אנכיאורניס

אנכיאורניס (שם מדעי: Anchiornis, "אנכי" מיוונית="קרוב", "אורניס" מיוונית ="עוף") הוא סוג נכחד של דינוזאור זעיר מענף אביאלאה, שחי בתקופת היורה, 161 עד 151 מיליון שנה לפני זמננו.

אנכיאורניס
תקופה
יורה עליון, 161 מיליון שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
קבוצה:	דינוזאוריה
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	בעלי אגן דמוי לטאה
תת־סדרה:	תרופודה
קבוצה:	אביאלאה
משפחה:	אנכיאורניטיים
סוג:	אנכיאורניס
מין:	Anchiornis huxleyi
שם מדעי
Anchiornis ‏שׂ'וּ, 2009

אנכיאורניס היה דינוזאור מנוצה, והמאובנים שלו מראים נוצות מפותחות על זרועותיו, רגליו האחוריות וזנבו. הוא נחשב לאחד הדינוזאורים הנכחדים הקרובים ביותר לעופות, וייתכן אף שהיה אב קדמון שלהם.

גילוי ותיארוך

מאובני אנכיאורניס התגלו החל משנת 2009 בתצורת טיאוג'ישאן במחוז ליאונינג שבסין. עד שנת 2012 תוארו שלושה מאובנים מפורטים שלו בכתבי-עת מדעיים מובילים, על ידי צוות בראשות הפלאונטולוג שׂ'וּ שִׂינְג מן המכון הפלאונטולוגי של בייג'ינג^[1]. המאובן שלפיו הוגדר הסוג (מאובן ה"הולוטייפ") ידוע בספרות המדעית בסימון הקטלוגי IVPP V14378, אך במאובן זה שרדו רק רישומי נוצות מעטים ומטושטשים. מרבית הידע לגבי נוצות אנכיאורניס מקורו במאובן מפורסם יותר המסומן LPM-B00169, שבו הן נראות בפירוט רב, וצבעי הנוצות של אנכיאורניס פוענחו באמצעות מאובן המסומן BMNHC PH828. לפי דיווחים וצילומים ישנם מאות מאובנים נוספים של הסוג במוזיאונים ובאוספים פרטיים בסין, אשר לא תוארו עדיין בפרסומים רשמיים.

המגלים העניקו לסוג את השם המדעי "אנכיאורניס", שפירושו ביוונית "קרוב לעוף", עקב דמיונו וקרבתו הרבה לעופות. שם המין "האקסלייאי" ניתן לכבודו של תומאס הנרי האקסלי, אשר כבר בשנת 1868 הציע את השערת המוצא הדינוזאורי של העופות.

כל מאובני אנכיאורניס התגלו בתצורת טיאוג'ישאן, המתוארכת בשיטה הרדיומטרית ארגון-ארגון לגיל של כ-161 מיליון שנה לפני זמננו, בתור היורה התיכון. תיארוכים של השכבה בשיטות נוספות נתנו תוצאות דומות, בין 168 ל-151 מיליון שנה לפני זמננו^[2]. חשיבות תיארוך זה היא בהיותו קדום מזה של הדינוזאורים המנוצים שהתגלו לפני-כן בתצורות יישיין וג'יופוטאנג בליאונינג (כ-125 עד 110 מיליון שנה לפני זמננו, בקרטיקון התחתון), וקדום אף משל ארכאופטריקס, הנחשב לעיתים קרובות לעוף הראשון.

אנטומיה ומורפולוגיה

גודלו של אנכיאורניס בהשוואה לאדם

אנכיאורניס הוא בין הדינוזאורים הקטנים ביותר הידועים למדע, בערך בגודל של תרנגולת קטנה. משקל הגוף הוערך ב-110 גרם בלבד, ואורך הגוף ב-34 סנטימטרים, לא כולל הזנב. אורך הזנב היה ככל הנראה דומה לאורך הגוף, אך במאובנים שתוארו הוא לא שרד לכל אורכו.

בדומה לארכאופטריקס ולמיקרורפטור, לאנכיאורניס היו זרועות ארוכות יחסית, כ-80% מאורך הרגליים האחוריות. התארכות הזרועות בדינוזאורים תרופודים נחשבת בדרך-כלל כהתאמה לתעופה. גם אצבעות הזרועות ארוכות במיוחד, והן נפרדות (בניגוד לאצבעות המאוחות של עופות בני זמננו) ומצוידות בטפרים.

