Loading AI tools
איש עסקים יהודי, ומייסד השושלת משפחת ששון. מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד שַׂשׂון (אוקטובר 1792 – 7 בנובמבר 1864) היה איש עסקים יהודי ופילנתרופ, מייסד השושלת האירופאית של משפחת ששון, שכונו בשם: "הרוטשילדים של המזרח". שימש כאוצר הכללי של בגדאד בשנות 1817–1829. לאחר הגירת יהודי בגדאד לבומביי (כיום מומבאי), היה ששון למנהיג הקהילה היהודית בעיר.
 | |
| לידה |
אוקטובר 1792 חשוון התקנ"ג בגדאד, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1864 (בגיל 72) פונה, הודו |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| בן או בת זוג |
|
  | |
ששון נולד בבגדאד לבנקאים יהודים אמידים, השייח' ששון בן סלאח ששון (1750-1830) ו-עמאם גבאי (1746-1821). אביו ששון שימש כאוצר ראשי למושל בגדאד משנת 1781 עד 1817, והנהיג את הקהילה היהודית בעיר.
בצעירותו רכש חינוך מסורתי בשפה העברית. בשנת 1808 נשא את חנה בת הגביר עבדאללה יוסף מבסרה, ולזוג נולדו שני בנים ושתי בנות: מזל-טוב (1816–1844), עבדאללה-מאיר (לימים אלברט), אליהו ועמאם. חנה נפטרה בשנת 1826, שנתיים לאחר מכן התחתן עם פארחה היים (1812–1886). לשניים נולדו שישה בנים ושלוש בנות.[1]
במשפחתו עברה המסורת כי הם צאצאי משפחת המלוכה מבית דויד.
כתוצאה מדיכוי יהודי בגדאד על ידי סולטנות העות'מאנית נמלטה המשפחה עם נכסיה לבומביי דרך פרס. בתחילה התגוררה המשפחה בבית צאצאיו של שמואל יחזקאל דיווקר עד אשר התבססה בבית משלה. ששון היה מעורב בעסקים בבומביי כבר בשנת 1832, והפך עד מהרה לאחד האנשים העשירים בעיר. הוא פעל בהתחלה כמתווך בין חברות הטקסטיל הבריטיות לבין סוחרים במפרץ, ולאחר מכן כמשקיע בנכסים בעלי ערך בנמל. מתחריו העיקריים היו הפרסים, שהניבו את רווחיהם משליטתם בסחר הסיני-הודי באופיום מאז 1820.
לאחר שחוזה נאנקינג פתח לסוחרים זרים את הגישה לשוק הסיני, צמחה החברה מבחינה כלכלית בסיועו של דוד אליאס, בנו של דוד, שנשלח לקנטון. אליאס היה לסוחר היהודי הראשון באזור (24 פרסים התחרו בו). ששון הפך את סחר הטקסטיל שלו לעסק רווחי משולש: הוא הוביל חוט ואופיום הודי לסין, שם הוא קנה טובין שאותם מכר בבריטניה, ובלנקשייר בבריטניה הוא רכש מוצרי כותנה.
בשנת 1845 פתחה "דוד ששון ובניו" סניף בשנגחאי, שהפך במהרה לבעל הזיכיון הבריטי בשנגחאי, ולמוקד תיאום מבצעי השני בחשיבותו של החברה. במהלך עשרות השנים הבאות הכניס הסניף לחברה עושר כמעט אגדי. במשך שנים רבות כינו תושבי שנגחאי אדם עשיר "זזון".
דוד קיבל אזרחות בריטית בשנת 1853, על אף שלא שלט כלל בשפה האנגלית. הוא שמר על ההליכות ולבוש השמלה המסורתי של יהודי בגדאד, אך איפשר לבניו להשתלב ולאמץ את הנימוסים והליכות האנגלים. עבדאללה בנו התיישב באנגליה ושינה שמו לאלברט, קיבל דרגת אצולה (ברונט) ובא בקשרי נישואין עם משפחת רוטשילד.
דוד בנה בית כנסת בפורט (אזור) וגם בביקולה. כמו כן בנה בית ספר, מכון מחקר במכניקה, ספרייה ובית הבראה בפונה. ששון היה מודע לתפקידו החשוב כמנהיג הקהילה היהודית בבומביי, ופעל כדי לעורר את תחושת הזהות היהודית בקרב קהילות בני ישראל וקוצ'ין. תרם קתדרה ללימודי עברית לאוניברסיטת מומבאי, בה למדו לאורך השנים יהודים לא מעטים מעדת "בני ישראל".[2] "מזחי ששון" (שנבנה על ידי בנו) וספריית דוד ששון במומבאי נקראים על שמו.
דוד ששון נפטר בשנת 1864, ונקבר בחצר בית הכנסת בפונה[3], סר אלברט עבדאללה המשיך את מורשתו של אביו. כל משפחות ששון בעולם מיוחסים כצאצאים לדוד ששון ומשפחת ששון.
דוד ששון (1792-1864), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
