Loading AI tools
תרכובת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אספירין (באנגלית: Aspirin) או חומצה אצטילסליצילית (באנגלית: acetylsalicylic acid; בראשי תיבות: ASA) היא אחת התרופות הידועות והנמכרות ביותר בכל הזמנים. האספירין הוא האב טיפוס של משפחת נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (באנגלית Nonsteroidal anti-inflammatory Drugs או בקיצור NSAIDs). פעילותו הרפואית העיקרית היא בשיכוך כאב, אך הוא יעיל גם בהורדת חום הגוף, עיכוב היצמדות טסיות הדם (מניעת אגרגציה, מכונה לעיתים קרובות "דילול דם") ולכן משמש כתרופה נוגדת-קרישה, וכן בטיפול בדלקות כרוניות כגון דלקת מפרקים.
 | |
| נוסחת המבנה של אספירין | |
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| 2-acetoxybenzoic acid | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| אקמול פוקוס, אצטוסאל, אספירין, באפרד פירין, קרדיופירין, קרטיה, אקסידול, גודמד, מיקרופירין, טבעפירין | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C9H8O4 |
| מסה מולרית | 180.157 |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמן מחצית חיים | למנה של 300–650 מ"ג: 3.1–3.2 שעות |
| בטיחות | |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון C (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C  |
| מזהים | |
| קוד ATC |
A01AD05, B01AC06, N02BA01 |
| מספר CAS | 50-78-2 |
| PubChem | 2244 |
| ChemSpider | 2157 |
  | |
חשיבותו בהיסטוריה של הכימיה גדולה, בין השאר, בשל העובדה שזוהי התרופה הראשונה שסונתזה במעבדה; עד לסינתוזה, בשנת 1897, היו כל התרופות מבוססות על חומרים שנמצאו בטבע. ייצור האספירין מסמל את תחילתו של עידן הפרמקולוגיה והכימיה תרופתית במדעי הרוקחות בצורתם המודרנית ושל תעשיית התרופות.
שמו הטריוויאלי (אנ') של האספירין הוא חומצה אצטילסליצילית. שמו המדעי, לפי כללי IUPAC, הוא 2-אצטאוקסי-חומצה בנזואית. מהשם ומנוסחת המבנה עולה כי מולקולת האספירין היא טריפונקציונלית: יש בה שלוש קבוצות פונקציונליות. היא שייכת אם כן לשלוש קבוצות של תרכובות אורגניות: האחת היא טבעת בנזן, ולכן מולקולת האספירין היא ארומטית; השנייה היא קבוצת האצטיל הקשורה לטבעת בקשר אסטרי (COO), ולכן האספירין הוא אסטר; השלישית היא קבוצת קרבוקסיל (COOH) הקשורה לטבעת, ולפיכך האספירין הוא חומצה קרבוקסילית.
לקיומן של שלוש הקבוצות הפונקציונליות השפעה מכרעת על התגובות הכימיות שהתרופה מסוגלת להשתתף בהן, ולפיכך - על פעילותה הרפואית (ריבוי קבוצות פונקציונליות אינו מעיד בהכרח על יעילותה של תרופה; תרופות יעילות רבות מכילות קבוצה פונקציונלית בודדת).
אם מחליפים את קבוצת האצטיל שבמולקולת האספירין בקבוצת הידרוקסיל (OH), מקבלים חומצה סליצילית. גם לחומר זה פעילות רפואית הדומה לזו של האספירין. החומצה הסליצילית נמצאת בטבע, וכבר לפני כ-2,500 שנה היה ידוע שניתן להפיקה מקליפתם של עצי ערבה, עצי שדר וצמח העוקצנית. תרופות שבבסיסן חומצה סליצילית נקראות סליצילטים.
את האספירין מייצרים באמצעות אסטור (או אסטריפיקציה) של חומצה סליצילית. החומצה מגיבה עם אנהידריד אצטי (שתי מולקולות של חומצה אצטית (חומצת חומץ) אשר חוברו יחדיו, תוך פליטת מולקולת מים) לקבלת אסטר (אספירין) וחומצה אצטית (מנגנון מפורט מטה). תגובה כימית פשוטה ומהירה זו נלמדת ונערכת בקורסים רבים בביולוגיה ובכימיה בבתי ספר ובאוניברסיטאות.
אספירין הוא שם מסחרי של חברת באייר. החומר משווק בישראל גם בשמות: אצטוסאל (רקח), קרטיה (פריגו), מיקרופירין (דקסל), טבעפירין (טבע), גודמד (גרמזה), וכן בשילוב עם תרופות אחרות, כמו אספירין C, אקמול פוקוס, אקסדרין, אקסידול, אקסימול קאר, ספירט סליציל, סאליקרן, רדיאן בי ספריי, פראמול טרגט, סלאטאק ג'ל, קפאסל.[1] מכירות האספירין העולמיות נכון ל-2019 הוערכו בכשני מיליארד דולר.[2]
הרופא היווני היפוקרטס (אבי הרפואה, על שמו נקראת שבועת היפוקרטס) הזכיר פעם אחת בכתביו את סגולותיה הרפואיות של קליפת עץ הערבה עבור יולדות, כבר במאה ה-5 לפנה"ס.[3] אזכורים דומים ניתן למצוא אצל השוּמֵרים, האשורים, המצרים והאינדיאנים באמריקה[דרוש מקור]. החומצה הסליצילית נקראת כך על שם עץ הערבה, ששמו הטקסונומי הוא סַליקס אָלבּה (Salix alba, מלטינית).
את החומצה הצליחו לבודד לראשונה הרוקח הצרפתי אנרי לרו (Henry Leroux) והכימאי האיטלקי רפאלה פיריה ב-1828. גם כימאים גרמניים הצליחו לבודדה ב-1839 מפרחי העוקצנית; על שם פרח זה קרוי האספירין (שמו הטקסונומי של הפרח - Spiraea ulmaria; התחילית "א" מסמלת את קבוצת האצטיל). החומצה שווקה החל מ-1874 כתרופה משככת כאבים במשך כמה עשרות שנים, אך היו לה תופעות לוואי לא נעימות: טעם מר במיוחד, אי-נוחות במערכת העיכול ושלשול. במנות גבוהות גרמה התרופה לעיתים אף למוות.
ב-1853 הצליח הכימאי הצרפתי שרל פרדריק גרהרדט (אנ') (Charles Frédéric Gerhardt) לסנתז נגזרת של חומצה סליצילית, אשר שימרה את הסגולות הרפואיות וביטלה את רוב תופעות הלוואי: חומצה אצטילסליצילית. החומר שהפיק גרהרדט (אשר מת שלוש שנים לאחר מכן) היה בלתי יציב ולא היה טהור מספיק.
רק למעלה מארבעים שנה לאחר מכן עלה בידי כימאי חברת באייר הגרמנית (פליקס הופמן Felix Hoffmann או היהודי ארתור אייכנגרין (אנ') Arthur Eichengrün - ראו בהמשך) לסנתז גרסה טהורה ויציבה של האספירין (11 ימים לאחר סינתוז האספירין, הצליח הופמן לסנתז חומר נוסף: דיאצטילמורפין, הידוע יותר כהרואין). חברת באייר (Bayer), שבה עבד הופמן, החלה לשווק את האספירין ב-1899 (שנה לפני כן החלה לשווק גם את ההרואין, ששווק עד 1924, עת התגלו סכנותיו והוא נאסר לשיווק).
האספירין, המיוצר כיום בכמות שנתית של כ-10,000 טון בארצות הברית לבדה (שווה ערך לכמות יומית של 30 מיליון טבליות),[4] הפך את חברת באייר, שמרכזה בעיר לברקוזן (Leverkusen) שליד קלן שבגרמניה, לאחת מחברות התרופות הגדולות בעולם.
