Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בגדי ילדים הם פרטי ביגוד, הנלבשים על ידי ילדים. מקובל להגדיר את תקופת הילדות כתקופה המתחילה בסביבות גיל שנתיים-שלוש, לאחר תקופת הינקות, ומסתיימת בסביבות גיל שתים עשרה, עם תחילת גיל ההתבגרות. כל חברה מגדירה את גיל הילדות על-פי פרמטרים משלה ובכל תקופה משקפים בגדי הילדים בחברות השונות את מקומם של הילדים בחברה, את התפישה הרווחת לגבי גידול הילדים, תפישות מגדריות ואת הדמיון והשוני בין בגדי הילדים לבין אלה של המבוגרים[1].
.jpg)
בימי הביניים נהוג היה לעטוף את התינוקות ברצועות בד ארוכות, מעין כותונת כפייה שהגבילה את תנועתם. התפיסה הרווחת גרסה שרק כך יגדלו בצורה ישרה ובריאה. כשגדלו מעט הולבשו התינוקות בגלימה ארוכה. כאשר החלו ללכת ולמדו לשלוט בצרכיהם קוצרה הגלימה. הבגד היה זהה לבני שני המינים. לאחר מכן הולבשו הילדים בבגדים הדומים לאלו של הבוגרים ולא הייתה התאמה של הלבוש לצרכיהם כילדים[2]. הבגדים שיקפו את התפיסה האירופית שראתה בילד איש קטן, והאופנה לא הבחינה בין מבוגרים בגילאים שונים[3]. במהלך המאה ה-18 התחולל שינוי רעיוני מהותי באנגליה שהעלה את חשיבותן של זכויות האזרח. התהליך פשט לצרפת ולארצות אחרות והגיע לשיאו במהפכה הצרפתית. העיסוק בזכויות האזרח מיקד את ההבחנה בשלבים השונים של חיי האדם והעלה את המודעות גם לילדים ולצורכיהם המיוחדים. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק שעבודתו הדגישה את השפעתו הכמעט-מוחלטת של החינוך על התפתחות האדם, טען כי תשע עשיריות מאופיו של האדם ומיכולותיו מעוצבות על ידי החינוך שלו[4]. הפילוסוף הצרפתי ז'אן-ז'אק רוסו שעסק בפילוסופיה של החינוך ונחשב להוגה הדעות הראשון שהציג מתווה לחינוך של ילדים בגישה טבעית, הביע את דעותיו על החינוך בספרו "אמיל, או על החינוך" וטען כי אם יחונכו הילדים לפי צורכיהם הם יגדלו ויהפכו לאזרחים טובים יותר[2]. בעקבות שינויים אלו החלו בתחילת המאה ה-19 לעצב בגדי ילדים מגבילים פחות שאפשרו תנועה רבה יותר אך עדיין שיקפו את בגדי המבוגרים.
במהלך המאה התשע עשרה התגברה מאוד השפעתה של הבורגנות וערכיה המשפחתיים. השפעה זו ומיקוד תשומת הלב בערכי המשפחה שינו את הגישות הרווחות לחינוך הילדים והאיצו גם את תהליך שינוי בגדי הילדים. הגזרות הפכו נוחות ומאווררות יותר, הבדים פשוטים ונעימים יותר למגע והצבעים כהים יותר. את הבגדים קל היה יותר ללבוש ולפשוט והחלו להתחדד ההבדלים בין בגדי הבנים לבגדי הבנות. בשלב זה התפיסה המבחינה בין ילד למבוגר הופנמה לחלוטין[2].
