איחוי (מלאכת יד)

איחוי (מלאכת יד) הוא תיקון, הטלאה או תפירה של קרעים, חורים וקטעים בלויים^[1] ולעיתים גם קטעים מוכתמים בבגדים ובדים ארוגים או סרוגים. חשיבות האיחוי רבה מאד. באנציקלופדיה הראשונה^[2] לעבודות המחט שיצאה לאור ב-1884 'The Complete Encyclopedia of NEEDLEWORK' הפרק על איחוי (Mending), הוא השלישי מבין 20 פרקי הספר.

באנגלית ישנן מספר מילים לאיחוי: Mending שמשמעותו תיקון באופני תפירה שונים, Darning שמשמעותו תיקון הנעשה באריגת מחט^[3] ומדמה את הבד המקורי. מלבישים את הקטע שמסביב לחור שבגרב או בבד על פטריה מעץ^[4] או כלי מעוגל. משחילים חוט תואם במחט, ומותחים חוטים אנכיים שיהיו חוטי השתי מעל לחור, אחר כך מקבעים את החוט לצידי ה'שתי' ואורגים את חוט ה'ערב' מצד אחד לשני וחזרה ולסירוגין אחרי קיבוע בבד או בסריג, מעבירים את המחט עם החוט מעל ומתחת חוטי השתי, יש גם הרוקמים צורה דמוית עיני הסריגה מעל לשתי. Patching הטלאה, שבה מכסים את החור או הכתם בטלאי. בשנים האחרונות שלושת המילים הללו משמשות בערבוביה^[5] מה שעשוי להקשות מעט כאשר מחפשים הוראות לתיקונים.

היסטוריה

יש להניח שאיחויי בדים התחילו מעט לאחר שאנשים למדו לארוג בדים בעמל רב ורצו לשמר את הבדים. בתרבותיות נוודיות ארגו פיסות בד קטנות יותר או ארגו וקלעו רצועות כיוון שהנול הנייד היה קטן וצר, את הפיסות או הרצועות איחו כדי לקבל בדים גדולים יותר.^[6] רק כאשר האנשים התחילו להתיישב מקומות קבע תקופה הנאוליתית^[7] יכלו לבנות נולים יותר גדולים.

במאה ה-17 וה-18 כל ילדה למדה תפירה ורקמה מגיל צעיר ככל האפשר, כהכנה לחייה כעקרת בית שאז תהיה ממונה על תחזוקת המצעים והבגדים,^[8] גם אם תהיה לה תופרת שתתפור את בגדיה, עליה יהיה לתקן כל בד שהתבלה או נקרע. הילדות התאמנו על דוגמיות רקימה בתכי איחוי שונים^[9] המחקים דוגמאות של בדים ארוגים. שיטת התיקון הזו נקראה 'תיקון אמנותי', הבד המתוקן והמחוזק צריך היה להיראות כך שלא יראו שהוא תוקן. עד שלהי המאה ה-עשרים, למדו בנות בבתי הספר באירופה ואמריקה במסגרת שיעורי חובה, שיעורי 'מלאכת יד - בנות' בהם לימדו את הבסיס לתפירה ורקמה וגם לימדו סריגת גרביים יחד עם איחוי גרביים.

במושגי התרבות המערבית בגד מתוקן ומוטלא^[10] היה 'סימן לעוני` אי לכך היו תופרות שהתמחו ב'תיקון אמנותי' שם מכובס לתיקון בלתי נראה. כבר במאה ה-3 לפני בספירה, המליץ הסנטור קאטו ברומא שעבדים העובדים בחקלאות, יטליאו את בגדיהם בימי גשם כשאינם יכולים לעבוד בשדות. לאחר מכן טלאי היה מילה נרדפת להשפלה, באנגליה תקופת מלכות טיודור זה שימש ככינוי לאידיוט הכפר, מישהו שלבש את הבגדיים הכי בלויים, אצל דיקנס בגדים מוטלאים הם תמצית היאוש וחוסר האונים, אצל ארנסט המינגוויי הבגדים המוטלאים והקרועים הם סמל לאירופה המשוסעת. במשך ההיסטוריה טלאים שמשו עקרות בית בעלות תושיה, כדי להאריך את חיי הבגד בעוד כמה שנים.. זה היה עד שנות ה-1960, שאז צמחה תנועת ההיפים שהפכו את אופנת הבגדים הקרועים והמוטלאים לעיתים, לסימן היכר תרבותי התבדלות מהמקובל.