ב-1949 פרסם הכימאי היהודי-גרמני ארתור אייכנגרין (Arthur Eichengrün) מסמך הטוען כי הוא זה שסינתז את האספירין לראשונה, בעת שעבד אף הוא בחברת באייר. הופמן, כך טען אייכנגרין, השתמש בתהליך שהוא (אייכנגרין) עצמו פיתח, ותפקידו היה בסך הכול לבחון את התרופה החדשה. אייכנגרין, ניצול השואה ששרד במחנה הריכוז טרזיינשטט, נפטר באותה השנה. במשך 50 שנה זכו טענותיו להתעלמות, עד שב-2000 פורסמו תגליות ועדויות חדשות על ידי הכימאי הסקוטי וולטר סניידר (Walter Sneader) מאוניברסיטת סטראת'קלייד שבגלאזגו, המראות שאכן היה זה אייכנגרין שהפיק את האספירין.[5] חברת באייר הכחישה טענה זו בהודעה לעיתונות; לטענתה הופמן היה ממציא התרופה, ואייכנגרין היה אחד החוקרים בחברה, ללא קשר להמצאתו של הופמן[6].
השם המסחרי "אספירין" נרשם על ידי חברת באייר בשנת 1899. כיום הוא משמש בציבור הרחב כעין שם גנרי לתרופה, המיוצרת על ידי יצרנים רבים בעולם.
האספירין הוא בעיקרו משכך כאבים (תרופה אנלגזית). בנוסף, האספירין מסוגל להוריד את חום הגוף (אנטי-פּירֵטי), לדלל את הדם (אנטי-קרישתי) ולהילחם בדלקות ובכאבי מפרקים - ראומטיזם.
אחרי אוטם שריר הלב ("התקף לב") נהוג ביחידות טיפול נמרץ לתת לחולה מנה גדולה במיוחד של אספירין; טיפול זה מקטין את הסיכוי למוות. התרופה ניתנת גם לחולים שעברו ניתוח מעקפי לב או פתיחת עורקים חסומים באמצעות בלון; חסימה חוזרת של העורקים שנפתחו היא בעיה שכיחה לאחר פרוצדורות אלו, ואספירין מקטין את הסיכוי לכך. צריכה של גלולת אספירין אחת ליום מקטינה את הסיכוי ללקות בהתקף לב ושבץ מוחי כתוצאה מעיכוב הצמתת טסיות דם, אך בו בזמן מגדילה את הסיכון לדימומים ולתופעות לואי אחרות. לאור תופעות הלואי - ובעיקר הסיכון לדימום קשה, הוסרה בישראל ההמלצה להשתמש באספירין לכלל האוכלוסייה כתרופה למניעה ראשונית (כלומר למניעת אוטם ראשון) ב-2013.[7]
למרות חשיבותו הכימית הגדולה ושלל השפעותיו על גוף האדם, דרך פעולתו של האספירין בגוף פוענחה רק בשנת 1970. הרוקח הבריטי ג'ון ר. ויין (John Robert Vane) גילה, במחקר שזיכה אותו בפרס נובל ובתואר אבירות, באמצעות ניסויים בבעלי חיים,[8] שהאספירין "מעניק" את קבוצת האצטיל שלו לאנזים הנקרא ציקלואוקסיגנאז (COX) (אנ'). דבר זה מדכא לחלוטין את פעילותו של האנזים, והיא - ייצור פרוסטגלנדינים ותרומבוקסאנים בגוף[דרוש מקור].
תרומבוקסאנים הם שומנים הנמצאים בטסיות הדם (תרומבוציטים). הם תורמים להצטברותן של הטסיות ועל ידי כך לקרישת הדם, וכן להצרת כלי הדם (וזוקונסטריקציה, Vasoconstriction), דבר שגם הוא תורם לקרישת הדם. דיכוי ייצורם על ידי האספירין תורם, אם כך, לדילול הדם. רוב התקפי הלב נגרמים כתוצאה מקרישי דם תועים, הנתקעים בעורקים צרים וחוסמים את מעבר הדם לשריר הלב.
במקרה של חשד לשבץ מוחי ובאירוע מוחי, אסור לתת אספירין כטיפול ראשוני לפני שהחולה מגיע לבית חולים, כיוון שאין אפשרות לדעת האם האירוע הוא מדימום (שבץ המורגי) או מחסימה (שבץ איסכמי) בעורקי המוח של החולה. החשש הוא שבמקרה של דימום, הדבר יגביר את הדימום, ועלול לגרום לבצקת קשה ובהמשך אף למוות.
פרוסטגלנדינים הם קבוצת הורמונים שומניים בעלי תפקידים מגוונים בגוף, שחלקם עדיין לא התגלו. בין השאר הם משתתפים בתהליך פיענוח הכאב על ידי המוח, גורמים להצרה או הרחבה של כלי הדם, לקרישה או דילול של הדם, להתכווצויות הרחם, לבקרה על טמפרטורת הגוף, לייצור הריר המגן על הדופן הפנימית של הקיבה מאנזימים מאכלים ומהחומציות החזקה השוררת באיבר זה, וכן להיווצרות דלקות במקרה של זיהום. דיכוי יצורם של הפרוסטגלנדינים תורם, אם כך, לשיכוך כאבים, לדילול הדם ולמניעת דלקות.
כאבי מפרקים כרוניים, למשל, נגרמים לעיתים קרובות כתוצאה מדלקת בסחוס שבין העצמות. האספירין מעכב את האנזים ציקלואוקסיגנאז מלסנתז פרוסטגלנדינים ובכך מונע היווצרות דלקת בסחוס.
האספירין נמכר ללא מרשם רופא. חברות רבות, ובראשן באייר, מנסות להחיות את המותג, אשר זוהרו דעך מעט במשך מאה שנות קיומו, ומשווקות כיום טבליות אספירין המכילות רכיבים נוספים, המשמשים להקלה בשיעול, הצטננות וכדומה.
פירוט תופעות הלוואי המוכרות מופיע בעלון לצרכן של התרופה. במשך השנים התברר שהאנזים ציקלואוקסיגנאז קיים בשתי גרסאות, הזהות זו לזו ב-65% מרצף חומצות האמינו המרכיבות אותן. האנזים הראשון, COX-1, אחראי לייצור הפרוסטגלנדינים שמווסתים את ייצור המוצין (Mucin), הריר המגן על דופן הקיבה; האנזים השני, COX-2, מייצר את הפרוסטגלנדינים שמווסתים את חום הגוף, את הכאב ואת הדלקות. אספירין מעכב את שני האנזימים בצורה שווה; לפיכך, תופעת הלוואי השכיחה ביותר של האספירין היא אי-נוחות במערכת העיכול, המגיעה עד כדי כיב קיבה (אולקוס) ודימום בקיבה (בדרך-כלל בנטילת מנות גדולות).
בשנים האחרונות הוקדש מחקר רב למציאת תרופות שיעכבו באופן ספציפי את COX-2, מבלי לפגוע בפעילותו של COX-1. מספר תרופות כאלו כבר משווקות כיום. סלקוקסיב (סלברקס - Celebrex, סלקוקס ועוד), למשל, משמשת נגד שגרון פרקים וראומטיזם. התרופה מעכבת את COX-2 פי 1,000 מאשר את COX-1; האנזים האחרון ממשיך, אם כן, לייצר את ריר הקיבה, ותופעת אי-הנוחות בקיבה כמעט ואינה קיימת. יחד עם זאת, מעכבי COX-2 רבים נמצאו מגבירים סיכון לאירועי לב ושבץ. לדוגמה: תרופה בשם ויאוקס התפרסמה בעקבות פרשת טיוח מידע בנושא והשימוש בה הופסק.
עקב פעילותו של האספירין למניעת קרישה ("דילול דם"), עלול להיווצר מצב של דימום מוגבר בכל אחד מאברי הגוף, כולל למשל שבץ מוחי המורגי, או דימום מוגבר בזמן הווסת אצל נשים וכן שטפי דם בעור. איבוד דם כתוצאה מנטילת אספירין עלול לגרום לחסר ברזל ולאנמיה.
תופעת לוואי נוספת, נדירה יותר, היא טיניטוס - "צלצול באוזניים". לעיתים מלווה התופעה באובדן שמיעה זמני, הנעלם כשמפסיקים ליטול את התרופה, ובמקרים קיצוניים עלול המצב להידרדר עד לכדי אובדן שמיעה קבוע.
