אדמירל גרף שפה (סיירת, 1934)
אוניית מערכה זוטא גרמנית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדמירל גרף שפה (Admiral Graf Spee) הייתה אוניית מערכה זוטא או אוניית מערכה של כיס (בגרמנית: Panzerschiff; באנגלית: Pocket battleship) מסדרת דויטשלנד, ששירתה בקריגסמרינה, הצי הגרמני, במלחמת העולם השנייה. ההגדרה "אוניית מערכה זוטא" הייתה של הצי הבריטי; הצי הגרמני הגדיר את האונייה כסיירת כבדה. אדמירל גרף שפה הייתה אחת האוניות המפורסמות ביותר במלחמה, פרסום שזכתה לו לאחר המרדף המקיף שערך הצי המלכותי הבריטי בעקבותיה, וקרב נהר לה פלטה שבו נלחמה נגד שלוש סיירות בריטיות. בעקבות הקרב, החליט קפטן האונייה להטביע אותה, מכיוון שחש שהגיע למצב אבוד.
![Thumb](#/media/קובץ:Bundesarchiv_DVM_10_Bild-23-63-06,_Panzerschiff_"Admiral_Graf_Spee".jpg) | |
| אדמירל גרף שפה, 1936 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה |
סיירת כבדה  |
| צי | קריגסמרינה |
| דגל הצי |
.svg){kind=small} |
| סדרה |
דויצ'לנד |
| סדרה עוקבת | אין |
| אוניות בסדרה | אדמירל שר, ליצו |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Kriegsmarinewerft Wilhelmshaven |
| הושקה | 30 ביוני 1934 |
| תקופת הפעילות | 6 בינואר 1936 – 17 בדצמבר 1939 (4 שנים) |
| אחריתה | הוטבעה בידי צוותה ב-17 בדצמבר 1939 |
| מיקום | 34°58′18″S 56°18′4″W |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם השנייה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 14,890 טון, מקסימלי: 16,320 טון[1] |
| אורך |
181.7 מטר בקו המים מקסימלי: 186 מטר |
| רוחב | 21.65 מטר |
| שוקע | 7.34 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 28.5 קשרים |
| גודל הצוות | 1,142 מלחים וקצינים (מקסימום) |
| מספר נוסעים |
30 |
| טווח שיוט | כ- 16,000 ק"מ במהירות 20 קשר |
| הנעה | 8 מנועי דיזל בהספק 54,000 כוח סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| כמות הדלק | 2,500 מ³ |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חזית צריחי התותחים: 170 מ"מ |
| חימוש |
6 תותחים 11 אינץ' (280 מ"מ), בשני צריחים (2 * 3) |
| מטוסים | שני מטוסים אמפיביים אראדו Ar 196, עם מעוט |
  | |
האונייה נקראה על שמו של הרוזן אדמירל מקסימיליאן פון שפה, מן המפקדים הבולטים בצי הגרמני הקיסרי במלחמת העולם הראשונה. פון שפה זכה לניצחון מול הצי הבריטי בקרב קורונל, ב-1 בנובמבר 1914, תבוסתו הראשונה של הצי הבריטי לאחר למעלה ממאה שנים; חמישה שבועות לאחר מכן, ב-8 בדצמבר, הובס פון שפה בידי כוח בריטי עדיף, בקרב איי פוקלנד, וטבע יחד עם צוותו.
ערך מורחב – אוניית מערכה זוטא
אוניות מערכה זוטא היו סוג של אוניות מלחמה שנבנו על ידי הרייכסמרינה הגרמני בהתאם למגבלות שהוטלו בחוזה ורסאי. בהסכם זה הוגבלו הגרמנים לבניית "ספינות משוריינות", בעלות הדחק שלא יהיה גדול מ-10,000 טונות. המטרה הייתה למנוע מגרמניה בניית אוניות מערכה ויצירת צי שעלול היה להוות איום על ציי בריטניה, ארצות הברית וצרפת. יחד עם זאת, לא הייתה הגבלה על קוטר התותחים. אוניות המערכה זוטא היו תכנון גאוני, שמחד עמד בדרישות ההסכמים ומאידך יצר סוג של אוניית מלחמה חזקה בהרבה ממה שסברו המעצמות. בוני האוניות הגרמניים השתמשו במספר חידושים טכניים כדי לבנות ספינת מלחמה חזקה בתוך משקל מוגבל זה; בין החידושים היה שימוש נרחב בריתוך לצורך חיבור רכיבי גוף האונייה יחדיו, טכנולוגיה שחסכה כ-15% ממשקל האונייה (בניגוד לשימוש במסמרות שהיה מקובל באותה העת). חיסכון זה במשקל איפשר התקנת תותחים בעלי קוטר גדול בהרבה מאלה של אוניות מקבילות, בציים אחרים, בעלות הדחק דומה, מבלי לחרוג מהגבלות הסכם ורסאי.[2] החימוש הכבד הביא את הצי הבריטי להגדיר את אדמירל גרף שפה ואחיותיה כ"אוניות מערכה של כיס" (Pocket Battleships). לאחר אובדנה של אדמירל גרף שפה הוגדרו האוניות מחדש כסיירות כבדות.[3] בפועל, למרות שההדחק המוצהר היה 10,000 טון, חרגו אוניות אלו מגבול זה ביותר מ-10%.
חידושים נוספים היו בהתקנת שלושה תותחים בצריחי החימוש העיקרי, ושימוש במנועי דיזל להנעה. באונייה הותקנה מערכת שזיקקה את הדלק כדי שיתאים למנועי הדיזל, ולאחר הזיקוק אחסנה את הדלק במכלים שהיו סמוכים למנועים. אדמירל גרף שפה הקדימה את זמנה גם בכך שהייתה האונייה הראשונה בצי הגרמני שנשאה מכ"ם.[4]
כאמור, המאפיין הבולט בתכנון אוניות המערכה זוטא היה תותחים בעלי קוטר גדול (11 אינץ', 280 מ"מ). התפיסה מאחורי תכנון האונייה הייתה: "מהירה מכל אויב חזק יותר, חזקה מכל אויב מהיר יותר", כלומר: אוניות שיוכלו לגבור על כל אוניית אויב שמהירותה מספיקה כדי להשיג אותן, ומאידך מהירות מספיקה כדי לברוח מכל אוניית אויב חזקה יותר, שיכולה להטביען. זה היה אותו עיקרון שעל פיו נבנו בידי הבריטים, לפני מלחמת העולם הראשונה, סיירות המערכה.[3]
הצי הגרמני היה עסוק בהתעצמות (תוכנית Z), שנועדה להביא אותו לסדר כוחות כזה שיוכל להיות בן תחרות לצי המלכותי הבריטי. ואולם תוכנית זו הייתה אמורה להסתיים רק ב-1944, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה מצא הצי הגרמני את עצמו נחות בהרבה לצי הבריטי. בשל כך, נועדו אוניות המערכה זוטא לתפקיד של פשיטות על נתיבי המסחר הבריטיים; אסור היה להן להיכנס לעימות עם אוניות מלחמה בריטיות מקבילות או גדולות מהן, כדי לשמר את כוחן.
שדרית האונייה הונחה ב-1 באוקטובר 1932, בוילהלמסהאפן. במבדוק הסמוך התקדמה בנייתה של אוניית האחות אדמירל שר. ב-30 ביוני 1934 הושקה האונייה. שמה ניתן לה על ידי הרוזנת הוברטה פון שפה (Huberta von Spee), בתו של האדמירל פון שפה. ב-6 בינואר 1936 הוכנסה האונייה לשירות, לאחר שבנייתה הושלמה.
