אלכסנדרו טומה או א. טומה[1] (ברומנית: Alexandru Toma; שמו בלידה: סולומון מוסקוביץ', Solomon Moscovici, 11 בפברואר 1875 אורזיצ'ן - 15 באוגוסט 1954) היה סופר, משורר, עיתונאי ומתרגם רומני יהודי. בעשור הראשון של המשטר הקומוניסטי ברומניה נבחר על ידי השלטונות כמייצג מופת של שירה ריאליסטית-סויציאליסטית, זכה להוקרה ממלכתית ונבחר לאקדמיה הרומנית (אז האקדמיה של הרפובליקה העממית הרומנית). אחרי מותו, בשנות ה-1960–1970 הורדו דמותו ויצירתו ממעמדם.
 | |
| לידה |
11 בפברואר 1875 אורזיצ'ן, חבל מונטניה, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 1954 (בגיל 79) בוקרשט, רומניה (הרפובליקה העממית הרומנית) |
| שם לידה |
Solomon Moscovici |
| מדינה |
רומניה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת בוקרשט |
| שפות היצירה |
רומנית |
| תקופת הפעילות | מ-1896 |
| צאצאים |
Sorin Toma |
  | |
רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות
סולומון אלכסנדרו מוסקוביץ', לימים אלכסנדרו טומה, נולד במשפחה יהודית בעיירה אורזיצ'ן במחוז יאלומיצה. אביו, ליבו מוסקוביץ' היה בעל מכולת. אלכסנדרו סיים את בית הספר התיכון בעיר פלויישט. לאחר מכן למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת בוקרשט. כמעט שלושים שנה עבד כמורה להיסטוריה ולפילוסופיה בבתי ספר בבוקרשט ובפלויישט. גם אחיו, זליק וירג'יליו מוסקוביץ' נודע כמשורר תחת שם-העט וירג'יליו מונדה.
התחלת הקריירה הספרותית והעיתונאית
מצעירותו נמשך לרעיונות של צדק חברתי ולרעיונות ציוניים. התקרב לחוג הספרותי "קונטמפוראנול" (Contemporanul בן הדור) שבו פעלו קונסטנטין דוברוג'אנו-גריה ואינטלקטואלים אחרים בעלי אידאולוגיה סוציאליסטית. עם חבריו לדרך נמנו גם משוררים יהודים כמו שטויירמן-רודיון, אדריאן וריה ואחרים.
שם העט שלו "אלכסנדרו טומה" נבחר בשנת 1896 על ידי הסופר יון לוקה קאראג'אלה לרגל פרסום פואמה בכתב העת "אפוקה ליטררה" (Epoca literară - העידן הספרותי). בתחילת הקריירה שלו, השתמש טומה בכינויי עט כמו פלסטף, הנקו (Hâncu), קרייון (Crayon, כלומר "עפרון"), סט. טומשה (St.Tomşa), ואנדימיון (Endymion). פרסם לראשונה בכתב העת המצויר "Lumea ilustrată" (העולם המאויר), ביומון "מונקה" (Munca העבודה)ובכתב העת "Lumea nouă"(העולם החדש). פרסם תרגומים לרומנית משירי היינה, לנאו, פטפי, כרמן סילבה, שאמיסו, לאופולד יאקובי, ארנסט קלאר, לואי פינק ואחרים, כמו כן דברי פרוזה מאת לב טולסטוי, גובינו, וכו'. א. טומה הצטיין בתרגומו של המחזה "טרטיף" מאת מולייר שהוצג בשנת 1919 בתיאטרון הלאומי בבוקרשט. כמו כן ערך סדרת החוברות "לקטורה" (Lectura - המקראה) שכללה נובלות מספרות העולם. היה פעיל בעיתונים בעלי מגמה סוציאליסטית שהתפרסמו במולדובה, כמו "אוונימנטול" (Evenimentul האירוע ) או "נואוטאטיה" (Noutatea ידיעה חדשה) ביאשי שבעריכת שטויירמן רודיון (1897) וכו'.
ככל הנראה פקד גם את הסלון הספרותי של מלכת רומניה, אליסאבטה, שכתבה בגרמנית תחת שם העט כרמן סילבה ותירגם משיריה לרומנית. בהתחלה התקרב לזרם הסימבוליסטי ומבקרי ספרות (כמו פאול צ'רנאט) קראו לו "הענף הפרולטרי" שלו. זמן מה התכתב עם המשוררת אלנה פאראגו. בשנות ה-1910 הראשונות יצירות פרי עטו פורסמו גם בכתב העת הספרותי "ויאצה רומניאסקה" (Viaţa românească החיים ה רומניים). עבד גם כעורך של כתבי עת לילדים כמו המגזין "סטיאווה קופיאִילור" (Steaua copiilor כוכב הילדים) ו"אמיקול קופיאִילור" (Amicul copiilor ידיד הילדים)
טומה פרסם הרבה גם בעיתונים היהודים ברומניה - "אדם" (Adam), "לומיה אברייה" ("Lumea evree" - העולם היהודי), "פונטיה דה פילדש" (Puntea de fildeş - גשר השנהב) שירים בהשראה ציונית, שחלקם הוקראו בחגיגות ציוניות. מפורסם במיוחד היה שירו "ציון" (Sion), שהפך מעין המנון של הציונות הרומנית.
ציון, ציון - בכי של צער
המפעים - לראשונה
בבל, עם ערבי-נחל
קוננו את הקינה.
בבל ערבי הנחל
שוב אינן, אינן מכבר,
אך שירה זו נעגמת
עוד אשמע בכל אתר
משורר אותה הרבי
על ספרים גחון, דמועים
ערגתו נוקבת אופק
אנחנו בוקעים ימים -
(קטע מתרגום לעברית מאת אליהו מייטוס)
השנים בין מלחמות העולם ובימי מלחמת העולם השנייה
המהדורה הראשונה של שיריו "שירים" (Poezii) פורסמה בשנת 1926 בהוצאה "קולטורה נציונאלה" (Cultura naţională התרבות הלאומית) במימון חברים ושותפים לעשייה. היצירות עוררו עניין רב ולמרות הסגנון המיושן שלהם, זכו לבקורת חיובית מצד מבקר הספרות המודרניסטי אאוג'ן לובינסקו ב"תולדות הספרות בת זמננו". לדבריו שירי א. טומה
"אופייניים לתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. זוהי שירה של 'קונצפציה', שירה רציונליסטית, המציגה פתרונות דרמטיים של בעיות, מוסר השכל ופסיכולוגיזם, ולפעמים גם אנקדוטות פשוטות. שירה שהיא בלי ספק מצפונית, ישירה, אך לוקה בחסר מבחינת הרגישות והסיטוי".
מקום חשוב תפסו ביצירותיו השיריות ההזדהות עם סבל המעמד הנמוך, אך כתב גם שירי אהבה וטבע שהיו בעיני מבקר הספרות פומפיליו קונסטנטינסקו, מקוריים יותר.[3] הקובץ זיכה את טומה בפרס "יון אליאדה רדולסקו" של האקדמיה הרומנית.
בשלב מסוים בחייו התקרב למחתרת הקומוניסטית. לפי עדות אשתו סידי, בשנים שבין מלחמות העולם היא ובעלה נתנו לפעמים מקלט לחברי המפלגה שהוצאה לחוץ לחוק. בנם, סורין טומה התחנך באידאולוגיה המרקסיסטית עוד בבית אביו ובימי מלחמת העולם השנייה נמלט לברית המועצות. הוא שב לרומניה בשנת 1944 בשורות הצבא הסובייטי והיה לעורך הראשי של ביטאון המפלגה הקומוניסטית, "סקנטייה" (Scânteia הניצוץ). אחרי הנהגת החוקים האנטישמיים ברומניה והעלייה לשלטון של המשטר הלאומי-לגיונרי, אלכסנדרו טומה סולק באוקטובר 1940 יחד עם שאר היהודים מאיגוד הסופרים הרומנים. בנובמבר 1942 נכלל, יחד עם אחיו,וירג'יליו, ברשימת הסופרים היהודים שנאסרו לפרסום ברומניה תחת משטר אנטונסקו.
התהילה בימי המשטר גאורגיו-דז'
דווקא בהגיעו לשנות השבעים לחייו, הוכרז על ידי המשטר הקומוניסטי שעלה זה עתה לשלטון לנציג הראשי של הספרות הפרולטרית ולמשורר הגדול ביותר בחיים. בספטמבר 1947 הוחזר לשורות איגוד הסופרים הרומנים שעבר טיהור מחבריו שנחשבו "פשיסטים". במסגרת מערכת תעמולה תרבותית בהשראת המדיניות הסטליניסטית - ז'דנוביסטית בברית המועצות, בוצעו שינויים מרחיקי לכת בתחום הפצת הספרות והוראתה בבתי ספר ואוניברסיטאות. לפי הקו האידאולוגי של המפלגה הקומוניסטית בספרי הלימוד הוכנסו טקסטים חדורים רעיונות שנחשבו מתקדמים - למשל שירים פרי עטו של אלכסנדרו טומה, פרוזה קצרה מאת הסופר הקומוניסט המנוח אלכסנדרו סחיה, ויצירות חדשות בפרוזה שכתב ברוח המשטר החדש הסופר מיכאיל סדוביאנו. שלושת היוצרים המוזכרים הוכתרו כדמויות העיקריות של הספרות הרומנית במאה ה-20. בדומה למגמה בברית המועצות הסטליניסטית מקומם המרכזי של טומה וסדוביאנו באיחוד החדש של הסופרים, וחגיגות ההוקרה סביב דמויותיהם לבשו אופי של פולחן אישיות, חיקוי במידה מסוימת של פולחן האישיות של מנהיגי המפלגה ובראשם גאורגה גאורגיו- דז'. באותם הימים הוענק לאלכסנדרו טומה גם פרס המדינה לשירה.
כמעט כל כתביו נאספו בקובץ אחד תחת הכותרת "שירת החיים" (Cîntul vieţii) עם מקדמה מאת המסאי הקומוניסטי יון ויטנר. הספר הופיע בשלוש מהדורות חוזרות בשנים 1950–1954 בתפוצת שיא של 15,000 עותקים, שהייתה יוצאת דופן באותה תקופה. המדינה מימנה גם את תרגום הקובץ להונגרית (1955), רוסית (1956), גרמנית (1956) ואנגלית (1951).בנוסף פורסם קובץ של שירים מובחרים בשנת 1953. המהדורה המקורית שלו פורסמה ב-10,150 עותקים, ומהדורה שנייה ב"הוצאה לאור לנוער" (Editura tineretului) בשנת 1953 פורסמה ב-30,000 עותקים. הוצא לאור מחדש גם תרגומו ל"טרטיף" ובשנת 1956 פורסמו שוב שירי היינה בתרגומו.
נקודת שיא בקריירה של טומה היו חגיגות מלאות 75 שנה להולדתו ב-14 בפברואר 1950 במליאה של האקדמיה הרומנית. נאמו לכבודו יושב ראש האקדמיה, הביולוג טראיאן סבולסקו, מבקר והיסטוריון הספרות ג'ורג'ה קלינסקו והמשורר מיכאי בניוק. בהמשך הנוכחים שמעו את נאום חתן החגיגה. אחרי שהודה בנימה של הבקורת העצמית המקובלת, ברגעי ה"חולשה" מבעבר, הוא הדגיש את תפקידו בטיפוח ביד אמן של הצורות הספרותיות הפשוטות, הבהירות וההולמות את הריאליזם הסוציאליסטי והרומנטיזם המהפכני, וברוח הזמן הצטרך לסיים בדברי הלל לעמידתו האיתנה של סטלין מול האיום שבמירוץ החימוש הגרעיני.
שנותיו האחרונות
ההוקרות נמשכו לאורך שנות חייו האחרונות. בשנת 1951 הצייר ז'אן סטריאדי צייר את דיוקנו, שנחשב על ידי המבקרים לאחד הציורים הטובים ביותר של האמן. ב-1952 כמה משירי טומה פורסמו בקובץ "שירה חדשה ברפובליקה העממית הרומנית", לצד שירים מאת אנטול בקונסקי, מריה באנוש, דן דשליו, מיהו דרגומיר, אואג'ן פרונזה, שטפאן יורש, אאוג'ן ז'בליאנו, ורוניקה פורומבקו ועוד עשרים ארבעה משוררים.
בספר הלימוד לכיתה ז' הספרות הרומנית יוצגה על ידי 12 סופרים - לצד יוצרים הנחשבים קלאסיים כמו מיכאי אמינסקו, קאראג'אלה, אלכסנדרו ולחוצה, גריגורה אלכסנדרסקו, ג'ורג'ה קושבוק, וסילה אלכסנדרי, יון קריאנגה, ניקולאיה בלצ'סקו וסדוביאנו, נבחרו גם אלכסנדרו טומה, אלכסנדרו סחייה והמשורר-הפועל דומיטרו תאודור נקולוצה, רק בגלל השקפתם הפוליטית. הטקסט שהוקדש לטומה היה פחות מזה שהוקדש לאמינסקו או סדוביאנו, אך היה שווה לקטעים על אודות קאראג'אלה ואלכסנדרי. הספר הסתיים באנתולוגיה של סופרים מועדפים על ידי המשטר כמו בניוק, דשליו, ז'בליאנו, פורומבקו, אאורל בראנגה, מיכאיל דוידוגלו, פטרו דומיטריו וכו' ובסקירה של הספרות הסובייטית. באותה תקופה, בהרצאותיו באוניברסיטת בוקרשט, יון ויטנר העריך את טומה כ"משורר לאומי" לצידם של המשורר הפרולטרי נקולוצה, סחייה והסוצילאיסט קונסטנטין מילה.
באביב 1953 אחרי מות סטלין, נמנה טומה עם עשרת המחברים הרומנים הבולטים שתרמו מאמרים לזכר הרודן. בשלהי חייו היה טומה מנהל ההוצאה הממלכתית לספרות ולאמנות ESPLA .בפסטיבל הנוער והסטודנטים שהתקיים בבוקרשט בשנת 1953 הקריאו עדיין שיריו. מאוחר יותר, בהתחלתה שנות ה-1960 נשאר מיוצג רק בספרי הלימוד לתלמידי כיתה א.
אלכסנדרו טומה נפטר בשנת 1954 בבוקרשט וגופתו נשרפה לפי בקשתו במשרפת "צ'נושה" בבוקרשט.
מקורות
- א.ב. יפה - בשדות זרים,סופרים יהודים ברומניה 1980-1940, מרכז גורן-גולדשטיין לתולדות היהודים ברומניה, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, 1996 - תשנ"א
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
