ארגוס (מיתולוגיה)

ארגוס, או ארגוס פנופטס (ביוונית: Ἄργος Πανόπτης), הוא ענק מהמיתולוגיה היוונית. ארגוס ידוע במאה עיניו (לעיתים אלף) שישנות לסירוגין, כך חלק מעיניו תמיד נותרות פקוחות. כפועל יוצא מכך הוצמד לו הכינוי פנופטס, שמשמעותו "רואה-כול".

ארגוס מצוין כבנו של ארסטור ועל כן, ככל הנראה, גם של אשתו מיקנה.^[1]

המיתוס המוכר ביותר על ארגוס הוא שמירתו על איו מפני זאוס, שחיזר אחריה. הרה ירדה לארץ כדי למצוא את בעלה ומתוך חשש מהאלה הקנאית הפך זאוס את איו לעגלה לבנה. הרה ידעה שמדובר בנימפה, אך היא היתממה, ומכיוון שהחיה המקודשת לה היא פרה ביקשה שבעלה יעניק לה את העגלה במתנה. הרה לקחה את איו בדמות העגלה ומינתה את הענק ארגוס לשמור עליה, ציוותה עליו לקשור את העגלה לעץ זית.

כדי לשחרר את איו, זאוס שלח את הרמס, שליח האלים. הרמס התחפש לרועה צאן שפגש בארגוס במקרה בדרכו. הרמס הרדים את כל עיניו של ארגוס, קיימות גרסאות רבות לאופן בו עשה זאת: על ידי סיפור סיפורים, נגינה בחליל או בעזרת המטה שלו. לאחר שנרדם ארגוס הרמס הרג אותו והציל כך את איו משומרה.

בעקבות מיתוס זה זכה הרמס לכינוי "ארגיפונטס" שפירושו 'קוטלו של ארגוס'.

מקורותיו של המיתוס

האזכור הראשון למיתוס על ארגוס מופיע בפרגמנט שמיוחס להסיודוס.^[2] ארגוס מתואר בעדות זו כבעל ארבע עיניים הצופות לארבעה כיוונים שונים. בנוסף, נאמר שהרה היא זו שהביאה לו את כוחו המאפשר לו לא להירדם לעולם.

תיאורים של ארגוס במאה החמישית לפני הספירה הפכו את ערנותו המוחלטת למילולית על ידי כך שתיארו אותו כבעל מאה עיניים (לעיתים אלף). אז החל גם המיתוס שמתאר את ערנותו כך שכאשר חלק מעיניו ישנות ונחות יתר העיניים ממשיכות לצפות כל הזמן על המתרחש סביבו.

המיתוס מופיע בהרחבה ביצירה מטמורפוזות מהמאה הראשונה לספירה, בגרסתו הרומית. ביצירה זו נאמר שלאחר קטילתו של ארגוס, יונו (מקבילתה הרומית של הרה) הנציחה את זכרו של משרתה הנאמן בכך שאספה את עיניו וקישטה בהן את זנב הציפור המקודשת לה – הטווס.^[3]

ארגוס (מיתולוגיה)

מיתוס איו והרמס

מקורותיו של המיתוס

מיתוס מותה של אכידנה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on