ג'ון לה קארה

ג'ון לה קארה (באנגלית: John le Carré ‏; 19 באוקטובר 1931 – 12 בדצמבר 2020)^[1] הוא שם העט של דייוויד ג'ון מור קורנוול, סופר בריטי ששימש כסוכן בשירות החשאי הבריטי, וכתב רומנים רבים העוסקים בעולם הריגול. הוא יצר, בין השאר, את דמותו של ג'ורג' סמיילי, איש מודיעין בריטי רגיש ומורכב, המגן על מולדתו מפני מזימות הק.ג.ב. בימי המלחמה הקרה. לה קארה חקר באמצעות גיבוריו את הממד המוסרי של ערך הנאמנות (למדינה או לאדם קרוב), ודן בשאלה אם ההגנה על ביטחון המדינה מקדשת את כל האמצעים. הוא הושפע מהסופר האהוב עליו, גרהם גרין.

ג'ון לה קארה
John le Carré

לידה	19 באוקטובר 1931 פול, הממלכה המאוחדת
פטירה	12 בדצמבר 2020 (בגיל 89) Royal Cornwall Hospital, הממלכה המאוחדת
שם לידה	David John Moore Cornwell
מדינה	אירלנד, הממלכה המאוחדת
מקום מגורים	St Buryan
שם עט	John le Carré
מקום לימודים	אוניברסיטת ברן, לינקולן קולג', בית הספר שרבורן, בית ספר סנט אנדרוז
שפות היצירה	גרמנית, צרפתית, אנגלית
סוגה	ספרות בלשית, מותחן ריגול
יצירות בולטות	המרגל שחזר מן הכפור, בוגד משלנו, The Night Manager, איש מבוקש מאוד, אמת שברירית, Single & Single, החייט מפנמה, Absolute Friends, מלחמת המראות, שיר המיסיון, עיר קטנה בגרמניה, התלמיד המכובד, החפרפרת, המתופפת הקטנה, כל אנשי סמיילי, חיוג אל השאול, הגנן המסור, Our Game
תקופת הפעילות	מ-1961
הושפע מ	גרהם גרין
צאצאים	ניק הארקוויי
פרסים והוקרה	פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (1977) מדליית גתה (2011) Dagger of Daggers (2005) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברן (2008) פרס אולוף פלמה (2019) פרס ספרות הפשע הגרמני (2018) פרס הלמרייך (1990) פרס מרטין בק (1986) פרס חרב היהלום (1988) פרס "גראנד מסטר" (1984) פרס סומרסט מוהם (1964) פרס אדגר אלן פו לספר הטוב ביותר (1965)
www.johnlecarre.com
חתימה

תולדות חייו ויצירתו

קורנוול נולד ב-19 באוקטובר 1931 בפול (Poole), דורסט (אנגליה). אמו עזבה את הבית כאשר היה בן חמש. אביו, רוני קורנוול, היה נוכל בין-לאומי ורב-פנים אשר שימש לסופר השראה לתיאור הגיבור הראשי בספרו "מרגל מושלם".

הוא למד בתיכון היוקרתי שרבורן שבדורסט, אנגליה, ונשלח מאוחר יותר לפנימייה בשווייץ. הוא למד שפות באוניברסיטת ברן (1948–1949), התגייס לצבא הבריטי, שירת בחיל המודיעין והוצב באוסטריה. כבר אז החל להתעניין בעולם הריגול. הוא חזר לאנגליה ולמד שפות באוניברסיטת אוקספורד, שם קיבל תואר ראשון ב-1956. הוא החל ללמד שם צרפתית וגרמנית, אך כעבור פחות משנתיים, ב-1959, גויס לשירות הביון הבריטי^[2]. בשנת 1961 התפרסם ספרו הראשון, "Call for the dead" (תורגם לעברית כ"חיוג אל השאול") תחת שם העט "ג'ון לה קארה".

קורנוול שירת כסוכן חשאי בגרמניה, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי^[2]. הוא נחשף כאשר המרגל המפורסם ביותר של התקופה, סוכן הק.ג.ב. קים פילבי, העביר את שמו למפעיליו הרוסים^[3]. לה קארה חזר לאנגליה והחליט לכתוב מותחן על חוויותיו. בשנת 1964 התפטר ממשרתו במודיעין הבריטי ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה. לימים העיד כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק^[4].

