אורי שהם (נולד ב-3 באוגוסט 1948) הוא משפטן ישראלי, אשר כיהן כנציב תלונות הציבור על שופטים. בנוסף, כיהן כשופט בבית המשפט העליון, בשנים 2012–2018. קודם לכן כיהן כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובעבר היה הפרקליט הצבאי הראשי.
 | |
| לידה |
3 באוגוסט 1948 (בן 76) עיראק .svg){kind=small} |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| השתייכות | מערכת בתי המשפט הישראלית |
| תקופת כהונה | 31 במאי 2012 – 3 באוגוסט 2018 (6 שנים) |
| תפקידים בולטים | |
  | |
ביוגרפיה
אורי שהם נולד בשם אורי שהרבני בעיראק, בן בכור ליוסף ועזיזה-עליזה. משפחתו הייתה פעילה במחתרת הציונית בעיראק. בגיל שלוש עלה לישראל עם משפחתו, המשפחה השתקעה בתל אביב בשכונת מחלול. שהם למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב. התגייס לצה"ל בשנת 1966 במסגרת העתודה האקדמאית.
השכלה
בשנת 1971 קיבל תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. ביוני 1975 הוסמך כעורך דין. בשנת 1977 קיבל תואר שני במשפטים, גם הוא מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
צה"ל
משנת 1971 ועד 1974 שירת בחיל ההנדסה, בין היתר כעוזר ראש מדור הדרכה של חיל ההנדסה. ב-1974 עבר לשרת בפרקליטות הצבאית. תחילה כיהן כתובע בפרקליטות פיקוד המרכז[1]. לאחר מכן עבר לכהן כממונה על התביעה בעזה ובסיני. ב-1976 מונה לכהן כתובע הפיקודי של מפקדת חילות השדה ופיקוד הדרום. לאחר מכן מונה לתפקיד סגן פרקליט פיקוד המרכז, כסגן התובע הצבאי הראשי (אז ניהל את התביעה במשפטו של סא"ל שהואשם בהוצאת רכוש מהצבא וזוכה מכל אשמה[2]), וכפרקליט פיקוד המרכז.
ב-1983 למד בבית הספר למשפט צבאי של צבא ארצות הברית, וכששב ארצה מונה לכהן בתפקיד התובע הצבאי הראשי[3]. בתפקיד זה שימש כתובע של הש.ג. בליל הגלשונים[4]. ביוני 1988 מונה לסגן הפרקליט הצבאי הראשי[5]. בשנת 1989 מונה לנשיאו הראשון של בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה והשומרון וחבל עזה[6]. ב-1992 מונה לכהן כמשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. בשנים 1995–2000 כיהן כפרקליט הצבאי הראשי. לאחר מכן חזר לכהן כמשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. את שירותו הצבאי סיים בדרגת תת-אלוף.
שופט בית המשפט המחוזי
בספטמבר 2001 מונה לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר שגזר עונשי מאסר ממושכים על ראשי ארגון פשיעה[7], הושמעו איומים על חייו, והוצמדה לו אבטחה כבדה[8].
שופט בבית המשפט העליון
ב-6 בינואר 2012 נבחר לשופט בבית המשפט העליון, והושבע לכהונה ב-31 במאי 2012. כשופט בעליון הוא נחשב לבעל גישה מרכזית, שאינה נוטה באופן מובהק לשמרנות או לליברליות[9].
כתב על אלימות מילולית: "פרסומים מכפישים ובוטים כלפי עובדי ציבור ומתלוננים אחרים הם בגדר אלימות מילולית הניצבת ברף חומרה גבוה ביותר, ואין להמעיט בחומרת המעשים רק משום שאין מדובר באלימות פיזית"[10].
ב-3 באוגוסט 2018, עם הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות. בפסק דינו האחרון זיכה מאשמת רצח את אלישע חייבטוב, מחמת כשלים בחקירת המשטרה[11].
נציב תלונות הציבור על השופטים
בנובמבר 2018 מונה לנציב תלונות הציבור על שופטים[12].
ב-23 בנובמבר 2021 קרא לשר הדתות, מתן כהנא, לנזוף בחומרה ברב יצחק יוסף, הראשון לציון וראש בתי הדין הרבניים, ולבחון את הדחתו מתפקידו כדיין, לאחר שארגן כינוס מחאה נגד תוכניות הממשלה לרפורמה בכשרות ובגיור[13], בתגובה, הרב יוסף, קרא להדחתו של שהם, וקבע כי הוא מתנכל אליו בשל יחסיו העכורים עם אביו, הרב עובדיה יוסף זצ"ל[14][15][16].
ב-9 במאי 2024 סיים את תפקידו מבלי שמונה לו מחליף, בגלל אי הגעה למועמד מוסכם בין שר המשפטים יריב לוין לבין מ"מ נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן. בשל הסירוב של שר המשפטים יריב לוין למנות נציב שהיה שופט בבית המשפט העליון. על רקע זאת שלח שהם מכתב חריף לשופטים בו האשים את לוין בפגיעה בשלטון החוק ובאמון הציבור במערכת המשפט.[17]
יו"ר הוועדה למינוי בכירים
במרץ 2024 היה מועמד לתפקיד יו"ר הוועדה למינוי בכירים ולהיכנס לתפקיד ב-13 במאי 2024[18], אולם מועמדותו עוררה התנגדות[19][20] וההצבעה בממשלה על אישורו בוטלה[21], לבסוף, מונה לתפקיד אשר גרוניס [22].
חיים אישיים
ב-1989 נהרג אחיו של שהם, סמ"ר חיים שהרבני, בעת שירות מילואים ברצועת עזה לאחר שנפגע מאבן שנזרקה עליו.
שהם נשוי לאמי ואב לשתי בנות.
קישורים חיצוניים
- אורי שהם, באתר הרשות השופטת
- טובה צימוקי, השופט הכי מאובטח במדינה פורש, באתר ynet, 1 באוגוסט 2018
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
