שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
אינפיניה
חברה בע"מ למוצרי נייר מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
אינפיניה בע"מ, שעד לפברואר 2022 נקראה נייר חדרה בע"מ,[1] היא החברה הגדולה בישראל בתחום ייצור, שיווק ומיחזור מוצרי נייר. בעלת השליטה בחברה היא ורידיס
Remove ads
אודות החברה
החברה מאגדת תחתיה מספר חברות בת וחטיבות עסקיות, דוגמת אינפיניה מיחזור (לשעבר אמניר תעשיות מיחזור בע"מ), כתיבה והדפסה, גרפיטי, חטיבת ניירות אריזה ומחזור, חטיבת פיתוח ותשתיות ואחרות - הפזורות במיקומים שונים ברחבי הארץ. בחברה ובחברות הבת מועסקים כ-700 עובדים והיא בעלת מחזור מכירות של כ-1.7 מיליארד ש"ח בשנה.
היסטוריה של מפעל הנייר
סכם
פרספקטיבה
כבר בשנות ה-40 דובר על הקמת תעשיית נייר בחדרה, שינצל את חומר הגלם של עצי אקליפטוס[2].
בשנת 1950 שכנע פנחס ספיר קבוצה של תעשייני נייר יהודים, יוסף מייזר מבעלי "פאלפ אנד פייפר ניו-יורק", אסטורה מאייר מאיטליה לאון פפר מברזיל ומקס פרייליך מאוסטרליה, להקים מפעל נייר בארץ באזור חדרה. כעבור שנה, ב-1951, הוקמה החברה בשם "מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע"מ" (מנא"י). איגוד המו"לים וארגון בעלי תעשיית הדפוס הוכנסו גם הם כמשקיעים בחברה, כדי להבטיח שהם ירכשו מתוצרת המפעל[3].
הסכם להקמת המפעל נחתם בינואר 1952 בין המשקיעים לממשלת ישראל[4][5]. באוקטובר 1953 הגיע משלוח ראשון של חומר גלם למפעל לנמל חיפה[6] וב-16 בדצמבר 1953 נחנך המפעל רשמית, בוטלו רישיונות הייבוא לנייר מסוגים המיוצרים על ידי המפעל והוצגו תקוות לחסכון גדול במטבע חוץ שנדרש לייבוא נייר[7]. אולם במהרה התברר שהחסכון הקטן במטבע חוץ אינו מצדיק את המחירים הגבוהים שנגבו והרווחים הגבוהים שגרפו היזמים, הודות להיעדר יבוא מתחרה[8][9][10][11]. באופן כללי, מחירי נייר חדרה היו גבוהים בכ-20-25% ממחירי נייר מיובא[12]. בנוסף עלו טענות על האיכות הגרועה של הנייר המיוצר על ידי המפעל[13].
ביולי 1957 הונחה אבן פינה להרחבה של המפעל לייצור תאית ועוד קווי ייצור נייר שירחיבו את כושר הייצור ל-30-40 אלף טון לשנה[14]. ההרחבה הושלמה בפברואר 1960[15]. באמצע שנות ה-60 הגיע היקף ייצור הנייר ל-40 אלף טון לשנה ודובר על הרחבה לקו ייצור שלישי, אך מפעל ייצור התאית הושבת בגלל חוסר כדאיות[16].
מכונה רביעית לייצור נייר הוכנסה למפעל במחצית הראשונה של 1976[17] וב-1978 ייצר המפעל כ-105 אלף טון נייר[18]. באמצע 1976 נכנס המפעל לקשיי נזילות ועלו דרישות להגביל את ייבוא הנייר לישראל כדי לסייע למפעל[19]. לאחר כשנה וחצי שב המפעל לרווחיות[20].
עם פתיחתו, העסיק המפעל 75 פועלים בשלוש משמרות. בשנת 1976 הגיע מספר העובדים לכ-1450[21].
ב-1988 הוכרזה נייר חדרה כבעלת מונופולין בתחום הנייר בגלילים ובגליונות.
במשך השנים השתרש השם "נייר חדרה" לחברה, אולם רק בשנת 2008 הוחלט לאמץ את הכינוי ושמה הרשמי שונה ל"נייר חדרה בע"מ". בחודש פברואר 2022 הודיעה החברה כי היא משנה את שמה ל"אינפיניה" ושם חברת הבת "אמניר מיחזור" שונה ל"אינפיניה מיחזור"[22].
השקעות מחוץ למפעל הנייר
בסוף שנות ה-60 החלה החברה במדיניות השקעה במפעלים ומיזמים בתחום הנייר ומחוצה לו. היא הקימה את חברות חוגלה ודפניר, רכשה מחברת כלל את מפעל לתרגומי מדע[23] וכן רכשה את חברה אמריקנית ישראלית למולות בע"מ[24]. בתחילת שנת 1970 הוקמה חברת הבת אמניר לאיסוף ומיחזור נייר ישן[25]. החברה השקיעה בחברת סבקל לייצור מנועים בכרמיאל[26] ובשנות ה-70 נכנסה לעסקי ייבוא קופות רושמות[27]. החברה גם הקימה את נירעוז שהייתה חברת השקעות והחזקות, ואת יבניר לייבוא סוגי נייר שלא יוצרו על ידי המפעל[28].
בינואר 2015 הודיעה החברה על הסכם למכירת חלקה (49.9%) בחוגלה - קימברלי, תמורת סכום של כ-650 מיליון שקלים, לחברת קימברלי קלארק[29].
במאי 2015 הודיעה החברה על הסכם למכירת חברת אנרגיה משולבת ומרכז האנרגיה הקיים שלה לאיי.סי פאואר, מקבוצת קנון, תמורת 60 מיליון.[30]
שמירת השבת במפעל
כבר עם חנוכת המפעל עלו טענות על כך שהחברה מחייבת פועלים לעבוד בשבת ומפטרת את המסרבים[31]. הרבנות הראשית קיימה דיונים עם הנהלת המפעל והגיעה להסכם שלא יועסקו במפעל פועלים יהודיים בשבת. אולם לאחר שהרבנות מצאה שההסכם לא קויים היא הוציאה איסור להדפיס ספרי קודש על נייר מתוצרת המפעל[32]. בעקבות מגעים בין הנהלת המפעל לרב יצחק נסים נקבע בתחילת 1958 הסדר על פיו העבודה במפעל תופסק לפני כניסת השבת ותחודש רק במוצאי שבת. במהלך השבת ייעשו רק עבודות אוטומטיות של מכונות בטיפול של חמישה עובדים לא יהודים. בנוסף ישהו במפעל 3-4 יהודים למקרה חירום אך לא יעשו כל עבודה. במקרה של הפסקת עבודה בגלל תקלה תחודש העבודה רק במוצאי שבת[33].
נכון ל-2011 ועדת הרבנים למען קדושת השבת טרם נתנה הכשר למפעלים שניזונים מנייר מתוצרת נייר חדרה (לדוגמה, חוגלה קימברלי), כיוון שעדיין ישנם מעט יהודים שעובדים בשבת, על אף שרוב עובדי המפעל בשבת אינם יהודים[34].[דרוש מקור]
Remove ads
הבעלות בחברה
מניות החברה הונפקו בבורסה בניו יורק בסוף שנות ה-50 ובכך הייתה לחברה הישראלית הראשונה שמניותיה הונפקו בניו יורק[35].
בשנת 1984 היו כמחצית ממניות החברה בבעלות משקיעים שונים מארצות הברית, 25% בידי כלל תעשיות ו-15% בידי השקעות דיסקונט[36].
ביולי 2012 הושלמה מכירת והעברת השליטה ב"נייר חדרה" (יחד עם חברת האם "כלל תעשיות") מ"אי די בי חברה לפיתוח" לאיש העסקים לאונרד בלווטניק.
ביוני 2015 הודיעה כלל תעשיות על מכירת 59.1% ממניות נייר חדרה לקרן פימי תמורת 355 מיליון ש"ח[37].
באוגוסט 2021 מכרה קרן פימי 13.8% ממניות החברה לידי משקיעים מוסדיים.[38]
באוגוסט 2022 פורסם שחברת ורידיס חותרת להסכם לרכישת חלקה של קרן פימי בחברה ולרכישת יתר המניות שבידי הציבור.[39]
במהלך שנת 2023 רכשה ורידיס בשני שלבים 100% מהון המניות של אינפיניה: ביום 6 בפברואר 2023 הושלם מיזוג בין ורידיס וגומא (שותפות בבעלות מלאה של קרן תשתיות ישראל) לבין אינפיניה, שלאחריו החזיקה ורידיס ב-70% מהון המניות של אינפיניה. ביום 12 ביולי 2023 השלימה ורידיס עסקה לרכישת 30% נוספים מהון המניות המונפק והנפרע של אינפיניה, אשר הוחזקו בידי גומא, וכעת מחזיקה ורידיס במלוא הון המניות המונפק והנפרע של אינפיניה.
ראו גם
- אלדין חתוקאי - עובד המפעל שזכה בפרס ישראל על מפעל חיים בעמל כפיים
- אורן קלמן, 'נייר מתוצרת הארץ: מפעל הנייר בחדרה ומדיניות הפיתוח של ממשלות מפא"י בשנות המדינה הראשונות', עיונים בתקומת ישראל, כרך 26 (2016), עמ' 385-348.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אינפיניה
אינפיניה, ברשת החברתית פייסבוק
אינפיניה, ברשת החברתית LinkedIn
מפעלי ניר אמריקאיים ישראליים (חדרה), דף שער בספרייה הלאומית
- אינפיניה בע"מ, באתר גלובס
- אתר האינטרנט הרשמי של כרמל פרנקל מקבוצת אינפיניה
- אתר האינטרנט הרשמי של אינפיניה מיחזור מקבוצת אינפיניה
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads