Loading AI tools
פוליטיקאי אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון ארמסטרונג הבן (באנגלית: John Armstrong Jr; 25 בנובמבר 1758 – 1 באפריל 1843) היה איש צבא ומדינאי אמריקאי שהיה אחד מהנציגים בקונגרס הקונטיננטלי, חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת ניו יורק ומזכיר המלחמה של ארצות הברית.
 | |||||||
| ג'ון ארמסטרונג בתמונה משנת 1808 לערך | |||||||
| לידה |
25 בנובמבר 1758 קרלייל, פנסילבניה, האימפריה הבריטית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 באפריל 1843 (בגיל 84) רד הוק, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'ון ארמסטרונג הבן | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | ריינבק, ניו יורק, ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת פרינסטון  | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||||
| בן או בת זוג |
Alida Livingston (18 בינואר 1789–1 בינואר 1822) | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ארמסטרונג נולד בקרלייל (אנ') שבפנסילבניה כבנם הצעיר של הגנרל ג'ון ארמסטרונג האב ורבקה ארמסטרונג לבית ליון. ג'ון ארמסטרונג האב היה איש צבא בעל שם מפנסילבניה שנולד באירלנד למשפחה ממוצא סקוטי-אירי. אחיו הגדול של ג'ון ארמסטרונג הבן היה ג'יימס ארמסטרונג, שהיה רופא וחבר הקונגרס של ארצות הברית.
לאחר שהתחנך בקרלייל, למד ארמסטרונג הבן בקולג' ניו ג'רזי (כיום אוניברסיטת פרינסטון) ב-1775 הוא הפסיק את לימודיו כדי להצטרף ללחימה במלחמת העצמאות של ארצות הברית.
ארמסטרונג הצעיר הצטרף בתחילה לרגימנט המיליציה של פנסילבניה ובשנה שלאחר מכן הוא מונה לשלישו האישי של יו מרסר מהצבא הקונטיננטלי. בתפקידו זה הוא נשא את הגנרל מרסר הפצוע והגוסס משדה הקרב בקרב פרינסטון. לאחר מותו של מרסר ב-12 בינואר 1777, היה ארמסטרונג לשלישו של הגנרל הורשיו גייטס. הוא נשאר עם גייטס במהלך קרב סרטוגה ולאחר מכן התפטר מסיבות בריאותיות. ב-1782 ביקש ממנו גייסט לשוב. ארמסטרונג הצטרף למטה של גייסט כשליש בדרגת מייג'ור, תפקיד אותו הוא מילא עד תום המלחמה.
בהיותו במחנה עם גייסט בניובורג, ניו יורק, נעשה ארמסטרונג מעורב בקנוניית ניובורג (אנ'). באופן כללי מיוחסת לו כתיבתם של שני מכתבים אנונימיים שהופנו לקציני המחנה. המכתב הראשון, מה-10 במרץ 1783, שהוכתר בכותרת "פנייה לקצינים", קרא לפגישה בה יתקיים דיון על תשלומי פיצויים ועל תלונות נוספות עם הקונגרס הקונטיננטלי. בעקבות הוראתו של ג'ורג' וושינגטון בוטלה הפגישה וזומנה פגישה עם דרישות מתונות יותר ב-15 במרץ. במכתב שני נטען שצעדו זה של וושינגטון הראה שהוא תמך בפעולתם.
וושינגטון הצליח לנטרל את המחאה הזאת מבלי שפרץ מרד. בעוד שבמכתבים שנכתבו מאוחר יותר על ידי ארמסטרונג הוא הודה בחלקו בפרשה, מעולם לא התבצעה כל פעולה רשמית שקישרה אותו עם המכתבים האנונימיים.
מאוחר יותר באותה שנה שב ארמסטרונג לקרלייל. הוא שירת במיליציה של פנסילבניה וכן כמזכיר המדינה של פנסילבניה תחת מושלי פנסילבניה ג'ון דיקינסון ובנג'מין פרנקלין. ב-1784 הוא הוביל את כוח המיליציה שמנה ארבע מאות איש לעימות עם מתיישבי קונטיקט בעמק ויומינג שבפנסילבניה. צעדיו הטקטיים הובילו לזעמן של מדינות ורמונט וקונטיקט השכנות ששיגרו את המיליציות שלהם לאזור. טימות'י פיקרינג נשלח כדי למצוא פתרון למשבר ולמתיישבים התאפשר לשמור על קרקעותיהם. ב-1787 וב-1788 נשלח ארמסטרונג כנציג פנסילבניה לקונגרס הפדרציה (אנ'). הקונגרס הציע לו להתמנות לשופט העליון של הטריטוריה הצפון-מערבית. הוא דחה את ההצעה וכן את כל המשרות הציבוריות שהוצעו לו במהלך 12 שנים הבאות.
