גרסת הבמאי

גרסת הבמאי (באנגלית: Director's Cut) היא גרסה של סרט קולנוע (או לעיתים של סרט טלוויזיה או וידאו קליפ) שעריכתה אושרה על ידי הבמאי עצמו. קודמת לה עריכתו של העורך, ולרוב לאחריה באה הגרסה שאושרה על ידי האולפן להקרנה בציבור, המכונה "Final Cut".

ערך מחפש מקורות

גרסת הבמאי נותרת לרוב על שולחן העריכה, כאשר ברוב המקרים האולפן אינו נותן לבמאי את הזכות להחליט בדבר העריכה הסופית של הסרט, משיקולים שונים, לרוב מסחריים. לעיתים המדובר בשינוי תוכני מהותי, כגון סוף שונה, שמח יותר, אך לרוב המדובר בקיצור הסרט, והשמטת קטעים מתוכו (אם כי ידועים גם מקרים הפוכים, בהם גרסת הבמאי קצרה יותר, ויוצרת סרט "קצבי" ו"מהודק" יותר). מסיבה זו "גרסת הבמאי" היא לרוב גרסה ארוכה יותר של אותו הסרט. בסרטים בעלי ערך אמנותי, שנוצרו על ידי במאים ידועים, מופצת לעיתים באופן מסחרי "גרסת הבמאי", המאפשרת לצופים מבט נוסף אל אותה היצירה עצמה, שזכתה לרוב למוניטין בגרסה שהוקרנה לקהל, והבנה טובה יותר של כוונותיו של הבמאי, ושל חזונו ביצירת הסרט.

עם הצלחת שיווקן של "גרסאות במאי", החלו אולפנים גם לשווק "מהדורה מיוחדת" או "מהדורה מורחבת" שאינן "גרסת במאי" היסטורית, אלא מהדורות שונות, המספקות זווית ראייה שונה, או מורחבת, על יצירה שזכתה לקהל אוהדים ומתעניינים. גם מהדורות אלו נקראות לעיתים "גרסת הבמאי", על אף שאינן כאלו על פי פירושו המקורי של המונח.

משמעות המונח

באופן מסורתי "גרסת הבמאי" אינה הגרסה האידיאלית או המועדפת על ידי הבמאי. תהליך העריכה של הסרט מחולק לרוב לשלושה שלבים. ראשית יש את "הגרסה הראשונית" (Rough Cut - החיתוך הגס), התואם באופן גס לתסריט. גרסה זו נערכת על ידי העורך ליצירת "גרסת העורך" (Editor's Cut), ולבסוף מגיעה "הגרסה הסופית" (Final Cut), שהיא המוקרנת בקולנוע. גרסת הבמאי היא שלב ביניים בין גרסת העורך והגרסה הסופית. ברוב המקרים הגרסה הסופית תואמת את כוונות הבמאי, ואפילו מועדפת על גרסאות ביניים. גרסת הבמאי יכולה לכלול סצנות שאינן משביעות רצון, פסקול לא סופי, היעדר "Pick up shots" (סצנות ביניים קצרות המושתלות בתוך הסרט המוגמר, ומצולמות לרוב לאחר צילום הסרט, משנתגלה חוסר בעריכה), וכיוצא בזה.

לדוגמה, גרסת הבמאי של סרטו של סם פקינפה "פאט גארט ובילי הנער" ארכה 122 דקות, אך הגרסה הסופית שהוקרנה הייתה בת 105 דקות. "גרסת הבמאי" שהופצה באופן מסחרי, הייתה גרסה מעורבת בת 115 דקות, שהורכבה על בסיס רישומיו של פקינפה, ולפי חזונו הכללי, ולא "גרסת הבמאי" המלאה, שלא הייתה, כפי הנראה, משביעת רצון. במקרה זה "גרסת הבמאי" הייתה שונה במקצת מהגרסה המועדפת על הבמאי.