במאובני אנכיאורניס נראים בבירור רישומי 11 אברות יד ו-10 אברות אמה על כל זרוע, בדומה לנוצות התעופה של עופות בני-ימינו. אך שלא כמו בעופות בני-ימינו, אברות התעופה של אנכיאורניס היו קצרות, וסימטריות סביב הציר המרכזי שלהן (במונחים אווירודינמים הן חסרות "שפת התקפה" ו"שפת זרימה" ייעודיות). בכך הן מצביעות על כישורי תעופה ודאייה חלשים יחסית.

לאנכיאורניס היו נוצות תעופה גם על רגליו האחוריות, כך שהתקבלה תצורה של "ארבע כנפיים" בדומה לזו של מיקרורפטור. אך נוצות הרגליים האחורית קצרות בהרבה מאלו של מיקרורפטור, וגם בכך מצביעות על כישורי תעופה חלשים.

זנב אנכיאורניס היה ארוך ובתצורה הטיפוסית למיקרורפטור, לארכאופטריקס ולדינוזאורים מנוצים אחרים: השלד שלו בעל חוליות רבות בלתי-מאוחות (ולא קצר ומאוחה כמו אצל עופות בני ימינו) עם נוצות לכל אורכו בצורת מניפה. כמה מן המאובנים גם מראים בבירור ציצית נוצות על הראש.

בדומה לארכאופטריקס, מיקרורפטור ודינוזאורים מנוצים נוספים הקרובים לעופות, גולגולת אנכיאורניס היא בעלת מעין מקור המצויד בשיניים קטנות וחדות.

בשנת 2010 היה אנכיאורניס לסוג דינוזאור המנוצה השני (לאחר סינוזאורופטריקס) שבו פוענחו צבעי הנוצות. זאת באמצעות סריקה במיקרוסקופ אלקטרונים של רישומי הנוצות באחד המאובנים שלו, וגילוי מלנופורים - אברוני תא המכילים מלנין כמו אלו הנמצאים בנוצות של עופות בני-ימינו. הסתבר שגופו וכנפיו היו בדגם מפוספס בשחור-לבן (או אפור כהה ולבן), וציצית הראש שלו הייתה בצבע חום-אדמדם. הרגליים והאצבעות היו שחורות. צבע הזנב עדיין אינו ידוע בביטחון, שכן נוצות הזנב לא שרדו במאובן שבו התבצעה בדיקה זו. לאחר פרסום גילוי זה נודע על מאובן אנכיאורניס שבו ניתן לראות דגם פספוס על הנוצות אף בעין בלתי-מזוינת.

אורח חיים

שיחזור אמנותי של אנכיאורניס עם צבעי הנוצות שהתגלו במחקר המאובנים שלו

לאנכיאורניס היו רגליים אחוריות מפותחות וארוכות, בתצורת שלד הנחשבת לרוב כמעידה על התאמה לריצה מהירה. אך רגליים אלו היו מכוסות בנוצות תעופה שקרוב לוודאי הפריעו להליכה וריצה, ולכן יש המשערים שהוא טיפס על עצים. בהשערה זו תומכות גם זרועותיו ואצבעות היד הארוכות שלו.

מגלי אנכיאורניס סברו שהוא פרש את נוצות הזרועות והרגליים שלו על-מנת לגלוש באוויר למרחקים קצרים בין ענפים, בדומה לאופן שבו סנאים מעופפים בני-ימינו משתמשים בקרום העור המתוח בין רגליהם. אורח חיים דומה מיוחס גם למיקרורפטור המאוחר יותר, אך אברות התעופה הקצרות והסימטריות של אנכיאורניס מצביעות על כישורי גלישה נחותים בהרבה משל מיקרורפטור. יש המעריכים שאברות אלו עברו ניוון חלקי יחסית לאלו של אב קדמון מעופף, כתוצאה מהסתגלות משנית של אנכיאורניס לאורח-חיים קרקעי, בדומה למינים רבים של תרנגולאים ועופות אחרים בני-ימינו.

אבולוציה

חלק מן המאובן BMNHC PH828 של אנכיאורניס מראה נוצות בעלות קולמוס על הזרועות

מגליו של אנכיאורניס סיווגו אותו למשפחת הטרודוניים^[1]. זוהי משפחת דינוזאורים מנוצים הקרובה מאוד לקבוצת האביאלאה, אשר על פי הגדרתה כוללת את העופות ואת הדינוזאורים שהיו אבותיהם הישירים. לעומת זאת, חוקרים אחרים סיווגו את אנכיאורניס לקבוצת האביאלאה, או למשפחת הדרומאוזאוריים (כמו מיקרורפטור ודינוניכוס). חילוקי דעות אלו נובעים קרוב לוודאי מקדמוניותו של אנכיאורניס באבולוציה - הוא חי ככל הנראה רק זמן קצר לאחר הפיצול בין הטרודוניים, הדרומאוזאוריים והאביאלאה, בתקופה שבה ההבדלים בין שלוש הקבוצות האלו היו עדיין קטנים מאוד.

