אסמכתא (קניין)

אסמכתא (במשפט העברי) היא התחייבות התלויה בהתקיימות תנאי מסוים, כאשר המתחייב אינו מקבל תמורה הוגנת עבור ההתחייבות, ומתוקף הנסיבות ברור שאינו גומר בדעתו לקיים את התחייבותו.

דיני אסמכתא מפורטים בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן ר"ז.

דוגמאות

לדין זה דוגמאות שונות מתחומים שונים. למשל, הסכם בין אריס לבין בעל השדה, שאם לא יעבוד האריס בשדה ישלם קנס בערך כספי מסוים, הרי סביר להניח שהאריס לא הסכים לתנאי זה אלא משום שסבר שיעבוד, אבל אילו היה יודע שלא יעבוד בוודאי לא היה מתחייב על סכום זה.

דוגמה אחרת היא "משחק בקוביה" שהוא כינוי חז"לי למשחקי מזל. כאן שני הצדדים אינם נכנסים לסיכון אלא על סמך הנחתם שהם יזכו, שהרי ברור שאילו אחד הצדדים היה יודע שהוא יפסיד, לא היה נכנס למשחק זה.

ההלכה

לגבי פסיקת ההלכה: בתלמוד יש כמה סוגיות שעוסקות בדיני אסמכתא. במסכתות: סנהדרין, בבא מציעא, נדרים, בבא בתרא, ועוד. התנאים נחלקו האם אסמכתא קונה או לא. להלכה, נפסק שאסמכתא לא קונה. הראשונים נחלקו מהי בדיוק אסמכתא:

שיטת התוספות: מצבים הלכתיים שונים

בעלי התוספות^[1] הכריעו, שיש לחלק בין שלושה מצבים שונים:

1. כאשר הדבר תלוי בעושה התנאי, ואין הגזמה בנושא שעליו סוכם, כגון אריס קיבל על עצמו קנס השווה לערך תנובת השדה, אם לא יעבוד את האדמה, אין בעיה של אסמכתא. לעומת זאת, אם במקרה של האריס, הוא יקבל על עצמו קנס הגבוה באופן משמעותי מערך תנובת השדה, הרי זוהי אסמכתא, מכיוון שברור שהאריס לא הסכים לכך אלא על סמך החישוב שהוא יעבוד בשדה.
2. כאשר הדבר אינו תלוי במתנה התנאי, אלא הוא תלוי באחרים, זוהי אסמכתא. למשל, אם אמר אדם לחברו: "אם תקנה לי את היין הזה במחיר זול במקום פלוני, אתן לך כך וכך", הרי זו אסמכתא, כיוון שהסכמת מכירת היין בזול אינה תלויה בו, אלא באחרים.
3. כאשר אין קיום התנאי תלוי בו וגם אינו תלוי באחרים, למשל משחקי מזל, בהם הדבר תלוי במזל ולא במשתתפים, אין זו אסמכתא.

כדעת התוספות הכריע הרמ"א.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם לעומתם מכריע כי כל קניין שתלוי בדברים שעדיין לא קרו, ולא נאמר בהתניה שהדבר יחול מעכשיו, מהווה אסמכתא, ורק קניין מוחלט שחל מיידית, או התחייבות כזאת אינם אסמכתא.

כדעתו הכריע השולחן ערוך.

דעות נוספות

בעל ספר החינוך טוען כי כל עוד אין קנס אין זו אסמכתא לכן, האריס שהתחייב לשלם קנס גבוה בגין אי-עבודת השדה לא יצטרך לשלם קנס זה אף אם לא יעבוד את האדמה, כי זוהי אסמכתא, ואסמכתא לא קונה. הרמב"ן, לעומת זאת, מחלק בין שני מקרים בלבד - כאשר התנאי תלוי במתנה, אין זו אסמכתא, ואילו כאשר הוא תלוי באחרים - הרי זו אסמכתא.

דיונים לאורך הדורות התקיימו על נושאים רבים הקשורים לאסמכתא, למשל - קנס על ביטול שידוך, שהיה מקובל מאוד בשנים עברו, האם יש בו אסמכתא או לא. בעל שפתי כהן הסביר, שאין בכך משום אסמכתא, מאחר שהחוזר בו משידוך מבייש את הצד השני, ומן הדין היה ראוי שיפצה אותו, ועל כן אין בהתחייבות זו משום אסמכתא.

