ג'ייקוב יעבץ

ג'ייקוב יעבץ
Jacob Javits
	ג'ייקוב יעבץ
לידה	18 במאי 1904; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	7 במרץ 1986 (בגיל 81); וסט פאלם ביץ', פלורידה
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Linden Hill Jewish Cemetery
השכלה	אוניברסיטת קולומביה; בית הספר למשפטים אוניברסיטת ניו יורק (1926); בית ספר יסודי ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית ; המפלגה הליברלית של ניו יורק
בן או בת זוג	Marian Javits (1947–?)
	9 בינואר 1957 – 3 בינואר 1981; (24 שנים)
	→ הרברט ליהמן אל ד'אמטו ←
	1 בינואר 1955 – 9 בינואר 1957; (שנתיים)
	1 בינואר 1955 – 9 בינואר 1957; (שנתיים)
	3 בינואר 1947 – 31 בדצמבר 1954; (8 שנים)
	3 בינואר 1947 – 31 בדצמבר 1954; (8 שנים)
פרסים והוקרה
	American Library Association Honorary Membership (1981); מדליית מיגל (1974); פרס החופש (1970); עיטור ארבע החירויות - החירות מפחד; מדליית החירות הנשיאותית ;
חתימה

ג'ייקוב קופל "ג'ק" יעבץ (באנגלית: Jacob Koppel "Jack" Javits;‏ 18 במאי 1904 – 7 במרץ 1986) היה פוליטיקאי יהודי-אמריקאי. הוא שירת כסנאטור מטעם מדינת ניו יורק בשנים 1957–1981. לפני כן שירת כתובע הכללי של ניו יורק וכחבר בית הנבחרים האמריקאי מטעם המחוז ה-21 של ניו יורק. כחבר המפלגה הרפובליקנית, היה יעבץ אחד מהבולטים שבנבחרי האגף הליברלי של מפלגתו.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

נעוריו ותחילת דרכו

יעבץ נולד במנהטן להורים שהיגרו לארצות הברית מרוסיה. בילדותו התגורר גם בברוקלין. בצעירותו עבד כסוכן מכירות נוסע במקביל ללימודי ערב באוניברסיטת קולומביה. ב-1926 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת ניו יורק ושנה לאחר מכן הוסמך לעסוק בעריכת דין.

במלחמת העולם השנייה שירת ביחידה ללוחמה כימית. ב-1945 שוחרר מהצבא בדרגת לוטננט קולונל (סגן-אלוף) וחזר לעבודתו כעורך דין.

ב-1947 נבחר לבית הנבחרים מטעם המחוז ה-21 של ניו יורק, מחוז ששלח לקונגרס בדרך כלל מועמדים דמוקרטים. הוא נבחר מחדש לתפקיד זה שלוש פעמים נוספות, והרבה לעסוק בענייני חוץ. הוא ישב בוועדת הבית לענייני חוץ ואף היה יושב ראש תת-הוועדה למדיניות חוץ כלכלית.

ב-1954 התפטר מהקונגרס על מנת להתמודד על משרת התובע הכללי של מדינת ניו יורק. הוא ניצח בבחירות אלה את פרנקלין דלנו רוזוולט הבן, בשנה שלא הייתה מוצלחת ביותר עבור מועמדים רפובליקנים. שנתיים לאחר מכן הביס עוד "בן של" ידוע, ראש עיריית ניו יורק רוברט וגנר הבן, במרוץ לסנאט, וזכה במושבו של הסנאטור הדמוקרטי הפורש הרברט ליהמן.

חבר הסנאט

כמו הרברט ליהמן לפניו, גם יעבץ היה, לזמן מה, היהודי היחיד בסנאט. פעם אחת קרא לעברו הסנאטור הדרומי ג'יימס איסטלנד: "אני לא מחבב אותך - או את שכמותך" (your kind).

הוא החזיק בדעות ליברליות, דבר שהיה נפוץ יותר אז מהיום במפלגה הרפובליקנית. הוא היה ידידם של ארגוני העובדים ושל פעילי זכויות האזרח. המפתח להצלחתו האלקטורלית האדירה על פני יותר משלושה עשורים היה היותו רפובליקני פרוגרסיבי, שיכול היה לזכות בקולותיהם של יהודי ניו יורק - בדרך כלל אלקטורט דמוקרטי מובהק. בספטמבר 1963 פנה יעבץ, במשותף עם הסנאטור אברהם ריביקוף והשופט העליון ארתור גולדברג, לנשיא קנדי בבקשה לבחון אפשרות של התערבות דיפלומטית אמריקנית למען יהדות ברית המועצות.^[1]

יוזמות החקיקה החשובות ביותר הרשומות על שמו היו למען זכויות הפנסיה של העובדים בארצות הברית (1974), ולמען הגבלת הכוח של הנשיא לנהל מלחמה בלא הכרזה רשמית (1973). היה לו תפקיד מכריע בניסוח הפשרה של תיקון ג'קסון-ואניק ב-1974, חקיקה שהגבילה את הסחר האמריקאי המותר עם מדינות שאינן חופשיות, ושאינן מאפשרות הגירה חופשית משטחן. לתיקון זה הייתה זווית יהודית מובהקת: הוא נועד ללחוץ על ברית המועצות לאפשר ליהודים רבים יותר לעזוב.

יעבץ היה חבר בוועדת החוץ רבת ההשפעה של הסנאט, ובשלב מסוים הרפובליקני הבכיר בה. למרות שדעותיו היו רחוקות מאלה של הממשל הרפובליקני של ניקסון, הוא תמך בו בסערת ווטרגייט. "זכור שעל לינקולן אמרו דברים גרועים בהרבה מעליך" אמר לנשיא בפגישה שערך עם חברים בכירים בקונגרס.

אחרית ימיו

ב-1979 אובחן יעבץ כחולה במחלת לו גריג. למרות האבחנה הקשה, לא היה בכוונתו לפרוש מתפקידו. ב-1980 הוא הפסיד בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית לאל ד'אמאטו - הפסד שנבע ממחלתו, אך גם מהתנועה הסוחפת ימינה שחלה אז במפלגה הרפובליקנית. יעבץ לא ויתר, ורץ בבחירות הכלליות כמועמדה של המפלגה הליברלית. אלא שבכך הוא סייע לד'אמטו לזכות בבחירות, בפצלו את הקולות הליברליים בינו ובין המועמדת הדמוקרטית אליזבת הולצמן.

לאחר שעזב את הסנאט המשיך להיות מעורב בפוליטיקה ובעיקר בענייני חוץ. ב-1981 שימש כיועצו המיוחד של מזכיר המדינה אלכסנדר הייג. בנוסף השתתף בוועדות שונות וכתב מאמרים לעיתונים כגון הניו יורק טיימס.

ב-1983 הוענקה לו מדליית החרות הנשיאותית. ב-1986 נפטר כתוצאה מסיבוכים של מחלתו הקשה. באותה שנה נחנך מרכז קונגרסים גדול במנהטן הנושא את שמו. כמו כן נקראים על שמו בניו יורק בניין משרדים פדרלי, מגרש משחקים ואולם הרצאות אוניברסיטאי. משרד החינוך האמריקאי מעניק מלגות על שמו לסטודנטים לתארים מתקדמים במדעי החברה והרוח.

מידע נוסף מיזמי קרן ויקימדיה ...