Loading AI tools
עיתון בשפה הערבית שיצא לאור במזרח ירושלים, רוב שנותיו בעריכתו של חנא סניורה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל-פג'ר (בערבית "השחר") היה עיתון בשפה הערבית שיצא לאור במזרח ירושלים, רוב שנותיו בעריכתו של חנא סניורה. אל-פאג’ר תמך באש"ף ומאוחר יותר ביוזמות השלום. לעיתון הייתה קיימת גם מהדורה בשפה האנגלית, ולזמן קצר גם בעברית.
 הלוגו של המהדורה העברית של העיתון | |
| תדירות | יומי |
|---|---|
| מו"ל |
חנא סניורה  |
| מייסד | יוסף (ג'ו) נאצר וג'אמיל חמיד |
| תאריכי הופעה |
1971–1993 (כ־22 שנים) |
| שפה |
עברית, ערבית |
| מערכת | מזרח ירושלים |
| מדינה |
מדינה פלסטינית |
  | |
העיתון יצא לראשונה בשנת 1971, על ידי יוסף (ג'ו) נאצר וג'אמיל חמיד, תחילה כשבועון. השניים היו חלק מקבוצה של צעירים שבשנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים רצו לעודד את ה"ישות הפלסטינית" המקומית בשטחים ולהתנתק מהשפעת ירדן. הם הציגו עמדה מתונה ושאפו להקים מדינה פלסטינית לצד ישראל[1]. הרצון להתנתק מהשפעת ירדן ערער על ההנהגה הקיימת בשטחים, שרובה מונתה על ידי שלטונות ירדן. בנובמבר 1972 אף ביקשו אישור ממשטרת ישראל לערוך הפגנה נגד המשטר בירדן, כמחאה שהוא מיצג את הפלסטינים באו"ם בעוד שהוא פועל במקביל "להשמיד את הישות הפלסטינית"[2]. נאצר גר בארצות הברית מספר שנים ואחותו התחתנה עם איש עסקים אמריקאי ממוצא פלסטיני, פול עג'לוני, שסיפק את המימון להקמתו. אחד הראיונות הראשונים שערכו היו בפברואר 1972 עם מאיר כהנא, אז מנהיג הליגה להגנה יהודית שעלה מארצות הברית חודשים ספורים לפני כן[3].
ב-16 באפריל 1973, נעצרו נאסר וחמיד על ידי שלטונות ישראל, לאחר שפרסמו ידיעה על כך שאנשי מינהל המודיעין הכללי של ירדן נפגשו עם המודיעין הישראלי במלון נפטון באילת כחודש לפני מבצע אביב נעורים ומסרו להם מידע מודיעיני שהביא להצלחת המבצע[1]. בנוסף פרסמו שיר שכתבה אמו של כמאל נאצר, משורר פלסטיני נוצרי מביר זית שנהרג על ידי צה"ל במבצע[4]. לאחר שבוע שוחררו בהוראת השופט יהודה כהן[5]. ביוני 1973 הכריזו שהעיתון יופיע בתדירות יומית[6].
בסוף 1973 החל העיתון לפרסם סדרה של מאמרים בגנותו של מוחמד עלי אל-ג'עברי, שהיה ראש עיריית חברון במשך עשרות שנים, ותמך בסיפוחה של הגדה המערבית לממלכת ירדן בקונגרס יריחו בדצמבר 1948. העיתון האשים אותו בשיתוף פעולה עם שלטונות ישראל ואף כינו אותו "שייח הכיבוש"[7]. בין השאר גינו אותו, על אישור להתקנת סככה למתפללים היהודים במערת המכפלה[8], על כך שלא נאבק נגד הפקעת קרקעות לטובת הקמת קריית ארבע[9], ושהסכים עם התוכנית להקמת המנהל האזרחי[10]. בפברואר 1974, נעלם יוסף נאצר[11], אחותו האשימה את אנשיו של ג'עברי בחטיפתו[12].
לאחר העלמות המו"ל בן דודו חנא סניורה לקח את ניהול העיתון[13]. משרד הביטחון ומשרד הפנים לא אישר לסניורה להיות מו"ל העיתון, תחילה בטענה שלא נרשם כחוק כעורך, ואחר כך בטענה שמכר תרופות ללא אישור כשהיה רוקח[14][15]. לאחר שהגיש עתירה לבג"ץ באמצעות עורכת הדין פליציה לנגר, התירו שלטונות ישראל את יציאת העיתון[16]. בשנת 1977, הודיעה שיוציא שבועון בעברית "שיהיה מיועד לציבור הישראלי", בו יפרסמו מאמרים של כותבים יהודים וערבים[17]. השבועון בעברית יצא לאור לראשונה בספטמבר 1982, בעריכת זיאד אבו זיאד[18], ונסגר מסיבות כלכליות לאחר תקופה קצרה[19].
בתחילת שנות ה-80, אימץ "אל-פג'ר" בעריכת סניורה את הקו המדיני של תנועת הפת"ח, והוא היה לנציג בלתי רשמי של הארגון בירושלים. סניורה הציג קו מתון וקרא לפשרה טריטוריאלית על בסיסי קווי 1967. ב-1985 היה בין הנציגים המקומיים שמדינת ישראל הסכימה לשתף במשלחת ירדנית-פלסטינית למשא ומתן מדיני בחסות ארצות הברית[20][21]. בדצמבר 1985 השתתף במשחק סימולציה על עתיד המשא ומתן, שארגן שר החוץ לשעבר אבא אבן[22]. בתקופה זו נהגו פוליטיקאים ודיפלומטים זרים להיפגש אותו כנציג אש"ף בירושלים[23]. בין השאר פגש את ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר בעת ביקורה בישראל במאי 1986[24], שר החוץ של צרפת רולאן דומא[25] ושר החוץ של גרמניה הנס-דיטריך גנשר[26]. באפריל 1986 השתתף בכנס שלום במלון "פארק" בחברון, בו השתתפו חברי הכנסת יוסי שריד, שולמית אלוני ואורי אבנרי. בדרכם לכנס הקימו מתנחלי קריית ארבע וחברון מחסמי אבנים ותקפו אותם. מפקד פיקוד מרכז, אהוד ברק, הגיע למקום וחילץ אותם[27][28][29].
בספרו פה ושם בארץ ישראל, ספר מסע תיעודי משנת 1983, הקדיש הסופר עמוס עוז פרק שלם לעיתון. בפרק הקרוי "השחר" מבקר עוז במערכת העיתון ומשוחח עם כתבי העיתון. הכתבים מביעים עמדות מתונות לגבי הסכסוך, אך גם פסימיות רבה לגבי עתידם ועתיד המדינה. מוצגות גם עמדותיהם ביחס ל"פתרון מדינה אחת" לעומת פתרון "שתי מדינות לשני עמים". בנוסף, מוצגת שאלת הזהות של ערביי ישראל. אחד הכתבים מדגיש שהוא ישראלי, ולא פלסטיני. עוז דיבר בפרק זה על עיתון השחר של פרץ סמולנסקין ("אל פג'ר" פירושו "השחר" בערבית), והעלה את השאלה – האם מותר להשוות בין העיתונים? (בהרחבה – האם מותר להשוות בין מאבק הפלסטינים לעצמאות לבין התנועה הציונית?).
בנובמבר 1984, יהודה ריכטר, איש תנועת כ"ך וארגון טרור נגד טרור[30], נידון לחמש שנות מאסר על הצתת מערכת העיתון ועל ירי על אוטובוס שהסיע פועלים פלסטינים[31].
לקראת הבחירות המוניציפליות ב-1988, הודיע סניורה שיציג את מועמדותו בבחירות לעיריית ירושלים[32], ותמך ברעיון שירושלים תישאר עיר מאוחדת כבירה משותפת של מדינת פלסטין במזרח ירושלים, ומדינת ישראל במערב ירושלים. לא יושמו הגבלות על תנועת בני אדם וטובין בין חלקי העיר. תושבי מזרח ירושלים היהודים יקבלו אזרחות של פלסטין כפי שיש לאזרחים הערבים בישראל, עם שוויון זכויות מלאה[19][33]. בתגובה יזמה סיעת התחיה בכנסת, הצעת חוק שתחייב מועמדים בבחירות המוניציפליות להישבע אמונים למדינת ישראל, והוא החליט ללא להשתתף בבחירות[34][35].
בשנת 1989, ביקש איש העסקים פול עג'לוני להפסיק את התמיכה בעיתון והוא נסגר לאחר מספר שנים[36].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