ארמסטרונג שב לחיים הפוליטיים לאחר התפטרותו של ג'ון לורנס כסנאטור מטעם מדינת ניו יורק. בנובמבר 1800 הוא נבחר לתקופת כהונה שהייתה אמורה להסתיים במרץ 1801. ב-27 בינואר הוא נבחר לתקופת כהונה מלאה שהייתה אמורה להימשך עד 1807, אך ב-5 בפברואר 1802 הוא התפטר. למשרתו נבחר דוויט קלינטון שהתפטר ב-1803 ובעקבות כך שב ארמסטרונג למושבו הקודם באופן זמני.
בפברואר 1804 נבחר ארמסטרונג שוב לסנאט כדי למלא את מקומו של תאודורוס ביילי שהתפטר, אך הוא כיהן רק ארבעה חודשים עד שהנשיא תומאס ג'פרסון מינה אותו שגריר ארצות הברית בצרפת. הוא כיהן בתפקיד זה עד 1810 וגם ייצג את ארצות הברית בחצר המלכות של ספרד ב-1806.
עם פרוץ מלחמת 1812, נקרא ארמסטרונג לשירות צבאי. הוא הוצב כבריגדיר גנרל שהיה אחראי על הגנת נמל ניו יורק. ב-1813 מינה אותו הנשיא ג'יימס מדיסון למזכיר המלחמה של ארצות הברית. ההיסטוריון הנרי אדמס כתב עליו:
על אף שירותו, יכולותיו וניסיונו של ארמסטרונג, משהו באישיותו שידר חוסר אמון. היו לו את כל היתרונות שנבעו מחינוך ומקשרים חברתיים ופוליטיים, יכולת וביטחון עצמי. הוא היה רק בן 54, בדיוק בגילו של מונרו. אך הוא סבל ממוניטין של עצלן ותכחן. כה חזקה הייתה הדעה הקדומה נגדו, עד שהוא השיג רק 18 תומכים מול 15 מתנגדים בהצבעה על אישור מינויו בסנאט, וזאת כאשר שני הסנאטורים מוירג'יניה לא הצביעו כלל והשניים וקנטקי הצביעו נגד. בנסיבות אלו, רק הצלחה צבאית מהמעלה הראשונה יכלה להבטיח אקלים נוח ליריבו של מונרו.[1]
ארמסטרונג ביצע כמה שינויים בעלי ערך בכוחות המזוינים, אך הוא היה משוכנע שהבריטים לא יתקפו את וושינגטון די. סי., עד שהוא לא עשה שום צעד להגנת העיר גם כשנעשה ברור שהיא תהיה מטרתו של כוח פלישה. בספטמבר 1814, לאחר החרבתה של וושינגטון, אילץ אותו מדיסון, שבדרך כלל היה אדם סלחן, להתפטר.
ארמסטרונג שב לחוותו והמשיך בחייו השקטים. הוא פרסם כמה ספרי היסטוריה, ביוגרפיות וספרים על חקלאות. ג'ון ארמסטרונג מת ב-1 באפריל 1843 באחוזתו, "לה ברג'רי" (לימים נקראה "רוקבי"), שאותה הוא בנה ברד הוק שמצפון לניו יורק והוא נקבר בבית הקברות שבריינבק הסמוכה. לאחר מותו ב-1838 של פיין וינגייט, הוא היה הנציג האחרון של הקונגרס הקונטיננטלי שנותר בחיים והיחידי שדמותו הונצחה בצילום.
ב-1789 נשא ארמסטרונג לאישה את אלידה ליווינגסטון, ילדתם הצעירה של השופט רוברט ליווינגסטון ומרגרט לבית ביקמן. אלידה הייתה אחותם של רוברט ר. ליווינגסטון, שכיהן גם הוא בתפקידי ממשל ודיפלומטיה, ושל אדוארד ליווינגסטון שכיהן כמזכיר המדינה של ארצות הברית. ג'ון ואלידה ליווינגסטון הביאו לעולם שבעה ילדים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