גרסת הבמאי של הסרט "הנוסע השמיני" אינה כלל גרסת במאי לפי הגדרה זו. כפי שמסביר רידלי סקוט ב-DVD שהופץ של גרסה זו, גרסת הבמאי מ-2003 נוצרה לבקשת האולפן שרצה להפיץ את הסרט מחדש, אך ליצור עניין בגרסה שונה וחדשה. סקוט הסכים, ויצר גרסה אלטרנטיבית של הסרט, שלא הייתה גרסת הבמאי מהתקופה בה נערך הסרט, אלא פשוט גרסה שונה, שגם היא תואמת את חזונו לגבי הסרט, אם כי הוא עדיין מעדיף את הגרסה שהוקרנה בקהל. בניגוד לכך, גרסת הבמאי של "ממלכת גן עדן" של סקוט מ-2005 היא הגרסה האמיתית שהותיר סקוט בשלבי העריכה, שהייתה ארוכה יותר בשעה מהגרסה שהופצה, וזכתה להצלחה ביקורתית רבה יותר.

מאבק כנגד האולפנים

גרסת הבמאי היא לעיתים אך תוספת המבהירה את הסרט, מוסיפה לו עומק, או עושר של פרטים החסר בגרסה המקורית. כך, למשל, גרסת הבמאי פרנסיס פורד קופולה לסרט אפוקליפסה עכשיו כוללת שתי סצנות ארוכות ומשמעותיות, שאינן משנות באופן מהותי את עלילת הסרט, אך מוסיפות עומק ועושר של פרטים לנושאים הנדונים בו. לדוגמה, בסצנה ארוכה שהוספה בגרסת הבמאי, נפגשים גיבורי הסרט, חיילים אמריקאים, עם חוואים צרפתים בווייטנאם, ודנים עמם דיון ארוך במעורבות הצרפתית והאמריקאית בווייטנאם. סצנה זו היא ארוכה ואיטית, ונראה כי אחד משיקולי העריכה שהשמיטו אותה היה התחושה כי היא תפריע לקצבו של הסרט, שהיה ארוך ממילא (153 דקות). לאחר הצלחת הסרט והכתרתו על ידי הביקורת כיצירת מופת, החליט קופולה לחשוף את הצופים גם לסצנה זו בגרסה שהופצה בשנת 2001 (על אף שגרסה זו אינה "גרסת הבמאי" במלוא מובן המילה, אלא עריכה מחדש של הסרט, אותה כינה הבמאי - "Redux"), אך הסצנה אינה משנה באופן מהותי את עלילת הסרט, את אופיים של הגיבורים, או את האמירה העולה מן הסרט.

לעיתים מהווה חזונו של הבמאי ניגוד לדרך בה חברת ההפצה, או האולפן, רואים את הסרט, וזאת לאחר שהשקיעו בו זמן ומאמץ. לעיתים מביאות הקרנות ניסיון לקהל לתחושה בקרב האחראים על ההפצה, כי יש לשנות את סופו של הסרט, להפוך אותו לאופטימי יותר, או למובן יותר. במקרים כאלו, תהיה גרסת הבמאי שונה באופן מהותי, ותשנה לחלוטין את האמירה העולה מהסרט, את עלילתו, ואת אופיים של הגיבורים.

מקרה בולט הוא מקרה הסרט ברזיל שביים טרי גיליאם. המדובר בדיסטופיה קודרת, שהופצה בעולם בגרסה בת 142 דקות המסתיימת בכך שהגיבור מעונה ויוצא מדעתו. בארצות הברית החליטה חברת ההפצה שהסרט ארוך מדי ושסופו האפל לא מתאים לקהל האמריקני. הסרט נערך מחדש לגרסה אופטימית, שסופה טוב. גיליאם פתח במערכה כנגד האולפנים, וקרא בפומבי להקרין את הסרט בגרסתו המקורית. לאחר שגיליאם הקרין את הגרסה המקורית של הסרט למבקרי קולנוע אמריקנים, הקרנה שהובילה למועמדותו וזכייתו של "ברזיל" בפרס מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס, הופץ הסרט בגרסתו המקורית ולא בגרסת האולפן.

