ברזה קרטוסקה

ברזה קרטוסקה
**Бяро́за, Бяро́за-Карту́зская**
סמל ברזה קרטוסקה סמל ברזה קרטוסקה	דגל ברזה קרטוסקה דגל ברזה קרטוסקה
מדינה	בלארוס
וובלסט	ברסט
ראיון	ברזובסקי ( Бярозаўскі)
שטח	43.3 קמ"ר
גובה	150 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	28,376 (1 בינואר 2024)
קואורדינטות	52°32′00″N 24°58′57″E
אזור זמן	UTC +2
	http://bereza.gov.by/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה ברזה קרטוסקה

ברזה קרטוסקה (בבלארוסית: Бяро́за (ביארוזה) או Бяро́за-Карту́зская (ביארוזה קרטוזסקאיה); ברוסית: Берёза; בפולנית: Bereza Kartuska; ביידיש: קרטוז בערעזע) היא עיירה במחוז ברסט שבדרום מערב בלארוס, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

עובדות מהירות מדינה, וובלסט ...

סגירה

התיעוד הראשון לעיירה הוא משנת 1477, ובשנים אלו קיבלה זכויות עיר. במאה ה-16 הייתה העיירה למרכז של הקלוויניזם האזורי, ולאחר מכן נעשתה לרכושה של משפחת רדזיוויל.

במאה ה-17 השתייכה העיירה למשפחת האצולה ספייהה (Saphieha), ונבנה בה מנזר של מסדר הקארטוזיאנים, אשר במהלך המלחמה הצפונית הגדולה שימש לוועידה שהתקיימה בין מלך פולין אוגוסט השני והמלך הרוסי פיוטר הגדול. בסוף המאה ה-19 נבנו בעיירה קסרקטינים ליחידות הצבא הרוסי, והיא שימשה כתחנת דרכים בין ורשה ומוסקבה.

בין מלחמות העולם הייתה העיירה, כחלק מהמחוזות המערביים של בלארוס של ימינו, בשליטת פולין. בתקופה זו הוסבו חלק מהקסרקטינים הרוסיים בעיירה למחנה מעצר מנהלי של רשויות פולין, בו הוחזקו חשודים בקומוניזם ומתנגדי משטר אחרים, כולל סוציאליסטים ויהודים, בתנאים קשים ותחת התעללות. יוסף קרוק, בין מלחמות העולם איש ציבור יהודי-פולני, נעצר ב-1935 וישב בברזה כמה חודשים. בזכרונותיו הגדיר את המקום כ"מחנה ריכוז" שנוסד ב-1934. על אופי המקום כתב קרוק את הדברים הבאים:

כאן לא רק התאכזרו כלפי האנשים, אלא הביאו את הענויים לידי המדרגות החריפות ביותר. אכן, יש להשתומם להמצאותיהם של חדלי האישים הללו. כל כוונתם הייתה להרוס את כבודו של האדם. בברזה האסירים לא היו מהלכים. הפקודה הייתה תמיד "בייגם מארש!" (התקדם בריצה). בחצר הייתה הפקודה: "פאדניי!" (לנפול!) ודווקא ליד ביב השופכין, כדי להתלכלך כראוי. בברזה היו שלשה סוגים של אסירים: 1. "פליליים", 2. "פוליטיים", 3. חייבי מיסים. לרוב היו אלה סוחרים זעירים יהודיים ובהם כילו האנטישמיים את כל חמתם. בפולין הייתה אז נפוצה מאד שיטת המכירה "בתשלומים". שיטה זו איפשרה לכל שוטר או פקיד ממשלתי להיטפל על נקלה לכל סוחר יהודי ולטעון שהוא "מנצל את הפולנים". בברזה התאכזרו באופן מיוחד כלפי היהודים הללו. השוטרים היו בועטים במגפיהם הגסים באנשים האומללים האלה. ועוד דבר: לכל אסיר היו פונים בשאלה: "מי אתה?" כאשר הנשאל הודיע את שמו, היה מקבל צליפות חזקות, והשוטר היה חוזר ושואל: "שואל אני, מי אתה?" במצב של שכיבה היה האסיר עונה: "יהודי". וכאן שוב החלו צליפות והכאות והשאלה חזרה: "מי אתה?" כאן באה התשובה: "סוציאליסט או סוחר". ושוב מכות ושוב השואל לא הירפה: "שואל אני, מי אתה?" וכאשר האסיר היה אומר "קומוניסט" אף תשובה זו לא הועילה, שכן השוטר היה פורץ בצעקה: "אתה האויב של פולין. חזור: "וורוג פולסקי" – אויבה של פולין. קבלתי כמה וכמה מהלומות נוספות משום שלא רציתי לחזור על המלים: "אני האויב של פולין".^[1]

