גשר אוסישקין
גשר בתל אביב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גשר אוסישקין או בשמו הרשמי גשר זהרירה חריפאי הוא גשר על נחל ירקון המוביל לרחוב אוסישקין בתל אביב-יפו והוא קרוי על שמה של זהרירה חריפאי, שחקנית תיאטרון וקולנוע ישראלית כלת פרס ישראל לתיאטרון.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גשר |
| על שם | זהרירה חריפאי |
| מיקום | תל אביב-יפו |
| מדינה | ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1956 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1956 |
| חומרי בנייה | פלדה |
| קואורדינטות | 32°05′47″N 34°47′00″E |
| תבנית:לשוניות2 | |
הגשר מוכר כ"גשר אוסישקין", על שם רחוב אוסישקין אליו הוא מוביל.
לקראת מצעד צה"ל בשנת 1965, הניח צה"ל שני גשרי ביילי, שתוכננו בידי מהנדס חברת תכנון המים לישראל עובדיה לזרי, בין שדרות רוקח לרחוב אוסישקין. בעקבות גידול נפח התנועה הנכנסת לתל אביב מצפון בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 נוצרו עומסי תנועה כבדים על גשר הירקון וחלק מהתנועה עברה לגשר ווקופ הישן. על מנת להקל על התנועה ולאפשר את סגירת גשר ווקופ לצורך שיפוצים הסכים צה"ל לבקשת עיריית תל אביב להותיר את אחד מהגשרים להקלת עומסי התנועה, עד הקמת הגשר הקבוע על רחוב אבן גבירול[1][2].
בשנת 1959 ב-14 ביולי קפצו מהגשר הקטן הסמוך לגשר בר-יהודה, שתי נשים לתוך מי הירקון. לקראת סוף 1967 רכשה עיריית תל אביב את גשר הביילי מידי צה"ל. על פי התוכנית, עם סיום הקמת הגשר הקבוע תוכנן להעביר את הגשר לקצה רחוב ויצמן כדי להמשיך אותו אל מעבר לירקון[3] או להעבירו לקצה המערבי של שדרות רוקח למקום בו נמצא כיום גשר בן-אליעזר. לבסוף נותר הגשר במקומו, ועליו נתיב נסיעה בודד מצפון לדרום.
בקיץ 1999 פורק הגשר ובמקומו נבנה גשר חדש שעליו שרוול פלדה המדמה מסבכים של גשר ביילי. הגשר עוטר בדוגמאות לבבות ומגיני דוד, ובמרכזו מתנוססים ארבעה דגלי פלדה.
ב-24 בינואר 2022, אישרה ועדת ההנהלה של עיריית תל אביב-יפו קריאת חמישה רחובות ברחבי העיר על שמן של נשות תרבות, יוצרות ואמניות[4] ובניהן חריפאי.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