דוגמה נוספת היא סרטו של רידלי סקוט בלייד ראנר. בגרסת הבמאי, שהוקרנה ברבים ב-1992 כעשור לאחר הקרנת גרסת האולפנים, הוסרו סצנות "הסוף הטוב", והוספו סצנות בהן רואה הגיבור בחלומו חד קרן, כאשר הדבר רומז לצופי הסרט, על פי עלילת הסרט, כי גם הגיבור אינו אנושי, אלא הוא אנדרואיד, שינוי מהותי באמירה של הסרט, וברושם שהוא מותיר על הצופה, לעומת הגרסה שהוקרנה במקור.

התפתחות המונח

הפצת "גרסאות הבמאי" החלה בתחילת שנות ה-80 כאשר מכשירי הוידאו הביתיים הפכו נפוצים, וכך יצרו שוק חדש למוצרים שלא היו קיימים קודם לכן - גרסאות במאי לצפייה ביתית. בתחילה הופצו גרסאות במאי של סרטי פולחן, שצברו להם קהל צופים נאמן אשר היה ער לשינויים שבין גרסת הבמאי והגרסה המסחרית, והתעניין בהם.

דוגמה ראשונית היה סרטו של מייקל צ'ימינו שערי החופש מ-1980 שהופץ בגרסה בת 149 דקות, שהיוותה כישלון מסחרי ואמנותי שהיה גורם מרכזי בהתמוטטות אולפני יונייטד ארטיסטס שהפיקו את הסרט. הסרט קוצץ מ-325 דקות בגרסתו המקורית של צ'ימינו, לגרסה בת 219 דקות שהוצגה במשך שבוע, והוסרה מהאקרנים, ולבסוף לגרסה בת 149 דקות. לאחר כישלון הסרט על מסך הקולנוע, החליט ערוץ כבלים בלוס אנג'לס, בשם "The Z Channel", שהציג לקהל של 100,000 מנויים, רובם אנשי קולנוע מקצוענים, להציג את הסרט בגרסה בת 219 הדקות. ההצגה זכתה להצלחה ביקורתית, ובהקרנתה נטבע המושג "גרסת הבמאי". גרסה זו הופצה בקלטות VHS באמצע שנות ה-80 על ידי חברת MGM, ולמעשה, נדיר מאוד למצוא כיום את הגרסה המסחרית בת 149 הדקות, וגרסת הבמאי תפסה את מקומה. שיטה זו בה עקף הבמאי את מערכת ההפצה של האולפנים, הייתה חלק מהשינוי הגדול שהביאו מערכות הצפייה הביתית לתרבות הקולנוע.

כאשר הסתבר שהשוק לגרסאות במאי הוא משמעותי, החלו האולפנים עצמם לקדם גרסאות במאי למגוון של סרטים, אפילו כאלו בהם הגרסה שאישר הבמאי אינה שונה מהגרסה הסופית. אלו הורכבו לרוב מהוספת סצנות שהושמטו בעריכה, ולעיתים הוסיפו כחצי שעה לסרט שאורכו בין שעה וחצי לשעתיים, דבר שפגם בקצבו של הסרט ובהגיונה הפנימי של העלילה. גרסאות במאי מסחריות מסוג זה נחשבות כנחותות לעומת המוצר המסחרי שהוקרן בבתי הקולנוע, ולעיתים אוהבי הקולנוע מרגישים מרומים. מסיבות אלו יש במאים המצהירים כי הגרסה הנוספת המופצת ב־DVD או בווידאו, אינה "גרסת במאי" של ממש, אלא עריכה מחדש של הסרט, לצרכים אמנותיים או מסחריים.

מהדורה מיוחדת, עריכה מורחבת

תפיסה דומה לזו של "גרסת הבמאי" היא של "מהדורה מיוחדת" או "עריכה מורחבת". עריכות מסוג זה אינן מתיימרות להיות "גרסת במאי" היסטורית, אלא מדגישות כי הן נועדו לתת לצופה ראייה מעט שונה של יצירה מוכרת ואהובה. דוגמה טובה היא סרטי טרילוגיית "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון. ג'קסון מצהיר כי הסרטים בגרסה שהוקרנה בבתי הקולנוע תואמים את ראייתו הבמאית, אך הוציא "מהדורה מיוחדת" על מנת לאפשר למעריצי הסדרה לראות את כל הסצנות שצולמו עבור התסריט, ולפתח עוד נושאים מעולמו של ג'.ר.ר. טולקין. גרסות אלו כללו מוזיקה נוספת ואפקטים מיוחדים נוספים.