עד 1938 שימשה אדמירל גרף שפה כאוניית הדגל של הצי הגרמני. בין אוגוסט לספטמבר 1936 שייטה האונייה ליד חופי ספרד, כדי לסייע במלחמת האזרחים הספרדית שהתנהלה באותה תקופה. אדמירל גרף שפה חזרה לאותה משימה גם בחודשים דצמבר - ינואר 1936–1937, ובמרץ - אפריל 1937. כאוניית הדגל של הצי הגרמני הוזמנה האונייה להשתתף במסקר המלכותי של הצי הבריטי בספיטהד, לכבוד הכתרתו של המלך ג'ורג' החמישי, מלך בריטניה, במאי 1937. ביולי 1937 יצאה האונייה למשימה נוספת בספרד.[5]
בסתיו 1938 עברה האונייה שיפוץ. תותחי הנ"מ בקוטר 88 מ"מ הוחלפו בתותחי נ"מ בקוטר 105 מ"מ, הותקן בסיס למכ"ם ומבנה הגשר נבנה מחדש. ב-1 בנובמבר 1938 מונה האנס לנגסדורף כמפקד האונייה; הוא יפקד עליה בקרב לה-פלטה. במהלך החודשים הבאים השתתפה אדמירל גרף שפה בתמרונים ימיים, לצד אחיותיה אדמירל שר ודויטשלנד, וכן גנייזנאו ואוניות רבות אחרות.[5]
מלחמת העולם השנייה
באוגוסט 1939 היה ברור שעומדת לפרוץ מלחמה. ב-21 באוגוסט 1939 יצאה אדמירל גרף שפה מווילהלמסהאפן, יחד עם אוניית האספקה אלטמרק, לנקודת המתנה באוקיינוס האטלנטי, מדרום לקו המשווה. משימתה הייתה לפגוע באוניות סוחר ולשבש את הסחר הבריטי, אך להימנע מעימות עם אוניות מלחמה של האויב. בדרך זו תיפגע האספקה לבריטניה, והצי הבריטי יאולץ להקצות כוחות לרדיפה אחרי אדמירל גרף שפה.[6] קפטן האונייה הגרמנית, לנגסדורף, הפליג במסלול שנועד לוודא שלא יתגלה על ידי אוניות בריטיות, ותכנן לחצות נתיבי ים בינלאומיים בלילה. ב-26 בספטמבר קיבל לנגסדורף את ההוראה להתחיל במשימתו.
קורבנה הראשון של אדמירל גרף שפה הייתה האונייה הבריטית קלמנט, בעלת תפוסה של 5,050 טון. האונייה הוטבעה מול חופי ברזיל, על 20,000 חביות הקרוסין שהובילה מניו יורק לסלבדור, בברזיל.[7] החוק הבינלאומי קבע, כי אוניית מלחמה התוקפת אוניית סוחר חייבת לשמור על חיי צוותי אוניות הסוחר, וכי יש לוודא שיגיעו בשלום למקום מבטחים. לנגסדורף מילא בקפדנות חוקים אלה, ודיווח באלחוט על מיקומן של סירות ההצלה, ורב החובל והקצין הראשון שנלקחו בשבי הועברו לאונייה יוונית כמה ימים לאחר מכן.[8] ב-5 באוקטובר לכדה האונייה הגרמנית את האונייה הבריטית ניוטון ביץ', בת 4,600 טון. האונייה הבריטית שימשה כאוניית כליאה לעצירים הבריטים במשך כמה ימים.[9] ב-7 באוקטובר הטביעה אדמירל גרף שפה את אוניית הסוחר הבריטית אשלי, בת 4,222 טון, שנשאה מטען של סוכר. ב-10 באוקטובר נלכדה אוניית הסוחר הבריטית האנטסמן, בת 8,196 טון, והאסירים הועברו אליה. לנגסדורף השתמש במכשיר הקשר של האונייה הבריטית כדי לשדר הודעת הטעייה, על פיה הותקפה האונייה הבריטית על ידי צוללת גרמנית במיקום אחר לגמרי.[10] האנטסמן הוטבעה ב-17 באוקטובר, לאחר שהאסירים שהיו עליה הועברו לאלטמרק. ב-22 באוקטובר ירתה אדמירל גרף שפה אש מקלעים על הגשר והסיפון העליון של אוניית הסוחר הבריטית טרווניון (Trevanion), שהייתה טעונה ברכז עפרות, מכיוון שהאונייה הבריטית ניסתה לשדר איתות מצוקה.[11]
ב-28 באוקטובר הפליגה אדמירל גרף שפה אל האוקיינוס ההודי. ב-15 בנובמבר הטביעה ליד מוזמביק את המכלית אפריקה של, שהייתה ללא מטען. לאחר הטבעה זו שבה האונייה לאוקיינוס האטלנטי, והטביעה ב-2 בדצמבר את אוניית הסוחר דוריק סטאר, בת 10,086 טון, שנשאה בשר, מוצרי חלב, וצמר. דוריק סטאר הספיקה לשדר קריאת מצוקה לפני לכידתה, וצוותה חיבל במנועיה כדי שלא תוכל להילקח שלל. ב-9 בדצמבר הוטבעה אוניית הסוחר טאירואה (Tairoa), בתפוסה של 7,983 טון, אך גם אונייה זו הספיקה לשדר קריאת מצוקה לפני טביעתה. ב-9 בדצמבר הוטבעה האונייה האחרונה במסעה של אדמירל שפה: אוניית הסוחר סטריאונשאל (Streonshalh), בת 3,895 טון, נושאת מטען של חיטה. בסך הכל נפלו בידי הגרמנים 303 שבויים, שנכלאו על סיפון אלטמארק; לנגסדורף, כאמור, הקפיד מאוד על חוקי המלחמה, ולא הייתה אף אבדה בנפש במהלך המסע. השבויים שוחררו מאוחר יותר במבצע בריטי נועז, כאשר המשחתת אה"מ קוזאק לכדה את האונייה אלטמארק במים הטריטוריאליים של נורווגיה, במה שכונה "תקרית אלטמארק".[12]
במהלך מסעה של אדמירל גרף שפה הסוו אותה אנשי צוותה על ידי התקנת צריח דמה מעל הצריח הקדמי, התקנת ארובת דמה, ויצירת פרטי דמה נוספים. זאת, כדי להטעות צופים אפשריים לגבי זהותה של האונייה. על חרטומה של האונייה נצבעו גלי חרטום מדומים, כדי לתת רושם מוטעה על מהירותה.[13][14] בסך הכל הטביעה אדמירל גרף שפה במהלך משימתה, מאוקטובר עד דצמבר, 9 אוניות סוחר בתפוסה כוללת של למעלה מ-50,000 טון.
קרב נהר לה פלטה
- ערך מורחב – קרב נהר לה פלטה
אדמירל גרף שפה היוותה איום שאין להתעלם ממנו, והצי הבריטי נאלץ להקצות כוחות רבים כדי להתמודד עמה. הצי הבריטי ארגן שמונה קבוצות מרדף כדי לאתר את האונייה ולהטביע אותה. במצוד השתתפו שלוש אוניות מערכה, שתי סיירות מערכה, ארבע נושאות מטוסים, ושש עשרה סיירות. בכוח זה היו גם כמה אוניות של הצי הצרפתי. עם הזמן, נוספו עוד אוניות והמצוד גדל עוד יותר.
