גמר ליגת האלופות 2004
משחק כדורגל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גמר ליגת האלופות 2004 התקיים בפלטינס ארנה בגלזנקירכן, גרמניה ב-26 במאי 2004, ובו נקבע כי הזוכה בטורניר ליגת האלופות לעונת 2003/2004 היא פורטו מפורטוגל, שניצחה במשחק את קבוצת מונקו, השייכת לנסיכות מונקו ומייצגת את צרפת, בתוצאה 0–3. את השערים לפורטו כבשו קרלוס אלברטו, מצטיין המשחק דקו ודמיטרי אלניצ'ב.
פורטו הגיעה לגמר בפעם השנייה בתולדותיה, זכתה בתואר בפעם השנייה, ולראשונה מאז 1986/1987, אז ניצחה בגמר את באיירן מינכן. בכך היא השוויתה את הישגה של נוטינגהאם פורסט מאנגליה, עם מספר הזכיות הגבוה ביותר ללא הפסד בגמר, עם שתי זכיות. היא הייתה לקבוצה הראשונה מפורטוגל שמגיעה לגמר ליגת האלופות מאז בנפיקה ליסבון בעונת 1989/1990. למונקו הייתה זו הופעת הבכורה בגמר ליגת האלופות, והיא הפכה לקבוצה הצרפתית הרביעית בהיסטוריה שמופיעה בגמר המפעל (אחרי אולימפיק מרסיי, סטאד ריימס וסנט אטיין). בפעם הראשונה מאז הקמת ליגת האלופות, ולראשונה מאז גמר גביע אירופה לאלופות 1991, לא הופיעה בגמר אף נציגה מאנגליה, גרמניה, ספרד או איטליה.
שתי הקבוצות נחשבו לאנדרדוג מובהק במהלך הטורניר, ושתיהן הדיחו בשלב הנוק-אאוט של הטורניר אלופות אירופה לשעבר, כשפורטו הדיחה את מנצ'סטר יונייטד מאנגליה בשמינית הגמר, ומונקו הדיחה את שיאנית הזכיות ריאל מדריד מספרד בשלב רבע הגמר. את שתי הקבוצות הדריכו מאמנים צעירים ומבטיחים, כשאת מונקו הדריך דידייה דשאן, ואת פורטו הוביל ז'וזה מוריניו. יומיים לאחר הזכייה חתם מוריניו בקבוצת צ'לסי האנגלית.
לפורטו היה זה תואר אירופי שני ברציפות, לאחר זכייתה בגביע אופ"א בעונת 2002/2003, גם כן תחת הדרכתו של מוריניו.
הדרך אל הגמר
סכם
פרספקטיבה
פורטו
בהגרלת שלב הבתים שובצה פורטו בבית ו', יחד עם ריאל מדריד, אולימפיק מרסיי ופרטיזן בלגרד. לאחר תיקו במשחק החוץ מול פרטיזן והפסד ביתי לריאל מדריד, לאחר שכבר הובילה במשחק, השכילה פורטו לצבור נקודה אחת בלבד בשני המשחקים הראשונים. אמנם, הקבוצה ידעה להתאושש ורשמה רצף של שלושה ניצחונות רצופים, ביניהם שני ניצחונות רצופים מול מרסיי, ובמחזור הסיום, לאחר שכבר הבטיחה את עלייתה, סיימה בתיקו מול ריאל מדריד. פורטו כבשה בכל אחד ממשחקי שלב הבתים לפחות שער אחד, וסיימה שנייה בטבלת הבית.
| שלב הבתים - פורטו | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קבוצה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות |
 ריאל מדריד |
6 | 4 | 2 | 0 | 11 | 5 | 6+ | 14 |
 פורטו |
6 | 3 | 2 | 1 | 9 | 8 | 1+ | 11 |
 אולימפיק מרסיי |
6 | 1 | 1 | 4 | 9 | 11 | 2- | 4 |
 פרטיזן בלגרד |
6 | 0 | 3 | 3 | 3 | 8 | 5- | 3 |
בשלב שמינית הגמר פגשה פורטו את אלופת אירופה לשעבר, מנצ'סטר יונייטד. המשחק הראשון נערך באצטדיון הדרגאו, ביתה של פורטו. מנצ'סטר יונייטד הובילה במשחק, אך פורטו רשמה מהפך מרשים עם שני שערים של בני מקארתי, והגיעה לגומלין ביתרון של שער. במשחק הגומלין באולד טראפורד כבש פול סקולס שער יתרון עבור מנצ'סטר, שהקנה לה יתרון בשערי חוץ בסיכום שני המשחקים, אך בדקה האחרונה כבש קושטיניה שער שוויון דרמטי ששלח את פורטו לרבע הגמר.
בשלב רבע הגמר פגשה פורטו את אולימפיק ליון מצרפת, שהייתה לקבוצה השנייה מתוך שלוש קבוצות צרפתיות שפורטו פגשה במהלך הטורניר. פורטו ניצחה במשחקה הביתי בתוצאה 0–2, ובמשחק הגומלין הובילה פעמיים, מצמד שערים של מאניש, אך ליון הצליחה להשוות פעמיים בדרך לשוויון 2-2, שהספיק לפורטו כדי להעפיל לחצי הגמר.
בשלב חצי הגמר פגשה פורטו קבוצה מפתיעה נוספת, דפורטיבו לה קורוניה מספרד. השער היחיד בשני המשחקים נכבש במשחק הגומלין באצטדיון ריאזור, ביתה של לה קורוניה, כשבדקה ה-60 כבש דרליי בפנדל והעלה את פורטו לגמר עם 0–1 בסיכום שני המשחקים.
מונקו
בהגרלת שלב הבתים הראשון שובצה מונקו בבית ג', לצידן של דפורטיבו לה קורוניה, פ.ס.וו. איינדהובן וא.א.ק. אתונה. לאחר שני ניצחונות, בחוץ מול איינדהובן (1–2) ובבית מול א.א.ק. אתונה (0–4), הפסידה מונקו בחוץ משער בדקות הסיום, 0-1 ללה קורוניה. במשחק הבא, אירחה מונקו את לה קורוניה, והפעם הביסה אותה בתוצאה 3–8, שיא השערים למשחק בעידן ליגת האלופות. חלוץ הקבוצה, דדו פרשו, כבש ארבעה שערים באותו משחק. מונקו המשיכה לשתי תוצאות תיקו וסיימה את שלב הבתים עם 11 נקודות והמקום הראשון בבית, כשהיא מקדימה את לה קורוניה בנקודה אחת.
| שלב הבתים - מונקו | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קבוצה | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערי זכות | שערי חובה | הפרש שערים | נקודות |
| מונקו |
6 | 3 | 2 | 1 | 15 | 6 | 9+ | 11 |
| דפורטיבו לה קורוניה |
6 | 3 | 1 | 2 | 12 | 12 | 0 | 10 |
 פ.ס.וו. איינדהובן |
6 | 3 | 1 | 2 | 8 | 7 | 1+ | 10 |
 א.א.ק. אתונה |
6 | 0 | 2 | 4 | 1 | 11 | 10- | 2 |
בשלב שמינית הגמר פגשה מונקו את לוקומוטיב מוסקבה הרוסית. במשחק הראשון, באצטדיון לוקומוטיב, מונקו הפסידה בתוצאה 1–2, אך ניצחון ביתי 0–1 משער של פרשו בגומלין העלה אותה בזכות שערי החוץ לשלב רבע הגמר.
ברבע הגמר פגשה מונקו את קבוצת הפאר הספרדית, ריאל מדריד. מונקו הגיעה לאצטדיון סנטיאגו ברנבאו במדריד כאנדרדוג מובהק, והצליחה להוביל במחצית בתוצאה 0–1 משער של סבסטיאן סקילאצ'י, אך ריאל מדריד הפכה את התוצאה במחצית השנייה עד ליתרון של 1–4. פרננדו מוריינטס, שהושאל באותה העונה מריאל מדריד למונקו, כבש מול קבוצת האם שלו שבע דקות לסיום כדי לקבוע 2–4. במשחק הגומלין באצטדיון לואי השני, ביתה של מונקו, ריאל מדריד הובילה 0–1 משערו של ראול, שקירב אותה לחצי הגמר, אך מהפך מרשים של מונקו, שהחל בשער שוויון של לודוביק ז'ולי בתוספת הזמן של המחצית הראשונה, והמשיך בשער נוסף של ז'ולי ושער נוסף של מוריינטס מול קבוצת האם שלו, קבעו ניצחון 1–3 והעלו את מונקו לחצי גמר המפעל בזכות שערי חוץ.
בחצי הגמר שוב הפגינה מונקו יכולות קאמבק מרשימות. היא פגשה את צ'לסי מאנגליה, וניצחה 1–3 במשחק הבית. במשחק הגומלין בסטמפורד ברידג', צ'לסי כבר הובילה 0–2, תוצאה שהייתה מעלה אותה בזכות שערי החוץ, אך מונקו חזרה והשוותה ל-2-2, על מנת להעפיל לראשונה בתולדותיה לגמר המפעל.
סיכום המשחק
סכם
פרספקטיבה
מחצית ראשונה
מונקו פתחה את המשחק בצורה טובה, כשכבר לאחר שתי דקות, קפטן מונקו לודוביק ז'ולי יצא להתקפה מתפרצת, אך שוער פורטו, ויטור באיה, יצא כ-20 מטר משערו והרחיק את הכדור. לאחר 23 דקות, ז'ולי נפצע והוחלף על ידי דדו פרשו. סרט הקפטן הועבר לג'וליאן רודריגז. בדקה ה-39 נכבש השער הראשון במשחק והיחיד במחצית הראשונה. כדור שהוגבה על ידי פאולו פריירה לכיוון הרחבה מאגף ימין, מצא את קרלוס אלברטו, חלוצה של פורטו שהיה אז בן 19 בלבד, שהצליח להשתלט ולבעוט את הכדור הקופץ בתוך הרחבה לפינה הגבוהה של שוער מונקו, פלביו רומא. במהלך החגיגות הוריד השחקן את חולצתו, וספג כרטיס צהוב, אחד מבין שלושה שנשלפו במשחק - כולם לחובת פורטו. המחצית הגיעה לסיומה בתוצאה 0–1 לפורטו.
מחצית שנייה
המחצית השנייה נפתחה כשפורטו נסוגה אחורה ומזמינה את מונקו להתקיף. חסרונו של ז'ולי הורגש, מונקו חסרה יצירתיות בחלק הקדמי, ונתפסה שוב ושוב במלכודת הנבדל של פורטו. בסך הכל נתפסה מונקו 19 פעמים בנבדל במהלך המשחק. כעבור שעה של משחק, הוחלף כובש השער קרלוס אלברטו בדמיטרי אלניצ'ב. 11 דקות אחר כך, בדקה ה-71, איבד פרננדו מוריינטס כדור עמוק בחלק המגרש של פורטו, שיצאה למתפרצת, ובסיומה חילופי מסירות בין אלינצ'ב לדקו הסתיימו בבעיטה מדויקת של דקו מתוך הרחבה אל הרשת. ארבע דקות בלבד אחר כך, התקפה מתפרצת נוספת של פורטו הגיעה לדרליי, שמסר לרחבה כדור שפגע בסבסטיאן סקילאצ'י, שנכנס לשחק רק שלוש דקות קודם לכן. הכדור הקופץ הגיע לאלניצ'ב שפרץ לבד לגמרי באגף שמאל של הרחבה, והמחליף הוסיף שער שלישי לזכות קבוצתו עם בעיטה חזקה וגבוהה מול רומא שיצא לעברו. היה זה השער שקבע את תוצאת הסיום, 0-3 לפורטו שזוכה בתואר השני בתולדותיה.
| 26 במאי 2004 | פורטו |
3 - 0 | מונקו |
פלטינס ארנה, גלזנקירכן, גרמניה צופים: 53,053 שיפוט:  קים מילטון נילסן |
קרלוס אלברטו  39' דקו 71' דמיטרי אלניצ'ב 75' |
(סיקור) |
הרכבי הקבוצות
         פורטו
|
    מונקו
|
|
 |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
השחקן המצטיין:
עוזרי שופט:
שופט רביעי:
|
נתוני משחק
| פורטו | מונקו | |
|---|---|---|
| שערים | 3 | 0 |
| בעיטות לשער | 6 | 8 |
| בעיטות למסגרת | 4 | 0 |
| החזקת כדור | 45% | 55% |
| קרנות | 4 | 7 |
| עבירות | 20 | 17 |
| נבדלים | 11 | 19 |
| כרטיסים צהובים | 3 | 0 |
| כרטיסים אדומים | 0 | 0 |
קישורים חיצוניים
- ynet ספורט, פורטו ניצחה את מונקו וזכתה באליפות אירופה, באתר ynet, 26 במאי 2004
- אוריאל דסקל, פורטו אלופת אירופה; ניצחה את מונקו בגמר 0:3, באתר הארץ, 26 במאי 2004
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.