בניין קול ישראל

בניין קול ישראל
מידע כללי
סוג	בניין
על שם	קול ישראל
כתובת	רח' הלני המלכה 23
מיקום	ירושלים
מדינה	ישראל
בעלים	קול ישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1903
תאריך פתיחה רשמי	1903
סגנון אדריכלי	נאו-קלאסיציזם
קואורדינטות	31°46′59″N 35°13′26″E
	(למפת ירושלים רגילה) בניין קול ישראל

בניין קול ישראל (נקרא בעבר גם בית השידור ולפני כן ארמון המלכה החבשית), הוא בניין מפואר בסגנון נאו-קלאסי השוכן ברחוב הלני המלכה בירושלים. המבנה שימש בימי המנדט הבריטי את שירות השידור של ארץ ישראל (פלשתינה), ולאחר הקמת המדינה את קול ישראל ורשות השידור הישראלית. בשל השימוש בבניין למטרות שידור, נקרא הבניין לעיתים גם "בית השידור"^[1]^[2]^[3].

עובדות מהירות מידע כללי, סוג ...

סגירה

הבניין הוקם בשנת 1903 על ידי קיסרית אתיופיה טאיתו בטול, אשת הקיסר מנליק השני, למען הקהילה האתיופית בירושלים. סביב בנייתו פרץ סכסוך בין הקיסרית לבין ראש הקהילה בעיר ממהר ולדא סמאעת, לאחר שסמאעת התערב בשיפוץ הבניין שעמד על השטח אותו רכשה הקיסרית וקבע את שמו על הכניסה לבניין. טאיתו לא אהבה את מעשיו של סמאעת ואסרה אותו כשהגיע לאתיופיה. לאחר זמן ברח סמאעת ממאסרו והצליח לברוח למצרים, שם הצטרף למנזר קופטי. לאחר סיפור זה, הורתה טאיתו להרוס את הבניין שעמד בשטח, ובראש הבניין החדש שהוקם הציבה את סמלה - שמש עם כתר, ואת שמה. על כן, יש שקראוהו "ארמון המלכה החבשית", אם כי אין לבלבלו עם בניין סמוך אחר שהקימה והמכונה בית הקיסרית טאיתו.

Remove ads

בשלהי ימי האימפריה העות'מאנית שימש המבנה לזמן מה כבית המגורים של המושל נאזים ביי.

בזמן מלחמת העולם הראשונה וראשית ימי המנדט הבריטי שימש את בית הספר אוולינה דה רוטשילד שפונה ממקומו שבבית מחניים שעבר לשמש את הצבא העות'מאני, ולאחר מכן את מנחם אוסישקין והנציב העליון. בשנת 1933 נחנך מבנה ארמון הנציב ובית הספר חזר לבית מחניים.

בפברואר 1937 הוצע ואושר על ידי ממשלת המנדט ושר המושבות להשתמש בבניין שברחוב מליסנדה, כפי שנקרא הרחוב באותה התקופה, לטובת שירות השידור, תוך שנשקלו שיקולי מיקום אסטרטגי לאור המאורעות שחלו בשנים שלפני כן, שיקולי מחיר השכירות של הבניין והערכה כי הוא יתאים לצורכי השידור במשך עשור שנים^[4].

בחודש יוני 1939^[5] עבר שירות השידור של פלשתינה (א"י) ממקום מושבו הקודם במלון "פלס", אל בניין זה. מאז שימש הבניין למשרדים ואולפני רדיו של שירות השידור הבריטי, ולאחר מכן שירות השידור הישראלי, קול ישראל ורשות השידור הישראלית.

בתקופת המנדט הבריטי הבניין היה מאובטח הן על ידי חיילים בריטיים והן על ידי חיילי הלגיון הערבי. ביום 2 באוגוסט 1939 פוצץ מבנה התחנה על ידי מאיר צפניה שהשתייך לאצ"ל. באירוע זה ניספו הקריינית היהודיה מלכה מאי וייסנברג והמהנדס הערבי אדיב מנצור^[6]. מספר שבועות לאחר החלטת כ"ט בנובמבר צוותי השידור היהודים חשו סכנה להגיע לבניין זה^[7]. במלחמת העצמאות ניזוק הבניין, והשידורים שבו להתבצע ממנו בשנת 1950, לאחר תיקונים ושיפוצים בעלות של כ-15,000 לירות^[8] והקמת 9 אולפני שידור בתוכו^[2].

ב-2001, סמטה בצמוד לבניין נקראה על שם אחד מראשוני "קול ישראל" ומנהל בעבר של חטיבת המוזיקה של התחנה - שבתי פטרושקה.

לאורך השנים הכנסייה האתיופית השכירה בדמי מפתח את הבניין לרשות השידור^[9], ולאחר סיום שידורי רשות השידור ב-2017 עבר הבניין והמתחם שסביבו לכונס הנכסים הרשמי ובוצע במתחם תהליך של פינוי הרכוש והציוד, וכן שימור הבניין. בסוף 2017 פורסם כי נבחנת האפשרות לשכן את גלי צה"ל בבניין זה^[10], אך ההצעה ירדה מן הפרק^[11].

Remove ads