תיקון של פריטים במזרח אסיה נחשב אמנות בפני עצמה המכבדת את היוצר הראשוני ואת ההיסטוריה של הפריט בגדים, בכל ארץ שיטת התיקון קבלה שם מכובד. ביפן מתקנים כלי חרס בשיטת קינצ'וגי ובדים ובגדים בשיטת בורו וסאשיקו. בהודו מתקנים בגדים ובדים בשיטת קנטה.

בספרי תפירה או ספרי מלאכה או לעיתים ספרי היסטוריה של טקסטילים יש פרק מיוחד או פסקאות נרחבות על איחוי, של אריגים, סריגים^[11] ובגדים בכלל. לרוב הוא מכיל גם הוראות לתחזוקה נכונה של הביגוד, כדי להפחית בצורך באיחוי. בישראל הופיע פרק מיוחד על תחזוקת בגדים^[12] בספר הבישול 'כך נבשל' של ויצו כי 'טיפול סדיר ונכון מאריך ימיו של בגד' כדי לשמור על הלבוש מבילוי וליכלוך' וכותבים עוד 'קרע או פגם אחר יש לתקן בהקדם האפשרי.

בספר אנגלי Newnes Complete Needlecraft בפרק Mending כותבת העורכת שתיקוני בדים ביתיים ואישיים היא מלאכה משעממת ולכן כל אחת מתפתה לערום את הדברים עד שהמצב גרוע. אי לכך היא מיעצת להתרגל לתקן את הנדרש, מיד לאחר הכביסה ובבדים שאינם כביסים לתקן מיד כששמים לב שמשהו קרוע^[3]. בספר 'לבת וגם לבן לא יזיק לדעת' שכתבה אסתר קל ב-1956, מוזכר בפרק 'בגדי חורף '^[13] שכאשר האם מורידה את בגדי החורף, היא מושיבה את אחותה של הכותבת את תיקון הגרביים מן השנה שעברה, ואת הסופרת האם מלמדת לתקן גרביים עם פטריה.

בארץ היה ידוע בעיקר הביטוי יאיחוי גרבייםי, ועד אמצע שנות ה-1960 אף נמכר חוט מיוחד לאיחוי. תיקוני גרביים כמו גם תיקוני בגדים בכלל כמעט ונעלמו בסוף שנות ה-1970 עם תחילת האופנה המהירה.

פעם היה מקובל לאחות הכל, גרביים, צווארונים כיסים, כלי מיטה. זה היה חלק מחובות עקרת הבית. בגדים עברו במשפחה מילד לילד הבא אחריו או אפילו מדור לדור, התפתחות תעשיית 'האופנה המהירה' שאפשרה לאנשים לקנות בגדים זולים ללבשם כמה פעמים ואז לקנות בגדים חדשים הפסיקה את מנהגי האיחוי והתיקון אבל כשערימות הטקסטיל הצטרפו לבעיות של זיהום הסביבה קמה תנועות של מיחזור משביח לבגדים ותפירה איטית שעודד נשים וגברים רבים להפסיק לזרוק אלא לשוב ולתקן בגדים.

בספר 'On Mending Stories of damage and repair' כותבת המחברת סיליה פים (Celia Pym)^[14] במבוא לספרה ש'המילה איחוי משמשת גם לגוף מחלים ובעיקר לאיחוי עצמות'. וכי האססוסיאציה הראשונה שמישהו עושה כאשר אתה שואל אותו על איחוי היא תיקון גרביים הם זוכרים סבתא, אמא, דודה, דוד או אבא שמאחים גרביים או יש להם סל עם גרביים ובגדים שיש לתקן. הבגדים שהכותבת מתקנת עבור אנשים מכילים עבורם סיפורים משפחתיים לעיתים של מי שסרג את הסריגים ולעיתים על מי שלבשו אותם.

