ארץ נוודים

ארץ נוודים
Nomadland
	כרזת הסרט
מבוסס על	ארץ נוודים
בימוי	קלואי ז'או
הופק בידי	פרנסס מקדורמנד, דן ג'נווי, פיטר ספירס, קלואי ז'או
תסריט	קלואי ז'או
עריכה	קלואי ז'או
שחקנים ראשיים	פרנסס מקדורמנד; דייוויד סטראתיירן; לינדה מיי;
מוזיקה	לודוביקו אינאודי
צילום	ג'ושוע ג'יימס ריצ'ארדס
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Highwayman Films ; Hear/Say Productions ; Cor Cordium Productions
חברה מפיצה	פורום הונגריה, סרצ'לייט פיקצ'רס, דיסני+
שיטת הפצה	הפצה לאולמות הקולנוע, וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	11 בספטמבר 2020 (ונציה); 19 בפברואר 2021 (ארצות הברית)
משך הקרנה	107 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט מסע
פרסים	פרס אריה הזהב; פרס איגוד מבקרי הקולנוע של דאלאס-פורט וורת' לסרט הטוב ביותר; פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר; Dorian Award for Film of the Year ;
	דף הסרט ב־IMDb

ארץ נוודים (באנגלית: Nomadland) הוא סרט דרמה אמריקאי שנכתב, נערך, הופק ובוים על ידי הבמאית הסינית קלואי ז'או. הסרט מבוסס על ספרה של ג'סיקה ברודר (אנ') - Nomadland. הוא זכה בשלושה פרסי אוסקר לרבות פרס הסרט הטוב ביותר. בסרט מככבת פרנסס מקדורמנד כאישה שעוזבת את עיירת מגוריה אחר מות בעלה וסגירת מקור התעסוקה שלה. היא הופכת לחסרת בית ויוצאת לנדוד ברחבי ארצות הברית.

עובדות מהירות מבוסס על, בימוי ...

סגירה

הסרט הוקרן לראשונה ב-11 בספטמבר 2020 בפסטיבל ונציה, שם זכה בפרס אריה הזהב. ב-4 בדצמבר 2020 הוקרן במהדורה מוגבלת של סטרימינג, ועלה בהולו ב-19 בפברואר 2021.

הסרט זכה לשבחי הביקורת. הוא קיבל ארבע מועמדויות בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-78, וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. כמו כן, הסרט היה מועמד בשש קטגוריות לאוסקר ה-93, וזכה בשלושה פרסים: פרס הסרט הטוב ביותר, הבימוי ופרס השחקנית הראשית הטובה ביותר.

בשנת 2011 נסגר מפעל גבס בעיירה אמפייר (אנ') בנבאדה, ותוך מספר חודשים ננטשה העיירה על ידי כל תושביה, והפכה לעיירת רפאים. פרן (פרנסס מקדרומנד) היא אישה בגיל העמידה, שבעלה עבד במפעל ונפטר זמן קצר לפני כן. היא בין האחרונים שעוזבים, באין לה ברירה אחרת. הקיצבה שתקבל בפרישה מוקדמת לא תספיק למחייתה, והיא מוכרת את תכולת הבית, קונה טנדר (ואן), שהיא מתקינה למגורים, ומתחילה לנסוע איתו באזור המערבי של ארצות הברית בחיפוש אחר עבודה. היא מוצאת עבודה זמנית במרכז הפצה באמזון. לינדה-מיי, חברה לעבודה, מזמינה את פרן למפגש מדברי שמארגן בוב וולס (אנ'). וולס הקים מסגרת קהילתית לנוודים (Nomad)(אנ') ומספק להם תמיכה ככל יכולתו. פרן מסרבת תחילה, אך לאחר שהיא מתקשה למצוא עבודה היא מגיעה למפגש, מכירה אנשים, לומדת מהם, וגם משוחחת עם בוב וולס. מסתבר שהקהילה היא ידידותית ותומכת, למרות שחבריה נודדים ונפגשים רק במקרה בדרכים או במפגשים.

כאשר אחד מצמיגי הטנדר של פרן מאבד אוויר, היא נעזרת בנודדת נוספת בשם סוואנקי, והשתיים מתיידדות. סוואנקי מספרת לפרן כי היא אובחנה כבעלת סרטן סופני, ובחרה לצאת למסע במקום להתאשפז בבית חולים ולחכות לסוף. היא יודעת להכין "מתכון" שיביא למותה, וכך תוכל להתאבד בזמן שתבחר. עד אז היא מטיילת בוואן ברחבי הארץ וצוברת זכרונות יפים. בהמשך סוואנקי עורכת "מסירת חצר", בה היא פורשת מחוץ לוואן פריטי רכוש רבים, לשימושם של נוודים אחרים. פרן בוחרת בכסא מתקפל, שמלווה אותה עד סוף הסרט. לאחר מכן הן נפרדות ופונות אשה לדרכה.

פרן עוברת לעבוד במחנה בפארק הלאומי בדלנדס, שם היא נתקלת בדייוויד, נווד שהכירה במפגש של וולס. דייוויד עובד גם הוא באופן זמני בפארק הלאומי, וכשהוא חולה מלווה אותו פרן לבית החולים שם הוא עובר ניתוח חירום. אחר כך השניים עובדים במסעדה בדרום דקוטה. לילה אחד בנו של דייוויד מופיע, מספר לאביו שאשתו בהריון ומבקש ממנו לבוא ולפגוש את נכדו העתידי. פרן מעודדת את דייוויד ללכת, אך מסרבת להצעתו שתתלווה אליו.

פרן מקבלת עבודה זמנית חדשה במפעל לעיבוד סלק סוכר אך כשהטנדר שלה מתקלקל אין לה די כסף כדי לתקן אותו. היא נוסעת באוטובוס אל אחותה הצעירה בקליפורניה. אחותה המבוססת, שאוהבת ומעריכה את פרן, מציעה לה לגור בביתה, אך כשפרן דוחה את ההצעה היא מלווה לה את הכסף הדרוש לתיקון הוואן. פרן מבקרת את דייוויד בבית משפחת בנו, ונודע לה שהוא מתכוון להישאר שם לאורך זמן. דייוויד מודה ברגשות כלפיה ומבקש ממנה להישאר, אך היא עוזבת לאחר מספר ימים וממשיכה בדרכה בנסיעה לאורך חוף האוקיינוס השקט.

פרן חוזרת לעבודתה באמזון, ובהמשך למפגש באריזונה. שם נודע לה שסוואנקי נפטרה. פרן מספרת לבוב וולס על יחסיה האוהבים עם בעלה המנוח, ובוב מספר לה על ההתאבדות של בנו. בוב סבור כי הפרידות בקהילת הנודדים אינן סופיות, כי חבריה מבטיחים להתראות תמיד שוב 'בהמשך הדרך'.

בסצנת הסיום חוזרת פרן לעיירה בה גרה. היא מבקרת במפעל הנטוש, במשרדו של בעלה ובבית הריק בו חיו. משם היא יוצאת שוב לדרך, ובכך מסתיים הסרט.

פרנסס מקדורמנד - פרן
דייוויד סטראתיירן - דייוויד
בוב וולס - בתפקיד עצמו
לינדה מיי - בתפקיד עצמה

באתר דירוג ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes מחזיק הסרט ב-94 אחוזים של ביקורות חיוביות. באתר Metacritic הוענק לו ציון משוקלל של 94 מתוך מאה, בהתבסס על ביקורתם של 49 מבקרים.

בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל ונציה זכה הסרט בפרס אריה הזהב, וזכה בפרס בחירת העם בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. הוא קיבל ארבע מועמדויות בטקס פרסי גלובוס הזהב ה-78 וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר.

הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר בטקס פרסי אוסקר ה-93, בהם הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר. וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר.

מבקר הסרטים של הגרדיאן, קסאן ברוקס, מתייחס בביקורתו לתופעת ה-"van-dwellers" המתוארת בספרה של ברודר ובסרטה של הבמאית ז'או. הוא טוען שההקבלה שיוצר הסרט בין בוקרי המערב הפרוע ובין הנוודים החדשים קיימת בשטח בקרב אותם נוודים, אשר ממצבים את עצמם כפורעי חוק, כבוקרים, כחלוצים. הם מדברים על חופש והזדמנות, אינדיבידואליזם והסתמכות עצמית. רק מאוחר יותר, כשברודר התקרבה אליהם כפרטים עלתה האמת על העבודות האבודות, הגירושים ההורסים והבתים המעוקלים שהעלו אותם על הדרך מלכתחילה. הוא מסכם את ביקורתו בהתייחסות להקבלה שעושה ברודר לספרו של ג'ון סטיינבק, "ענבי זעם" בצד החיובי שבו של תחושת החרות והתקווה בדרך שעושים הנוודים בדרכם מערבה אל קליפורניה. אך המבקר מוצא הקבלה לחלק אחר בספרו של סטיינבק שבו הסב הנוהג בקרון תוהה מה יהיה לאחר שיגיעו לקליפורניה ולאוקיינוס, וטוען כי הסרט אינו אנטי-מערבון, כי אם מערבון "מתוסכל", שמבחינה קולנועית אם המערבון הוא גל הרי שהסרט לפנינו דומה לגל הנהדף מן החוף חזרה אל הים.

איי. או. סקוט (אנ'), מבקר הסרטים של הניו יורק טיימס, מצטט בראשית ביקורתו את ראלף וולדו אמרסון: "אנשים רוצים להתיישב, רק ככל שאינם מיושבים בדעתם האם יש להם תקווה כלשהי." סקוט רואה את המתח הזה שבין היציבות לעקירות, בין הניחומים המתעתעים של הבית לפיתוי המסוכן של הכביש הפתוח, כדבר שטמון בלבו של סרטה של ז'או.^[1]