Loading AI tools
פרופ' לביוכימיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר לֵוִיצְקי (Alexander Levitzki; נולד ב-13 באוגוסט 1940) הוא מדען ישראלי, פרופסור אמריטוס לביוכימיה, במכון למדעי החיים על שם אלכסנדר סילברמן, באוניברסיטה העברית בירושלים. לויצקי נודע בשל מחקריו הנוגעים לתהליכים תאיים וחלבונים. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[2], חתן פרס ישראל (התש"ן, 1990) ופרס וולף[3] (2005).
 | |
| לידה |
13 באוגוסט 1940 (בן 84) ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | ביוכימיה |
| מקום מגורים | ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| פרסים והוקרה |
|
| הערות |
|
| תרומות עיקריות | |
| מחקריו בנוגע לתהליכים תאיים וחלבונים | |
  | |
אלכסנדר לויצקי נולד בירושלים ב־1940 לשרלוטה ויעקב לויצקי. הוא למד כימיה באוניברסיטה העברית בגבעת רם (1963) וסיים דוקטורט בכימיה (ביופיזיקה וביוכימיה) במכון ויצמן למדע[1] בשנת 1968.
בשנת 1974 נעשה לויצקי פרופסור חבר באוניברסיטה העברית, וב-1976 מונה לפרופסור מן המניין באותו המוסד. במקביל, ב-1974 הוא מונה לפרופסור חבר במכון ויצמן למדע. לויצקי היה פרופסור אורח בחמישה מוסדות שונים בארצות הברית בין השנים 1974 ל-2002, והיה חלק מחבר העורכים של 13 כתבי עת מדעיים, ביניהם Science, בשנים 1993–1996. בנוסף, הוא עמד בראש החטיבה למדעי הטבע של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנים 2004–2007. רשומים מספר פטנטים בתחום הביוכימיה על שם לויצקי, והוא הוא לקח חלק בפרסום כ-340 מאמרים. אחד מהם, 'Tyrosine Kinase Inhibition: An Approach to Drug Development' התפרסם בכתב העת Science, הנחשב לאחד מכתבי העת היוקרתיים בעולם. לויצקי ייסד את פרס לויצקי[4], פרס לחוקרי אלגברה ישראלים, לזכר הוריו, שרלוטה ויעקב לויצקי. הפרס מוענק כל שנתיים מאז 1998 בחסות האגוד הישראלי למתמטיקה.
ב-1968, במסגרת עבודתו במכון ויצמן, פיתח לויצקי את אחת ההוכחות המובהקות לתאוריית ההתאמה המושרה (induced fit), העוסקת בתהליך הפעולה של אנזימים.
משסיים את עבודת הדוקטור, נסע להשתלם באוניברסיטת קליפורניה בברקלי במעבדתו של פרופ' דן קושלנד ופיתח עמו את תחום הקואופרטיביות והאלוסטריה, תכונות שונות של אנזימים. קושלנד ולויצקי הראו את מעורבות תופעת ה־half-of-the-sites reactivity והקואופרטיביות השלילית באנזימים וחלבונים העוסקים ברגולציה.
עם שובו לישראל המשיך לויצקי לעסוק בבקרה של חלבוני בקרה ובמקביל החל את עבודתו על מערכות של העברת אותות בתאים (Signal Transduction). במשך כ־20 שנה עסק במערכת בה חקר את מנגנון העברת האינפורמציה מקולטנים (רצפטורים) של אדרנלין לאנזים אדניליל ציקלאז (1974-1992). קבוצתו באוניברסיטה העברית הייתה הראשונה לזהות את הקולטן באופן כימי וביוכימי (1978) ולפענח את מנגנון העברת האינפורמציה מן הקולטן אל האנזים (1978–1982). בשיתוף עם קבוצה גרמנית, לויצקי וקבוצתו היו הראשונים לשחזר את מערכת העברת האינפורמציה מחלבונים נקיים במערכת ממברנלית סינתטית (1982–1986).
החל משנת 1985 עסק לויצקי במנגנוני העברת סיגנל של חלבונים סרטניים, במיוחד כאלה העושים פוספורילציה (זרחון) על טירוזין, אך גם על סרין ועל תריאונין. במסגרת זו פיתח אסטרטגיה חדשה לפיתוח תרופות אנטי-סרטניות ותרופות ספציפיות המבוססות על עיכוב מנגנוני הסיגנל ביוכימי המופעלים על ידי חלבוני הסרטן. על בסיס טכנולוגיות אלה קיימות בקליניקה כמה תרופות המראות מידה גדולה של הצלחה. בשנת 1996 הובילו מחקריו לפיתוח, על ידי חברת נוברטיס, של התרופה Gleevec המשמשת לטיפול בחולי לוקמיה.
יחד עם שמואל בנאי, דוד גרץ וגרשון גולומב, כולם מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, פיתח לויצקי חומר וטכנולוגיה למניעת היצרות כלי דם (restonosis) לאחר טיפול בבלון ובתומכן (1992–2004). הטכנולוגיה והחומר נמצאים בפיתוח על ידי חברה בארצות הברית. בשנים האחרונות פיתח אסטרטגיה נוספת אשר נועדה לגרום להרס ממוקד של תאי סרטן על ידי הפעלה סלקטיבית של תוכנת התאבדות בתאים הסרטניים ולא בתאים הנורמלים הסובבים אותם. אחת הטכנולוגיות הללו נמצאת בשלבי פיתוח קליני.
אלכסנדר לויצקי (1940-), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