לקראת סיומה של המאה התשע עשרה השתנה סגנון הלבוש של הילדים. תוצאותיו של שינוי זה ניכרות גם במגמות הלבוש המאפיינות את המאה ה-21. כשם שבגדי המבוגרים הושפעו מרפורמות לבוש בעקבות סגנון החיים הנוח והפחות רשמי ועליית העיסוק בספורט, כך גם בגדי הילדים הפכו נוחים ומותאמים יותר. עד מלחמת העולם הראשונה הולבשו התינוקות בכותנות לבנות ללא קשר למינם הביולוגי והבנים הצעירים לבשו גלימות או חצאיות ושערם היה ארוך כשל הבנות. ניתן היה להבחין בין הבנים לבנות אך ההבדלים בין המינים היו מרומזים ועדינים. בין השנים 1890 ו-1920 חל שינוי בבגדי הילדים שמצא את ביטויו באלמנטים המדגישים את ההבחנה המגדרית בין בנים לבנות. בין גיל חמש לשתים עשרה הולבשו הבנים בבגדים שלא דמו לבגדי הנשים אך גם לא לבגדי גברים. הבנים לבשו בגדים המדמים לבוש צבאי כמו חליפת מלחים, או חליפות בסגנון לורד פונטלרוי הקטן. בניגוד לשינויים אלה בלבוש הבנים, בגדי הבנות עד גיל ההתבגרות עברו שינויים קלים בלבד והמשיכו להידמות לאלה של הנשים הבוגרות. בהדרגה הפכו בגדי הבנים לגבריים יותר בעוד אלה של הבנות נשארו נשיים[5].
במהלך המאה ה-20 הפכו בגדי ילדים בעלי עיצוב גברי כמו מכנסיים, מקובלים יותר על בנות ונשים אך בנים הלובשים שמלה או חצאית אינם מראה שכיח ומקובל[6]. בסביבות 1940 יכלו בנות בכל גיל ללבוש מכנסיים בבית או באירועים בלתי רשמיים, אך נדרשו ללבוש שמלות וחצאיות בבית הספר ובאירועים רשמיים. כיום נוהגות הבנות ללבוש מכנס ארוך או קצר כדבר שבשגרה. חלק מן המכנסיים, כגון ג'ינס "יוניסקס", מעוצבים כדי להתאים לשני המינים אך מכנסיים רבים אחרים מאופיינים לפי מגדר על ידי צבעים ודקורציה[7].
הבניה מגדרית היא תהליך חברתי מתמשך של למידת התנהגויות, ציפיות, תפיסות וזהויות שבאמצעותו בני האדם מגדירים את המשמעות של גבריות ושל נשיות ברגע נתון. ההנחה הבסיסית בתפיסות אלה היא כי הסדר התרבותי, המציג הבדלים מגדריים כקבועים באופן ביולוגי ולפיכך טבעיים ואינם ניתנים לשינוי, מסווה את האידאולוגיה הפטריארכלית שעל פיה מרבית החברות האנושיות מאורגנות סביב האמונה והפרקטיקה בדבר עליונותם של גברים ביחס לנשים[8].
בעולם המערבי, נראה שמגיל צעיר בנים מעדיפים או מכוונים להעדיף צבע כחול, בעוד בנות מעדיפות, או מנותבות להעדיף צבעים ורודים. השאלה האם ישנם הבדלים מולדים בין המינים בהעדפות צבע העלתה ויכוח ער באקדמיה ומחוצה לה וישנם מחקרים בנושא שמנסים להבין מהו מקור העדפת הצבעים[9]. ההסבר האבולוציוני להפרדה בצבעים מתבסס על אורח החיים השונה של גברים ונשים בתקופה שבה בני אדם התפתחו אבולוציונית וחיו כציידים לקטים. על פי התאוריה האבולוציונית, נשים לקטיות פיתחו אסטרטגיות לחיפוש מזון השונות מאלו של הגברים, אסטרטגיות שבין השאר היו רגישות יותר לצבעים[10]. בניגוד לטענה הרווחת, הפרדת הצבעים המגדרית מעולם לא עברה "היפוך" באמצע המאה העשרים, וישנן עדויות ליחוס הצבע הורוד לנשים והכחול לגברים (בממוצע) החל בשנת 1890[11]. עם זאת, העובדה שישנן אנקדוטות המעידות על העדפות הפוכות, והעובדה שהיחוס הפך קיצוני יותר עם השנים, מחזקת את הסברה שגם אם קיים בסיס ביולוגי להעדפת הצבעים, חברות שונות מסוגלות להקצין או למתן אותו[12].
לקשרים הסימבולים בין צבע הבגד למין הילד יש משמעות אוניברסלית ובתרבות האירופאית מקושר הצבע הוורוד לבנות בעוד הבגד הכחול מזוהה עם הבנים. אך זוהי מוסכמה חברתית ותרבותית שלא תמיד הייתה תקפה[1][13]. בתחילת המאה העשרים ועד סיום מלחמת העולם השנייה מקובל היה להלביש דווקא ורוד לילד וכחול לילדה. הוורוד נתפס כגוון חיוור של אדום, צבעו של אל המלחמה מארס, המתאים יותר לבנים, בעוד הכחול המזוהה עם ונוס ועם המדונה נחשב לצבע נשי המתאים לבנות. בפועל שימשו שני הצבעים לבגדי בנים ובנות לסירוגין עד לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה, כתוצאה ממגמות בדעת הקהל ותכתיבי תעשיות הבגדים נקבע הצבע הוורוד כצבע נשי השייך לבנות והכחול היה לצבע גברי, ההולם את הבנים. קשר הדוק זה בין המין הביולוגי לצבעם הוורוד והכחול של בגדי הילדים מתקיים זה שנים רבות. אך למרות קיומו של הקשר הדיכוטומי בין המין לצבע יכלו תמיד הילדות ללבוש גם בגדים בצבע כחול בעוד שהבנים לא הורשו לעטות בגד וורוד. במהלך המאה העשרים הפכו בגדי הבנים נשיים וקישוטיים פחות, בגדי הבנות הפכו גבריים יותר והמכנסיים הפכו ללבוש המקובל על ילדות ונשים כאחת. בנות שמעדיפות משחקים או אפילו לבוש של בנים אינן נחשבות בדרך כלל לחריגות, בניגוד להעדפה של בנים למשחק בבובות או ללבישת שמלות ואיפור הפנים. אחוז גובר והולך של נשים אומרות שהיו "טום־בויז" בילדותן, ובחירה זו אינה נושאת עימה סטיגמה, בדרך כלל[1].
פרטי לבוש משמשים כסמנים לא-מילוליים של מגדר. בחברה האמריקאית מזוהים פרטי לבוש ורודים ושמלות מקושטות עם ילדות ועם בנות, בעוד שפרטי לבוש בצבע כחול ובגדים עם סמלים גבריים כגון מכוניות וסירות מזוהים עם הבנים. התיוג הלא-מילולי תורם לסיווג התינוקות לפי מין מגיל צעיר מאוד. סיווג זה מאפשר לשייך לקבוצות הבנות והבנים סטריאוטיפים מגדריים שונים ולהתייחס אליהם בהתאם לסכמה המגדרית הקיימת[14]. עם עליית הפמיניזם בעולם המערבי, נבדק הקשר בין בגדי הילדים להבניה המגדרית. הוגות פמיניסטיות טוענות כי בגדי הבנים והבנות הפכו לשונים ומובדלים כאשר הבנות במיוחד אמורות ללבוש ורוד. בגדים ורודים המזוהים עם נסיכות ובנות מלך ממלאים את חנויות הבגדים והמסרים הנשקפים מחלונות הראווה מעודדים את הילדות להתעסק בגוף וביופי. הבגד הוא המסר והילדות נקראות להזדהות עם הסטריאוטיפים הנשיים המסורתיים ועם המוסכמות החברתיות המגדירות כיצד צפויים נשים וגברים להתנהג ולהראות בחברה[15]. סמלים מסוימים בתרבות הוויזואלית הכוללת פרסומות, כמו גם צבעים מסוימים כמו גוני הוורוד והפסטלים למיניהם, מסומנים במובהק כנשיים, ואילו תחומים אחרים כמו טכנולוגיה, פעלתנות ומלחמה, כמו גם צבעים כהים ולוהטים, מתויגים כמעט תמיד כתחום גברי[8].
