דוד עם ראשו של גוליית

דוד עם ראשו של גוליית (באיטלקית: Davide con testa di Golia) הוא ציור שמן של האמן האיטלקי קאראווג'ו, שצויר בין השנים 1605–1610^[1] לערך. היצירה מוצגת בגלריה בורגזה שברומא. היצירה מנסה לתאר סצנה בסיפור התנ"כי "דוד וגוליית".

דוד עם ראשו של גוליית
Davide con testa di Golia

מידע כללי
צייר	קאראווג'ו
תאריך יצירה	1610 לערך
טכניקה וחומרים	שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב	101 ס"מ
גובה	125 ס"מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	Caravaggisti
מספר יצירה	455 (גלריה בורגזה)
מיקום	גלריה בורגזה, רומא

ההשראה הישירה ליצירתו של קרוואג'ו מגיעה מיצירה אחרת של אחד מחסידיו של ג'ורג'ונה. אולם קרוואג'ו נתפס כמי שלכד ביצירתו את הדרמה שבסיפור דוד וגוליית ביעילות רבה יותר, כשבידו של דוד ראשו המתנדנד ונוטף הדם של גוליית. על חרבו של דוד מופיע הכיתוב: H-AS OS, המשמש קיצור עבור משפט בלטינית: ”Humilitas occidit superbiam”, שפירושו "ענווה הורגת גאווה".

בציורו של קרוואג'ו נראה דוד מוטרד. בהבעת פניו יש עירוב של עצב וחמלה. ההחלטה לתאר אותו מהורהר ולא חוגג, יוצרת קשר פסיכולוגי יוצא דופן בינו לבין גוליית. קשר זה מסתבך עוד יותר לאור העובדה שקרוואג'ו תיאר את עצמו כגוליית, ואילו מי ששימש כמודל לדוד הוא "הקרוואג'ו הקטן שלו". ייתכן כי הוא מתכוון ל"סקו דל קרוואג'ו", שהיה עוזר הסטודיו של האמן ברומא מספר שנים קודם לכן. לא נמצאו דיוקנאות של סקו, מה שהופך את הזיהוי לבלתי אפשרי לאימות. אפשרות נוספת היא כי דוד מייצג את קראוואג'ו הצעיר המחזיק בערגה את קרוואג'ו המבוגר, שהתנהגותו הפרועה כצעיר, הרסה את חייו כאדם בוגר.

העניין הביוגרפי של הציור, שמוסיף שכבה נוספת של משמעות ליצירה המורכבת, הוא שדוד וגוליית משמשים דימוי לישו והשטן, לניצחון הטוב על הרע, כחלק מהאיקונוגרפיה הנוצרית-אורתודוקסית של אותה תקופה. קרוואג'ו מצייר את דוד כבעל רגשות אֵבֶל עמוקים על מותו של גוליית, ואין בו אכזריות או אדישות להרג שביצע, בהתאם להיותו מייצג הטוב וניצחונו.

דוד עם ראשו של גוליית, מאת אורציו ג'נטילסקי

השפעות והשוואות

הציור שימש מקור השראה לוריאציות מאוחרות יותר על אותו נושא, ובפרט ליצירתו של אורציו ג'נטילסקי, דוד עם ראשו של גוליית משנת 1610. ג'נטילסקי אימץ את האיקונוגרפיה שהציג קראווג'ו — דוד המחזיק את ראש גוליית שזה עתה כרת — אך שינה את האופן שבו מוצג הרגע: בעוד קראווג'ו מציג את דוד במבט חזיתי, כשהוא פונה אל הצופה ומגיש את הראש בעודם שרידי חיים ניכרים בו, ובהבעה שמשלבת תיעוב ועצב, אצל ג'נטילסקי הדמות מופיעה בפרופיל מלא, מבטה מוסב מטה, וההבעה מהורהרת. הבחירה הקומפוזיציונית והמבט הישיר אצל קראווג'ו מדגישים את העוצמה הדרמטית של הרגע, בשונה מן האיפוק הפסיכולוגי שבגרסתו של ג'נטילסקי.^[2]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד עם ראשו של גוליית בוויקישיתוף