ב-13 בדצמבר 1939 הצליח כוח המשימה G לאתר את האונייה הגרמנית. כוח G כלל את הסיירת הכבדה אה"מ אקסטר, בעלת 6 תותחים בקוטר 8 אינץ' (203 מ"מ), ואת שתי הסיירות הקלות אה"מ אייקס (Ajax) ואה"מ אכילס, שתיהן חמושות בשמונה תותחים בקוטר 6 אינץ' (152 מ"מ). במהלך הקרב הסבה אדמירל גרף שפה נזק כבד לאקסטר, ואילצה אותה לנתק מגע. גם אכילס סבלה אבדות מהאש הגרמנית. מאידך, הבריטים הצליחו להסב לאדמירל גרף שפה נזק משמעותי מפגזי 6 אינץ'; שריונה של האונייה הגרמנית היה כבד מכדי שפגזים אלה יוכלו לחדור אותו, אך הפגיעות הסבו נזק רב על הסיפון ובחלקיה העליונים של האונייה. גם אקסטר הצליחה לגרום נזק, למרות שנפגעה, ופגז 8 אינץ' מתותחיה חדר את שריון האונייה הגרמנית באזור הארובה. לא נגרם נזק קריטי, אך חדר הדוודים נפגע, מערכת זיקוק הדלק של האונייה יצאה מכלל פעולה וכך גם מערכת התפלת המים. 36 מאנשי האונייה נהרגו, ו-60 נפצעו. קציני המכונה הגרמניים הודיעו ללנגסדורף שלא ניתן לתקן את הנזק בים, ושנותרה במכלים כמות דלק מזוקק שתספיק לשש עשרה שעות הפלגה. מצב זה מנע מאדמירל גרף שפה את האפשרות לחמוק מרודפיה אל הים הפתוח.[5]
עגינה אחרונה
עם חשיכה ניתקה אדמירל גרף שפה מגע, ומעט אחרי חצות, 14 בדצמבר, עגנה האונייה במונטווידאו, באורוגוואי הנייטרלית.[5] משקיף בריטי שראה את האונייה בבוקר לאחר עגינתה דיווח על כמה תותחים שיצאו מכלל פעולה, חלק מהציוד האופטי (מדי רוחק) שנפגע, המטוס הימי של האונייה שנהרס, וכן על 30 עד 60 פגיעות באונייה.[15] הנזק ליחידת ההתפלה לא ניכר; לנגסדורף דיווח על הנזק למפקדת הצי הגרמני, אך הידיעות עליו נותרו סודיות במשך עשרות שנים. ללא מים מותפלים לא ניתן היה להפעיל את מנועי הדיזל.
אחת מפעולותיו הראשונות של לנגסדורף עם הגיעו למונטווידאו היה שחרור 62 אנשי צוות של האוניות שהטביע, שהיו על סיפון האונייה. המשוחררים שיבחו את לנגסדורף על יחסו אליהם, ורב החובל של האונייה אפריקה של אף התיידד עמו.[16]
אמנת האג משנת 1907 קבעה, כי חיילים או כלי מלחמה של מדינות הנמצאות במלחמה יכולים לשהות בשטחה של מדינה נייטרלית 72 שעות. מעבר לפרק זמן זה הם מסתכנים במעצר.[17] למרות זאת, אסור לאונייה של אחד הצדדים היריבים לצאת מיד לאחר שאונייה של הצד השני יצאה מן הנמל, ועליה להמתין 24 שעות עד שתצא. הקונסול הבריטי ארגן את האוניות הבריטיות שהיו בנמל כדי שתצאנה במרווחים של 24 שעות, כדי להכריח את האונייה הגרמנית להישאר בנמל. במקביל, הפיצו הבריטים שמועות על כך שמחוץ לנמל מונטווידאו נערך כוח בריטי ימי גדול. נציג בריטניה באורוגוואי, סר יוג'ין מילינגטון-דרייק, דרש רשמית מממשלת אורוגוואי לעצור את האונייה והצוותה, משום שהיא שוהה בנמל מעבר לזמן המותר, ומכיוון שהאונייה עדיין כשירה לשיט. ממשלת אורוגוואי נענתה ללחץ הבריטי, והודיעה לגרמנים שאם לא יעזבו את הנמל תוך 72 שעות ייעצרו.
