איגנץ בוביס

איגנץ בּוּבִּיס (בגרמנית: Ignatz Bubis‏; 12 בינואר 1927 - 13 באוגוסט 1999) היה ממנהיגי יהדות גרמניה בתקופה שלאחר השואה ופוליטיקאי יהודי-גרמני מטעם מפלגת ה-FDP; כיהן כיושב ראש, ולאחר מכן כנשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, בין השנים 1992 ל-1999. בתפקיד זה הפעיל בין השאר קמפיין ציבורי נגד האנטישמיות בגרמניה. בנוסף, כיהן כנשיא הקונגרס היהודי האירופי.

איגנץ בוביס
Ignatz Bubis

לידה	12 בינואר 1927 ברסלאו, רפובליקת ויימאר
פטירה	13 באוגוסט 1999 (בגיל 72) פרנקפורט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	גרמניה
מקום קבורה	תל אביב-יפו
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית החופשית
פרסים והוקרה
צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1996) מדליית תיאודור הויס (1996) פרס ריקרדה הוך (1999) פרס אריך קסטנר (1994) Heinz Herbert Karry Award (1993) מדליית וילהלם לושנר (1993) צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1992) מסדר ההצטיינות של הסן (24 בינואר 1991) מדליית הדוויג בורגהיים (1999)

מתוקף היותו ידוע ומשפיע הן בעיר פרנקפורט שבה חי את רוב חייו הבוגרים והן בגרמניה כולה, לקח חלק בשיח הציבורי ובמספר דיונים כלל-לאומיים בגרמניה.

חייו

בוביס נולד ב-12 בינואר 1927 כילד השביעי לאביו יהושע יוזף לבית בוביס ולאימו חנה לבית ברונשפיגל. ילדותו עברה עליו בעיר הגרמנית ברסלאו (כיום ורוצלב שבפולין). בשנת 1935, בהיותו בן 8, עברה משפחתו לעיר דמבלין (Dęblin) שבפולין, ולאחר כיבוש העיר על ידי הנאצים בפברואר 1941 עבר להתגורר עם אביו בגטו העיר; אמו מתה לפני כן מסרטן. כעבור זמן מה, בשנת 1944, נשלח בוביס מהגטו אל מחנה עבודה בעיר הפולנית צ'נסטוחובה, ואילו אביו נשלח בשנת 1942 למחנה ההשמדה טרבלינקה ונרצח שם; במהלך השואה נרצחו גם אחיו ואחותו של בוביס.

לאחר שחרור המחנה על ידי הצבא האדום ב-16 בינואר 1945, עבר להתגורר בדרזדן (אז בגרמניה המזרחית) והפך לאיש עסקים. מאוחר יותר, עקב רדיפה מצד המשטרה החשאית, שהאשימה אותו בסחר בקפה בשוק השחור, עקר למערב גרמניה. הוא ביסס עצמו בתעשיית המתכות היקרות המערב-גרמנית ובשנת 1956 עבר להתגורר בפרנקפורט, שם עבד במקרקעין וצבר הון רב (בעיקר במהלך שנות החמישים), ונשאר בה עד יום מותו.

בפרנקפורט גם לקח בוביס חלק בפוליטיקה של הקהילה היהודית המקומית; בשנת 1965 הוא נבחר לקחת חלק בוועד המנהל של הקהילה היהודית בפרנקפורט, ושירת כיושב ראש הקהילה בין השנים 1978 ל-1981 ו-1983 ל-1999. בשנת 1977 הוא הצטרף לוועד המנהל של המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, ונעשה לסגן-נשיא הארגון משנת 1989 ונשיאו משנת 1992 ועד יום מותו. בהיותו יהודי העוסק במקרקעין ונדל"ן, משך אליו ביקורת מהשמאל הפוליטי ומארגוני סטודנטים ופולשים לדירות בסוף שנות השישים ובמשך שנות השבעים.

כאחד ממנהיגי קהילת היהודים בגרמניה, תפס בוביס אט אט נוכחות בחיים הציבוריים ובשיח האינטלקטואלי בגרמניה שאחרי העידן הנאצי. בשנת 1994 פרסם השבועון הגרמני "Die Woche" (בתרגום מילולי: "השבוע") כי בוביס שוקל לרוץ לנשיאות גרמניה מטעם מפלגת הימין הליברלית Freie Demokratische Partei‏ (FDP; המפלגה החופשית-דמוקרטית) בה היה חבר, אף לבסוף החליט בוביס לא להתמודד באומרו כי גרמניה לא בשלה עדיין לראש מדינה יהודי.

