שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
מחנה ג'אדו
מחנה ריכוז נאצי בג'אדו, לוב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
מחנה ג'אדו (בערבית: جادو, באיטלקית: Giado) הוקם בלוב תחת שלטון איטליה הפשיסטית כמחנה ריכוז, בבסיס צבאי לשעבר ביישוב בעל אותו שם השוכן כ-180 ק"מ מדרום-מערב לטריפולי. אל המחנה הועברו כ-2,600 מיהודי קירנאיקה, חלקה המזרחי של לוב, ומעל ל-562 מהם מתו ברעב, במחלות ובעינויים ובהוצאות להורג שיטתיות.
Remove ads
המחנה שימש תחילה כמחנה עבודה ואסיריו הועסקו בעבודות כפייה, אך היות שאוכלס לא רק בכוח עבודה אלא במשפחות שלמות עם ילדים, תינוקות, נשים וקשישים כחלק מתוכנית טיהור אתני, הוא מוגדר כמחנה ריכוז.
Remove ads
רקע
יהודי קירנאיקה תחת שלטון מדינות הציר
במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה קירנאיקה זירת קרבות מרכזית בצפון אפריקה בין בריטניה לבין איטליה וגרמניה. בכיבוש הבריטי הראשון של קירנאיקה ראו היהודים בצבא הבריטי צבא משחרר. היהודים שיתפו פעולה עם הבריטים ובמיוחד שמחו לפגוש את החיילים הארצישראליים. לאחר הנסיגה הבריטית הראשונה החלו האיטלקים תושבי בנגזי לפרוע ביהודים. 2 יהודים נהרגו, רכוש נשדד ובתים רבים נהרסו.
החל מפברואר 1941 החלה מעורבות ישירה של גרמניה בלוב עם הקמת קורפוס אפריקה. בעקבות הכיבוש הבריטי בנובמבר 1941 הוגברה המעורבות הגרמנית באמצעות מינויים בפיקוד הצבאי והקצאת משאבים.
בפברואר 1942, כשבוע לאחר נסיגתם השנייה של הבריטים מקירנאיקה, הורה מוסוליני על דילול האוכלוסייה היהודית בקירנאיקה ופינויה לטריפוליטניה בתואנה של מניעת שיתוף פעולה עם האויב.
הפינוי לטריפוליטניה
בסך הכל פונו כ-3,000 יהודים, שהם רוב יהודי קירנאיקה. כ-2,600 יהודים פונו למחנה ג'אדו, וכ-400 יהודים שוכנו בבתים בודדים בעיירות הסמוכות גריאן, טיגרנה ויפרן. הפינוי נעשה בשיירות של משאיות החל ממאי ועד לאוקטובר 1942. על הרכב המשלוחים החליט ועד הקהילה, ותדירותם הוכתבה לו, וכן יעדיהם. המסע נערך כחמישה ימים והיהודים הורשו לקחת רק רכוש מועט. מעטים נשארו בקירנאיקה.
Remove ads
התנאים במחנה
הפיקוד על המחנה היה איטלקי, והשומרים היו איטלקים, גרמנים וערבים. לשומרים ניתנה הרשות לירות בכל מי שיתקרב לגדר.
תנאי האקלים במחנה היו קשים, ביום שרר חום גבוה, ובלילה קור עז. האסירים שוכנו בצפיפות רבה. המגורים במחנה היו בביתנים ארוכים שבכל אחד מהם שוכנו כ-300 עד 400 איש, כאשר בין משפחה למשפחה הפרידו מחיצות מאולתרות. בביתנים היו מיטות בלבד, שלא הספיקו למספרם הרב של האסירים.
המשפחות קיבלו מנת מזון שבועית שכללה מנות זעומות של אורז או מקרוני, סוכר, רסק עגבניות וקפה או תה. כמו כן קיבלו האסירים 100–150 גרם לחם ביום. מים חולקו במשך שעתיים ביום לכל הצרכים. כמו כן היו שקנו מזון מערביי האזור בתמורה לבגדים, כסף ותכשיטים, תוך העלמת עין מצד השומרים. בנוסף, קהילת טריפולי שיגרה באופן קבוע בכל שבוע כסף ומזון כשר לאסירים ואף מזון כשר לפסח.
