אנריקה רודריגס פברגט

פרופ' אֶנְרִיקֶה רוֹדְרִיגֶס פַבְּרֶגָט (Enrique Rodríguez Fabregat;‏ 11 בנובמבר 1895 – 19 בנובמבר 1976) היה פרופסור לגאוגרפיה, פוליטיקאי ודיפלומט אורוגוואי. כיהן כשר החינוך של אורוגוואי, והיה חבר בועדת אונסקו"פ.

אנריקה רודריגס פברגט נולד בעיר סן חוסה דל מאיו. הוריו היו מורים שראו שליחות בעבודתם והנחילו זאת לבנם, שהוכשר אף הוא להיות מחנך ומורה לגאוגרפיה. בשנת 1923 נבחר כציר מחוז קולוניה לפרלמנט, ובשנת 1926 התמנה לשר לענייני חינוך וצדק חברתי בממשלת אורוגוואי. במהלך כהונתו היה שותף לייסוד קתדרה לחוקי עבודה ורווחה בפקולטה למשפטים, להקמת מוסד לאומי להפצת תרבות ואמנות בפריפריה, ו"המוסד הבין-אמריקני להגנת הילד" במונטווידאו, שבטקס חנוכתו ב-1927 הציג את "עשרת הדיברות של זכויות הילד".^[1] פברגט לקח חלק מרכזי במאבק מפלגתו, המפלגה האדומה, לסילוק החברות הזרות בעלי הזיכיונות בענפי כלכלה מרכזיים מאורוגוואי והכפפת ענפי הכלכלה המרכזיים לשליטת המדינה.^[2]

בהיותו ילד, משפט דרייפוס הותיר עליו רושם חזק, מה שהשפיע עליו לפעול להגנת היהודים נגד אנטישמיות.^[3]

בעקבות הפיכה ופיזור הפרלמנט בסוף מרץ 1933, יצא לגלות ושהה שנים אחדות בברזיל ובארצות הברית. בתקופת גלותו פרסם מאמרים בעיתונים וכתבי עת רבים באמריקה הלטינית, ובמהלך מלחמת העולם השנייה שימש כתב בינלאומי של רשת NBC האמריקנית. במקביל פרסם ספרים אחדים, בהם ביוגרפיה של חוסה באז'ה אי אורדונייס, נשיא אורוגוואי ומייסד תנועת הבאז'יסמו, ורומן בשם "האיש שלא רצה להיות מלך" (El Hombre que no Quiso Ser Rey).^[4]

עם שובו לאורוגוואי לאחר המלחמה, מונה לנציגה הקבוע באו"ם בשנת 1946, תפקיד שכיהן בו עד 1961. במסגרת כהונתו היה חבר המשלחת המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל שביקרה בארץ ישראל ב-1947 והציעה את תוכנית החלוקה. בדיוני הוועדה הצביע פברגט על הקשר בין בעיית ארץ ישראל לבעיית הפליטים היהודים לאחר מלחמת העולם השנייה, פעל לכך שהוועדה תבקר גם במחנות העקורים באירופה ועמד בראש תת-הוועדה שביקרה במחנות. פברגט אף התפעל מהמפעל הציוני ומניסיונותיו החברתיים וההתיישבותיים.^[5] בזמן ההצבעה על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, נענה לבקשת נציג המשלחת הציונית אבא אבן, ויחד עם שגריר גואטמלה, חורחה גרסיה גרנדוס, ארגן את שאר שגרירי אמריקה הלטינית לגוש משמעותי של קולות בעד התוכנית, שבלעדיו לא הייתה עוברת. במהלך ביקורו בארץ ישראל ניסה פברגט לתווך בין שלטון המנדט למחתרות האצ"ל והלח"י ולערוך הסכם חילופי שבויים.^[6]

בשנת 1954 התמנה לסגן נציב ועדת האו"ם לענייני זכויות אדם. ב-1957 היה חבר בוועדת האו"ם לחקירת אירועי המרד ההונגרי. בשנת 1959 נבחר לכהן בתת-ועדת האו"ם למניעת אפליה והגנה על מיעוטים. במקביל עסק באותה עת, יחד עם גבריאלה מיסטרל, בניסוח טיוטות לרשימת זכויות הילד, שאומצה על ידי יוניצף ושימשה בסיס לאמנות בינלאומיות. ב-1960 ניסה לפשר בין ישראל לארגנטינה בפרשת חטיפת אייכמן.^[7]

בשנות ה-60 כיהן כשגריר ארצו באוסטריה ובמקסיקו, וייצג את ארצו באו"ם.

בשנת 1961, באו"ם, אחמד שוקיירי טען כי שגריר אורוגוואי פברגט הוא כביכול יהודי ולכן "נאמנותו" יכולה להיות רק כלפי ישראל ולא כלפי מדינתו אורוגוואי. השגריר ענה שדבריו מתאימים יותר לתקופות עבר, כי הדבר מראה על שיגרה של טענות חסרות בסיס בנאומיו, וכי הערתו של שוקיירי מזכירה את התעמולה של גבלס (להטיל ספק בנאמנות).^[8]^[9]^[10]

באו"ם, פברגט לחם גם נגד אנטישמיות ברוסיה.^[11]

פברגט, לאחר מכן שירת בממשלת אורוגוואי והיה שותף להקמת "החזית הרחבה" (Frente Amplio) של מפלגות השמאל ב-1971. ביוני 1973, בעקבות הפיכה צבאית והקמת משטר דיקטטורי, גלה פעם נוספת, הפעם לבואנוס איירס בירת ארגנטינה, ושב למונטווידאו זמן קצר לפני מותו, בנובמבר 1976.

בזכות תמיכתו בהקמת מדינת ישראל וקשריו עימה, נקראו על שמו רחובות בערים רמת גן, חולון ותל אביב. כהוקרה על תמיכתו, הוזמנו בני משפחתו בדצמבר 2007 לישיבה מיוחדת של הכנסת לציון 60 שנה להחלטת האו"ם על תוכנית החלוקה.^[12]

Remove ads

מדיה וקבצים בנושא אנריקה רודריגס פברגט בוויקישיתוף

תמונת אנריקה פברגט בעת ביקורו בארץ ישראל באתר "אוסף מיתר"
תמונה של פברגט באתר האו"ם
ניקו שוורץ, אנריקה רודריגס פברגט באתר העיתון "לה רפובליקה", 19 באפריל 2007 (בספרדית)
קריאת מכון מחקר על שם פברגט(הקישור אינו פעיל) באתר batllismo progresista (בספרדית)

[1]
טבלת זכויות הילד, 1927 באתר המוסד הבין-אמריקני להגנת הילד (באנגלית)
[2]
פרופ' אנריקה רודריגס פברגט, מעריב, 2 בספטמבר 1955
[3]
Prof. Fabregat Leaves U.N. Post; Was Staunch Supporter of Israel at U.N. - Jewish Telegraphic Agency March, 13, 1962
[4]
ביקורת על ספרו El Hombre que no Quiso Ser Rey (בספרדית)
[5]
דן מכמן, יחיעם ויץ וגדעון גריף, בימי שואה ופקודה: קורס בתולדות עם ישראל בתקופת השואה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1992, עמ' 76.
[6]
אלעד בן-דרור, הדרך לכ"ט בנובמבר: פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי, יד יצחק בן-צבי, 2019, עמ' 124
[7]
אסף לוסטיג וגלעד הלר, הקרב על ההסברה במאבק בטרור: פוטנציאל מוחמץ לשימוש במשפט הבינ"ל להסברת הפעילות הביטחונית הישראלית, עבודת סמינריון בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב, 2002, עמ' 36.
[8]
Facts - Volumes 15-17, ADL, 1963, p.424
[9]
'Arabs Srart Vitriolic UN Anti-Israel Drive'. The Detroit Jewish News December 08, 1961
[10]
Near East Report, Volumes 5-6, Isaiah L. Kenen, Near East Report Incorporated, 1962, p.59 Fabregat interrupts, pointing out that his "philosophy is governed by his Spanish Christian... to be respectful of every type of religious or philosophical belief." Fabregat regrets that Shukairy has used the kind of language he has and says that such language “is much more fitting to past ages.” It might well follow that many of the other statements made by the Arab spokesman are as groundless, Fabregat points out. It is no exaggeration to say that Shukairy's tirades against the Israelis remind one of Goebbel 's attacks against the Jews in the 1940s.
[11]
Soviet Defends Itself at U. N. Against Charges of Curbing Jewish Rights - Jewish Telegraphic Agency January 27, 1961
[12]
ישיבה מיוחדת של הכנסת לציון שישים שנה להחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 באתר הכנסת

Remove ads

[1] [1]
טבלת זכויות הילד, 1927 באתר המוסד הבין-אמריקני להגנת הילד (באנגלית)

[2] [2]
פרופ' אנריקה רודריגס פברגט, מעריב, 2 בספטמבר 1955

[3] [3]
Prof. Fabregat Leaves U.N. Post; Was Staunch Supporter of Israel at U.N. - Jewish Telegraphic Agency March, 13, 1962

[4] [4]
ביקורת על ספרו El Hombre que no Quiso Ser Rey (בספרדית)

[5] [5]
דן מכמן, יחיעם ויץ וגדעון גריף, בימי שואה ופקודה: קורס בתולדות עם ישראל בתקופת השואה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 1992, עמ' 76.

[6] [6]
אלעד בן-דרור, הדרך לכ"ט בנובמבר: פרשת אונסקו"פ וראשית מעורבותו של האו"ם בסכסוך הערבי-ישראלי, יד יצחק בן-צבי, 2019, עמ' 124

[7] [7]
אסף לוסטיג וגלעד הלר, הקרב על ההסברה במאבק בטרור: פוטנציאל מוחמץ לשימוש במשפט הבינ"ל להסברת הפעילות הביטחונית הישראלית, עבודת סמינריון בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב, 2002, עמ' 36.

[8] [8]
Facts - Volumes 15-17, ADL, 1963, p.424

[9] [9]
'Arabs Srart Vitriolic UN Anti-Israel Drive'. The Detroit Jewish News December 08, 1961

[10] [10]
Near East Report, Volumes 5-6, Isaiah L. Kenen, Near East Report Incorporated, 1962, p.59 Fabregat interrupts, pointing out that his "philosophy is governed by his Spanish Christian... to be respectful of every type of religious or philosophical belief." Fabregat regrets that Shukairy has used the kind of language he has and says that such language “is much more fitting to past ages.” It might well follow that many of the other statements made by the Arab spokesman are as groundless, Fabregat points out. It is no exaggeration to say that Shukairy's tirades against the Israelis remind one of Goebbel 's attacks against the Jews in the 1940s.

[11] [11]
Soviet Defends Itself at U. N. Against Charges of Curbing Jewish Rights - Jewish Telegraphic Agency January 27, 1961

[12] [12]
ישיבה מיוחדת של הכנסת לציון שישים שנה להחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 באתר הכנסת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

אנריקה רודריגס פברגט

Wikiwand in your browser!

אנריקה רודריגס פברגט

Wikiwand in your browser!

ביוגרפיה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים