Loading AI tools
עיתונאי ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן אבן-חן (פיינשטיין)[1] (7 בספטמבר 1908 – 17 במאי 1990) היה עיתונאי, סופר ואיש ציבור ישראלי, מראשוני העיר נתניה.
אבן-חן נולד בי"א באלול תרס"ח (1908) במושבה ראש פינה, בן ליוסף פיינשטיין, ממגיני הגליל, ונכד לאהרן פיינשטיין, ממייסדי ראש פינה ומחלוצי ההתיישבות בארץ ישראל. למד בבית-הספר של ראש פינה אצל המורה שמחה וילקומיץ ובקולג' הסקוטי בצפת. עבד במשק הפלחה של הוריו, באריזת הטבק ובסלילת כביש ראש-פינה-מטולה. כשבגר הצטרף לארגון "ההגנה".
בסוף שנות ה-20 החל לשלוח כתבות לפרסום בעיתון "דואר היום" שבהן דיווח על אירועים בגליל. לאחר מכן עורך העיתון איתמר בן-אב"י הזמין אותו לעבור לירושלים ולעבוד כחבר המערכת. בשנים 36–1935 שימש אבן-חן כמזכיר המערכת.[2] ידידות אמיצה נקשרה בין אבן-חן לבן-אב"י, שנמשכה גם בפעילות ציבורית משותפת.
בשנת 1936 עבר אבן-חן לכתוב בעיתון "הארץ" בהזמנתו של עורך העיתון גרשום שוקן, ושימש בין השאר כסופר העיתון באזור השרון. כמו כן שימש ככתב "פלסטיין פוסט" בשרון.
עם הקמת העיתון "מעריב" ב-1948 נמנה אבן חן עם צוות העיתונאים המייסדים בראשות עזריאל קרליבך. על הידיעות והכתבות במעריב היה חותם בשם העט ג. שרוני. אחת החשיפות העיתונאיות שלו ("קפה וצ'יזבטיה אצל אבו נביל") הביאה ב-1963 לפיענוח רצח בני משפחת לזרוביץ, 25 שנה לאחר שנחטפו. אבן-חן ראיין בכיר במגזר הערבי, מקורב למנהיגי המרד הערבי, ודובב אותו לחשוף שהוא יודע מה עלה בגורל החטופים. בעקבות הכתבה הגיע מכתב לאבן-חן, שהניע את המשטרה לחזור לחקירה ובסופו של דבר למציאת הגופות. הפרשה זכתה לסיקור נרחב בכלי התקשורת.[3][4][5]
מעבר לדיווחים עיתונאיים שוטפים על אירועים באזור השרון, אבן-חן בלט בכתבות המגזין שלו ("רפורטז'ות") שעסקו באנשים ובסיפורים מהגליל ומשאר חלקי הארץ. רבים מהסיפורים האלה קובצו והופיעו בארבעת הספרים שכתב אבן-חן.
בשנת 1945 זכה בפרס ראשון בתחרות הארצית לרפורטז'ה מטעם אגודת העיתונאים. בשנת 1969 זכה בפרס שלמה מרץ של מסדר ז'בוטינסקי.[6]
העבודה המשותפת עם איתמר בן-אב"י הביאה את אהרן אבן-חן גם לפעילות כחבר מזכירות הסתדרות בני בנימין אליה הצטרפו גם אלכסנדר אהרונסון ועובד בן עמי, שהיה אז כתב העיתון בפתח תקווה. בין היישובים שהוקמו על ידי בני בנימין הייתה העיר נתניה. אבן חן היה ממייסדי העיר ומפעילי הציבור בה, ובן עמי שימש מאוחר יותר כראש העיר. בשנים 1936–1950 שימש אבן-חן כמזכיר מחלקת התרבות של נתניה וכחבר ועדת השמות לרחובות העיר. בין השאר הקים ב-1937 את הספרייה העירונית, פרי יוזמתו של איתמר בן-אב"י, שייעד אותה להיות "מוסד רוחני גדול, אשר ישמש מרכז לתרבותנו".[7]
בשנת 1976 זכה בעיטור הכבוד "יקיר נתניה" על פועלו למען העיר. ואולם אבן-חן הודע על סירובו לקבל את העיטור במחאה על אירוע באותה שנה, שבו החליטה העירייה להחליף את שמו של רחוב אברהם שפירא לשם "האדמו"ר מויז'ניץ". בריאיון במעריב הוא אמר: "יש גבול למעשים פסולים הנעשים משיקול קואליציוני". בעקבות זאת התעוררה סערה ציבורית בעיר וחודש לאחר מכן העירייה ביטלה את החלטתה והשאירה את השם אברהם שפירא על כנו.[8]
הקשר המיוחד עם איתמר בן-אב"י הביא את אבן-חן לפתוח במפעל לתיעוד יצירתו של בן-אב"י לאחר שזה נפטר ב-1943. הוא ערך את עיזבונו העיתונאי, אסף את כתביו והוציא לאור ב-1961 את הספר 'עם שחר עצמאותנו'. הספר יצא בהוצאת "הוועד להוצאת כתבי איתמר בן-אב"י".[9] לאחר מכן הוציא לאור ספר נוסף ובו מאמרים של בן אב"י - 'חלומות ומלחמות' (1978).