האסירים במחנה הועסקו בעבודות כגון עידור והעברת חצץ ממקום למקום. על סידור העבודה היו אחראים ראש (מאיטלקית: capo) וסגן שמונו בכל ביתן.
בשל תנאי התברואה הגרועים במחנה, הצפיפות והתזונה הלקויה, פרצו במחנה מגפות של טיפוס הבטן וטיפוס הבהרות.
Remove ads
שחרור
סכם
פרספקטיבה
המחנה נכבש על ידי הצבא הבריטי במהלך ינואר 1943. פינויו הסופי התעכב מחשש להפצת המחלות, ועקב קשיי תחבורה.
המחנה שוחרר על ידי כוחות בריטיים בפיקודו של תת-אלוף יהודי פרדריק קיש ב-24 בינואר 1943, יחד עם מרכזי הכליאה הקטנים יותר בג'אריאן ויפרן. מספר שבועות לפני הגעת הבריטים למחנה, כ-200 יהודים קרעו את הגדר וברחו מהמחנה, לאחר שהבחינו שחלק מהשומרים האיטלקים כבר נמלטו. חיילים איטלקים פתחו אז באש על האסירים שנותרו. בתחילת ינואר, שבועות לפני השחרור הבריטי, כל השומרים האיטלקים כבר נמלטו. הניצול ז'אן ניסים העיד שאיטלקי שהיה אחראי על מחסן הנשק חילק רובים ליהודים כדי להגן על עצמם מפני ערבים מקומיים שאיימו לפרוץ למחנה.
לפני שהאסירים היהודים יכלו לחזור הביתה, הבריטים הכובשים נאלצו תחילה להכיל את התפרצות הטיפוס ולטפל בכ-480 אסירים חולים קשה. בשל הטיפול הבריטי בהתפרצות הטיפוס, לאלה שברחו לא הותר תחילה להתאחד עם משפחותיהם הכלואות. האסירים הועברו לדיור טוב יותר בטריפולי, שם יכלו להתרחץ, לקבל מזון וטיפול רפואי, כולל מרופא יהודי אחד. לאחר שזה נעשה, החלו להעביר ניצולים בחזרה לקירנאיקה, משפחה אחר משפחה, במרווחים של שבועיים באביב 1943. תהליך זה נתמך כלכלית על ידי הג'וינט (הוועד היהודי האמריקאי המאוחד לחלוקה). יהודים רבים עדיין נשארו במרץ 1943, כולל 60 יתומים שהורשו להגר לארץ ישראל. האישור ליתומים הושג מבריטניה על ידי הרבנים לואיס י. רבינוביץ ואפרים א. אורבך, שני הרבנים הצבאיים של הבריגדה היהודית של הצבא הבריטי השמיני בלוב. הכספים למבצע גויסו על ידי רנאטו טשיובה, מנהיג הקהילה היהודית של בנגזי שסירב להכין מכסת גירוש עבור הרשויות האיטלקיות ב-1942.
המחנה פורק סופית כאשר היהודים האחרונים עזבו בתחילת אוקטובר 1943.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רחל סימון, "יהודי לוב על סף שואה", פעמים 28 (עמ' 44–78), מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 1986–ה'תשמ"ו
- שלמה אברמוביץ' ובועז אפלבאום, היומן הגנוז ממחנה הריכוז ג'אדו: סיפורה של שואה נעלמה בלוב מיומנו של יוסף דעדוש, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2020.
קישורים חיצוניים
- עדויות ניצולים מארכיון יד ושם:
- גם לניצולי שואה יוצאי לוב וטוניס מגיע פיצויים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 15 במרץ 2005
- גואל פינטו, גם אנחנו היינו שם, באתר הארץ, 4 במאי 2005
- The Holocaust in Libya, באתר זכור! שלום!
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads