אוגוניוק

אוגוניוק (ברוסית: Огонёк) הוא שבועון רוסי, שמופיע ברציפות (למעט הפסקה בימי מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים) זה שלוש תקופות היסטוריות: בשלהי תקופת האימפריה הרוסית, תקופת ברית המועצות ותקופת הפדרציה הרוסית שלאחר פירוק ברית המועצות.

אוגוניוק

עותק של אוגוניוק משנת 1899
מו"ל	Pravda, Kommersant publishing house, הקומיסריון העממי לחינוך, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
תאריכי הופעה	1899–הווה (כ־125 שנים)
שפה	רוסית
מדינה	רוסיה
ISSN	0131-0097, 1606-4615
www.kommersant.ru/ogoniok/

השבועון אוגניוק, שמשמעות שמו ברוסית הוא "להבה קטנה", החל להופיע ב-21 בדצמבר 1899. השבועון זכה לפופולריות רבה ברוסיה בשל צילומי הצבע, הכתבות וכן דברי השירה והספרות שהתפרסמו בו.

בימי מהפכת אוקטובר נסגר השבועון, כעיתונים וכתבי עת אחרים ברוסיה באותה עת. אף על פי שבראשית שנות העשרים הייתה תחייה לעיתונות הרוסית, לא היו הביטאונים החדשים שנוסדו באותה עת יכולים להיות תחליף לאוגוניוק הפופולרי מתקופת המשטר הישן, כך שבשנת 1923 נקבצו מספר עיתונאים וכותבי מאמרים, בראשותו של עיתונאי נודע בשם מיכאיל קולצוב והחליטו להחיות את אוגוניוק, שהחל להופיע מחדש ב-1 באפריל 1923.

קוסטלוב אמר: "החלטנו לעשות ניסיון ולבחון האם נוכל לייסד כתב עת סובייטי תחת השם הישן". הניסיון הצליח. דחוקים בחדר קטן במוסקבה, הצליחו אנשי צוות ההפקה לחדש את הופעת אוגוניוק, שהודפס על נייר פשוט והופיע פעם בשבוע או בעשרה ימים. בסוף שנת 1923 הגיעה תפוצת השבועון ל-42,000 עותקים. שנה לאחר מכן גדלה התפוצה ל-125,000, ובשנת 1925 הגיעה לחצי מיליון עותקים.

באותה תקופה התגבש הקו של השבועון: שימוש בשפה הרוסית ברמה ספרותית, בשילוב עם דרגה מסוימת של חצי רשמיות סובייטית. גם תבניתו של השבועון התגבשה: תמונת שער של אישיות מפורסמת וקטעי ספרות ושירה בכל גיליון, לעיתים סיפור בלשי בהמשכים ותמונות צבע ברמה אמנותית. באמצעות רפרודוקציות צבעוניות של תמונות אמנות שהופיעו בו הביא השבועון מספר רב של אנשים למגע עם תרבות העולם והתרבות הרוסית, יחד עם ציורים סובייטים רשמיים למחצה. השבועון היה אחד הגורמים לעליית הרמה התרבותית של העם הרוסי.

בימי מלחמת העולם השנייה הביא השבועון כתבות מצולמות מכל החזיתות, וגיליונותיו מאותה תקופה מהווים תעודה היסטורית על מהלך המלחמה. בזמן המלחמה הופצו גיליונות השבועון באופן סדיר בארץ ישראל. ככל הנראה הגיע השבועון לארץ ישראל דרך פרס. השבועון זכה אז לתפוצה רבה ביישוב, שרבים מאנשיו שלטו בשפה הרוסית.

לאחר הקמת מדינת ישראל המשיך השבועון להיות נפוץ במדינה, ביחד עם פרסומים אחרים מברית המועצות שהופצו בארץ באמצעות "סוכנות לפק".

בשנות ה-70 תפוצת השבועון הגיע ל-2 מיליון עותקים ובשנת 1990 אף ל-4 מיליון.

בתקופת שלטונו של ליאוניד ברז'נייב, שבה חלה נסיגה במהלך לקראת יתר חופש בברית המועצות, חלה גם נסיגה בפתיחות של השבועון. בתקופת הפרסטרויקה שהונהגה בימי שלטונו של מיכאיל גורבאצ'וב חזר השבועון להיות המוביל בדרך לדמוקרטיה והוא פתח שעריו לדור חדש של כותבים ואמנים והיו אלה ימי הזוהר שלו.

השבועון המשיך להופיע לאחר פירוק ברית המועצות. בשנת 1995 הונהגו בעיתון שיטות הדפסה חדשניות ושימוש בגרפיקה ממוחשבת והוא התקרב ברמתו לעיתונות המערב. תפוצת השבועון בשנת 2010 הייתה קצת מעל 60 אלף עותקים.

השבועון מהווה לנותן החסות של פרס שוער השנה ברוסיה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוגוניוק בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אוגוניוק
• אתר האינטרנט הרשמי של אוגוניוק
• אתר האינטרנט הרשמי של אוגוניוק
• אתר השבועון
• שער השבעון מתקופת הצאר(הקישור אינו פעיל) באתר The Moscow Times.
• שער השבועון מיולי 1941, לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות באתר הרוסי VIVVOCO.
• שער השבועון מהתקופה הנוכחית באתר "ההיסטוריה של הגולאג"
• כתבה באתר השבועון על המעורבות הישראלית בשחרורה של אינגריד בטנקור
• Archive 1945-1991