דרכים להקנות אסמכתא

כאמור, להלכה אסמכתא בדרכה הרגילה אינה קונה. עם זאת, הובאו בדברי הפוסקים כמה דרכים להתמודד עם אסמכתא ולהקנות אותה באופן אחר.

תקנת חכמי ספרד

הרמב"ם הביא את הדרך שבה חכמי ספרד היו מקנים באסמכתא. הרוצה לשלם קנס היה מחייב את עצמו במלוא הסכום ללא תנאים, ולאחר מכן המקבל היה כותב לו שהחוב מחול לו מעכשיו בתנאי שיעשה כך וכך.^[2] בצורה כזאת החיוב נעשה בדרך עוקפת ואין כאן בעיה של אסמכתא.

לפי הבית יוסף, זוהי הדרך הבלעדית והיחידה לעקוף אסמכתא: ”ולענין הלכה אין להוציא ממון כי אם על פי דרך חכמי ספרד”.^[3] בדיני חוזים שבהם יש התחיבויות רבות שמושפעות מאסמכתא נהוג להשתמש בדרך זו.^[4]

מעכשיו

כאשר מקנה את הדבר מעכשיו, זה פותר את בעיית אסמכתא. לפי התוספות והרא"ש תנאי זה לבד לא מספיק, וצריך לכתוב בשטר גם שזה נעשה בבית דין חשוב ומעכשיו, וכן פסק הרמ"א.^[5]

לפי שיטת הבית יוסף, דרך זו פותרת רק קנייני אסמכתא מסוימים, שבהם מקנה חפץ ולא התחייבות כספית, ובנוסף שהחפץ ברשותו. לשיטתו בכל אופן אחר שיטה זו אינה עובדת וצריך להשתמש בתקנת חכמי ספרד.^[6] אחרונים אחרים חולקים עליו בזה, ולדעתם אפשר להתחייב גם התחייבות כספית במעכשיו, כי אין מגבלה על יכולת האדם לחייב את עצמו.^[7]

יישומים אקטואליים

מחלוקת אקטואלית בנושא זה פרצה בין הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, לבין הרב עובדיה יוסף, בשאלה האם מותר להשתתף בהגרלות הלוטו, שהרי אדם משקיע את כספו על סמך ההנחה שיזכה, ואם אינו זוכה הרי מפעל הפיס בעצם גזל את כספו. הרב שפירא טען, כי לא רק לדעת התוספות והרמ"א הדבר מותר (שהרי הזכייה אינה תלויה בקונה הכרטיס) אלא שגם לדעת הרמב"ם והשולחן ערוך הדבר יהיה מותר, מאחר שהקונה כבר השקיע את כספו בכרטיס, ובעצם הוא קנה כרטיס הגרלה, והדבר אינו דומה למשחקי מזל בין שני משתתפים, שבהם עד לתוצאה הסופית הכסף לא יצא מבעלות המפסיד. לעומתו, הרב יוסף פסק שהדבר אסור לפי השולחן ערוך, ומותר רק לפי הרמ"א^{[דרוש מקור]}.

עניינים נוספים הנוגעים לדיני אסמכתא בזמננו הם פיצויים על איחורים - כגון איחור במסירת דירה, איחור בביצוע עבודה. יש גישות שונות בין הדיינים, עד כמה ניתן להסתמך על חוק המדינה, על סמך הכלל "דינא דמלכותא דינא", כלומר שלחוקי המדינה יש גם משמעות הלכתית בתנאים מסוימים, ולפיכך הקנס תקף, או שלא. גם כאן יכול להיות הבדל בין מצב שבו הפיצוי תואם את הנזק שנגרם, כמו למשל, על איחור של קבלן - מתן דמי שכירות לתקופה הזו, או פיצוי שאינו תואם - כמו סכום קצוב שאינו מתייחס כלל לתקופת האיחור, כפי שמקובל לעיתים^{[דרוש מקור]}

קישורים חיצוניים

• אסמכתא באתר ויקישיבה
• מאמרים בנושא אסמכתא, באתר ספריית אסיף
• אסמכתא, באתר עולמות, ‏16 ביוני 2020