חשיבותו המרובה של אנכיאורניס לפיענוח האבולוציה של העופות נובעת מן התיארוך הקדום שלו, כ-161 מיליון שנה לפני זמננו, בתור היורה התיכון. בניגוד למרבית סוגי הדינוזאורים המנוצים שהתגלו עד היום, אנכיאורניס קדום מארכאופטריקס, הנחשב לרוב לעוף הראשון, ומתוארך לתקופה של 150 עד 145 מיליון שנה לפני זמננו. למעשה, אם נכונה המסקנה שהייתה לאנכיאורניס יכולת מסוימת של תעופה או דאייה, נובע מכך שהוא הדינוזאור המעופף הקדום ביותר המוכר למדע. תצורת נוצות התעופה של אנכיאורניס פחות מתקדמת מזו של ארכאופטריקס, שאברות הכנף שלו הן כבר ארוכות ואסימטריות בדומה לאלו של עופות בני-זמננו, וגם זה מצביע על מעמדו הקדום יותר באבולוציה של תעופת העופות.

בשנת 2011, חישוב עץ פילוגנטי אשר התבסס על מאפייני שלד רבים של דינוזאורים ועופות קדומים מצא שאנכיאורניס קרוב מאוד לארכאופטריקס, וייתכן שהוא אף אב קדמון שלו, אך הוציא את שניהם מקבוצת האביאלאה, כלומר מן השושלת הישירה המובילה לעופות בני-ימינו^[3]. ואולם בשנת 2013, חישוב מקיף יותר שנערך בעקבות גילוי המאובן של אורורניס החזיר גם את אנכיאורניס וגם את ארכאופטריקס אל בסיסה של קבוצת האביאלאה^[4]. לפי מיון מעודכן זה, ייתכן איפוא שאנכיאורניס הוא אב קדמון ישיר של כל העופות בני ימינו:

• דינוזאוריה

• תרופודה (Theropoda)

• פאראבס (Paraves) - לפני כ-175 מיליון שנה

• סקנסוריופטריגיים (Scansoriopterygidae)

• יִי (Yi) (יורה 160)
• אפידקסיפטריקס (Epidexipteryx hui) (יורה 160)

• אאומנירפטוריים (Eumaniraptora) - לפני כ- 173 מיליון שנה

• דרומאוזאוריים (Dromaeosauroidea)
• טרודוניים (Troodontidae)
• אביאלאה (Avialae) - לפני כ-170 מיליון שנה

• אורורניס (Aurornis xui) (יורה 160)

• אנכיאורניס (Anchiornis huxleyi) (יורה 161)

• ארכאופטריקס (Archaeopteryx lithographica) (יורה 145)

• שיאוטינגיה (Xiaotingia zhengi) (יורה 160)

• ג'הולאורניס (Jeholornis prima) (קרטיקון 125)

• פיגוסטיליה (Pygostylia) (לפני כ-131 מיליון שנה)

• עופות בתראים (Neornithes) - לפני כ-80 מיליון שנה, כוללים את כל העופות בני זמננו

ראו גם

• ארכאופטריקס
• אפידקסיפטריקס
• דינוזאורים מנוצים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנכיאורניס בוויקישיתוף

• אנכיאורניס, באתר GBIF (באנגלית)
• תמונת המאובן LPM-B00169 ושחזור אנכיאורניס (באנגלית)

הערות שוליים

1. Hu, D. et al (2009) "A pre-Archaeopteryx troodontid theropod from China with long feathers on the metatarsus" Nature, Vol. 461, pp. 640-643, doi:10.1038/nature08322
2. Yong-Qing Liu et al. (2012) "Timing of the earliest known feathered dinosaurs and transitional pterosaurs older than the Jehol Biota" Palaeogeography, Palaeoclimatology, Palaeoecology, Vol. 323-325, pp. 1–12, http://dx.doi.org/10.1016/j.palaeo.2012.01.017
3. Xu, X. et al (2011) "An Archaeopteryx-like theropod from China and the origin of Avialae" Nature, doi:10.1038/nature10288
4. Godefroit, P. et al (2013) "A Jurassic avialan dinosaur from China resolves the early phylogenetic history of birds" Nature, doi:10.1038/nature12168