אורגנון

האורגנון (ביוונית όργανον, דהיינו "כלי"), הוא השם שניתן על ידי אנדוניקוס ואלכסנדר מאפרודיסיאס לכתבים של אריסטו והאסכולה הפריפטטית, וכללה את החיבורים המניחים את יסודות הלוגיקה האריסטוטלית. בעברית של ימי הביניים כונה הספר "כל מלאכת ההגיון". לספרים אלו נספחה בימי הביניים הקדמתו של פורפיריוס הצורי (234-305?), שנקראה בפשטות ה"מבוא" ושולבה לפני הקטגוריות.

אורגנון

אורגנון משנת 1570
הקטגוריות Posterior Analytics Topics Prior Analytics De Interpretatione Sophistical Refutations
מידע כללי
מאת	אריסטו
שפת המקור	יוונית עתיקה
נושא	הלוגיקה של אריסטו

אורגנון

הרכב האורגנון

במהדורה היוונית המקובלת של כתבי אריסטו, מהדורתו של עמנואל בקר, כולל האורגנון האריסטוטלי שישה חיבורים:

1. הקטגוריות (Κατηγορίαι), הממיין את המציאות לכעשר קטגוריות: "עצם" ותשעה מקרים: כמות, איכות, יחסות, מקום, זמן, מצב, קניין, פעילות, והתפעלות. בנוסף החיבור עוסק בקצרה במספר נושאים שלא קשורים ישירות לקטגוריזציה: שמות רבי-משמעות, סוגים של הפכים, סוגים של קדימות וסימולטניות, וסוגים של שינוי.
2. על הפירוש (Περὶ Ἑρμηνείας), בו מפרט אריסטו את דרכי תקפותם הפורמלית של משפטים, בוחן את דרכי השכנוע, את ההחברים הרטוריים ואת האמצעים הרטוריים.
3. האנליטיקה שמלכתחילה (Ἀναλυτικὰ Πρότερα), בו מפתח אריסטו את הסילוגיזם (היקש) שלו לתקפותם של היקשים לוגיים.
4. האנליטיקה שבדיעבד (Ἀναλυτικὰ Ὕστερα), מכיל את הלוגיקה של המדע לפי אריסטו, ובו משרטט אריסטו תמונת מצב אידיאלית שבה כל חקירת כל ענף של מדע תתחיל בבירור האקסיומות והעקרונות המיוחדות לו, ובהגדרות של המושאים הנחקרים, ואז תבוא ההוכחה, באמצעות היקשים, שתכונות מסוימות שייכות בהכרח לתחום הנידון.
5. טופיקה (Τοπικά), העוסק באומנות הדיאלקטיקה בין שני מתדיינים.
6. התנצחויות סופיסטיות (Σοφιστικοὶ Ἔλεγχοι), העוסק בסיווגם של כשלים לוגיים.

סידור החיבורים לא נקבע על ידי אריסטו עצמו, והוא לא מבטא את סדר חיבורם. הסידור נקבע על ידי תיאופרסטוס, עמיתו של אריסטו, על פי שיקולים מבניים ופדגוגיים. למעשה יש סבירות גבוהה שהחיבורים הועלו על הכתב על ידי תלמידיו של אריסטו על בסיס סיכומים של הרצאותיו.

חיבורי האורגנון, ובייחוד ה"מבוא" והקטגוריות, קשורים לרעיונות שאריסטו מפתח במטאפיזיקה שלו, אך ספרו על הנושא שהוא ארוך יחסית לא נחשב לחלק מן האורגנון.

בימי הביניים, בעיקר אצל הפילוסופים הערביים, ובהשפעתם גם אצל הפילוסופים היהודיים והסכולסטיקנים, הכיל האורגנון תשעה ספרים, ואלו שמותיהם בעברית של ימי הביניים (גם הם, בהשפעת השמות הערביים), בהשוואה לשמותיהם המקוריים: א. המבוא של פורפוריוס; ב. ספר המאמרות (הקטגוריות, Categories); ג. ספר המליצה (On Interpretation); ד. ספר ההיקש (האנליטיקה שמלכתחילה, Prior Analytics); ה. ספר המופת (האנליטיקה שבדיעבד, Posterior Analytics); ו. ספר הניצוח (דיאלקטיקה, Topics); ז. ספר ההטעאה (Sophistical Refutations); ח. ספר ההלצה (רטוריקה, Rhetoric; ט. ספר השיר (פואטיקה, Poetics)^[1].

תפוצתו של האורגנון וחיבורים סביבו

הלוגיקה האריסטוטלית נתפסה כדיסציפלינה פילוסופית ואוניברסלית, שנוסדה מחוץ לגבולותיה של דת כלשהי או מערכת אמונות. היא נלמדה בימי הביניים בערבית, בלטינית ובעברית, והחכמים המוסמכים שבה היו יוונים ורומיים, מוסלמים, נוצרים ויהודים. גם הוגים שהתנגדו לפילוסופיה אימצו במקרים רבים את האורגנון והלוגיקה שהוא כולל.

תרגומו הלטיני השלם של בואתיוס למכלול חיבוריו של אריסטו בנושא לוגיקה היה הטקסט היחיד של אריסטו שעמד לרשות קוראי הלטינית באירופה עד המאה ה-12.

שמות הספרים שבאורגנון נזכרים בין היתר על ידי אל-פאראבי^[2], רבי יהודה הלוי^[3], הרמב"ם^[4], שם טוב בן יוסף אבן פלקירה^[5], משה ריאטי^[6] ועוד.

הפילוסופים האריסטוטליים בימי הביניים כתבו ביאורים וקיצורים לאורגנון. בין המפורסמים שבהם הם "מילות הגיון" של הרמב"ם, וקיצור ו"ביאור אמצעי" של אבן רושד. חלק מחיבורים אלו של אבן רושד תורגמו לעברית בימי הביניים, ויצאו לאור על ידי האקדמיה האמריקאית של ימי הביניים בשנת 1969, בעריכת חיים דוידסון.

גם רמח"ל, בראשיתה של העת החדשה, כתב תקציר משלו לאורגנון, בשם "ספר ההגיון".

לקריאה נוספת

• אבירם רביצקי, לוגיקה אריסטוטלית ומתודולוגיה תלמודית, מאנגס, ירושלים 2009

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אורגנון בוויקישיתוף

• "כל מלאכת הגיון לאריסטוטלוס מקצורי אבן רושד", (פרפרזה של אבן רושד לאורגנון), במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• כל מלאכת הגיון לאריסטוטלוס מקצורי אבן רושד, באתר היברובוקס
• ספר הקטגוריות באתר אוניברסיטת אדלייד (באנגלית)
• ספר המליצה באתר אוניברסיטת אדלייד (באנגלית)
• אנליטיקה מוקדמת באתר אוניברסיטת אדלייד (באנגלית)
• אנליטיקה מאוחרת באתר אוניברסיטת אדלייד (באנגלית)
• דיאלקטיקה באתר אוניברסיטת אדלייד (באנגלית)
• ההטעאה באתר אוניברסיטת אדלייד (באנגלית)

הערות שוליים

1. למשמעותה הפילוסופית של הכללת הרטוריקה והפואטיקה בספרי ההגיון, ראו צבי וולפסון, המחשבה היהודית בימי הביניים, עמודים 167-168
2. האנציקלופדיה של הייסטינגס, IX, עמוד 880
3. הכוזרי, ה, יב
4. מילות ההגיון שער י ויד
5. ראשית חכמה, עמוד 37 והלאה
6. מקדש מעט, א, ג