ספרו השלישי, "המרגל שחזר מן הכפור", זכה להצלחה גדולה בעולם כולו. לדברי קורנוול, את ההשראה לספר קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה^[4], וכי את ההשראה לדמותו של ג'ורג' סמיילי והעזר כנגדו פיטר גוילאם קיבל מגיבורי ספריו של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון^[5]. גרהם גרין, מהסופרים הבריטיים הבולטים של התקופה, כתב עליו ביקורת נלהבת אשר סייעה להכרה בו כסופר מקורי^[6]. ספריו של קורנוול עמדו בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של קורנוול היו תמיד מורכבות יותר, אפלות ולעיתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, והדמויות בספריו מורכבות ומצויות בקונפליקט פנימי עמוק עקב הצורך לבצע מעשים שהם בגדר "רע הכרחי" כדי להתגבר על העומדים מולם. הספרים שיקפו עולם ריגול מורכב ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד^[7]. בשנת 2006 דורג הספר על ידי המגזין פאבלישרס ויקלי כ"מותחן הריגול הטוב ביותר שנכתב אי פעם"^[8].

קורנוול הגיע לשיא השפעתו בשנות ה-70 של המאה ה-20, אז פרסם טרילוגיה העוסקת בעימות בין רב-אמן של הריגול הסובייטי, "קארלה", לבין ג'ורג' סמיילי הבריטי. בין קוראיו של הסופר יש המשערים כי דמותו של רב-המרגלים "קארלה" בספריו "החפרפרת" "התלמיד המכובד" ו"כל אנשי סמיילי", מבוססת על דמותו של מרקוס וולף^[9], ראש מינהל הביון הכללי - חטיבת מודיעין החוץ במשרד לביטחון המדינה (ה"שטאזי") של ממשלת גרמניה המזרחית. וולף נודע בכינוי "האיש ללא פנים" משום שהצליח להישאר אנונימי, מבלי שלזרועות המודיעין המערביות תהיה תמונה שלו. הסופר עצמו רמז מספר פעמים כי כך הוא הדבר^[10], אולם סירב להודות בכך בבירור כאשר רואיין בעקבות מותו של וולף. בשנות ה-80 של המאה ה-20, עם דעיכת העניין העולמי במלחמה הקרה, החל קורנוול לכתוב אודות סכסוכים אחרים, כולל הסכסוך הישראלי-ערבי ("המתופפת הקטנה"). ספר זה הושפע רבות מדמות אחותו של לה קארה, שחקנית שולית ואקטיביסטית פוליטית תקיפה^{[דרוש מקור]}. בשנותיו האחרונות הרבה הסופר לחקור בספריו את השפעתם השלילית של תאגידים רב-לאומיים בעולם השלישי.

קורנוול שמר על פרטיותו בקנאות ומיעט בראיונות, חי באחוזתו הכפרית והודה ש"לא הייתי בעל טוב ולא הייתי אבא מוצלח. אהבתי האמיתית תמיד הייתה הכתיבה". הוא נישא פעמיים. לראשונה לאן שארפ ב-1954 וממנה נולדו לו 3 בנים. ב-1971 הם התגרשו. ב-1972 נישא בשנית לג'יין אוסטס, עורכת ספרותית, ומנישואיו אלה נולד בנו ניקולס קורנוול, שהפך לסופר וקולנוען בשם ניק הארקוויי (אנ'). ב-2017 יצא לאור בעברית ספרו האישי מאוד, ממואר בשם "מנהרת היונים", שבו חשף חלק מחייו האישיים ומחוויותיו^[11].

ב-12 בדצמבר 2020, נפטר מדלקת ריאות^[12].