במהלך כל הקריירה הפוליטית שלו היה בוביס חבר במפלגת הימין הליברלית FDP. איגנץ בוביס היה פעיל בפוליטיקה של פרנקפורט בפרט ובמדינת הסה בכלל; בשנת 1997 הוא נכנס מטעם המפלגה החופשית-דמוקרטית למועצת העיר של פרנקפורט. בוביס היה חבר גם במועצה המנהלת של הרדיו של הסה במהלך שנות השמונים והתשעים. במסגרת תפקידו כנשיא הארגון המרכזי של יהודי גרמניה עסק בין השאר במלחמה באנטישמיות ובחיזוק הקשרים הפנימיים בין הקהילות היהודיות דוברות הגרמנית וביניהן לבין קהילות יהודיות אחרות.

"גשר איגנץ בוביס" בפרנקפורט - העיר בה פעל בוביס רוב חייו.

בשנת 1992 הוענק לו אות צלב הכבוד מדרגה ראשונה (Bundesverdienstkreuz 1. Klasse), אות ההוקרה הגרמני הפדרלי, ובשנת 1996 קיבל את אות ה-Große Verdienstkreuz. בשנת 1999 העניקה לו העיר דרמשטט את פרס ריקארדה הוך.

ב-19 באוקטובר 1998 נבחר לתפקיד נשיא הקונגרס היהודי האירופי. בשנת 1998, זמן לא ארוך לפני מותו, נקלע לסכסוך עם המחזאי הגרמני מרטין ואלזר כשזה קיבל פרס מטעם אגודת-סופרים גרמנית; במהלך הטקס הערה פוגענית של ואלזר בנוגע לזיכרון השואה הרגיזה את בוביס, והוא יצא את האולם, אם כי התפייס עם ואלזר זמן מה לאחר מכן. מספר שבועות לפני מותו, כשהוא היה כבר חולה קשות, הצהיר בוביס כי יהודים לעולם לא יוכלו לחיות בחופשיות בגרמניה. בעקבות השחתת קברו של קודמו בתפקיד נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה, היינץ גלינסקי, בברלין, הצהיר כי ברצונו להיקבר במדינת ישראל.

איגנץ בוביס נפטר ב-13 באוגוסט 1999 והובא לקבורה בישראל לפי צוואתו. הידיעה על מותו דווחה בהרחבה בכלי התקשורת בגרמניה, ובהלווייתו השתתפו נשיא גרמניה ושר הפנים הגרמני. בין השאר, שמו של "גשר המיין העליון" בפרנקפורט שונה ל"גשר איגנץ בוביס" בעקבות מותו, וכן נוסד "פרס התקשורת על שם איגנץ בוביס" (Ignatz-Bubis-Preis für Verständigung) שמוענק החל משנת 2001. פאול שפיגל החליף אותו בתפקיד נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה.

בוביס היה נשוי, ולזוג הייתה בת אחת.

כתביו

אוטוביוגרפיות

• Ignatz Bubis, Ich bin ein deutscher Staatsbürger jüdischen Glaubens : ein autobiographisches Gespräch mit Edith Kohn / Ignatz Bubis., Köln : Kiepenheuer & Witsch, c1993.
• Ignatz Bubis, "Damit bin ich noch längst nicht fertig" : die Autobiographie / Ignatz Bubis mit Peter Sichrovsky, Frankfurt : Campus Verlag, c1996

אחרים

• Ignatz Bubis, Deutschland wohin? : Ignatz Bubis/Wolfgang Schäuble / herausgegeben von Frank Schirrmacher., Freiburg im Breisgau : Herder, 1996.
• Ignatz Bubis, Ich bin ein deutscher Staatsbürger jüdischen Glaubens : ein autobiographisches Gespräch mit Edith Kohn / Ignatz Bubis., Köln : Kiepenheuer & Witsch, c1993

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איגנץ בוביס בוויקישיתוף

• ביוגרפיה של בוביס המסודרת בסדר כרונולוגי - בגרמנית
• ביוגרפיה מקיפה (בגרמנית)

נשיאי המועצה המרכזית של יהודי גרמניה

היינץ גלינסקי הרברט לווין ורנר נחום היינץ גלינסקי איגנץ בוביס פאול שפיגל שרלוטה קנובלוך דיטר גראומן יוסף שוסטר 1954‑1963 1963‑1969 1969‑1988 1988‑1992 1992‑1999 2000‑2006 2006‑2010 2006‑2014 2014-