Loading AI tools
רב ליטאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת; 4 ביוני 1843[1], ו' בסיוון ה'תר"ג – 8 בפברואר 1905, ג' באדר א' ה'תרס"ה), היה רבן של הערים פוניבז' ומיר שבליטא ובסוף ימיו הרב של ירושלים.
 | |
| האדר"ת - הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים | |
| לידה |
4 ביוני 1843 ו' בסיוון ה'תר"ג פיקלייאי (אנ'), האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
8 בפברואר 1905 (בגיל 61) ג' באדר א' ה'תרס"ה ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| תקופת הפעילות |
? – 8 בפברואר 1905 |
| תפקידים נוספים |
ראש ישיבה |
| בת זוג | פיגא מינא |
| שם השושלת |
משפחת רבינוביץ' תאומים |
| אב |
בנימין רבינוביץ' |
| צאצאים |
ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים |
  | |
האדר"ת, נולד עם אחיו התאום, הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים, בפיקלין שבליטא, לרב בנימין רבינוביץ' ולאשתו טויבא. כשהיה בן חמש שנים נפטרה אם המשפחה, והאב נאלץ לגדל את בניו לבדו. בהיותו בן תשע עברה המשפחה לעיר שילעל, שם כיהן אביו ברבנות. בגיל שלוש עשרה עד חמש עשרה חיבר עם אחיו-תאומו את החיבור "שבת אחים" על כללי הש"ס. ביומנו התבטא האדר"ת ביחס לאחיו: "אהבת עולם אהבתיו ממש כנפשי". איתו חיבר גם את החיבור "בני בנימין".
ב-1860, כשהיה בגיל 16, עברה המשפחה לעיר ראגולה שבמרכז ליטא, שם החל האדר"ת בכתיבת חידושים על הרמב"ם בשם "מעשי למלך". כתיבת חידושים אלו נמשכה עד שנת ה'תרס"ב, בשתי מחברות[2]. בי"ח באלול ה'תר"ך השתדך עם בתו של אריה לייב חזן מפוניבז' הרבנית פיגא מינא. בחול המועד סוכות ה'תרכ"א עקר מבית אביו אל בית חותנו. הוא למד בקלויז בפוניבז', והעיד על עצמו: "חזרתי על כל הש"ס במרוצה וזכרוני קלט בעה"י את הכל". בחודש אדר חזר אל בית אביו, אשר בינתיים עבר לשמש כרב העיר ווילקומיר.
בשנתיים הראשונות לנישואיו חלה במחלת עיניים שממנה התקשה להתרפא, והעיד על עצמו כי "שתי שנים רצופים שלא יכולתי ללמוד, וכמעט שלא למדתי מאומה". הוא עיין וכתב באותה תקופה בשיטת הפלפול, ולדבריו "זאת הייתה לי בנקל, לאשר לא יכולתי לעיין בשקידה". בשנת ה'תרל"ג הוצעה לו כהונת רבנות העיירה פיקעלין, עיירת נערותו, אך הוא סירב, משום שחשש מהקפדתו של הרב המכהן אשר חלה בשיתוק. מספר פעמים נוספות הוצעו לו משרות רבנות ברוסיה ולא הסתייע הדבר. בחורף ה'תרל"ד נולדה בתו אסתר פריידל.
לאחר שתלמידו של הרב ישראל מסלנט, הרב הלל מיליקובסקי, עזב את רבנות פוניבז' בתום חמש שנות כהונה, התמנה האדר"ת בגיל עשרים ותשע כרבה של העיר תחתיו. בתקופת כהונתו שם הרבה לדאוג לצורכי הנזקקים ונסע בעצמו כדי לאסוף תרומות עבורם. כאשר הוזמן לכהן ברבנות העיר ורשה, ויתר על ההצעה מאחר שהיה צריך לפרוע את חובותיו לאנשים שלווה מהם כדי לפרנס את עניי העיר. משכורתו הרבנית הייתה מצומצמת ומשפחתו חיה בתנאים קשים. כמה מילדיו מתו ממחלות עקב חוסר אמצעים.
בראשית שנת ה'תרמ"ג שוב הוצעה לו משרת רבנות ווילקומיר, עיירת רבנות אביו האחרונה. הוא שעה להפצרות בני פוניבז' שהציעו להכפיל כמעט את משכורתו, ונשאר בקהל עדתו. גם לאחר מכן היה מצבו דחוק[3]. במקרה אחד לא קיבל משכורת של כמה חודשים ונאלץ להפסיק לקבל אנשים בחג הסוכות, כדי להסב את תשומת לב הקהילה למצבו הקשה. בשנת ה'תרמ"ו התחתנה בתו, אלטה בת-שבע, עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק. היא נפטרה כעבור שלוש שנים והוא כתב לרב קוק כי צר לו להפסיד את קשר המשפחה איתו ועל כן הוא מציע לו להשתדך עם אחייניתו. הרב קוק קיבל את ההצעה ונשא את רייזא רבקה, בת אחיו של האדר"ת, הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים.
לאחר 18 שנות רבנות בפוניבז', נעתר האדר"ת בל"ג בעומר ה'תרנ"ג לתושבי מיר לקבל את רבנות עיירתם.
לאחר ששימש שבע שנים כרב במיר נקרא על ידי הרב שמואל סלנט, שהיה כבר מבוגר מאוד וראייתו נחלשה, לשמש כעוזרו ברבנות ירושלים, על מנת שימלא את מקומו לאחר פטירתו. האדר"ת עלה לארץ בשנת ה'תרס"א, אולם נפטר כעבור ארבע שנים, עוד בחייו של הרב סלנט, בג' באדר א' ה'תרס"ה. התבטא שקיצרו את ימיו בכך שמיקמו את דירתו ממול להר הבית, מרוב צער שהוסב לו בכל פעם שהבחין בחורבנו[4].
ביוזמת האדר"ת הוקם עירוב בין העיר העתיקה בירושלים לשכונות החדשות מחוץ לחומה, והוא אף מימן מכיסו האישי בסתר את הוצאות הקמת העירוב.
בג' באדר א' ה'תרס"ה לפנות בוקר, הרופאים פתחו במאמצי החייאה לאדר"ת, לאחר מאמצי ההחייאה האדר"ת פקח את עיניו, קרא את פרשיות התפילין ונפטר מיד, בטרם האיר הבוקר[5].
במשך כמה עשרות שנים נהג ללכת במהלך היום עם תפילין קטנות. היה לוקח איתו לנסיעות ברכבות קונטרסים של תפילת הדרך לחלק לנוסעים. הקפיד לקרוא קריאת שמע כמה דקות לפני הנץ החמה, כוותיקין, אף בקיץ, אף שבמקום מגוריו בליטא זהו זמן מוקדם מאוד.
חיבר את החיבור האוטוביוגרפי "נפש דוד" על הנהגותיו ואורחות חייו, שם נראית הקפדתו על פרטים קטנים. הוא מספר כי בליל הסדר היה מתרגש מאוד בפסקה "והיא שעמדה" ופורץ בבכי על הייסורים שעבר עם ישראל ועל החסדים שגמל עמם הקב"ה, "עד שבושתי מבני ביתי". כשגר מול מקום המקדש בירושלים אמר כי הדבר מקצר את ימיו, בכל פעם שהוא רואה את מקום המקדש חרב.
ארבעה בנים של האדר"ת האריכו ימים אחרי פטירתו. אחד מהם, הרב אברהם משה רבינוביץ, היה מזכירו של גיסו הראי"ה קוק[6] הוציא לאור את שני כרכי חוקת משפט[7]. בן אחר, ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים היה גם חתנו של הרב קוק וראש המועצה הראשון של בת ים.
אשתו פיגא מינא נפטרה בראשית 1918 בכפר סבא לאחר שהוגלתה עם יהודי תל אביב יפו בידי הטורקים[8]
על שמו נקראת ישיבת אדר"ת בבת ים. עיריית ירושלים קראה על שמו רחוב בשכונת קריית שמואל[9].
הרב קוק חיבר לזכרו את הספר אדר היקר.
כתב למעלה מ-120 ספרים. רק שניים מהם הודפסו בחייו. בשנים האחרונות מודפסים רבים מספריו על ידי מכון אהבת שלום ומכונים נוספים.
להלן רשימה חלקית של ספריו[10]:
שתי תשובות בעניין כלאיים ושמיטה
אליהו דוד בן בנימין רבינוביץ-תאומים (1845–1905), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
