Loading AI tools
משחק כדורגל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גמר מונדיאל 1934 התקיים באצטדיון נאציונלה PNF ברומא, בירת איטליה, ב-10 ביוני 1934, ובו נקבע שאלופת העולם לשנת 1934 היא נבחרת איטליה, שניצחה את נבחרת צ'כוסלובקיה בתוצאה 1-2 לאחר הארכה. היה זה גמר המונדיאל השני בהיסטוריה, והראשון אי פעם שהגיע להכרעה בהארכה. כמו בטורניר הקודם, גם הפעם ניצחה הנבחרת המארחת בגמר וזכתה בטורניר. בניגוד לטורניר המונדיאל הראשון, שם הגיעו לגמר שתי נבחרות מדרום אמריקה, אל גמר הטורניר השני הגיעו שתי נבחרות מיבשת אירופה. יתרה מכך, כל שמונה הנבחרות שהתמודדו ברבע הגמר היו נבחרות אירופיות.
 | |||||||
| אצטדיון נאציונלה PNF בו נערך המשחק | |||||||
| אירוע | מונדיאל 1934 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| לאחר הארכה | |||||||
| תאריך | 10 ביוני 1934 | ||||||
| מיקום | אצטדיון נאציונלה PNF, רומא, איטליה | ||||||
| שיפוט | איוואן אקלינד (שוודיה) | ||||||
| צופים | 55,000 | ||||||
השער הראשון במשחק נכבש רק בדקה ה-71, כשאנטונין פוץ' העלה את צ'כוסלובקיה ליתרון. עשר דקות אחר כך הצליחה איטליה להשוות משערו של ריימונדו אורסי, אחד משלושה ארגנטינאים מתאזרחים שפתחו בהרכב האיטלקי. המשחק עבר להכרעה בהארכה, וחמש דקות מפתיחתה כבש אנג'לו סקיאביו את שער הניצחון, שהקנה לאיטלקים את תואר אליפות העולם הראשון בתולדותיה.
איטליה אירחה את טורניר הגמר השני בהיסטוריה של גביע העולם, תחת שלטונו של בניטו מוסוליני. כפי שעשה אדולף היטלר שנתיים אחר כך באולימפיאדת ברלין, השתמש מוסוליני בטורניר כאמצעי תעמולה איטלקית.
אל הטורניר הגיעו 12 נבחרות מיבשת אירופה, אליהן הצטרפו מצרים, ארצות הברית, ברזיל ששלחה סגל חסר, מחוזק בכוכבים כלאונידאס דה סילבה, וארגנטינה ששלחה סגל חובבני. אורוגוואי, שאירחה את המונדיאל הקודם בו איטליה סירבה להשתתף, בחרה שלא להגיע לטורניר. גם אנגליה בחרה שלא להגיע, בפעם השנייה ברציפות.
טורניר מונדיאל 1934 התנהל בשיטת נוקאאוט לכל אורכו. 16 הנבחרות המשתתפות החלו את דרכן בשלב שמינית הגמר.
| איטליה | שלב | צ'כוסלובקיה | ||
|---|---|---|---|---|
| יריבה | תוצאה | יריבה | תוצאה | |
 ארצות הברית |
1 - 7 | שמינית הגמר |  רומניה |
1 - 2 |
 ספרד |
1 - 1 (חוזר: 0 - 1) | רבע הגמר |  שווייץ |
2 - 3 |
 אוסטריה |
0 - 1 | חצי הגמר | גרמניה הנאצית | 1 - 3 |
איטליה פתחה את הטורניר הביתי בניצחון 7-1 מרשים על ארצות הברית, עם שלושער של אנג'לו סקיאביו. במשחק המקביל, חזרה צ'כוסלובקיה מפיגור 1-0 בהפסקה מול רומניה לניצחון 2-1 בסיום, כשאת שער הניצחון כובש אולדז'יך ניידלי.
בשלב רבע הגמר פגשה איטליה את ספרד. לואיס רגיירו העלה את ספרד ליתרון, אך ג'ובאני פרארי השווה את התוצאה דקה להפסקה. התוצאה נשמרה עד לסיום, והנבחרות התייצבו למשחק חוזר יום אחר כך, אותו הכריע ג'וזפה מאצה עם שער ניצחון כבר בדקה ה-11, שקבע 1-0 לאיטליה. צ'כוסלובקיה פגשה ברבע הגמר את שווייץ, ושוב מצאה עצמה בפיגור בתוך המחצית הראשונה. הצ'כוסלובקים הצליחו להשוות עוד טרם המחצית, ועם פתיחת המחצית השנייה השלימו מהפך ועלו ליתרון 2-1. 12 דקות בלבד לסיום שווייץ מצאה את השוויון, אך כעבור ארבע דקות שוב כבש ניידלי שער ניצחון עבור נבחרתו, 3-2 לצ'כוסלובקיה שממשיכה לחצי הגמר.
בחצי הגמר פגשה איטליה את אוסטריה, שנחשבה לנבחרת חזקה מאוד באותה תקופה וליריבה ראויה לאיטלקים. בדקה ה-19 של ההתמודדות כבש אנריקה גאיטה, מתאזרח ארגנטינאי, את שער הניצחון עבור איטליה, שהעפילה לגמר לראשונה בתולדותיה. בחצי הגמר המקביל כבש ניידלי שלושער שהעלה את נבחרתו לגמר הראשון בתולדותיה לאחר ניצחון 3-1 על גרמניה. ניידלי העלה את מאזנו האישי לחמישה שערים, שהספיקו לו לתואר מלך השערים של הטורניר.
איוואן אקלינד השוודי נבחר לשופט המשחק. עוזרי השופט, לואיס בארט הבלגי ומיחאלי איוואנצ'יץ' ההונגרי, נבחרו לשמש קוונים במשחק.
אקלינד שפט בשלב שמינית הגמר את ניצחונה של שווייץ 2–3 על הולנד. הוא שפט את איטליה בניצחונה על אוסטריה 0–1 בשלב חצי הגמר. ביקורת רבה נמתחה על הופעתו במשחקי חצי הגמר והגמר, שעיקרה הייתה חד צדדיות לטובת האיטלקים במשחק.
בארט שפט את משחקה רבע הגמר בין איטליה לספרד שהסתיים בשוויון 1–1 ובמשחק חוזר. וכן בניצחון המארחת צרפת 1–3 על בלגיה בשמינית הגמר. איוואנצ'יץ' לא ניהל אף משחק כשופט ראשי בטורניר.
המשחק ברומא נפתח בחום כבד של מעל ל-40 מעלות צלזיוס. איטליה עלתה למשחק עם שלושה מתאזרחים ממוצא ארגנטינאי - ריימונדו אורסי, אנריקה גואיטה ולואיס מונטי. האיטלקים פתחו חזק את ההתמודדות, ושלטו במחצית הראשונה ללא עוררין. השוער והקפטן של צ'כוסלובקיה, פרנטישק פלניצ'קה, הפגין יכולת גבוהה ומנע שערים מג'וזפה מאצה ומג'ובאני פרארי בהצלות מרשימות. ההזדמנות הגדולה ביותר במחצית הראשונה הייתה של אנג'לו סקיאביו, שהחמיץ מול שער ריק כשבעט את הכדור גבוה מדי.
המחצית השנייה נפתחה כמו הראשונה, בלחץ איטלקי. אמנם, תחת החום הכבד והתסכול מחוסר התכליתיות מול השער, החלה איטליה לאבד את השליטה במשחק. בדקה ה-71, פחות מעשרים דקות לסיום, הצליחה צ'כוסלובקיה להדהים את יושבי האצטדיון ולעלות ליתרון. אנטונין פוץ', שהתאושש מפגיעה גסה של אטיליו פראריס עשר דקות קודם לכן, קיבל מסירה משטפן צ'מבאל, עבר את ארלדו מונצליו והכניע את השוער ג'אנפיירו קומבי. לאחר השער, שררה דממה באצטדיון ברומא.
בדקות שלאחר השער, יכלה צ'כוסלובקיה להכריע סופית את המשחק, אך ייז'י סובוטקה ופרנטישק סבובודה החמיצו ממצבים קורצים. בדקה ה-81, לאחר סדרת ההחמצות של צ'כוסלובקיה, הצליחה איטליה לחזור למשחק. אורסי פרץ באגף שמאל ושלח כדור לרחבה, אותו הצליח לדיסלב ז'נישק להרחיק. על הכדור החוזר השתלט שוב אורסי, שהפעם הכניע את השוער וקבע שוויון 1-1.
לאחר השער האיטלקי, נסוגו הצ'כוסלובקים להגנה, ושמרו על התוצאה עד לסיום הזמן החוקי. המשחק עבר להכרעה בהארכה, וכבר לאחר חמש דקות מפתיחתה השיגה איטליה את שער הניצחון. הגבהה של גאיטה מצאה את אנג'לו סקיאביו, שהכניע את השוער וקבע 2-1 לאיטליה. התוצאה נשמרה עד לסיום, ואיטליה חגגה במגרשה הביתי את הזכייה הראשונה בתולדותיה בגביע העולם.
| 10 ביוני 1934 |  איטליה |
2 - 1ה |  צ'כוסלובקיה |
אצטדיון נאציונלה PNF, רומא, איטליה צופים: 55,000 שיפוט:  איוואן אקלינד |
ריימונדו אורסי  81' אנג'לו סקיאביו 95' |
(סיקור) | אנטונין פוץ' 71' |
     איטליה
|
צ'כוסלובקיה
|
|
.svg) |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שופט: איוואן אקלינד
קוונים: 
לואיס בארט, 
מיחאלי איוואנצ'יץ'
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