לאחר שהתברר סירובן של הרשויות באורוגוואי לאפשר לאונייה לשהות במקום יותר מ-72 שעות,[18] הציעו דיפלומטים גרמניים ללנגסדורף, כפעולת גמול, להפגיז בתותחיו את מתקני הנמל ולהרוס אותם, ולאחר מכן להטביע את אוניית המערכה בכניסה לנמל ולחסום אותו. לנגסדורף סירב לבצע פעולה כזו, ועל כך זכה להערכה רבה באורוגוואי.
ב-15 בדצמבר נקברו 36 הרוגי האונייה הגרמנית בטקס צבאי מלא, בבית הקברות הגרמני במונטווידאו. לנגסדורף הבין שאין לו כל ברירה: מצבה של האונייה לא איפשר יציאה לים ללא תיקונים, אך האונייה לא הייתה יכולה להישאר בנמל די זמן כדי לבצע תיקונים אלה. בנוסף, לנגסדורף האמין שגם אם ייצא בכל זאת מהנמל, לא יוכל להתמודד עם הכוח הבריטי העדיף הממתין לו. בשל כך, יומיים לאחר מכן, ב-17 בדצמבר בשעה 18:30, יצאה אדמירל גרף שפה מן הנמל, כשעליה לנגסדורף וצוות מצומצם. האונייה התרחקה כ-6 מיל ימי מהנמל (מעט יותר מ-11 ק"מ). אנשי הצוות עזבו את האונייה, שבה הוטמנו מטעני חומר נפץ. כשעה לאחר מכן התפוצצו המטענים, והאונייה טבעה. חלקה העליון נותר בולט מעל המים. ההתפוצצות הייתה לעיני קהל גדול שנאסף על החוף, ולעיני הסיירות הבריטיות שעגנו מחוץ למים הטריטוריאליים.[5]
לנגסדורף חשש שאנשיו יוסגרו לבריטניה, בשל העמדה הפרו-בריטית של אורוגוואי. לאחר שדיווח על חשש זה למפקדה בברלין הורו לו מפקדיו להעביר את אנשיו לארגנטינה הסמוכה. אנשי הצוות הועלו על סירות שנסחפו - במהלך מתוכנן מראש - לכיוון המים הטריטוריאליים של ארגנטינה, ומשהגיעו לתחום זה נאספו על ידי כלי שיט ארגנטינאיים, שנחכרו על ידי גרמנים תושבי בואנוס איירס. הנספח הימי הגרמני בבואנוס איירס טען שאנשי הצוות, כאלף במספר, הם "מלחים מן האונייה הטרופה אדמירל גרף שפה", ולפיכך אין לעצור אותם על פי כללי הנייטרליות אלא יש לראות בהם "ניצולים" ולהחזירם באונייה נייטרלית לגרמניה. שלטונות ארגנטינה לא קיבלו את הטיעון, ועצרו את אנשי הצוות. ואולם, בין אפריל 1940 לסוף 1941 הצליחו רוב קציני האונייה וכ-200 מן המש"קים לחמוק חזרה לגרמניה. רובם שירתו לאחר מכן בזרוע הצוללות. הועלו חשדות כלפי אנשי צי ארגנטינה שהיו קשורים לכאורה להתחמקות, אך לא נמצאו לכך ראיות. כמה מאנשי הצוות שנפצעו בקרב, נותרו במונטווידאו ונעצרו שם. הם הועברו לכלא צבאי, ונותרו במעצר עד לאחר המלחמה. הם הוחזרו לגרמניה ב-1946.[19]
שלושה ימים לאחר הטבעת האונייה, לאחר שהבטיח את שלומם של אנשיו באורוגוואי, התאבד מפקד האונייה האנס לנגסדורף, בירייה, כשהוא עטוף בדגל גרמניה. סביב מותו התעורר ויכוח: יש הטוענים שלנגסדורף עשה זאת כדי להוכיח שלא פעל מתוך פחדנות. אחרים טוענים, כי במעשהו הודה שלא לחם על פי המסורת והרוח של הצי הגרמני. פרשנים גרמניים טענו מאוחר יותר שלנגסדורף שגה כמה פעמים בניהול הקרב: רמת הירי של אדמירל גרף שפה הייתה נמוכה (התותחים הגרמניים בקוטר בינוני לא השיגו אף פגיעה באוניות האויב); ההתקפה על אוניית הסוחר דוריק סטאר נעשתה ממרחק רב מדי, דבר שאיפשר לאונייה הבריטית לשדר אותות מצוקה, ובכך חשפו את מיקומם של הגרמנים; רוב הצוות רצה לצאת מן הנמל ולהפליג לבואנוס איירס הסמוכה, שם ייתכן שהיה ניתן לפעול אחרת.[20] לנגסדורף נקבר בטקס צבאי מלא בבית הקברות הגרמני בבואנוס איירס.
