דברי הכנסת

דברי הכנסת הם אוסף הפרוטוקולים הרשמי של הדיונים הנערכים במליאת הכנסת.

ספרי דברי הכנסת

ספר דברי הכנסת - כנסת רביעית, מושב שני, כרך 30

הראשון שבספרי דברי הכנסת - כנסת ראשונה, מושב ראשון, כרך 1

המקור בחוק

ביצירת "דברי הכנסת" עוסקים סעיפים 38–39 לתקנון הכנסת, שזו לשונם:

38. פרוטוקול

(א) בישיבות הכנסת יירשם פרוטוקול שיכלול את כל מהלך הדיונים, את הנאמר בעל פה, בין מעל הדוכן או מהמקומות המיועדים לכך באולם המליאה ובין כקריאת ביניים, ואת תוצאות ההצבעה; הפרוטוקול, וכן תוצאות מפורטות של ההצבעות האלקטרוניות, יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת.

(ב) נאום שנישא במליאת הכנסת שלא בעברית, לפי הוראות סעיף 22, יירשם בפרוטוקול בתרגומו לעברית, ולפי החלטת מזכיר הכנסת – ייכלל בנספחות לדברי הכנסת גם בשפה שבה נישא.

39. דברי הכנסת

(א) הפרוטוקול ייערך בידי עורך דברי הכנסת ויעמוד לעיון חברי הכנסת; כל דובר רשאי לתקן שיבושים, שגיאות והשמטות בדבריו כפי שנרשמו בפרוטוקול; דובר הרוצה לתקן את רישום דבריו כאמור, יעביר את הנוסח המתוקן של דבריו לעורך דברי הכנסת בתוך שבעה ימים מהמועד שבו הועמד הפרוטוקול לעיון חברי הכנסת.

(ב) הפרוטוקול הערוך יפורסם ב"דברי הכנסת"; לדברי הכנסת יצורפו נספחים הכוללים מסמכים שמזכיר הכנסת או סגנו הודיע כי הונחו על שולחן הכנסת, כפי שיורה מזכיר הכנסת.

תוכן הדברים

כרכים אחדים של "דברי הכנסת"

הדיונים מופיעים בדברי הכנסת לפי סדר קיומם. בראש כל פרוטוקול המוקדש לדיון מסוים מופיע זיהוי הדיון (למשל: "הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת השבע-עשרה") ומועד קיומו.

בפרט נכללים ב"דברי הכנסת" תוצאותיהן של ההצבעות הנערכות במליאת הכנסת. "דברי הכנסת" כוללים רק את הנאמר בעל פה במליאה, אם מן הדוכן ואם כקריאת ביניים, אך אינם כוללים מסמכים המוגשים על ידי חברי הכנסת ולא הוקראו. לעיתים, כאשר שר משיב לשאילתה של חבר הכנסת שאינו נוכח במליאה, הוא מכריז כי תשובתו "תועבר לפרוטוקול". תשובה זו מתפרסמת ב"דברי הכנסת", אף שלא נקראה במליאה.

תוכנם של "דברי הכנסת" כולל לא רק את דברי הנואם מעל הדוכן, אלא גם את הערותיו של יושב ראש הישיבה וקריאות ביניים שנקראו במהלך הדיון, עד כמה שהרשמים היושבים באולם המליאה הצליחו לקלוט אותן (לעיתים מצוינים בדברי הכנסת שלושה מקפים, המרמזים לקיומה של קריאת ביניים שלא נקלטה). כאשר בלהט הוויכוח מתבטא חבר הכנסת בחריפות יתרה, נוהג יושב ראש הישיבה להציע לו למחוק את דבריו מהפרוטוקול. כאשר חבר הכנסת מסכים לכך, נרשמים בפרוטוקול דבריו הבוטים וגם הסכמתו למחיקתם.

שימוש בדברי הכנסת

"דברי הכנסת" מעניקים פומביות לדיונים במליאת הכנסת, ובנוסף הם משמשים לעיתים את בתי המשפט ואת חוקרי המשפט, כמקור לבירור תכלית החקיקה ומשמעותה (אם כי יש שופטים השוללים זאת). כך תיאר זאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה, מנחם גולדברג: "כל המעיין בפסקי הדין של בית הדין לעבודה, יבחין כי בית הדין הארצי, מתחילת דרכו, ייחס חשיבות רבה לדברים שנאמרו מעל דוכנו של בית המחוקקים, כל אימת שנזקק לפרש חוק זה או אחר".^[1]

"דברי הכנסת" יוצאים לאור בדפוס ואתר האינטרנט של הכנסת מכיל את דברי הכנסת החל מתחילת כהונתה של הכנסת העשירית (27 ביולי 1981). דברי הכנסת אינם מוגנים בזכויות יוצרים.^[2]

לקריאה נוספת

• אהרן ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה, שער ה: מקורות תכלית החקיקה - פרק 4: ההיסטוריה של החקיקה כמקור לתכליתה.
• אפלבום, "דברי הכנסת כראיה לפירוש החוק", הפרקליט כא 411 (תשכ"ה).

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של דברי הכנסת

הערות שוליים

1. מנחם גולדברג, "הזיקה בין הרשות המחוקקת לבין בתי הדין לעבודה", הפרקליט לט 470, התשנ"א
2. סעיף 6 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח–2007