Loading AI tools
אב"ד צ'רנוביץ לשעבר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי בנימין אריה הכהן וייס (ג' בשבט תר"ב, 14 בינואר 1842 - ח' בטבת תרע"ג, 18 בדצמבר 1912) היה רבה של קניהניטש בגליציה, ולאחר מכן אב בית הדין של צ'רנוביץ בירת בוקובינה ורבה של הקהילה האורתודוקסית בעיר במשך ארבעים שנה.
נולד ביאנוב הסמוכה ללבוב, בנו של רבי חיים צבי הכהן וייס, שהיה אב"ד העיר. היה תלמידם של רבי יוסף שאול נתנזון, רבי מרדכי זאב איטינגא ורבי משולם ישכר הורוויץ אב"ד סטניסלב, והוסמך על ידם.
בשנת 1864, בהיותו בן עשרים ואחת, התמנה לרבה של קניהניטש, וכיהן בתפקידו שמונה שנים.
בשנת 1872, בהיותו בן עשרים ותשע, התמנה לרב הקהילה האורתודוקסית בצ'רנוביץ, וכיהן בתפקידו במשך ארבעים שנה, עד מותו. עם בחירתו התפצלה הקהילה היהודית של צ'רנוביץ לשתיים: הקבוצה המשכילית ("אגודת הטמפל היהודי בצ'רנוביץ") (Czernowitzer Israelitische Tempelverein), בהנהגת הרב הראשי ד"ר אליעזר אליהו איגל, והקהילה האורתודוקסית ("הקהילה הדתית של הישראליטים האורתודוקסים") (Orthodoxe Israeliten Kultusgemeinde), בהנהגת הרב וייס. כעבור שלוש שנים, בשנת 1875, הקהילות אוחדו מחדש. בין שני הרבנים הושג הסדר לפיו הרב איגל יהיה הרב הראשי, והרב וייס, רב הקהילה האורתודוקסית, יהיה אב בית הדין של צ'רנוביץ והרב האחראי על ענייני הדת (שחיטה, עירובין) ומוסדות הדת (בית הכנסת הגדול, תלמוד תורה, מקוואות) בעיר.
הרב וייס היה מקובל על שלטונות העיר וקיבל אזרחות כבוד מטעמם. את קשריו הטובים עם השלטונות ניצל לשתדלנות לטובת היהודים. כשביקר הקיסר פרנץ יוזף בצ'רנוביץ חיבר הרב וייס לכבודו "שיר חיזיון" (מחזה) בשלוש מערכות. הקיסר העניק לו אותות זהב. כשנפטר משה מונטיפיורי הספידו בעירו, ובעקבות זאת קיבל מכתב הוקרה מהמלכה ויקטוריה.
הסמיך לרבנות רבנים נודעים, ובהם הרב אהרן לוין מריישא, הרב משה חיים לאו, הרב מנחם מנדל הגר, הרב יהושע בוימל והרב דוד פלדמן. כמו כן הסמיך את הרב אברהם יעקב מרק, לימים הרב הראשי של צ'רנוביץ ובוקובינה.
סבל הרבה שנים מכאבי עיניים שהפריעו לתפקודו התקין[1].
היה ממתירי החשמל ביום טוב.
בפולמוס על אכילת מצת מכונה בפסח הצטרף למתירים, אך סבר כי את הכזית של מצת מצווה בליל הסדר יש לקיים במצת יד.
בטבת תרס"ה נערך לכבוד הרב וייס טקס מיוחד לרגל ארבעים שנות רבנות. הטקס נערך ב"לשכת הקהל" בצ'רנוביץ, בהשתתפות נציגי כל הקהילות היהודית בבוקובינה. הרב הראשי ד"ר יוסף רוזנפלד נאם לכבודו ובסיום הנאום מסר לו מדליה שהוטבעה לכבודו. בין הנואמים היה הרב ברוך בסכס אב"ד בסאלקא, שכינה את הרב וייס "פאר הרבנים". במהלך הטקס הוסר הלוט מעל ציור שמן של הרב וייס שצויר לכבודו ונתלה על קיר "לשכת הקהל"[2].
נפטר אור לח' בטבת תרע"ג. הוא זכה להלווייה רבת משתתפים, שכללה גם את נציגי השלטונות. במאמר בעיתון "המצפה" שסיקר את פטירתו נכתב: "הלוייתו הייתה כל כך גדולה אשר כמוה עוד לא נראתה בעירנו". הוא נקבר בבית הקברות היהודי בעיר. לאחר פטירתו הוציא מאיר שטוקמן ספר מספד על הרב וייס בשם "אלון בכות" והוסיף בו את תולדותיו. החליף אותו בתפקיד הרב בן-ציון כ"ץ.
בנו, עקיבא וייס, היה עורך דין שהתגורר בלבוב ועבד אצל חותנו, הבנקאי מנחם מנדל פייגנבאום מלבוב (אביהם של דוריאן ואריה פייגנבאום)[3].
נכדו לאופולד, בן בנו עקיבא, התאסלם וקרא לעצמו מוחמד אסד. הוא היה ממייסדי פקיסטן.
בתקופת רבנותו השיב הרב וייס מאות תשובות בהלכה לשואלים מקשת רחבה של מדינות: רומניה, הונגריה, רוסיה, פולין, אוסטריה, גרמניה ואפילו ארצות הברית. ניהל התכתבות תורנית והלכתית ענפה עם גדולי הרבנים והשיב להם תשובות לשאלותיהם ההלכתיות. בין הרבנים שהשיב להם: רבי חיים צ'רנוביץ, רבי נתנאל פריד, רבי שמעון סופר, רבי מרדכי בריסק. מתשובותיו עולה בקיאותו הרבה גם בתחומי המדע והחשמל. בכמה מתשובותיו הוא עוסק בנושאים רגישים הקשורים ליחס התורה ועם ישראל אל האומות ומפרש את הדברים בשפה שמניחה את דעתם.
את תשובותיו ריכז בשלושה כרכים של ספר השו"ת "אבן יקרה". בשולי הדפים הוסיף הערות בשם "מלואת אבן". שלושת הכרכים יצאו בשנים: 1894, 1902, ו-1912, כחודש לפני פטירתו.
השאיר אחריו חידושי תורה רבים בכתב יד, הם היו אצל בנו בווינה ואבדו במהלך מלחמת העולם השנייה.
בנימין אריה ויס (1844-1912), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
