Loading AI tools
סרט רוסי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דואליסט[1] (ברוסית: Дуэлянт) הוא סרט מותחן, הרפתקאות ופעולה רוסי, בבימויו של אלכסיי מיזגיריוב. בסרט כיכבו פיוטר פיודורוב, ולדימיר משקוב, סרגיי גרמאש ומרטין ווטקה. הסרט צולם כולו בפורמט IMAX והוא הסרט הרוסי השלישי לעשות זאת (האחרים הם "סטלינגרד", "הטיסה" ו"משיכה").
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
אלכסיי מיזגיריוב  |
|---|---|
| הופק בידי |
אלכסנדר רודניאנסקי סרגיי מלקומוב |
| תסריט |
אלכסיי מיזגיריוב |
| עריכה | איגור ליטונינסקי |
| שחקנים ראשיים |
פיוטר פיודורוב ולדימיר משקוב סרגיי גרמאש מרטין ווטקה יוליה חלינינה יורי קולוקולניקוב פרנציסקה פטרי |
| מוזיקה |
איגור ודובין |
| צילום |
מקסים אוסדצ'י |
| מדינה |
רוסיה |
| חברת הפקה | Non-Stop Production |
| חברה מפיצה |
סרטי קולומביה סרטי סוני |
| הקרנת בכורה |
 9 בספטמבר 2016 29 בספטמבר 2016 |
| משך הקרנה |
110 דק' |
| שפת הסרט | רוסית וגרמנית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| תקציב | 725 מיליון רובל |
| הכנסות | 377 מיליון רובל |
| פרסים |
Nika award for the best work of the artist Costume |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט מתרחש באמצע המאה ה-19, בבירת האימפריה הרוסית ומתמקד בקורותיו של יאקובלב, קצין צבא לשעבר השב לסנקט פטרבורג לאחר גלות ארוכה באלסקה. בעיר הוא נאבק כנציג בקרבות דו-קרב ומרוויח את פת לחמו מניצחונות בדו-קרב אלה. על פי חוקי הדו-קרב של המאה ה-19 ברוסיה, קצינים שנקראו לדו-קרב הורשו להחליף את עצמם במישהו אחר המתנדב להחליפם, במקרה של יאקובלב הוא דרש על כך כסף. אף שהוא נלחם בקרבות ונדמה ששב כדי לחיות את חייו, מסתבר כי הוא מחפש להשיב את כבודו ולנקום נגד אלה ששלחו אותו לגלות מלכתחילה.
הסרט הוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו בספטמבר 2016.[2] הסרט זכה לביקורות מעורבות רבות ונחל כישלון חרוץ בקופות, משהרוויח 377 מיליון רובלים בלבד אל מול תקציב של 725 מיליון רובלים.
הסרט מגולל קורותיו של מומחה לדו-קרב ומתאר את אופנת מסורת הדו-קרב כדרך להגן על כבודו של אדם שאומצה בהתלהבות בחוגי הצבא הרוסי. הקרבות נוהלו לפי חוקים לא כתובים אך נוקשים ומפורטים כאשר על פי כללים אלו נקבע כי על הצדדים הלוחמים להיות בעלי אותה דרגה ונאסר על דו-קרב בין קצינים בעלי דרגות שונות. על מנת להגן על כבודם "נאלצו" קצינים בכירים לסמוך על נכונותם פקודיהם להזמין לדו-קרב את הקצין שפגע בכבודם.
עריכת דו-קרב הפכה לנחלת הכלל בתקופת התרחשות האירועים בסרט (המאה ה-19) ובעיקר בקרב קציני צבא, כאשר מהלך הדו-קרב בגרסתו הרוסית קיבל תפנית קיצונית ואלימה: בעוד הדו-קרב בארצות מערב אירופה אִפשר למתמודדים להפסיק את העימות כמעט מיד וללא פגיעה ממשית - מתוך ההכרה כי ההשתתפות בקרב כשלעצמה עונה על הצורך של החזרת הכבוד הפגוע, נערך הדו-קרב הרוסי בטווחים קצרים והסתיים בדרך כלל במות אחד מהמשתתפים. במקביל התפתחו סוגים ייחודיים של דו-קרבות אקדחים אכזריים במיוחד שהבטיחו את מות אחד המשתתפים: בסרט עצמו מוצג סוג דו-קרב שנודע בכינוי אקדח למצח ולפיו המתמודדים עמדו במרחק של 5–8 צעדים אחד מהשני, אחד האקדחים היה טעון והשני ריק מתחמושת, המתמודדים נטלו את כלי הנשק באופן מקרי וירו זה אל זה על פי אות ממנהל הדו-קרב.
הסרט הושפע מסיפורי מסתרי הערים (כדוגמת "סיפורי פריז" (1844) מאת אז'ן פרנסואה וידוק.[3] כהכנה לסרט אלכסיי מיזגיריוב הבמאי צפה בסרט "דואליסטים" משנת 1977 שביים רידלי סקוט והתבסס במידה מועטה על הספר "דו-קרב" מאת ג'וזף קונרד שבעצמו הושפע מסיפורו הקצר של פושקין "הירייה".[4]
סנקט פטרבורג, שנת 1860. קצין הצבא לשעבר יאקובלב נלחם בדו-קרב תמורת כסף, לאחר שחוקי הדו-קרב מאפשרים לקצין שזומן לדו-קרב להעמיד מחליף במקומו לדו-קרב. סגנו של יאקובלב הוא ברון גרמני בעל שיניים מלאכותיות המארגן עבורו את הקרבות ואוסף את כספו. כל מי שמתמודדים בדו-קרב מתבררים כפקודיו של הרוזן בקלמישב, מושא אהבתה של הנסיכה הגדולה אלכסנדרה יוספובנה. הרוזן בקלמישב נתקל בנסיך טוצ'קוב שרואה בו נוכל ורודף נשים ערמומי והרוזן מזמין אותו לדו-קרב.
באחד מאירועי הדו-קרב יאקובלב נפצע ובעודו שוכב פצוע הוא רואה בהזיותיו את עברו באיים האלאוטיים אליהם הוגלה לפני זמן רב, לאחר שנזרק מהצבא. בעבר שמו לא היה יאקובלב כי אם הקצין קוליצ'ב, כאשר הרוזן בקלמישב ראה עצמו נעלב ממנו כאשר סירב לדו-קרב מולו הוא הפעיל את כל כובד השפעתו להביא לכך שקוליצ'ב יוגלה הרחק אל אלסקה.
יאקובלב שמוצא זאת הזדמנות נהדרת להשיב את כבודו ולנקום באיש שהגלה אותו מלכתחילה, מסכים להשתתף בדו-קרב במקומו של טוצ'קוב ולירות ברוזן בקלמישב.
הסרט זכה לביקורות מעורבות רבות ממבקרי הקולנוע ברוסיה. רבים מהמבקרים שיבחו את עיצוב הסרט.[5][6]
מבקר הקולנוע הרוסי אנטון דולין ציין את ייחודיות הסרט וכינה אותו "הסרט המסקרן ביותר של השנה" וכי העיר פטרבורג הוצגה בו כעיר השיטפונות הנצחיים, מזוהמת ומזג האוויר בה הוא סגרירי וגשום, שילוב לונדון מהתקופה התעשייתית וסטימפאנק. דולין מציין לטובה את עיצוב ההפקה והמוזיקה המתנגנת ברקע.[7]
לדברי אנדריי פלאחוב "מיזגיריוב [הבמאי] מציג נואר בעיצוב שונה ובו רוסיה של המאה ה-19 מוצגת כאמריקה של המערב הפרוע."[8] כך גם לדברי המבקר מיכאיל טרופימנקוב.[9]
לדברי חוקר תולדות האימפריה הרוסית דיוניס קפטאר לסרט אין שום התאמה למה שהתרחש בתקופת הצאר.[10]
גם בעיתונות הקולנוע במדינות המערב היה מה לבקר את הסרט. כך למשל לסלי פלפרין מ-"The Hollywood Reporter" ציין כי הסרט מצליח לשלב בין סוגת המערבון הקלאסי לדרמה חברתית, ברם הוא ביקר לרעה את השימוש בטכנולוגיית צילום IMAX בסרט.[11]
מבקר הקולנוע של "Variety" דניס הארווי תיאר את הסרט בתור "הפנטזיה של ולדימיר פוטין על האימפריה הרוסית".[12]
| פרס | קטגוריה | מועמדים ומקבלי הפרס | תוצאה |
|---|---|---|---|
| פרסי האקדמיה הרוסית לקולנוע (פרס נשר הזהב) |
הצילום הטוב ביותר | מקסים אוסדצ'י | זכייה |
| עיצוב ההפקה הטוב ביותר | אלכסנדר פונקראטוב | זכייה | |
| מעצב/ת התלבושות הטוב/ה ביותר | טטיאנה פטרחלצבה | זכייה | |
| הסרט העלילתי הטוב ביותר | הסרט | מועמדות | |
| הבימוי הטוב ביותר | אלכסיי מיזגריוב | מועמדות | |
| השחקן הטוב ביותר | פיוטר פיודורוב | מועמדות | |
| הפסקול הטוב ביותר | איגור ודובין | מועמדות | |
| הסאונד הטוב ביותר | רוסטיסלב אלימוב | מועמדות | |
| עבודת אמנות באיפור ואפקטים וויזואלים פלסטיים הטובים ביותר | מרינה קראסנובידובה | מועמדות | |
| האפקטים הוויזואלים הטובים ביותר | אולפני Main Road Post | מועמדות | |
| פרס אקדמיית ניקה למדעי הקולנוע | הצילום הטוב ביותר | מקסים אוסדצ'י | זכייה |
| עיצוב ההפקה הטוב ביותר | אלכסנדר פונקראטוב | זכייה | |
| מעצב/ת התלבושות הטוב/ה ביותר | טטיאנה פטרחלצבה | זכייה | |
| הסרט העלילתי הטוב ביותר | הסרט | מועמדות | |
| הפסקול הטוב ביותר | איגור ודובין | מועמדות | |
| פרס גילדת הצלמים של רוסיה | פרס הריבוע הלבן על עבודת הצילום הטובה ביותר | מקסים אוסדצ'י | זכייה[13] |
"דואליסט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"דואליסט", באתר AllMovie (באנגלית)
"דואליסט", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"דואליסט", באתר Metacritic (באנגלית)
"דואליסט", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