בספר THE BOOK OF FINE LINEN שכתבה פרנסואה דה בונוויל (Francoise de Bonneville), שבו היא סוקרת את ההיסטוריה של התפתחות כלי המיטה, המגבות ומפות השולחן. היא מציינת שבספר הוראות לעובדות בית שיצא לאור ב-1896, כתוב 'שרחצה וכביסה נעשים בימי רביעי, גיהוץ בימי חמישי ותיקונים בימי ששי'.^[15]

חשיבות התיקונים באה לביטוי גם בביטוי האנגלי הגורס 'שתפר במועדו חוסך תשעה תפרים יותר מאוחר' A Stitch in time saves nine^[16]

איחוי באמנות ובתרבות

אחת התופעות המענינות הוא תיקונים במחט וחוט שנעשו על כתבי יד ותעודות קלף^[17] מימי הביניים.

שטיחי קיר עתיקים שהושקעו בהם מאות שעות עבוודה, ששימשו כאמנות נייחת של בתי האצולה באירופה בגלל האפשרות לגלגל אותם ולהעבירם מארמון לארמון. גם דורשים איחוי ותיקון. בעלי המקצוע המאחים אותם נקראים רפאים. בבלגיה בית האריגה הוותיק דה וויט (De Wit) שהתחיל לארוג שטיחי קיר עוד במאה ה-17,^[18] הקים ב--1980 בית מלאכה לתיקון, איחוי וניקוי שטיחי קיר עתיקים, בשיטות מסורתיות ומודרניות. מפעל האריגה ובית המלאכה לתיקונים נמצאים במנזר לשעבר במכלן (Mechelen). בית המלאכה מחזיק חוטים באלפי גוונים. בביקור במקום אפשר לראות את העובדים מתקנים בחוט ומחט את השטיחים הענקיים.

בספר Ett hem של זוג האמנים השוודים קארין בריו לארסון וקארל לארסון שהיו מהורי הסגנון השוודי המודרני, יש ציור של ערב בביתם קארל מקריא בקול רם וקארין מאחה את בגדי הילדים.^[19]

עם עליית תנועת ההאטה וחידוש העניין בשמירה על איכות הסביבה, ישנן אמניות שהתחילו לעשות איחויים אמנותיים קייט באולס (Kate Bowls)^[20] יצרה סדרה של 15 ספרים באיחוי בהשפעת אוסף של מצעים ישנים ואוסף חוטים שקבלה מעמית.

בספר על פירוש חלומות^[21] שכתב גוסטבוס הינדמן מילר (Gustavus Hindman Miller), מבואר שאם חולמים על איחוי (mending) בגדים מלוכלכים, מורה שהחולם יחליט לתקן עוול כלשהו ברגע לא מתאים אבל אם הבגד נקי, החולם יהיה מצליח בהגדלת רכושו. אם אשה צעירה חולמת על איחוי המשמעות היא שהיא תהיה עוזרת שיטתית לבעלה.

בספר 'הסיפור של האי הנעלם' מאת ז'וזה סאראמאגו^[5], [תורגם לעברית על ידי מרים טבעון ב-2003] גיבורת הסיפור היא אשה ש'מטליאה גרביים' ומנקה.

כלים ומכשירים לאיחוי

לאיחוי משתמשים בחוטים, פיסות בד, מחטים, שיפוד קרושה ופטריה מעץ לעיתים עובדים בידיים לעיתים במכונת תפירה. יש גם אנשים שמדביקים קרעים בטלאי מיוחד עם דבק על גבו.

ראו גם

• תפירה איטית
• מחט
• תפירה
• חוט
• סריגה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איחוי בוויקישיתוף