ישנם סרטים שהמהדורה המיוחדת שלהם נועדה לעדכן בהם את האפקטים המיוחדים, שנראה כי התיישנו, ולהתאימם לתקופה חדשה. כך, למשל המהדורה המיוחדת לסרטי מלחמת הכוכבים של ג'ורג' לוקאס ואי. טי. של סטיבן ספילברג.

לעיתים המהדורה המיוחדת מופצת כנגד רצונו של הבמאי, ובניגוד לדעתו. כך המהדורה המיוחדת של סרטו של דייוויד לינץ' חולית משנת 1984, שהורחב במיוחד לטלוויזיה, או סרטו של רידלי סקוט גלדיאטור שיצא במהדורת DVD מורחבת. על שום כך קיים גם המונח "אלן סמית'י", כלומר, שם אולפנים בדוי לבמאי שאינו מעוניין כי שמו יתווסף לעריכה זו של סרטו.

לעיתים המהדורה המיוחדת כוללת הרבה יותר מסצנות נוספות, אפקטים מיוחדים או שינויים מינוריים בעלילה. כך, למשל, בשנת 2006 יצאה מהדורה מיוחדת של הסרט סופרמן 2. צילומי הסרט החלו בהדרכת הבמאי ריצ'רד דונר, שהוחלף בשלב מתקדם בידי הבמאי ריצ'רד לסטר. המהדורה המיוחדת החליפה רבות מהסצנות שצילם לסטר בסצנות שצולמו על ידי דונר, וכן הוספו סצנות חדשות, על מנת להפוך את הסרט דומה לחזונו של דונר ככל האפשר. הגרסה שהתקבלה נקראת "סופרמן 2: הגרסה של ריצ'רד דונר" והיא שונה באופן מהותי מהגרסה שהוקרנה בבתי הקולנוע.

גרסת הבמאי בסוגי מדיה אחרים

כאשר הפכו "גרסאות במאי" מקובלות ופופולריות בקולנוע, התקבל המונח במקביל גם בסוגי מדיה אחרים:

• במשחקי וידאו "גרסת הבמאי" היא מעין גרסה מורחבת של משחק שהופץ קודם לכן, הכוללת אפשרויות נוספות ואופני משחק שונים. לעיתים הדבר נובע מכך שבמעבר מהשוק במזרח אסיה, שם נוצרים חלק מהמשחקים, לשוק בארצות הברית או להפך, מתווספים למשחק מרכיבים נוספים, ולאחר מכן אלו משווקים בחזרה בשוק המקורי כ"גרסת במאי".
• בפרסומות טלוויזיה - רוב הפרסומות המצולמות כוללות "גרסת במאי" הארוכה לרוב מהמוצר המשודר. רוב הגרסאות הללו אינן משודרות. במקרה של במאי פרסומות שהצליח לאחר מכן בתחומים אחרים, ייתכן שפרסומות אלו יתווספו ל-DVD של סרטיו, כתוספת נפרדת. כך, לדוגמה אירע עם מישל גונדרי, שהחל את דרכו כבמאי פרסומות.
• בווידאו קליפ התופעה מוכרת, אך אינה מאוד נפוצה, כך למשל "גרסת הבמאי" לשיר "Listen" של ביונסה שבוים על ידי דיאן מרטל, שנכללה לאחר מכן באלבום וידאו שהוציאה ביונסה. ישנן דוגמאות רבות נוספות. הסיבה לקיום "גרסת הבמאי" בנפרד מהגרסה המשודרת היא לרוב תוכן מיני שעלול לפסול את הקליפ מלהופיע בערוצי הטלוויזיה, אך אין מניעה להפיצו באופן פרטי.

ראו גם

• מייקינג אוף