כתגובה לסיווג הסטריאוטיפי של בגדי הילדים ולשיווק האגרסיבי המקבע ומעצים את המסרים הפטריארכליים המועברים באמצעות הבגד, החלו להתארגן קבוצות המתנגדות לדיכוטומיה המקובלת. אחת הקבוצות היא Pinkstinks היוצאת נגד השימוש, הפרסום והרכישה של מוצרים המקדמים ראיה סטריאוטיפית ומגבילה של בנות ובנים ומציעה כאלטרנטיבה רכישה של מוצרים שאינם מובחנים על פי מגדר[16]. יוזמה דומה המבקשת לבטל הפרדות מגדריות בעולם האופנה היא זו של הכולבו הבריטי סלפרידג׳ס, שהשיק חנות פופ-אפ נייטרלית מבחינה מגדרית. אנשי סלפרידג׳ס מתכננים לפתוח חנות בת שלוש קומות שתאגד את כל פריטי היוניסקס של המעצבים והמותגים אשר נמכרים בה ולהשתמש בתצלומים, במוזיקה ובסרטונים נטולי שייכות מגדרית מקום בבובות ראווה של גברים או של נשים. יוזמות אלה ואחרות, המקדמות מגמה הדוגלת בטשטוש כל הנוגע למה נחשב ללבוש גברי ונשי ודרישה למבחר פלורליסטי אמיתי בהצע הבגדים, משפיעות גם על אופנת הלבוש לילדים[17].
ילדים גדלים מהר יותר מאשר התבלות בגדיהם, לכן בגד לרוב מועבר בין ילדי המשפחה, עד שיבלה, כפי שמסופר בשירה של קדיה מולודובסקי 'גלגוליו של מעיל'. כאשר יש למשפחה בן ובת החלוקה המגדרית של בגדים מונעת העברת בגדים מסוימים, לכן יש הורים המעדיפים להלביש את ילדיהם בצבעים ולעיתים גם בגיזרות שאינם מגדריים. בגדי ילדים לעיתים נקרעים, או מוכתמים בכתם שלא נעלם בכביסה, במקרה כזה יש הורים שירקמו, יטליאו או יצירו בצבעי טקסטיל על הקרע או הכתם.
כאשר מכינים לילדים בגדים סרוגים ביד, יש הנוהגים לסרוג אותם מהצווארון כלפי מטה[18], מה שמאפשר להאריך את תחתית הסריג ואת השרוולים עם גדילת הילד והתארכות זרועותיו. כמו כן קל מאוד להוסיף פסים בצדי הסריג וכך להרחיבו. אפשר גם לפרום כמה סוודרים ולסרוג מהם סוודר אחר גדול יותר.
בתקופות קודמות נהגו לתפור בגדי ילדים מבגדי מבוגרים שיצאו מהאופנה, או מחלקי בגד למבוגרים שהתבלה. במרבית המאה ה-20, בעיקר לאחר שתי מלחמות העולם הרבו לתפור, לתקן ולמחזר בגדי ילדים בבית. גם במאה ה-21 ישנן אמהות וסבתות שתופרות[19] בגדים לילדים מהבגדים המשומשים של בני המשפחה הבוגרים.
בספר לגיל העשרה 'לבת וגם לבן לא יזיק לדעת ' מאת אסתר קל[20],בפרק 'השמלה הירוקה', היא מספרת על ילדה שנאלצת ללבוש את שמלת אמה, שגם אחותה הגדולה לבשה, היא מואסת בשמלה אך בעזרת חברה היא עושה מיחזור משביח לשמלה. בפרק 'בגדי חורף' יש תיאור על מדידת בגדים ועל השינויים שיעשו בכל בגד כדי שיתאים לאח או אחות הבאים בתור.
הצעות למחיזור בגדים לילדים, אפשר למצוא גם בספר 'בוטיק בבית' מאת שולמית הרטל. בפרק 'גם אני באופנה' היא נותנת רעיונות לקישוט, שינוי ומיחזור בגד למשהו חדש[21].
בשנות ה-50 של המאה ה-20 התפשטות ייצור חולצות הטריקו ובגדי הספורט הביאה לכך שרוב בגדי הילדים הם מייצור תעשייתי. ברבע האחרון[22] של המאה ה-20[23]ועוד יותר במאה ה-21 המודעות הגוברת לאיכות הסביבה, ולעובדה שתעשיית הטקסטיל היא מזהמת סביבה גדולה. הביאו לגל חדש של אנשים שתופרים[24], מתקנים ומחדשים בגדים בכלל ובגדי ילדים בפרט[25].
מבגדים שכבר סיימו את תפקידם אפשר ליצור צעצועים לילדים, כשגם הצעצוע וגם המילוי עשויים ממה שנותר ללא שימוש. מגרביים יוצרים בובות יד[26]. מכפפה בודדה אפר לעשות 'משפחת בובות רוקמים פנים על כל אצבע[27].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
