ג'וזפין לזרוס

ג'וזפין לזרוס (באנגלית: Josephine Lazarus; 23 במרץ 1846 – 4 בפברואר 1910) הייתה סופרת, מסאית ופעילה יהודייה אמריקאית, שפעלה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. היא נודעה בין השאר בשל כתיבתה בנושאי זהות יהודית, הומניזם מוסרי, וזיקתה המתפתחת לציונות. לאחר מותה של אחותה, המשוררת הידועה אמה לזרוס, החלה לפרסם יצירות שזכו להכרה בזכות הרוח האינטלקטואלית וההגותית שהובילו אותן.^[1]

ג'וזפין לזרוס

אין תמונה חופשית
לידה	23 במרץ 1846 ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	1910 (בגיל 63 בערך) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
שפות היצירה	עברית, אנגלית
זרם ספרותי	טרנסצנדנטיות, ציונות

ביוגרפיה

ג'וזפין לזרוס נולדה למשפחה ספרדית-יהודית מהמעמד הגבוה בניו יורק, כבת שנייה מתוך שבעה ילדים. הוריה, משה ואסתר לזרוס לבית נתן, היו מצאצאי היהודים הראשונים שהתיישבו באמריקה, פליטים מברזיל שהגיעו לניו אמסטרדם בשנת 1654. אביה היה סוחר סוכר מצליח שפרש בגיל צעיר. המשפחה הייתה חברה בקהילת "שארית ישראל", הקהילה הספרדית-פורטוגזית הוותיקה בעיר, וכן במועדונים חברתיים יוקרתיים, דבר שהעיד על מעמדם החברתי הגבוה. כמו אחותה אמה, התחנכה ג'וזפין בחינוך פרטי בבית המשפחה, למדה ספרות, מוזיקה ואומנויות, והייתה שולטת בשפות אירופיות. משפחתה נהגה לבלות את חודשי הקיץ בניופורט, רוד איילנד, והבנות השתתפו במועדון תרבותי יוקרתי שבו נשאו הרצאות בנושאים ספרותיים ומדעיים. מרבית חייה הבוגרים עברו עליה בניהול בתי המשפחה ובטיפול בהוריה ובאחיותיה. לאחר מות אחותה אגנס, טיפלה גם בשתי אחייניותיה. בשנותיה האחרונות טיפלה באחותה הבכורה שרה עד מותה, ונפטרה בעצמה עשרה ימים לאחר מכן.^[1]

פעילות ספרותית והגותית

כתיבתה של ג'וזפין החלה לאחר מות אחותה אמה, כשהייתה בשנות הארבעים לחייה. אחת מפרסומיה הראשונים הייתה מסה לזכר אמה שפורסמה בכתב העת "The Century" בשנת 1888, ושימשה כהקדמה לקובץ שיריה של אמה שיצא לאור בשנה שלאחר מכן. בהמשך כתבה מסות ביוגרפיות וביקורות ספרותיות, בין היתר על הסופרת מרגרט פולר. בשנת 1893 הייתה אחת הנשים היהודיות הבודדות שהוזמנו לשאת דברים בקונגרס הדתות שהתקיים ביריד העולמי בשיקגו. שם הציגה חזון של מונותאיזם אתי בלתי-סקטוריאלי, המשלב בין ערכי היהדות והנצרות. בכתיבתה קראה לזרוס לאוניברסליזם מוסרי ולהשתלבות הרוחנית של היהודים בסביבתם, תוך כדי מתן ביטוי לערכים יהודיים. עמדותיה עמדו לעיתים בניגוד לתפיסותיה של אחותה אמה, שתמכה בציונות מעשית ויזמה יוזמות ליישוב יהודים בארץ ישראל. עם זאת, לאחר פרשת דרייפוס החלה גם ג'וזפין להביע תמיכה בציונות פוליטית כפתרון לאנטישמיות באירופה. לזרוס הייתה פעילה בקשריה עם סופרות והוגות בנות זמנה, ובהן ג'סי סמפטר ומרי אנטין. אנטין הקדישה לזכרה את ספרה The Promised Land, ואף ייתכן כי קראה לבתה על שמה.^[1]

פעילות ציונית

אף על פי שתחילה דגלה בגישה אוניברסליסטית שהדגישה מוסר אנושי לא-סקטוריאלי, לזרוס החלה לשקול את הציונות הפוליטית כאופציה חיונית ליהודי אירופה בעקבות פרשת דרייפוס והתגברות האנטישמיות. היא ראתה בצורך במדינה יהודית תגובה ראויה למצוקתם של יהודים נרדפים, אף שגישתה נותרה שונה מזו של אחותה, אמה לזרוס, שפעלה ישירות למען יישוב יהודים בארץ ישראל. במקום זאת, ג'וזפין ביקשה לאזן בין הצורך בזהות יהודית מגובשת לבין שאיפה לאחדות רוחנית כלל-אנושית, מתוך רצון לגשר בין יהדות מסורתית לבין ערכי הומניזם מודרניים.^[1]

מותה ומורשתה

ג'וזפין לזרוס נפטרה בניו יורק ב-4 בפברואר 1910. למחרת פרסם העיתון ניו יורק טריביון מכתב למערכת לזכרה, שהפליג בשבחים על אופייה, תבונתה ונדיבותה הרוחנית. לדברי אחד ממכריה, "ג'וזפין הייתה הנוצרייה הטובה ביותר שהכרתי", ביטוי שמעיד על תפיסת הדתיות והמוסר בזמנה. פועלה של לזרוס מהווה עדות לדרכה של יהדות מתבוללת, אך רוחנית, בקרב האליטה האמריקאית היהודית בסוף המאה ה-19. היא חיפשה דרך לשלב בין מורשת יהודית עתיקה לבין ערכים אוניברסליים מודרניים, אך הביקורת שהטיחה ביהדות הרבנית וברפורמה מעידה גם על חוסר היכרות עמוקה עם מקורות היהדות.^[1]

מבחר מכתביה

The Spirit of Judaism (1895)

מסות בכתבי עת, ביניהן The Century

Madame Dreyfus (1899)