ספריו

• חיוג אל השאול (1961), תרגם גלעד מורג, הוצאת רמדור, 1966. תרגם אליעזר כרמי, הוצאת שלגי, 1987^[13].
• רצח מתוחכם (1962), תרגמה אביבה אגמון, הוצאת שלגי, 1987.
• המרגל שחזר מן הכפור (1963), תרגמה יהודית אביטל, הוצאת לדורי, 1964. תרגמה עדית זרטל, הוצאת זמורה-ביתן, 1983^[14].
• מלחמת המראות (1965), תרגם מיכאל מרגולין, הוצאת רמדור, 1966. הוצאת שלגי, 1986.
• עיר קטנה בגרמניה (1968), תרגם עמשי לוין, הוצאת כנרת, 1989.
• מאהב תמים ורגשני (1971), תרגמה צילה אלעזר, הוצאת כנרת, 1998.
• טרילוגית קארלה:
  • החפרפרת (1974), במקור Tinker, Tailor, Soldier, Spy (פחח, חייט, חייל, מרגל), תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת זמורה-ביתן-מודן, 1975.
  • התלמיד המכובד (1977), תרגמה עדית זרטל, הוצאת זמורה-ביתן-מודן, 1981.
  • כל אנשי סמיילי (1979), תרגמה עדית זרטל, הוצאת זמורה-ביתן, 1982.
• המתופפת הקטנה (1983), תרגמה כרמית גיא, הוצאת זמורה-ביתן, 1984^[15].
• המרגל המושלם (1986), תרגם עמשי לוין, הוצאת כנרת, 1986.
• בית רוסיה (1989), תרגם עמשי לוין, הוצאת כנרת, 1989. עובד לקולנוע בשנת 1990^[16].
• הצליין החשאי (1991), תרגמה מרים יחיל-וקס, הוצאת כנרת, 1991.
• The Unbearable Peace" 1991"
• מנהל לילה (1993), תרגמה צילה אלעזר, הוצאת כנרת, 1993.
• המשחק שלנו (1995), תרגם עמנואל לוטם, הוצאת כנרת, 1995.
• החייט מפנמה (1996), תרגמה מרים יחיל-וקס, הוצאת כנרת, 1997.
• סינגל את סינגל (1999), תרגם בועז וייס, הוצאת כנרת, 1999.
• הגנן המתמיד (2001), תרגמה בת שבע מנס, הוצאת כנרת, 2001^[17]. הסרט שנעשה על פי הספר הופץ בארץ בשם "הגנן המסור".
• חברים מוחלטים (2003), תרגם אהוד תגרי, הוצאת כנרת, 2003^[18].
• שיר המיסיון (2006), תרגם יוסי מילוא, הוצאת כנרת, 2006.
• איש מבוקש מאוד (2008), תרגם יוסי מילוא, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2009^[19].
• בוגד משלנו (2010), תרגמה מרינה גרוסלרנר, הוצאת כנרת, 2011. דימה, מלבין הכספים הראשי של המאפיה הרוסית, חושש לחייו לאחר שתלמידו נרצח, ומחליט להסגיר עצמו, תמורת מקלט לו ולמשפחתו, לידי השירות החשאי הבריטי, תוך הבטחה למסור מידע מפליל על פעילות המאפיה הרוסית וקשריה בבריטניה. כאנשי קשר לעסקה זו הוא בוחר זוג בריטי תמים, שבו פגש בעת נופש באנטיגואה^[20].
• אמת שברירית (2013), תרגם ארז אשרוב, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2013^[21].
• מנהרת היונים (2016), תרגמו יונתן דה שליט וענת רותם, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2017^[22].
• מורשת של מרגלים (2017), תרגמה קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2017^[23].
• איש שטח (2019), תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2020.
• שומר אמונים (2022), תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה-ביתן, 2022.

מאפייני יצירתו

הסופר ג'וזף פיינדר אפיין את יצירתו:

"רומן של ג'ון לה קארה כולל תמיד נימה של ידיעה, עלילה סבוכה הדורשת תשומת לב רבה ומשתלמת בקפדנות, והימור מורכב של חוסר תוחלת אולטימטיבי. בדרך כלל יש אב בזוי, לעיתים קרובות אישה לא נאמנה. הרומן כתוב באלגנטיות ולעיתים קרובות בשנינות, הדיאלוג המושלם נע בין אפיגרמטיות מעורפלת לזעם בוטה. לה קארה פיתח גם מילון מונחים צבעוני משלו של מונחי ריגול - אמני מדרכה, שמרטפים, מדליקי פנסים, ובעיקר חפרפרות."^[24]

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה

הספר "המרגל שחזר מן הכפור" הוסרט בשנת 1965, ובשנה זו זכה בפרס אדגר מטעם אגודת סופרי המסתורין של אמריקה. את הסרט ביים מרטין ריט ואת דמותו של לימאס בסרט גילם השחקן ריצ'רד ברטון ואת דמותו של ג'ורג' סמיילי גילם השחקן רופרט דייוויס. הספר "חיוג אל השאול" הוסרט בשנת 1967 בשם "The Deadly Affair". את הסרט ביים סידני לומט ואת דמותו של סמיילי (שבסרט שונה שמה לצ'ארלס דובס) גילם השחקן ג'יימס מייסון. בשנת 1969 יצא לאקרנים הסרט "מלחמת המראות", בכיכובו של אנתוני הופקינס, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם. בשנת 1984 יצא לאקרנים הסרט "המתופפת הקטנה", בכיכובה של דיאן קיטון, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם. בשנת 1990 יצא לאקרנים הסרט "בית רוסיה", בכיכובם של מישל פייפר ושון קונרי, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם. בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט "החייט מפנמה", בכיכובם של פירס ברוסנן, ג'פרי ראש וג'יימי לי קרטיס, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם. בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט "הגנן המסור", בכיכובם של רייף פיינס ורייצ'ל וייס, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם.