לאחר המלחמה עמדו ממשלות ארצות הברית ובריטניה על כך שאנשי הצוות שנותרו בארגנטינה ובמעצר באורוגוואי יוחזרו לגרמניה, כולל אותם אנשי צוות שהספיקו להינשא לנערות מקומיות. אונייה בריטית הגיעה לבואנוס איירס כדי לקחת עמה את אנשי הצוות. ואולם היה זה כישלון חרוץ: נוצר בלבול רב לגבי זהותם האמיתית של אנשי הצוות, בלבול שנוצר כנראה בכוונה על ידי הגרמנים ומסייעיהם הארגנטינאיים; אל בין אנשי הצוות הסתננו אנשי הצוות של הצוללות U-530 ו-U-977, שנכנעו בארגנטינה לאחר סיום המלחמה ואנשיהם היו אמורים להיות מועברים לארצות הברית לחקירה. לאחר החזרתם לגרמניה הורשו אנשי הצוות שרצו בכך לשוב למשפחותיהם בארגנטינה, ועד 1948 הושלם איחוד המשפחות.
לאחר הטבעת האונייה נותר ההמבנה העילי (superstructure) מעל המים, ואולם עם השנים הלכה האונייה ושקעה בבוץ, וכיום (2010) נותר מעל המים רק הקצה העליון של התורן. אנשי מודיעין של הצי הבריטי עלו כנראה על שרידי האונייה הטרופה זמן קצר לאחר הטבעתה, כדי לבחון את המכ"ם, שלא נהרס עם ההטבעה. בינואר 1940 ביקרו בשרידי האונייה מלחים אמריקאיים.
בפברואר 2004 החל מבצע למשיית שרידי האונייה מן המים. המבצע מומן בחלקו על ידי ממשלת אורוגוואי, ובחלקו על ידי גורמים פרטיים. היוזמה באה בשל הסיכון שיצרו השרידים לתנועה הימית באזור. השריד הראשון שנמשה היה מד רוחק, שנשלה ב-25 בפברואר 2004.[21] בין שרידי האונייה שנמשו היה נשר גדול, שהיה מחובר לירכתי האונייה.[22] התכנון היה למשות את כל שרידי האונייה ולהציבם במוזיאון הימי הלאומי, ואולם צו נשיאותי שניתן ב-2009 הפסיק את כל פעולות השלייה במימי אורוגוואי, כולל מבצע משייתה של אדמירל גרף שפה.
מד הרוחק, ואחד מעוגני האונייה, מוצגים כיום בנמל מונטווידאו.
- Grafspee.com
- אתר המוקדש לצי הגרמני
- deutschland-class.dk (אורכב 06.01.2010 בארכיון Wayback Machine)
- על מבצע חילוץ שרידי האונייה
- תמונות רבות באתר maritimequest
- אדמירל גרף שפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