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיירה הוא מהמאה ה-17. היישוב היהודי בעיירה גדל במאה ה-19, אז נכללה בנפת גרודנו. עד סוף המאה ה-19 פעלו בעיירה שישה בתי כנסת, וישבו בה חסידי סלונים.

בקונגרס הציוני העולמי ראשון השתתף נציג מהעיירה, ומסוף המאה ה-19 פעל בה ועד ציוני בראשות הרב שלמה גרשהורן (הירשהורן). במהלך מלחמת העולם הראשונה הפך נהר יאסולדה, החוצה את העיירה, לקו החזית, וכתוצאה מכך חלק מבתי העיירה עלו באש, ונערכה בה ביזה. לאחר שיקום העיירה, חודשה בה הפעילות הציונית, תוך קיום תנועות הנוער בית"ר והשומר הצעיר, וכן פעילות של הבונד. כמו כן, נפתחו בעיירה בתי ספר מרשת יבנה ומרשת ציש"אָ, וכן מוסדות תרבות יהודיים.

בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-2,200 יהודים, כשני שלישים מתושביה.

בשואה

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הועברה העיירה לשליטה סובייטית, והייתה לבירה נפה. עם פרוץ מבצע ברברוסה הופצצה העיירה בידי מטוסים גרמניים, וביום 23 ביוני 1941 נכנסו אליה חיילי הורמכט. עם הגעתם, שרפו הגרמנים את בית הכנסת "קדישא" בעיירה. עד מהרה מינו הגרמנים יודנרט בעיירה, וציוו על יהודיה להתרכז ברובע מסוים בה. על בני 16 עד 50 הוטלו עבודות כפייה, והיודנרט צווה מעת לעת למסור לגרמנים רכוש וכסף.

באוגוסט 1941 הגיעו לעיירה מספר פליטים יהודים מהטבח בחומסק, ובמאי 1942 הגיעו אליה פליטים יהודים רבים מעיירות הסביבה. ביולי 1942 רוכזו יהודי העיירה בשני גטאות, גטו ל"יעילים" וגטו ל"בלתי יעילים".

ב-15 ביולי 1942 כיתרו את הגטו ל"בלתי יעילים" כוחות ס"ס, בסיוע אנשי משטרה גרמנים, אוקראינים ובלארוסים, ותושביו הובלו לתחנת הרכבת בבלודן, כאשר התשושים נורו בדרך. משם הוסעו היהודים לתחנת ברונה גורה, שם נרצחו כולם בבורות ירי. שני יהודים שהצליחו להימלט מהטבח ולשוב לעיירה, הזהירו את היהודים שנותרו בה, ורבים מהם ניסו להימלט לאחר מכן ליערות הסביבה. שם נרצחו רובם בידי איכרים מקומיים.

ב-15 באוקטובר 1942 כותר גטו "היעילים", ויושביו נקראו לצאת ממנו. יהודי הגטו שידעו מה הגורל הצפוי להם הציתו את דברי הערך שלהם, יו"ר היודנראט, יעקב שלוסברגר וחברי היודנראט התאבדו בתלייה^[2]. כמאה יהודים שניסו לברוח דרך מנהרה, נתקעו בה, ונחנקו למוות. למחרת, הובלו כ-1,800 היהודים שנותרו בגטו כ-8 ק"מ מהעיירה, ונרצחו כולם.