כתב יתדות אלפביתי שנמצא בעיר אוגרית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האלפבית האוגריתי הוא כתב יתדות אלפביתי שנמצא בעיר אוגרית ומורכב משלושים אותיות. הוא שימש בעיקר לכתיבת השפה האוגריתית, שפה שמית כנענית, אך נמצאו מעט לוחות בהם נכתבו גם חורית ואכדית באלפבית אוגריתי, וכן כמה לוחות באלפבית אוגריתי מרחבי כנען שכנראה ביטאו ניב כנעני אחר מהאוגריתית.[1]
האלפבית האוגריתי משלב את טכניקת כתב־היתדות על חרס, שמקורה בכתב היתדות ההברתי מנהריים בו נכתבה האכדית, ואת עקרונות האלפבית – שימוש במספר קטן של אותיות המציינות עיצורים בלבד (להוציא את שלוש צורות האלף באוגריתית, המבטאות גם תנועות) – זהה לשיטה האלפביתית שהתפתחה בכנען (בחצי האי סיני, בפיניקיה ובארץ ישראל) באותה תקופה (והתפתח בהמשך לאלפבית הפיניקי), והובא לאוגרית מגבל או ממקום אחר מדרום לה.[2]
שני סגנונות כתיבה היו נהוגים: כתיבה משמאל לימין, וכתיבה מימין לשמאל. הסגנון הראשון היה, ככל הנראה, נפוץ יותר ורוב התעודות שנתגלו כתובות משמאל לימין. שני הסגנונות נבדלו גם באופן השימוש בכמה מהאותיות.
הכתב עצמו הוא סוג של כתב יתדות. האותיות מורכבות מצירופים שונים של סימני משולש שהוטבעו בלוחות טין (שלאחר הכתיבה חוממו בתנור) בעזרת יתד עץ.[2]
בלוחות אוגרית התגלו שני סידורים של האותיות. האחד מזוהה עם השפות השמיות הצפון־מערביות (ועם הערבית שירשה אותו מהן), מכונה 'אבגד' על-פי ארבע אותיותיו הראשונות, והוא מהעדויות הקדומות ביותר לסדר המקובל באלפבית העברי-פיניקי, שהתגלגל גם לכתב היווני והלטיני. השני מזוהה עם שפות שמיות דרומיות ומכונה 'הלחמ' על-פי ארבע אותיותיו הראשונות. הלוחות שנמצאו הם, ככל הנראה, לוחות ללימוד ולתרגול אוריינות. בפרסומים מילוניים מודרניים לאוגריתית, השימוש איננו בסדר האותיות המסורתי אלא בסדר האותיות העברי, כאשר אותיות שאינן נמצאות באלפבית העברי מופיעות מיד לאחר האות אליהן הן קשורות (אִ ואֻ אחרי אַ, דֿ אחרי ד, עֿ אחרי ע וכדומה).[3]
סידור האבגד באלפבית האוגריתי:[4]
| 𐎀 | 𐎁 | 𐎂 | 𐎃 | 𐎄 | 𐎅 | 𐎆 | 𐎇 | 𐎈 | 𐎉 | 𐎊 | 𐎋 | 𐎌 | 𐎍 | 𐎎 | 𐎏 | 𐎐 | 𐎑 | 𐎒 | 𐎓 | 𐎔 | 𐎕 | 𐎖 | 𐎗 | 𐎘 | 𐎙 | 𐎚 | 𐎛 | 𐎜 | 𐎝 |
| ʾa | b | g | ḫ | d | h | w | z | ḥ | ṭ | y | k | š | l | m | ḏ | n | ẓ | s | ʿ | p | ṣ | q | r | ṯ | ġ | t | ʾi | ʾu | s2 |
| אַ | ב | ג | חֿ | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | כ | שׁ | ל | מ | דֿ | נ | טֿ | ס | ע | פ | צ | ק | ר | תֿ | עֿ | ת | אִ | אֻ | ס |
סידור ההלחמ באלפבית האוגריתי:[5]
| 𐎅 | 𐎍 | 𐎈 | 𐎎 | 𐎖 | 𐎆 | 𐎌 | 𐎗 | 𐎚 | 𐎒 | 𐎋 | 𐎐 | 𐎃 | 𐎁 | 𐎔 | 𐎀 | 𐎓 | 𐎑 | 𐎂 | 𐎄 | 𐎙 | 𐎉 | 𐎇 | 𐎏 | 𐎊 | 𐎘 | 𐎕 | 𐎛[א] | 𐎜[א] | 𐎝[א] |
| h | l | ḥ | m | q | w | š | r | t | s | k | n | ḫ | b | p | ʾa | ʿ | ẓ | g | d | ġ | ṭ | z | ḏ | y | ṯ | ṣ | ʾi | ʾu | s2 |
| ה | ל | ח | מ | ק | ו | שׁ | ר | ת | ס | כ | נ | חֿ | ב | פ | אַ | ע | חֿ | ג | ד | עֿ | ט | ז | דֿ | י | תֿ | צ | אִ | אֻ | ס |
כמעט כל הטקסטים נכתבו משמאל לימין; המילים הופרדו באמצעות יתד קטן ביניהן (𐎟), הדומה לנקודה או לקו קטן באמצע שורה, והוא מתועתק בתעתיק האוגריתית לאותיות לטיניות כנקודה.[1] הוא דומה לשיטת ההפרדה הפיניקית בין מילים (למשל בכתובות מלכי גבל או במצבת מישע).
לוח אוגריתי שבור בחלקו השווה בין האותיות האוגריתיות לבין מקבילותיהן (בקירוב) באלפבית האכדי:[6]
רוב האותיות בכתב האוגריתי מסמנות עיצורים בלבד, מלבד שלושה סימנים המפרים עיקרון זה, ומסמנים את העיצור א' עם שלוש תנועות שונות: 𐎀 – ʾa/אַ, 𐎛 – ʾi/אִ, ו־𐎜 – ʾu/אֻ.[7] משה דוד קאסוטו הציע כי אלה שימשו להביע את התנועה העיקרית והמוטעמת של המילה.[8] היום ברור שלרוב הן סימנו את העיצור א' ואת התנועה שהופיעה אחריו, אך לעיתים דווקא את התנועה שהופיע לפניו, ולעיתים האֻ (u) סימן את התנועה הארוכה ō שנוצרה מכיווץ הדיפתונג aw, והסימן אִ (i) סימן את התנועה הארוכה ē שנוצרה מכיווץ הדיפתונג ay.[7]
משה דוד קאסוטו, שחקר את כתבי אוגרית, האמין שהאלף בית העברי-פיניקי קדם לאלפבית האוגריתי, והאותיות שהוספו לזה האחרון ולא קיימות באלפבית הפיניקי-עברי הן תוצר התאמת כתב זה להגיה המקומית.[9] גם צבי ושפרה רין ראו באלפבית האוגריתי הרחבה של האלפבית הצידוני, והביאו מספר ראיות:[10]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