"החפרפרת" ו"כל אנשי סמיילי" זכו לעיבוד למיני סדרה טלוויזיונית על ידי ה-BBC, את דמותו של סמיילי, איש השירות החשאי הבריטי, גילם השחקן אלק גינס ואילו את "קארלה", רב המרגלים של ה-K.G.B, גילם השחקן פטריק סטיוארט. מיני הסדרה "החפרפרת" נחשבת ליצירת מופת, וזכתה לביקורות משבחות רבות^[25]. הסצנה בה חושף סמיילי בפני טובי אסתרהזי את מזימתו של קארלה, לקראת סיום הסדרה, היא מופת של איכות משחק ודיאלוג, ועל אף מורכבותה נחרטת היטב בזיכרון הצופה. "החפרפרת" גם עובד לסרט קולנוע שהקרנתו החלה בשנת 2011, כאשר דמותו של סמיילי מגלם השחקן גארי אולדמן^[26].

"איש מבוקש מאוד" זכה לעיבוד קולנועי על ידי הבמאי אנטון קורבין, ויצא לאקרנים ב-2014. בסרט מככב פיליפ סימור הופמן בתפקיד המרגל גנתר באכמן, הופעתו הקולנועית האחרונה של הופמן.

"בוגד משלנו" זכה לעיבוד קולנועי על ידי הבמאית סוזנה וואייט. בכיכובם של יואן מקגרגור, נעמי האריס וסטלאן סקארסגארד^[27]. הסרט יצא לאקרנים בספטמבר 2016^[28].

"מנהל לילה" זכה לעיבוד טלוויזיוני מאת רשת BBC כמיני סדרה בכיכובו של טום הידלסטון ששודרה ב-2016. העלילה מתמקדת ג'ונתן פיין, מלונאי, מנהל לילה במלון פאר בציריך. ריצ'רד אונסלו רופר הוא איש עסקים, עתיר נכסים ודמות מוכרת בחוג הסילון הבין-לאומי. שניהם בריטים, שניהם מצליחים בתחומם, ושניהם חיים חיים כפולים. תחת מסווה של איש עסקים, ריצ'רד אונסלו רופר שקוע כולו בעסקות אפלות של נשק וסמים. מסך הברזל אמנם קרס והמלחמה הקרה תמה, אך הסכנה טרם חלפה. אנשים כמו ריצ'רד אונסלו רופר הם המאיימים עתה על שלום העולם. ג'ונתן פיין נשלח על ידי אנשי המודיעין הבריטי להיאבק באיש העסקים המייצג את חורשי הרעה, למרות מאבקי הכוח הפנימיים שבין גופי המודיעין והממסד השונים שידיהם אינן תמיד נקיות^[29].

בסוף 2018 "המתופפת הקטנה" זכתה לעיבוד טלוויזיוני כמיני־סדרה, שעלתה לשידור ב־BBC, ברשת AMC האמריקאית ובישראל בהוט^[30].

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ון לה קארה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ון לה קארה

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'ון לה קארה (באנגלית)
• ג'ון לה-קארה (1931-2020), דף שער בספרייה הלאומית

• ג'ון לה קארה, ברשת החברתית Goodreads
• ג'ון לה קארה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ון לה קארה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'ון לה קארה, באתר כנרת, זמורה-ביתן, דביר
• ריאיון נדיר עם ג'ון לה קארה, באתר זמן ישראל, 1 בינואר 1998
• ג'ון לה קארה, גם כשהכל ייגמר, זה לא יהיה הסוף, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2001
• ראיון אודיו NPR עם ג'ון לה קארה
• ג'ון לה קארה: "ניסו לפתות אותי לערוק", באתר ynet, 14 בספטמבר 2008
• ג'יל לולס, עכבר העיר, המרגל שפיספס הכל, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2008
• מיה סלע, ג'ון לה קארה ביקש להסיר את שמו כמועמד לפרס מאן בוקר הבינלאומי למפעל חיים, באתר הארץ, 31 במרץ 2011
• דן לחמן, חברים מוחלטים / ג'ון לה קארה, באתר e-mago‏, 1 בינואר 2013
• עלית קרפ, האם מותחני הריגול של ג’ון לה-קארה עדיין רלוונטיים, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2013
• אורן נהרי‏, ג'יימס בונד לא היה שורד יום אחד בעולם של ג'ון לה קארה, באתר וואלה, 26 בינואר 2017
• אריאנה מלמד, ג'ון לה קארה, אחרון המרגלים המושלמים, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2020
• יובל פלוטקין, הסופר ג'ון לה קארה הלך לעולמו בגיל 89, באתר ynet, 14 בדצמבר 2020
• יוסי מלמן, ג'ון לה קארה היטיב להבין את הפסיכולוגיה של המוסד הישראלי, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2020
• קובי סגל, ‏ג'ון לה קארה: האיש שיצר את המרגל הרב-ממדי, מבט מל"מ 88, פברואר 2021, עמ' 64