דוד ששון

דוד שַׂשׂון (אוקטובר 1792 – 7 בנובמבר 1864) היה איש עסקים יהודי ופילנתרופ, מייסד השושלת האירופאית של משפחת ששון, שכונו בשם: "הרוטשילדים של המזרח". שימש כאוצר הכללי של בגדאד בשנות 1817–1829. לאחר הגירת יהודי בגדאד לבומביי (כיום מומבאי), היה ששון למנהיג הקהילה היהודית בעיר.

דוד ששון

לידה	אוקטובר 1792 חשוון התקנ"ג בגדאד, האימפריה העות'מאנית
פטירה	7 בנובמבר 1864 (בגיל 72) פונה, הודו
מדינה	ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
בן או בת זוג	Farhah Hyeem (1828–?) Hannah Joseph

קורות חיים

ששון נולד בבגדאד לבנקאים יהודים אמידים, השייח' ששון בן סלאח ששון (1750–1830) ו-עמאם גבאי (1746–1821). אביו ששון שימש כאוצר ראשי למושל בגדאד משנת 1781 עד 1817, והנהיג את הקהילה היהודית בעיר.

בצעירותו רכש חינוך מסורתי בשפה העברית. בשנת 1808 נשא את חנה בת הגביר עבדאללה יוסף מבסרה, ולזוג נולדו שני בנים ושתי בנות: מזל-טוב (1816–1844), עבדאללה-מאיר (לימים אלברט), אליהו ועמאם. חנה נפטרה בשנת 1826, שנתיים לאחר מכן התחתן עם פארחה היים (1812–1886). לשניים נולדו שישה בנים ושלוש בנות.^[1]

במשפחתו עברה המסורת כי הם צאצאי משפחת המלוכה מבית דויד.

ההצלחה הכלכלית

ערך מורחב – דוד ששון ושות'

כתוצאה מדיכוי יהודי בגדאד על ידי סולטנות העות'מאנית נמלטה המשפחה עם נכסיה לבומביי דרך פרס. בתחילה התגוררה המשפחה בבית צאצאיו של שמואל יחזקאל דיווקר עד אשר התבססה בבית משלה. ששון היה מעורב בעסקים בבומביי כבר בשנת 1832, והפך עד מהרה לאחד האנשים העשירים בעיר. הוא פעל בהתחלה כמתווך בין חברות הטקסטיל הבריטיות לבין סוחרים במפרץ, ולאחר מכן כמשקיע בנכסים בעלי ערך בנמל. מתחריו העיקריים היו הפרסים, שהניבו את רווחיהם משליטתם בסחר הסיני-הודי באופיום מאז 1820.

לאחר שחוזה נאנקינג פתח לסוחרים זרים את הגישה לשוק הסיני, צמחה החברה מבחינה כלכלית בסיועו של דוד אליאס, בנו של דוד, שנשלח לקנטון. אליאס היה לסוחר היהודי הראשון באזור (24 פרסים התחרו בו). ששון הפך את סחר הטקסטיל שלו לעסק רווחי משולש: הוא הוביל חוט ואופיום הודי לסין, שם הוא קנה טובין שאותם מכר בבריטניה, ובלנקשייר בבריטניה הוא רכש מוצרי כותנה.

בשנת 1845 פתחה "דוד ששון ובניו" סניף בשנגחאי, שהפך במהרה לבעל הזיכיון הבריטי בשנגחאי, ולמוקד תיאום מבצעי השני בחשיבותו של החברה. במהלך עשרות השנים הבאות הכניס הסניף לחברה עושר כמעט אגדי. במשך שנים רבות כינו תושבי שנגחאי אדם עשיר "זזון".

חייו הבוגרים ופטירתו

דוד קיבל אזרחות בריטית בשנת 1853, על אף שלא שלט כלל בשפה האנגלית. הוא שמר על ההליכות ולבוש השמלה המסורתי של יהודי בגדאד, אך איפשר לבניו להשתלב ולאמץ את הנימוסים והליכות האנגלים. עבדאללה בנו התיישב באנגליה ושינה שמו לאלברט, קיבל דרגת אצולה (ברונט) ובא בקשרי נישואין עם משפחת רוטשילד.

דוד בנה בית כנסת בפורט (אזור) וגם בביקולה. כמו כן בנה בית ספר, מכון מחקר במכניקה, ספרייה ובית הבראה בפונה. ששון היה מודע לתפקידו החשוב כמנהיג הקהילה היהודית בבומביי, ופעל כדי לעורר את תחושת הזהות היהודית בקרב קהילות בני ישראל וקוצ'ין. תרם קתדרה ללימודי עברית לאוניברסיטת מומבאי, בה למדו לאורך השנים יהודים לא מעטים מעדת "בני ישראל".^[2] "מזחי ששון" (שנבנה על ידי בנו) וספריית דוד ששון במומבאי נקראים על שמו. הוא פעל להקמת בית הכנסת מגן דוד שנפתח בשנת 1864.

דוד ששון נפטר בשנת 1864, ונקבר בחצר בית הכנסת בפונה,^[3] סר אלברט עבדאללה המשיך את מורשתו של אביו. כל משפחות ששון בעולם מיוחסים כצאצאים לדוד ששון ומשפחת ששון.

• 
  "מזחי ששון" במומבאי
• 
  בניין הספרייה העירונית ע"ש דוד ששון בעיר מומבאי
• 
  ציון קברו של דוד ששון בפונה, הודו
• 
  בנו עבדאללה אלברט ששון, איור מהמגזין ואניטי פייר, 16 באוגוסט 1879
• 
  בית כנסת "מגן דוד" במומבאי. נבנה על ידי דוד ששון.

ראו גם

בית החולים ששון

לקריאה נוספת

• אברהם בן-יעקב, ר' דוד ששון, בתוך הנ"ל, יהודי בבל בתפוצות, הוצאת ראובן מס, תשמ"ה, עמ' 54–74, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
• פרקים בתולדות יהודי בבל: קורות ענף אחד ממשפחת ששון הבגדאדית, הוצאת עולם הספר התורני, 1989
• אסופת גנזים מבית משפחת ששון, דוד סלימאן ששון, מכון להוצאת ספרים וכתבי-יד "אהבת שלום", 2006
• דוד שלמה ששון, מסע בבל: בצירוף עניינים לתולדות הקהלה היהודית בבגדאד, תשט"ו-1955
• ג'וזף ששון, שושלת ששון, קורותיה וסודותיה של משפחה יהודית שהפכה לאימפריה גלובלית, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2023^[4]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד ששון בוויקישיתוף

• Joseph Jacobs, Goodman Lipkind, J. Hyams, ‏"Sassoon", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• הבגדדים, באתר של גילי חסקין
• דוד ששון (1792-1864), דף שער בספרייה הלאומית
• תמונתו

הערות שוליים

1. הנ"ל, יהודי בבל בתפוצות, הוצאת ראובן מס, תשמ"ה, עמ' 55–56, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
2. רבקה ראובן, "עדת בני ישראל בהודו", בתוך: קמה: ספר שנה של הקרן הקיימת לישראל לבעיות העם והארץ, תל אביב: מסדה, תש"ט 1949, עמ' 457.
3. מקור: המגיד שנה שמינית גיליון 48.
4. משה גלעד, עלייתה ונפילתה של משפחת ששון, באתר הארץ, 14 ביוני 2023