ארמון ברניצקי (ביאליסטוק)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארמון ברניצקי (בפולנית: Pałac Branickich) הוא מבנה היסטורי בעיר ביאליסטוק שבצפון-מזרח פולין. הוא נבנה באתר של בניין מוקדם יותר במחצית הראשונה של המאה ה-18 על ידי יאן קלמנס ברניצקי, איש חבר העמים הפולני-ליטאי עשיר, למגורים המתאימים לאדם ששאיפתו הייתה להיות מלך פולין.[1] מתחם הארמון עם הגנים שסביבו, ביתנים, פסלים, מבני חוץ ומבנים נוספים שנבנו כולם כמעט באותו זמן לפי מודלים צרפתיים היו הסיבה לכך שהארמון נודע במאה ה-18 בשם ורסאי של פודלסיה (Versailles de la Podlachie).[2] במהלך מלחמת העולם השנייה ניזוק הארמון בצורה משמעותית ולאחריה נבנה מחדש ושוחזר, ונמסר לשימושה של האוניברסיטה הרפואית בביאליסטוק.
 | |
| ארמון ברניצקי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
ארמון  |
| שימוש | האוניברסיטה הרפואית של ביאליסטוק |
| כתובת | רחוב קילינסקייגו 1, ביאליסטוק |
| מיקום |
ביאליסטוק |
| מדינה |
 פולין |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה |
1691–1697 מפה= (כ־6 שנים) |
| אדריכל | טילמן ואן גאמרן |
| סגנון אדריכלי | בארוק מאוחר |
| קואורדינטות | 53°07′50″N 23°09′54″E |
  | |
סטפן מיקולאי ברניצקי, אביו של נסיך הכתר הגדול יאן קלמנס ברניצקי, הזמין את האדריכל טילמן ואן גאמרן להפוך את טירת ויסיולובסקי ששכנה במקום לבית מגורים בסגנון בארוק.[3] מהנדס זה מאוטרכט היה מפורסם בעבר, בין היתר, בניית ארמון קרשינסקי בוורשה ובית מגוריו של הפרימט מיכאל ראדז'יובסקי בניבורוב. הבנייה, שנערכה בשנים 1691–1697, שינה לחלוטין את פני המבנה. בין היתר שימש אחד המגדלים כגרם מדרגות. החדרים היו ממוקמים במגדל השני. במהלך השחזור הבא הוגבו הספחים הצדדיים, הוקמה עמוד עמודים יוני וכן פסלים רבים. מהעבר הקודם של הטירה בתקופת המלחמה, נראים רק קווי המתאר של המעוז ליד הבריכה. ישנה גם אגדה על מעבר תת-קרקעי בין הטירה למגדל כנסיית הקהילה הסמוכה, שבמאה ה-17 הותאמה גם היא להגנה.
המאה ה-18
הרחבה נוספת של הארמון נעשתה לבקשת יאן קלמנס ברניצקי ואשתו איזבלה פוניאטובסקה. משנת 1728, עבודות הבנייה נוהלו על ידי יאן זיגמונט דיבל. בהנחייתו נוספה קומה אחת, טימפנון בצד החזית וכיפות על המגדלים מימי טילמן ואן גאמרן. דיבל הוא גם מחבר החזית מצד החצר. אחר כך, במקום הגומחות והמבנים המוקדמים יותר, בנה דייבל אגפים צדדיים לפי הדגם הצרפתי כדי להקיף את החצר - cour d'honneur, שאליהם הגישה שער שנבנה ב-1758 על ידי יאן הנריק קלם, שגם מילא תפקיד חשוב במהלך שִׁחזוּר. גם פייר ריקו דה טירגה עבד כאן. לאחר מותו של דיבל, בשנים 1750–1771, הוביל יעקב פונטנה את שחזור הארמון והוא גם עיצב את הגוף הסופי של הארמון, הפרוזדור, פנים הרוקוקו, ובשנת 1754 גרם המדרגות עם פסליו של יאן כריסוסטום רדלר "מסובב". ב-1757 הוקמו שני פסלים מונומנטליים נוספים של רדלר בין הכניסה לחצרות הכבוד - "הרקולס נלחם בדרקון" ו"הרקולס נלחם בהידרה". עיטור הפנים היה גם פרי עבודתם של האומני הפרסקו סמואל קונטס ואנטוני פוגט, ציירים כמו שמעון צ'כוביץ', לואי מרטו, אוגוסטין מיריס, ז'אן פילמנט ואמני פרסקו כמו גאורג וילהלם נוינהרץ (ב-1738) ואנטוני הרליצ'קה. יוצר חזית הגן של הארמון, המונומנטלי בקלאסיקה הבארוקית שלו, עדיין לא ידוע.[4]
בעת המודרנית
שיקום הארמון החל ב-1945 עם פינוי ההריסות. באותה תקופה שוקמו הפסלים שניצלו מהריסות המלחמה, ושרידי הקירות חוזקו. בשנים הבאות זכה הארמון לגג מאולתר, והקירות ההרוסים נבנו מחדש באופן שיטתי. כבר בשנת 1946, המינהל הכללי למוזיאונים והגנת האנדרטה הזמינה את המהנדס בוקובסקי לפתח פרויקט לשיקום והתאמת האנדרטה לארמון התרבות העממית בבניין הראשי ולמוזיאון האזורי באחד האגפים הצדדיים. בהתבסס על הערותיו של המשמר הכללי למונומנטים, פרופ. יאן זכובטוביץ' ומבוסס על מחקר משלו ושל דוקטור יאן גלינקה, היסטוריון מקומי, בוקובסקי הכין תכנון טכני לשיקום הארמון בשנים 1947-1949. במקביל, הוא מונה למנהל השיקום הראשי. הנחת השימור העיקרית של הפרויקט הייתה שחזור הארמון ושיקום הקישוט החיצוני ההיסטורי והארכיטקטוני מאמצע המאה ה-18. בסוף 1949 שונתה ההחלטה בדבר ייעודו ושם התמקם המוסד להשכלה גבוהה הראשון בתולדות ביאליסטוק - האקדמיה לרפואה.[5] בוקובסקי הודח מצוות השיקום של הארמון בשל העובדה שלא הסכים לשנות את ייעודו. פרויקט ההתאמה למטרות האקדמיה לרפואה, שהוכן ב-1950 על ידי המהנדס אנדז'יי ניטש, הכניס מספר שינויים, וזאת על אף להסתייגויותיו של בוקובסקי. עם זאת, ב-1951 הוא מונה שוב למנהל האדריכלי של שחזור הארמון מטעם האקדמיה לרפואה. שנה לאחר מכן חזר האדריכל גם לתפקיד ראש הסטודיו לשימור. כהכרה בזכותו וכפיצוי על הרחקתו מניהול השיקום, התקינה ה-PKZ של ורשה פסל של האדריכל על הטימפנון של הארמון בצד הגן. עד 1955, מתחם הבניינים שבסמוך לארמון נבנה כמעט לחלוטין מחדש והותאם לצורכי האוניברסיטה. בשנות ה-50 החל פרויקט לשיפוץ הגן המקיף את הארמון. העיצובים של הפארק ההיסטורי הוכנו על ידי פרופ. ז'רארד צ'יולק (Gerard Ciołek), וביתני הפארק, המרפסת, המזרקות והגשר - בוקובסקי. עוד בשנות ה-70, פיקח בוקובסקי על ביצוע פוליכרומים באולם הראשי ובגרם המדרגות של הארמון. השחזור נועד להחזיר את הפאר לשעבר של המאה ה-18. הגן העליון עם שמונה פרטרות שוחזר, מעקה חדש הוצב על קיר התומך, הביתנים הטוסקניים והאיטלקיים והקומה התחתונה של ביתן הנשר נבנו מחדש.[6]
בשנת 2023 החלו חפירות ארכאולוגיות בכיכר מול חזית הארמון בשיתוף פעולה בין אוניברסיטת ביאליסטוק והאוניברסיטה הרפואית של ביאליסטוק.[7]
בסמיכות לארמון עוברת שדרה ישרה על גשר שלוש קשתות על פני הנהר, התחום בסוללת אבנים עמוקה, אל החצר הקדמית המרוצפת הגדולה והסגורה. לחלק המרכזי של הארמון יש שתי קומות על קומת מרתף גבוהה עם קשתות, עם גוש מרכזי בעל גדוד המציג את הסמל ואת ביתני הקצה של ברניצקי בעלי כיפות מרובעות בשתי קומות. קו הגג הוא מעקה איטלקי המסווה על קומה נמוכה בעליית הגג, וקבוצת הפיסול ההרואית של אטלס מכתירה את הכל.
מסביב לארמון ישנם שטחי גנים. בחזית הגן יש מרפסת מוגבהת על עמודים, המהווה פודיום לצפייה בפרטר בטעם הצרפתי עם סלע מרכזי וספינקסים צרפתיים, וגן נוף אנגלי מאוחר יותר, בטעם הנטורליסטי אשר מקיף את הפארק האנגלי. הציר המרכזי ממשיך לביתן האורחים. מבנים נוספים כוללים את ארסנל (1755), אורנג'רי והביתנים האיטלקיים והטוסקנים.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
