Remove ads
ברונו מאדרנה (באיטלקית: Bruno Maderna; 21 באפריל 1920 - 13 בנובמבר 1973) היה מלחין ומנצח איטלקי. שמו, מאדרנה, בא לו מצד אמו. אביו היה כנראה אומברטו גרוסאטו, אך הוא לא הכיר באבהותו באופן רשמי.
 | |
| לידה |
21 באפריל 1920 ונציה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
13 בנובמבר 1973 (בגיל 53) דרמשטאדט, גרמניה המערבית |
| מקום קבורה |
Alter Friedhof Darmstadt |
| מוקד פעילות |
ורונה |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה, קונסרבטוריון ונציה על שם בנדטו מרצ'לו |
| זרם |
מוזיקה קלאסית של המאה ה-20 |
| סוגה |
אופרה |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| כלי נגינה |
כינור |
| חברת תקליטים |
דויטשה גרמופון |
| פרסים והוקרה |
Johann-Heinrich-Merck-Ehrung (1970) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ילדות ונעורים
מאדרנה נולד בוונציה. בגיל ארבע החל ללמוד נגינה בכינור בקיוג'ה. סבו עמד על כישרונו של הילד, שהחל בקריירה של ילד פלא בבר ובאולם הריקודים של משפחת גרוסאטו והיה עד מהרה לנקודת המשיכה העיקרית בלהקה שהופיעה בבתי מלון ומופעי קאבארט כ"ברונטו" (ברונו הקטן, באיטלקית). כבר ב-1932 ניצח על קונצרט של רפרטואר אופראי מן המאה ה-19 עם תזמורת לה סקאלה. בין 1932 ל-1935 ניצח בהצלחה בערים שונות ברחבי איטליה ושמו הגיע לידיעת השלטון הפשיסטי. משנודע לאנשי השלטון, שגרוסאטו איננו אביו החוקי של ברונו, מסרו את הילד לחסותו של מוזיקאי מלה פניצ'ה והציגוהו כילד פלא לתפארת המשטר.[1]
בשלב זה נכנסה לתמונה מעצבת אופנה מוורונה בשם אירמה מנפרדי (Irma Manfredi). היא פתחה את ביתה לפני הנער, הקנתה לו השכלה מקיפה ברמה גבוהה מידי מורים פרטיים, בהם מורו למוזיקה, המלחין אריגו פדרולו. מאדרנה המשיך בלימודיו במילאנו (1935), בוונציה (1939) וברומא (1940), שם קיבל לבסוף תואר בהלחנה ובמוזיקולוגיה באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה.[2] מורו ברומא היה אלסנדרו בוסטיני (Alessandro Bustini). הוא השתתף גם בקורס ניצוח אצל אנטוניו גוארניירי בסיינה בשנת 1941 ואחר המשיך ללימודי הלחנה אצל ג'אן פרנצ'סקו מאליפיירו בוונציה, לו ראה עצמו חב חוב גדול, הן כמורה והן כאדם, שהקנה לו את אהבתו הרבה למוזיקה עתיקה, ונציאנית בעיקר, הנשקפת מעיבודיו הרבים ומהדהדת בבירור ביצירותיו הוא.
ילדותו הקשה והמסובכת של מאדרנה לא ניכרה בו לרעה בבגרותו. הרושם שטבע באנשים שפגשו בו היה של צעיר מאוזן המודע למגבלותיו ואיננו הולך שולל אחר הפרסום הרב שהקיפו.[3]
קריירה
בשנות מלחמת העולם השנייה הצטרף למחתרת. אחרי המלחמה, בשנים 1947-50, הזמינו מאליפיירו ללמד הלחנה בקונסרבטוריון של ונציה. בשנים אלה היה בין תלמידיו לואיג'י נונו, שוויתר על לימודי משפטים ועבר ללימודי מוזיקה. בשנת 1948 פגש באמצעות מאליפיירו את המנצח הרמן שרכן. מאדרנה ונונו השתתפו יחד בקורס של שרכן בוונציה, וזה הנחה את מאדרנה אל שיטת שנים-עשר הטונים. ב-1951 הוזמן לנצח במסגרת סמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטדט, שם יזם את הקמתו של האנסמבל הקאמרי הבינלאומי (Internationales Kranichsteiner Kammer-Ensemble), קבוצה לנגינת מוזיקה קאמרית, שהתכנסה מחדש מדי שנה כהרכב אד-הוק. כאן פגש בין השאר את בולז, שטוקהאוזן, קייג' ופוסר ואת החשובים במבצעי המוזיקה החדשה, שנתנו לו השראה לחיבור יצירות חדשות. ב-1955 עזר ללוצ'אנו בריו להקים אולפן למוזיקה אלקטרונית במילאנו.
ברונו מאדרנה מת בדרמשטדט ב-1973. פייר בולז, שספד לו ביצירתו "ריטואל" (1975) אמר עליו, שהיה היחיד, פרט לו עצמו, שידע לנצח על מוזיקה חדישה.[4]
Remove ads
יצירותיו כוללות קונצ'רטי שונים, שלושה מהם לאבוב ואחד לכינור, ויצירה אליאטורית לתיאטרון על פי פרידריך הלדרלין. יצירתו "מוזיקה בשני ממדים" לחליל, כלי הקשה וסרט הקלטה (1952) הייתה הראשונה שבה שילב מקורות חיים ואלקטרוניים. עוד הלחין אופרה בשם "היפריון" (ונציה 1964), בלט אלקטרוני בשם "המלך אדיפוס" (מונטה קרלו 1970), "סרנדת ג'וליארד" לתזמורת קטנה וסרט הקלטה (1969)"ביוגראמה" לתזמורת גדולה (1972) ו"לילה בעיר", מוזיקה אלקטרונית שחיבר עם בריו.
האופרה "סאטיריקון", שבוצעה לראשונה בסכוונינגן שבהולנד בשנת 1973 ביטאה את השקפותיו על הדרמה ועל עתיד המוזיקה, שנראה לו פסימי מעיקרו. מאדרנה הסתייג מן המודרניזם המופשט שהיה מקובל על חבריו המלחינים ועל אף עבודתו בדרמשטדט במשך 14 עונות (1954-1967) והשתתפותו בהקמת האולפן למוזיקה אלקטרונית במילאנו, שמר אמונים לגישה הנאו-בארוקית השמרנית של מאליפיירו. אם כי הלחין מוזיקה אטונאלית ודודקאפונית, לא התייחס אליה ברצינות רבה מדי והיא מצטיינת בקלילות ובלבביות, כפי שאפשר להיווכח ביצירתו "קוודריוויום" לארבעה נגני כלי הקשה וארבעה הרכבים תזמורתיים (1969). ליום השנה ה-80 לייסוד התזמורת הסימפונית של שיקגו הלחין את "אאורה", יצירה המזכירה בסגנונה משהו שבין ברג לדביסי. המוזיקה של מאדרנה, כמוה כזו של בריו, שמרה על סגנון משלה ולא נכנעה להפרזות ולחריגות של אמצע המאה ה-20. .[5]
Remove ads
- מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים המקוון
- מילון אוקספורד המקוון
- אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים, נורמן לברכט, הוצאת לדורי, 1996, תרגום שלומית קדם
ברונו מאדרנה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ברונו מאדרנה, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ברונו מאדרנה, באתר ספוטיפיי- ברונו מאדרנה, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
ברונו מאדרנה, באתר AllMusic (באנגלית)
ברונו מאדרנה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ברונו מאדרנה, באתר Discogs (באנגלית)
- ברונו מאדרנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- Madeleine Shapiro's Modernworks website, short biography
- Biography from the Bach-cantatas website
- Ircam Biography of Luigi Nono
- Notes on Bruno Maderna from the Avant Garde Project webpage, derived from various record sleevenotes(הקישור אינו פעיל)
- Hans Zender interview 2007(הקישור אינו פעיל)
- Naxos biography of Maderna
Remove ads
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads