטרם, בה מרוכזים כל הדמויות בלי שחקן החברותיות במשחק, ודרכו השחקן רוכש ציוד ומידע לקראת משימות במשחק. מרבית המשחק מתבצע בקתדרלה של העיר המרכזית וב-16 השלבים שמתחתיה, מבוכי צינוק המעוצבים אקראית בכל טעינה של המשחק. השחקן מקבל מספר אקראי של משימות ממספר שלבים במשחק אותם השחקן יכול לבחור שלא לבצע. שתי המשימות האחרונות הן חיוניות לסיום המשחק.

המשחק תומך במשחק מרובה משתתפים עד מקסימום של 4 שחקנים.

דמויות

דיאבלו 1: צילום מסך - לוחם הנמצא בעירה טריסטראם

למשחק שלושה סוגי דמויות מהם ניתן לבחור את המשחק: הלוחם, הנוכלת והמכשף. לכל דמות יש תכונות מסוימות המתאימות לה ומיומנות ייחודית. אף על פי שכל הדמויות יכולות להשתמש בכמעט כל החפצים והקסמים הזמינים במשחק, וזאת בניגוד לכותרים אחרים בסדרת משחקי דיאבלו, בהם קיימת הגבלה רבה על החפצים והיכולות של כל סוג דמות במשחק, התכונות הקיימות לדמות משפיעות על יכולתה להשתמש בתכנים אלו באופן יעיל. לדוגמה, הכמות המקסימלית של קסם שקיימת לדמות הלוחם מונעת ממנו ללמוד את הקסמים במדרג הגבוה יותר במשחק.

• הלוחם (באנגלית: Warrior) הוא איש קרבות פנים אל פנים בעל עוצמה פיזית רבה (Strength), המהווה התכונה המרכזית שלו, ולרוב יהיה זה אשר מסוגל לספוג את כמות הנזק הגדולה ביותר. הלוחם מתחיל עם המיומנות הייחודית של תיקון החפצים שברשותו במחיר של העמידות הכללית (Durability) של החפץ. בעלילת המשחק, הלוחם מהווה הדמות המרכזית של המשחק הראשון, שמו איידן (Aidan), בנו של המלך לאוריק והנסיך יורש העצר האהוב של ממלכת קונדוראס. בסופו של המשחק איידן מנסה למנוע את חזרתו של דיאבלו באמצעות אבן הנשמה האדומה על ידי החדרתה לראשו, ניסיונו כושל ודיאבלו משתלט עליו. במשחק השני איידן הוא הנודד האפל (The Dark Wanderer) אחריו עוקבים גיבורי המשחק, ובסופו הופך בעצמו לדיאבלו בסוף החלק הרביעי במשחק.
• הנוכלת (באנגלית: Rogue) היא לוחמת המיומנת בשימוש בקשתות כלי נשק בעלי טווח. על אף שכוחה חלש מזה של הלוחם, הנוכלת יעילה מאוד בחיסול מפלצות מרחוק באמצעות הקשת שלה. התכונה המרכזית של הנוכלת היא זריזות (Dexterity) והמיומנות הייחודית שלה היא ניטרול מלכודות. שמה של הנוכלת הוא מורינה (Moreina), עמדה בראשה של משלחת נוכלות מאחוות העין העיוורת (Sisterhood of the Sightless Eye) שהגיעה לקונדוראס מהמזרח כדי לחקור את התפשטות הרוע בטריסטראם. לאחר הבסתו של דיאבלו בסוף המשחק הראשון מורינה חוללה על ידי הרוע והתמסרה לרשעית הנחותה מהגיהנום, אנדאריאל, ותוקפת את אחיותיה. במשחק השני מורינה ידועה כבלוד רייבן (Blood Raven, בעברית: עורבנית הדם) ומופיעה כבוסית בחלק הראשון.
• המכשף (באנגלית: Sorcerer) הוא מטיל כשפים המומחה אומנות הקסם. המכשף יכול להטיל לחשים בדרגות הגבוהות ביותר ומהווה את הדמות החלשה ביותר פיזית. התכונה המרכזית של המכשף היא קסם (Magic) והמיומנות הייחודית שלה היא טעינת מטות קסמים במחיר כמות הקסמים המקסימלית של כל מטה יכול לבצע. שמו של המכשף הוא ג'זרת' (Jazreth), היה חבר בשבט המחשבים ויזג'רי שמספר מחבריו הגיעו לטריסטרם כדי לחקור את התפשטות הרוע בעיר ולחפש ספרי קסמים בקתדרלה שבו. לאחר הבסת דיאבלו נדד ג'זרת' ללוט גוליין שם פתח בטעות שער לגיהנום דרכו פלשו לעיר שדים שהשתלטו על ארמון המלך. במשחק השני ג'זרת' ידוע כהמזמן (The Summoner), ומופיע כבוס בחלק השני.

בהרחבת המשחק "Diablo: Hellfire" התווספה דמות הנזיר (Monk), שיכולותיה הם לחימה פנים מול פנים עם מוט. שתי דמויות נוספות, הזמר הנודד (Bard), שמסוגל להחזיק שני כלי נשק בו זמנית, והברברי (Barbarian), שבעל יכולת ייחודית להילחם עם שני גרזנים, לא הוספו להרחבה משום שלא סיימו להכין אותם לפני פרסומו אך ניתן באמצעות פריצה לקובצי המשחק לאפשר משחק בהם.

חפצים

במשחק בנק רחב מאוד של חפצים בהם ניתן להשתמש לסייע בלחימה במפלצות. סוגי החפצים כוללים:

• קשתות, כלי הנשק בעלי הטווח במשחק שבשימוש היעיל ביותר בידיה של הנוכלת.
• מוטות, חפצים בעלי יכולות פיזית שנועדו בעיקר להטלת קסמים ללא לימוד הקסם או שימוש במאנא. קסם שמוטל על ידי מטה הוא בעל כמות הטלות מוגבלת שערכה משתנה ממטה למטה.
• חרבות, כלי נשק בסיסיים ללחימת פנים אל פנים. מרבית החרבות הם באחיזת יד אחת (אף על פי שקיימות במשחק חרבות בעלות אחיזת שתי ידיים), ובכך לרוב מצומדות למגן ביד השנייה.
• גרזנים, כלינשק כבדים ללחימת פנים אל פנים כלל הגרזנים במשחק הם באחיזת שתי ידיים.
• אלות, כלי נשק ללחימת פנים אל פנים שלהם בונוס של 50% ללחימה כנגד המתים.
• מגנים, מאפשרים לחסימת תקיפות כנגד השחקן.

בנוסף השחקן יכול להשתמש בקסדות וכובעים, שתי טבעות ותליון.

החפצים ההגנה (לבוש ומגנים) מחולקים לשלוש קטגוריות: קלים, בינוניים וכבדים. לחפצים רבים דרישת תכונות מינימליות כדי שהשחקן יוכל להשתמש בהם ביעילות. חפצים בעלי צבע לבן הם חפצים רגילים, חפצים כחולים הם חפצי קסם וחפצים זהובים הם חפצים ייחודיים. חפצים שאינם לבנים הם בעלי תכונות קסם מיוחדות המוגדרות באקראי לכל חפץ. כדי לגלות את תכונות אלו נדרש לזהות את החפצים (identify), אך לפני זיהוי החפץ עדיין ניתן להשתמש בו. לחפצים עמידות, המיוצגת במספר לכל חפת לו ערך מקסימלי. עם השימוש בחפצים, ערך העמידות שלהם יורד עד שכשמגיע ל-0, החפץ מושמד. את החפצים ניתן לתקן באמצעות תשלום לדמות ללא שחקן בעיר הראשית של המשחק או באמצעות מיומנותו הייחודית של דמות הלוחם.

סוג אחרון של חפצים הם חפצים מתכלים, ספרי ומגילות קסמים, חפצים שניתן להטיל באמצעות קסם פעם אחת בלבד, ושיקויים שונים המעניקים בונוסים לשחקן כגון החזרת נקודות קסם ובריאות ושיפור יכולות השחקן.

הרחבה

דיאבלו: להבות הגיהנום
Diablo: Hellfire

כללי
תאריך הוצאה	24 בנובמבר 1997
סוגה	משחק תפקידים ממוחשב, Hack and slash, משחק פעולה ממוחשב
פיתוח	Synergistic Software
הוצאה לאור	סיירה און-ללין (Sierra Entertainment)
ארץ מקור	ארצות הברית
שפות	אנגלית
עיצוב	קירט למונס, דונלד צאנג, פיטר ווטג'י, ג'ים אדוארדס, מייק מקמילן
סדרה	דיאבלו
כלי משחק	isometric view
דרישות תוכנה
מצבי משחק	משחק יחיד, משחק מרובה משתתפים
פלטפורמות	Microsoft Windows
המשחק הבא	דיאבלו 2
אתר רשמי

דיאבלו: להבות הגיהנום (באנגלית: Diablo: Hellfire) היא חבילת ההרחבה למשחק אשר שפותחה על ידי חברת Synergistic Software (דינרג'יק סופטוור) והופצה על ידי חטיבת סיירה און ליין מבית חברת Sierra Entertainment.

ההרחבה מוסיפה למשחק דמות נוספת - הנזיר (Monk), אשר מסוגל להילחם ביעילות ללא נשק ולהשתמש במטה על מנת להכות מספר יריבים בו זמנית. להרחבה תוכננו דמויות נוספות, הזמר הנודד והברברי שלא הוכנו בזמן לפרסום המשחק. קובצי דמויות אלו מוכלים בדיסק ההתקנה, כך שניתן לשחק בדמויות אם מעתיקים אותם.

עלילת ההרחבה מתקיימת במקביל למאורעות המשחק המקורי: טריסטרם מותקפת שוב, גם הפעם על ידי יצורים שטניים. זאת כתוצאה מניסיון של מכשף מקומי לבצע קסם שלמעשה פתח פורטל עבור שד בשם נה-קרול (Na-Krul) שגורש על ידי דיאבלו לריק בעקבות בגידתו באדון האימה. השד מביא איתו צבא של יצורים המאיימים על טריסטרם בשני אזורים חדשים, הקן המוגלתי (Festering Nest) וקברי השדים (Demon Crypts).

ההרחבה מוסיפה מספר תכנים למשחק המקורי, מספר חפצים חדשים וגרסאות מחודשות לחפצים קיימים במשחק. מגילות עבור קסמים שהיו קיימים במשחק אך לא בצורת מגילה ומקדשים חדשים בעלי יכולות חדשות. ההרחבה לא מוסיפה מפלצות חדשות למשחק, אלא משתמשת באותו עיצוב מפלצות במשחק המקורי עם שינוי צבעים.

פיתוח

את הרעיון המרכזי למשחק הגה דייוויד ברוויק בזמן שעבד על פיתוח משחק הלחימה Justice League Task Force בשנת 1995. משחק זה פותח על ידי חברת יפנית בסיוע חברות אמריקאיות, ביניהן משחקי קונדו (Condor Games - אשר עם הזמן תהפוך לבליזרד נורת'), החברה לפיתוח משחקים שהקים ברוויק. בזמן פיתוח המשחק הכיר ברוויק את חברת בליזארד (שבאותו זמן נקראה Silicon & Synapse) ואת עניינם המשותף בפיתוח משחקי מחשב. קונדור הציעה את הרעיון לדיאבלו, שבתחילת דרכו היה משחק תפקידים מבוסס תורות, לחברות רבות אשר דחו אותו בטענה ש"סוגת ה-RPG מתה" לפני שבליזארד הביעה עניין בפיתוח המשחק כשהוצג להם הרעיון בינואר 1995. בליזארד שבאותו זמן נהנתה מהצלחתו של משחק האסטרטגיה בזמן אמת וורקראפט: אורקים ובני אדם, דרשה שני שינויים למשחק: הראשון שיהיה משחק בזמן אמת והשני שידע לתמוך במשחק מרובה משתתפים^[1].

מוזיקה

למשחק מוזיקה ייחודית שהולחנה על ידי מאט אולמן, מלחין שעבד רבות עם חברת בליזארד וזכה בפרס למוזיקה הטובה ביותר במשחק מחשב עבור דיאבלו 2 בשנת 2000. הפסקול כולל 6 רצועות. הפסקול שוחרר אחרי 15 שנים.

ביקורות והשפעה

מכירות

הערכות הראשוניות למכירות המשחק נעו בין 100,000 ל-500,000 עותקים, כהשפעה על אהדת התקשורת על המשחק והצלחתו. הזמנות מקדימות של המשחק הגיעו למעל 450,000 ב-17 בדצמבר 1996, וכששוחרר היה המשחק הנמכר ביותר בינואר 1997, עמדה בה החזיק שלושה חודשים נוספים. במאי 1997 הודח למקום השני ברשימת המשחקים הנמכרים ביותר על די משחק מסדרת סטאר ווארס, שם נשאר עד ספטמבר, במהלכו הודח למקום החמישי. דיאבלו יצא מרשימת עשרת הנמכרים ביותר באוקטובר 1997. המשחק חזר לרשימת עשרת הנמכרים ביותר ביולי 1998 והגיע למקום ה 3 באוגוסט.

המכירות העולמיות של המשחק הגיעו ל-500,000 עותקים באפריל 1997, 750,000 ביוני ומיליון עותקים עד סוף נובמבר. עד סוף שנת 1997 נמכרו 670,155 עותקים מהמשחק בארצות הברית בלבד. בשנה זו היה המשחק הרביעי הנמכר ביותר בארצות הברית. מפתחי המשחק ציינו שלדעתם מועד הפרסום של המשחק, 27 בדצמבר, יומיים לאחר חג המולד, היווה חלק גדול מהצלחת המשחק. באוגוסט 1998 קיבל המשחק את פרס הזהב מ-Verband der Unterhaltungssoftware Deutschland (VUD), פרס המעיד על מכירות של למעלה מ-100,000 עותקים בגרמניה, אוסטריה ושווייץ. בספטמבר של אותה שנה הגיעו מכירות העולמיות של המשחק לכ-2 מיליון עותקים. עד שנת 2000 נמכרו בארצות הברית 1.3 מיליון עותקים, ועד שנת 2001 2.5 מיליון עותקים בעולם כולו.

ביקורות

דיאבלו התקבל בביקורות חיוביות מאוד. אתר Metacritic מתעד ממוצע של 94/100 למשחק. רבים העריכו את המשחקיות הממכרת של המשחק, את אקראיות השלבים במשחק, הגרפיקה המתקדמת, מוזיקת המשחק והמבחר הרב של חפצים, מפלצות, שלבים ומשימות. מבקרים רבים ציינו כי העובדה שאף על פי ששחקן עלול לסיים את המשחק, הוא לא יראה את כלל התכנים הקיימים בו, ובכך שחקנים החוזרים לשחק במשחק בפעם השנייה והשלישית יחוו חוויה שונה. מבקרים לרוב מציינים את האפשרות לשחק במשחק מרובה משתתפים כאחת מנקודות החוזקה המשמעותיות ביותר של המשחק.

דיאבלו זכה בתואר "משחק השנה 1996" של המגזינים Computer Gaming World, GameSpot ו-Computer Game Entertainment, והגיע למקום השני בתחרות שניהל מגזין Computer Games Strategy Plus.

השפעה

רבים מחשיבים את המשחק לאחד ממשחקי התפקידים הממוחשבים המוצלחים בכל הזמנים, ולמשחק קאלט, כך למשל הוקמו מאות אתרים העוסקים בסדרת משחקי דיאבלו, כמו גם מספר רב של קהילות שחקנים, המאוגדים למשל ל"שבטים" (Clans).

ראו גם

• סטארקראפט
• וורקראפט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיאבלו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של דיאבלו
• דיאבלו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• דיאבלו, באתר PCGamingWiki (באנגלית)

הערות שוליים

1. The moment Diablo - and the action-RPG genre - were born, Eurogamer, Oli Welsh, 29 במרץ 2016