נטילת אספירין עלולה לגרום התקפים קשים אצל חולי אסתמה, במיוחד עקב תגובה בין-תרופתית עם איבופרופן (Iboprufen), משכך כאבים מאותה משפחה. תופעה דלקתית נוספת העלולה להיגרם מאספירין היא תעוקת לב על שם פרינצמטאל (Prinzmetal's angina), שבה נוצר ספאזם (היצרות לא קבועה) של עורק כלילי עם פגיעה בשריר הלב.[9]
סינדרום ריי (Reye's syndrome), מחלה נדירה הגורמת נזק חמור לכבד ולמוח, נגרמת כנראה עקב נטילת אספירין בזמן מחלה נגיפית, כגון אבעבועות רוח או שפעת. במבוגרים המחלה חולפת בדרך-כלל אחרי כשבועיים, מבלי להותיר נזק. אצל ילדים עלול להיווצר נזק תמידי למוח. קיימת אף סברה, שאחד הגורמים לתמותה המוגברת במגפת השפעת הספרדית, היה שימוש נרחב באספירין במינונים גדולים מאד.[10] מחקר אחר הראה שאף על פי ש-90% מהלוקים במחלה אכן נטלו אספירין לפני כן, רק 0.1% מהילדים שנטלו אספירין לקו במחלה[דרוש מקור]. בנוסף, נראה שאחד הגורמים למחלה הוא תורשתי, שכן הסיכוי ללקות בה גובר אם קרוב משפחה כבר לקה בה בעבר.
חברות התרופות ממליצות על נטילת אספירין לבוגרים בני 18 ומעלה בלבד. במדינות מסוימות (בריטניה, למשל) אסור לנערים ולילדים מתחת לגיל 16 ליטול אספירין[דרוש מקור].
כשני אנשים מתוך 1,000 אלרגיים לאספירין, ועלולים לחוות פריחה והתנפחות באזור הפנים, וכן התקפים נשימתיים[דרוש מקור].
במחקר משנת 2011 נטען כי עיכוב של ציטוקינים על ידי משככי כאבים מסוג NSAIDs, ובהם אספירין, עשוי לפגוע בפעילות האנטי-דיכאונית של תרופות ממשפחת ה-SSRI.[11]
בניסוי קליני מבוקר הקצאה אקראית בשם ASPREE, שהסתיים בשנת 2014, נמצא כי אספירין (במינון נמוך) גרם לשיעור מוגבר של נפילות חמורות אצל בני ובנות 70 שנים ומעלה.[12]
לאור העובדה שהחומצה הסליצילית התגלתה בצמחים, נעשו ניסיונות לברר את השפעת מתן החומר לצמחים, ממקור חיצוני. התגלה שריסוס בחומצה אצטיל סליצילית על עלי שעועית מעלה את עמידות הצמח לקור.[13] מחקר נוסף בוצע בזרעים של צמחי בר המשמשים לשיקום מחצבות ושטחי מרעה טבעי. המחקר הראה שהשרית זרעים בתמיסת אספירין גרם להתפתחות צמחים עמידים יותר, ולכן מתאימים יותר להתחדשות אקולוגית. [14] מחקרים קודמים הצביעו על מעורבות החומצה הסליצילית במנגנוני הגנה של צמחים כנגד גורמי מחלות. הזרקת תמיסת אספירין לצמחי טבק מנע התפתחות של וירוס מוזיקת הטבק בצמחים אלה.[15]קבוצת מחקר מחברת סיבה גאיגי (אנ') גילתה עליה ביצור חומצה סליצילית בצמחי מלפפון עמידים למחלות, כאשר אלה הותקפו על ידי פתוגנים. בעקבות זאת עלתה השערה כי החומצה הסליצילית היא הורמון צמחי המסייע להגנה מפני מחלות בצמחים, ונעשים נסיונות לפתח חומרים ממשפחת האספירין אשר יפעילו את העמידות הטבעית כנגד מזיקים שונים.[16]
שמואל פוקס, הסיכון שבנטילת אספירין ממושכת, באתר הארץ, 31 במאי 2015 שרית רוזנבלום, ואספירין לכל?, באתר "ידיעות אחרונות", 13 בפברואר 2019
אספרין, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