בביקורת על ספרו שוורים חרשו בהר שיצא לאור ב-1954, נכתב במעריב: "אבן-חן הוא סמילנסקי של הגליל. מה שעשה הסופר המנוח ביחס לחדרה וראשון לציון, לרחובות וגדרה -- עשה ילד הגליל אבן-חן לראש פינה, ליסוד המעלה, למחניים ולמשמר הירדן. הוא כותב עליהן באהבה, ברגש, בחן כובש לבבות, ובעיקר: בכישרון כתיבה רב, המעלה את הרפורטז'ה שלו לרמה ספרותית מעולה".[10]
בביקורת שכתב משה בן שאול על ספרו של אבן-חן יונים על הגג שיצא לאור ב-1965, נכתב בין השאר: "רפורטז'ות עיתונאיות - לרוב טעמן פג עם חלוף אקטואליותן. אך לא תמיד. "חוק ההתיישנות" אינו חל לגבי הרפורטז'ות הצבעוניות, מלאות "הלך-רוח" ונעימות לקריאה של אהרון אבן־חן הלא הוא מיודענו איש מעריב ג. שרוני, שחמישים מהן כינס מחברן בספרו החדש "יונים על הגג" שראה אור זה עתה בהוצאת טברסקי. מה שמבדיל, בעצם, כתבות עיתונאיות אלו מאחרות, זו העובדה, שהן נכתבו לא רק לצורך שעה ותמיד נותרו בהן למעלה מעשרה ניצוצות של ספרות אמת. יש בהן אימאז'ים שיריים ותיאור מפליא של נוף וחדירה פסיכולוגית - לרוב, בכל הקשור לתיאור הדמות, ויהיה זה אפילו תיאור קצר שבקצרים".[11]
בביקורת שכתבה איזה פרליס על סיפרו חתונה בצידון שיצא לאור ב-1972, היא מציינת: "אהרן אבן־חן מעלה מתהום הנשייה דמויות ראשונים: האבות המייסדים של המושבות הוותיקות וחלוצים מפלסי־דרך היישוב ולוחמי מלחמת קיומו. לא קל לטפל בנושא זה באווירה של ימינו, אולם נראה שהמחבר, המזדהה בכל מאודו עם גיבוריו, מצא את ה"טון" הנכון, ההולם תיאורי־הווי רחוק-קרוב זה. אין כאן "שמן זית זך" ולא הטפה "ציונית" (במירכאות, ( אף שהרגש החם, הממלא את לבו של המחבר, פורץ מכל שורה ומבין השיטין".[12]
אהרן אבן-חן נישא לעטרה לבית לרמן ב-1933, ולהם שתי בנות: עדנה לוינשטיין, שעבדה כעורכת וכעורכת לשון בעיתון הארץ,[13] ואריאלה אופק, שהייתה מורה ומחנכת בגימנסיה הרצליה.
בעריכתו:
אהרן אבן חן (1908-1990), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
